שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

מאובני ילדות

מאובנים מהילדות שלי. זכרונות.

"למחשבה האחרונה שעלתה בדעתי לא התלוותה שום דקירת כאב.
תהיתי אם כך מניצה סליחה, לא עם תרועת חצוצרות של התגלות,
אלא כשהכאב אוסף את חפציו, מסיים את ענייניו וחומק לו בחשאי, באישון לילה"
לפני 17 שנים. 13 באוגוסט 2007 בשעה 17:51

גיל - בערך 3

לא יודעת האם זה הזיכרון הראשון שלי
אבל זה ללא ספק אחד מהם
אני חושבת שהייתי בערך בת 3
זה זיכרון חלומי כזה
הוא תמיד היה שם, אבל במשך תקופה מסויימת חשבתי שהוא חלום
מאוחר יותר החלטתי שהוא קרה באמת
פשוט כי אני לא יודעת או מבינה מדוע ילדה קטנה תחלום דבר כזה

*
בזיכרון שלי אנחנו בבית הראשון שגרנו בו
בית צמוד קרקע
יש דלת קדמית
דלת אחורית שיוצאת לגינה ומשם לחורשה קרובה
אני עם ההורים בבית
משהו קורה איתם
אמא ממהרת (אולי אפילו רצה) לכיוון הדלת האחורית
אבא מגיע מאחוריה
אני משתחלת בין הרגליים שלהם
עומדת ליד אמא בפתח הדלת
מביטה החוצה אל החצר
ואז מביטה למעלה אליהם
אבא מחזיק ביד שלו קערת זכוכית חומה
מנחית אותה על הראש של אמא
אני זוכרת את אמא מורידה את הראש
אולי מנסה לחמוק מהמכה
אולי מתכופפת מעוצמת המכה
*

אין לי מושג מה קרה לאחר מכן
אם היא נפצעה או משהו כזה
אני גם לא זוכרת מה הרגשתי ומה חשבתי

אבל זה כנראה המפגש הראשון שאני זוכרת עם האלימות ששררה בין ההורים שלי
לרוב אלימות מילולית, רגשית, נפשית
הרבה צעקות, איומים
אבל לרוב לא אלימות פיזית
וזה לא ממש משנה
לפעמים אלימות פיזית היא הפחות גרועה

נילי ונילי - אוי
לפני 17 שנים
a_don_olan​(אחר) - ניסיתי לכתוב.לא הצלחתי.נזכרתי במה שציטטת :
אלא כשהכאב אוסף את חפציו, מסיים את ענייניו וחומק לו בחשאי, באישון לילה
לקחתי לי את המשפט הזה.להיות בו
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - הזכרונות שלך כואבים עד קריעת לב. מקווה שלכתוב עוזר.
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י