בראשית היה חושך. ורוחי על פני מיים

אני מארח חבר. שולט.
הוא מצטרף אלי לענייני הפסטיבל בעכו.
לבקשתו ורק בעבורו ובשבילו: דרושה נשלטת צעירה שתצטרף אליו לפסטיבל. תאולף ותסושן במהלך ימי הפסטיבל.
מתאים לך?
השאירי לי פון בהודעות

לוציפר

ואולי הפעם אמצא כאן כלבה כלבבי.
ולא כלבות מזדמנות שמחפשות משחקי ריגוש בנדמה לי.

מה לעשות, בזמן האחרון אני ממש לא פה.
אבל הבוקר סופר לי קטע שאתם חייבים לחייך ולקרא.
לא, בעצם?, לקרא ולחייך.

הבוקר הנעתי את הנבלה ונסענו לחבר. יש לי יומיים חופשיים וטונות של סידורים.
פצחנו אצלו. כוס קפה שחור (זהו, אין יותר טורקי קטן), ופטפטנו בעניניי.
כשסיימנו פצח האחרון את פיו וסיפר:
"צ'מע, זוכר את הכלבה הרוסיה שלי?"
כן
"אז בערב שבת, אני שוכב לי במיטה בסבבה, היא מוצצת ואני מתענג. דלת חדר השינה היתה פתוחה והבית לא נעול. בקיצר?, התחממתי מעט והחלטתי להיכנס לתוכה בקטנה.
טוב אני מעליה במין דוגי כזה והיא מגניבה לי אצבע לחור התחת. ואז כשאני כזה מיוחם, ככה נהנה בעיניים סגורות, מתקרב לגמירה, לא שמתי לב שהגיע אלי חבר. המניאק נכנס, עמד צפה והתחמם.
אני ממש לא שמתי לב שהוא נוכח.
צ'מע, אני נהנה בסבבה מהקטע של האצבע שלה משחקת לי בישבן ואז אני מרגיש שהאצבע קצת גדולה והיא מתחילה להיכנס עמוק. פתחתי עיניים ואמרתי לכלבה: הלו, לא עמוק מידי ואז באותה שניה שמתי לב להכל. המניאק? דחף לי זין בתחת. התבאסתי ולפני שהעפתי אותו קיבינימאט, שאלתי אותו מה? חבוב, ממתי אתה מזיין גברים בתחת? ההוא ענה שהתחמם ולא היה מעניין לו איזה חור יש מולו.
טוב, העפתי אותו, הכלבה התפוצצה מצחוק ואני לא גמרתי".

התגלגלתי מצחוק ואמרתי לו: ידידי, או שההוא יש לו זין של ילד, או שלך יש חור ענקי אם כשאתה חוטף זיין נדמה לך שזה אצבע.

נ.ב
הכלבה האולטימטיבית? עדיין לא נולדה כנראה.
עובדה.

את זה קיבלתי למייל שלי.
שווה חיוך

שיטה לניהול כעסים:

ניהול כעסים
לפעמים כשיש לך יום ממש רע ואתה פשוט חייב להוציא את הקריז על מישהו, אל תוציא
אותו על מישהו שאתה מכיר. תשתמש במישהו שאתה לא מכיר, אבל שמגיע לו !
לפני זמן מה ישבתי לי בעבודה ופתאום נזכרתי בשיחת טלפון ששכחתי לעשות.
מצאתי את מספר, חייגתי .
גבר ענה ואמרתי בנימוס: שלום, אפשר לדבר עם דני?
האיש צרח לי לתוך האוזן: 'תלמד לחייג יא בן זונה' וטרק לי את השפופרת.
היה לי קשה להאמין איך מישהו יכול להיות כל כך גס רוח וכשבחנתי את המספר של דני
שנית ראיתי שהתבלבלתי בספרות האחרונות.
אחרי שסיימתי את השיחה עם דני החלטתי להתקשר לאידיוט מהמספר השגוי .
כשהוא ענה צרחתי לו לתוך האוזן : 'אתה אידיוט' וטרקתי לו .
רשמתי לי את המספר שלו ליד המילה אידיוט ושמרתי את הפתק במגירה.
כל כמה שבועות, בדרך כלל כשהייתי צריך לשלם חשבונות או סתם היה לי מצב רוח נאחס
הייתי מתקשר אליו וצועק לו ' אתה אידיוט'.
זה תמיד שיפר לי את המצב רוח.
כשחברות הטלפונים התחילו להציע את שרות השיחה המזוהה חשבתי שאצטרך לוותר על
הטיפול הפסיכולוגי שלי.
אז החלטתי להתקשר אליו ואמרתי לו:
שלום , כאן מדברים מבזק, האם אתה מכיר את שרות השיחה המזוהה שלנו?
הוא צרח 'לא", וכמובן טרק את הטלפון.
התקשרתי בחזרה וצעקתי לו : 'זה בגלל שאתה אידיוט'
יום אחד הייתי בקניון, מחכה בסבלנות שיתפנה מקום חניה ואיזה מניאק במרצדס שחורה
חותך אותי וחוטף לי את המקום.
צפרתי לו וצעקתי שזה המקום שלי אבל המניאק מתעלם ממני וחונה שם.
בחלון הרכב שלו ראיתי שלט 'למכירה' אז העתקתי את מספר הטלפון.
לאחר יומיים, מיד לאחר שהתקשרתי למר אידיוט (המספר שלו אצלי בזיכרון) חשבתי לי
שאולי עדיף שגם אתקשר אל מר מניאק.
שאלתי ' האם אתה האיש עם המרצדס השחורה למכירה? הוא ענה לי שכן.
שאלתי אותו 'איפה אפשר לראות את האוטו'
והוא אמר לי שהוא גר ברח' התרבות 2 ברמת השרון –
'הבית עם הגדר הגבוהה מברזל. והרכב חונה בחניה'.
שאלתי אותו לשמו והוא ענה לי שקוראים לו משה כהן.
'מתי מתאים לך להראות לי את הרכב' שאלתי והוא הסביר שהוא בדרך כלל בבית אחרי 5.

אמרתי' משה, אפשר לומר לך משהו? הוא עונה :'כן'.
אמרתי לו :' אתה מניאק'. וטרקתי לו בפרצוף.
גם את המספר שלו שמרתי לי בזיכרון של הנייד.
עכשיו, כשהייתי מדוכדך או סתם בא לי להתפרק על מישהו היו לי כבר שני בני זונה
להתקשר אליהם.
ואז בא לי רעיון......
התקשרתי לאידיוט.
הוא ענה :הלו. אמרתי לו שהוא אידיוט אבל לא טרקתי.
הוא שאל:אתה עוד שם? עניתי כן.
הוא צרח:תפסיק להתקשר אלי.
אמרתי לו : מה תעשה לי?
הוא שאל:מי אתה?
אמרתי לו שקוראים לי משה כהן.
'כן? ואיפה אתה גר' הוא שואל.
אני עונה לו 'יא אידיוט - אני גר ברח' התרבות 2 ברמת השרון – הבית עם הגדר
מברזל . המרצדס שלי חונה בחניה'
הוא צועק לי : עכשיו אני בא לכסח אותך.
אני : 'כן? אני ממש רועד מפחד' וטורק לו.
מיד צלצלתי למר מניאק .
הוא עונה: הלו?
ואני: הלו מניאק.
הוא צועק: אם אני אגלה מי אתה.....
אני' כן ? מה תעשה?
הוא: אני אזיין לך את הצורה.
אני : ואללה ? נראה אותך – אני בדרך אליך, יא מניאק.
סגרתי לו התקשרתי למשטרה .
הודעתי להם שאני גר ברח' התרבות 2 ברמת השרון, ושאני בדרך הביתה, ושאני הולך
לרצוח את הבן זוג ההומו שלי הנקבה הזה.
ואז התקשרתי לערוץ 2 ודיווחתי להם על קטטה המונית ברח' תרבות 2 ברמת השרון.
מהר נכנסתי לרכב שלי וטסתי לרמת השרון.

הגעתי בדיוק בזמן לראות את שני הבני זונה האלה מכסחים אחד לשני את הצורה מול 6
ניידות משטרה וצוות חדשות ערוץ 2.
ומעלינו חג לו הליקופטר של הטלוויזיה.
עכשיו אני מרגיש הרבה יותר טוב.
מה אני אגיד לכם –
השיטה הזו של ניהול כעסים היא פשוט פצצה!!

זהו
כעת יש לי ביצים בשפע.
קיבלתי ארבע מטילות.
זה אומר מינימום 3 ביצים מידי יום (75% ממוצע הטלה, אליבא המומחים).
90 ביצה בחודש.
מי זקוק לעוד?
לא אני.
הלול הקטן שלהן נמצא מתחת לצלו של עץ תפוזים.

עלה בי רעיון לבנות בצמוד, לול קטן לכלבות.
מעניין לי מה הן תטלנה?

:)

ושוב פעם נחתתי בבית.
קטע: בדרך לכאן הנבלה החממה. לא עד הסוף, אבל התחממה."נבלה", אמרתי לה. "רק אתמול בדקתי מיים והכל היה תקין. מה עכשיו? פתאום חסרים לך מיים?". הנבלה לא ענתה, לא גמגמה, שמרה על חום גבוה מהרגיל ונסעה בשקט.
א'קיצר, בנהרייה קפצתי לבקר חבר שפתח אמפריה חדשה. כשסיימתי את ביקור הברכות, חזרתי ופתחתי את מכסה במנוע לבדיקת מיים וכו'. ואז הסתבר לי שפשוט אתמול שכחתי להחזיר למקומו את מכסה מיכל המיים. הוא? נח במקומו על המצבר, בדיוק כפי שהנחתי אותו. טוב, אז הוספתי מיים, סגרתי את המכסה והנבלה? נסעה כרגיל. אח איזו נביילה. למות עליה.

קטע שני: בשכונה מסווימת בעזה, חי לו חמיד. בחור נחמד עם אשתו ומליון ארבע מאות אלף ילדיו. קפצנו אליו לכוס קפה. אשתו מייד הגישה קפה, מיים, מתוקים והסתלקה מייד לגומחה שלה. כורעת שם בשקט. לא מצייצת ולא מעיפה מבט. אוזניה כרויות לדרישה וציווי של הבעל. שפחה כלבבי 😄

קטע שלישי: אחד משכני נכנס הבוקר אלי לבדוק מה לעשות במלחמתו נגד הברחשים. תוך כדי צלצלה אליו הפולניה שלו. "אני אצל השכן", הוא התנצל והיא בפון כשצרצור קולה נשמע עד אלי: לך לקנות, לך להביא, תתכונן לנסיעה ומה לא?
נו? לא מגיעה לה איזו זאבטה טובה?

חק שמייח לכולכם


נ.ב
עדיין מחפש את האולטימטיבית

שלושה כלבים יושבים בתור אצל הווטרינר: פודל, פינצ'ר ודני ענקי.



"למה אתה פה?", שואל הפינצ'ר את הפודל.

"אני כבר זקן", עונה הפודל. "עוד מעט אהיה בן 17 ואני כבר כמעט עיוור לגמרי. אני הולך בבית, נכנס בדברים ועושה נזקים,

אז הבעלים שלי הביא אותי לכאן כדי שהרופא ירדים אותי. ומה איתך?" הוא שואל את הפינצ'ר.



"בזמן האחרון אני לא מה שהייתי", עונה הפינצ'ר. "אני מתוח, נובח כל הזמן ומתנפל על אנשים בלי סיבה.

לפני שבוע נשכתי את הילד של השכנים וכמעט הורדתי לו אוזן, אז הבעלים שלי הביא אותי לכאן כדי שירדימו אותי".

הדני הענק שומע את שני הסיפורים ונאנח. "מה הסיפור שלך?", שואלים אותו השניים.



"תשמעו קטע", אומר הדני, "הבעלים שלי היא דוגמנית כוסית מדהימה שכל הזמן מסתובבת בבית עירומה.

אתמול היא התכופפה להרים משהו, ופשוט לא יכולתי לעצור את עצמי: קפצתי עליה מאחור ונתתי לה כל מה שיש".

"הבנתי", אומר הפודל, "אז גם אותך מרדימים?".

"מה פתאום ?!", עונה הדני, "קוצצים לי את הציפורניים..." !!!

אתמול הזדמנתי לכתלי ביה"מ בעיר. ביציאה פגשתי דמות משפטית ידועה שלא מזמן מונתה לתפקידה. לדמות היתה צמודה משפטנית מתלמדת (כך חשבתי). שחרחורת, נאה בשנות השלושים לחייה.
החלפנו לחיצות יד וחייכנו זה לזה והזמנתי אותו ל"זולה" שלי אם והיה ויתגלגל מרום כיסאו לצפון. השחרחורת הביטה בי ושתקה. החזרתי לה מבט וציינתי שמשהו בה מוכר לי. האמת? לא הכרתיה כלל ועיקר. אבל חניכיה הכהות שנחשפו עם שיניים צחורות בחייכה, הזכירו לי כלבה מזמן עבר שמצצה שגעון.
כשפתחתי את דלת הנבלה שחנתה בחניון, שמתי לב שהיא עומדת ביציאה ומסמנת לי בידה. "נוסע אולי צפונה?" שאלה. "כן" השבתי לה, "לאן את צריכה?", "אני אמורה להגיע לחיפה, לקריות, הגעתי עם רכבת", "וואלה, אני לאיזור נהריה", "יש מצב?, שאלה.
היא הוזמנה ונכנסה לנבלה לאחר כבוד.
בדרך סיפרה שזה עתה עזבה את לונדון לטובת ישראל. בעלה ילדיה עדיין שם. היא מחפשת לה בית לרכישה במרכז ועבודה לעצמה. שם עסקה בעריכת דין.
"בעלך האנגלי לא יתרגל מהר למזג האוויר, לישראליות החצופה ולהרגלי ושיטות עבודה בארץ", אמרתי. "הוא חנון אמיתי", פלטה באנחה, "אבל החלטתי לחנך את ילדיי כאן. לולא הם? הייתי נשארת שם. 14 שנה באנגליה לא הולכות ברגל".
"רגילה שעושים כרצונך?" חייכתי, "הוא?", פלטה בנחירה קלה, "כן".
החניכיים וזכרון המציצה ההיא פעלו על דמיוני. הזמנתי אותה בערב לוודקה תוצרת בית (אהה כן, התחלתי לייצר קצת וודקה. כל כוסית? פגז אטומי, איך אומר לי ווסילי הפיסיקאי? "נו, 250 גרם ואתה לא צריך סקס).
טוב, בואו נקצר.
בערב, כשהיתה קשורה במיטה והצלפתי בה קלות, כשהיא מתפתלת מהפתעה, תשוקה וכניעה, בירכתי אותה ב: "well com to Israel", שלא תגידו שאינני נימוסי לחוזרים ותיירים.
וכן. היא מוצצת לא רע. בכלל לא רע.

נ.ב
האולטמטיבית? עדיין לא בנמצא.
😄

אז ביום שישי האחרון, קיימתי הבטחה לכמה כלבות.
ערכתי בחצר קלבתשבת.
מזמן לא הוצלפו מספר כלבות בעת ועונה אחת.
זמירות ויללות שבח לשבת, לא נשמעו בחלל החצר זה זמן רב.
מסתבר שם אין קמח (הצלפות), אין תורה (זמירות תודה).
בסיום הגשנו קפה עם חוויג'.
היתה שבת וגם שלום.


ועדיין, אין לי בנמצא את הכלבה האולטימטיבית.
ככה זה: אין חדש תחת השמש.
ועדיין מצפה לכלבה שתפתיע

מה לעשות? הקטנה ממשיכה להפתיע.
בשבוע שעבר סגרה לה דייט עם מחזר עקשן, נשוי, צעיר, חתיך ו...תיימוני.
צלצלה: צ'מע, הוא נשוי, אבל לוחץ אותי כבר שנה, אז קבעתי איתו בצהריים. ממליץ על מסעדה טובה?"
- לכי על משו סולידי. פינגווין, לא רע לעניין. יש גם שולחנות טובים בחצי הקומה והשירותים מספיק מרווחים ונקיים לקוויקי קצר מועד".
"אוף אתה והראש שלך", הפטירה וסגרה.
למחרת בצהריים צלצלה שוב: "תגיד לי יה סאדיסט, לא יתאים לך לבוא איתנו על חשבונו לצהריים? או שכרגיל אתה תתרוצץ לי בשטחים?"
- קטנטונת, אין מצב. וחוצמייסה, תימונים, זה עם חסכן. דן חסכן? לארג' לעומתם".
"עוד גזען צומח לי כאן", רטנה וסגרה.
אתמול היא הודיעה לי חגיגית, שיש דייט לצהריים עם הדן חסכן שלה.
בקיצור, בשעה היעודה אסף אותה מהקריות. נהריה התאים לו. יש לו איזה שהוא אירוע שהוא חייב לפקח שם. מסתבר שהחסכן, בעל חברה לאספקת ציוד למסיבות , בר מיצוות ושאר ירקות. במקור סיפר לה שהוא על מרצדס משהו משהו. בתכלס? הגיע בטנדר מזדה ישן + עגלה לאיסוף הכיסאות.
הגיעו לנהריה. הקטנה ביקשה ממנו לעצור. ירדה בזריזות לפיצוציה בגעתון לקנות לה סיגריות.
כשחזרה, תפסה אותו לועס משהו על חם ומנסה להסתיר שקית קטנה. כשראה שמצבו על הקרשים, אמר לה בשקט: זה ענבים מהבית, רוצה קצת?", והושיט לה את השקית.
הקטנה חייכה ולחשה לו: עזוב, נאכל טוב בפינגווין, שמעתי שיש שם שירותים מדליקים שיתאימו לשנינו".
החסכן החרמן נדלק. 5 דקות והם מול המסעדה.
נכנסו, ישבו בחצי הקומה בשולחן המוסתר ליד הקיר. החסכן, חשב על השירותים: "אולי נבדוק אותם ונזמין אח"כ משהו?" חייך אליה
"יודע מה? בוא נזמין משהו עכשיו. נקפוץ לבדיקה מהירה ונחזור ישר לשולחן עם האוכל".
החסכן הזיע קלות, אבל ניגב את הזיעה והסכים.
הקטנה דפקה הזמנה יפה.
החסכן הגיר אגלי זיעה. לעצמו הזמין רק שתיה.
איך שהמלצרית סובבה את אחוריה, לחשה לו הקטנה: "אני יורדת לשירותים, זה מחוץ למסעדה בצד שמאל. תן לי שש דקות להתארגן שם ובוא".
ירדה, יצאה, הלכה ותוך כדי כך צלצלה: "תגיד אתה בבית?"
- "כן".
"רעב?"
- "ככה ככה".
"שאוורמה לוסקי בלאפה מתאים?"?.
-"חצי מנה ובפיתה".
יאללה אני באה".
קנתה, לקחה מונית ובאה.
איך שהגיעה, בעודה יורדת מהמונית, קלטתי אותה עונה בסלולרי לחרמן.
"דן חסכן? לא בביצפרי, תפסיק להתחנן, סלמאת כל טוב"
וניתקה.
"מגיע לו, שיאכל את ההזמנה ויגמור את היין. ישלם ויחפש לו זונה", חייכה לי, ישבה בניחותא ועל השווארמה והבירה סיפרה לי את העניינים.