הכל התחיל בקליק

מכיון שיש לי שבוע די עמוס בעבודה, החלטתי להשאיר לבעלי מתכון מדויק איך להכין עוגת תפוחים לקראת החג.
כמובן שזה לא היה בחינם.
הוא בתמורה השאיר לי הוראות מדויקות איך להחליף גלגל ברכב, שהרי השבוע אני מאיישת אותו יותר.
הנה אני חושפת בגאוה את סודות משפחתינו:
תהנו :)

מתכון לעוגת תפוחים- הוראות לבעלי:
קודם כל שטוף ידים. * לא, אי אפשר לוותר על זה - שטוף ידיים!
* תשטוף את הידיים!!!
* אוקי, עכשיו גש למקרר ותוציא 5 ביצים.
* קח את ארבעת הביצים ששרדו את ההוצאה מהמקרר, ושבור אותן לתוך קערה.
* תרים את הקערה מהרצפה ותנקה את הביצים שנשפכו. להבא, שים לב שאתה לא תפיל עם היד כלום.
* תוציא עוד 5 ביצים, ואת הארבע שנשארו תשבור לתוך קערה. תזכור - בזהירות.
* תוציא מהארון כוס קמח וחצי כוס סוכר.
* תסגור את ארון כלי הניקוי, ותפתח את ארון המטבח.
* זה מלח - תחזיר אותו לארון ותוציא את הסוכר.
* תשתדל לשפוך את הסוכר לתוך הכוס. עכשיו תנקה את כל הסוכר ששפכת.
* קח מיקסר ותערבב את הבצק שנוצר עד שהוא יסמיך.
* תנקה את הקירות, התקרה והרצפה שהתמלאו בבצק שערבבת.
* לא, זה גם לא מספיק, הכלב מלקק את הלכלוך - קח סמרטוט ותנקה הכל.
* בפעם הבאה תנסה להפעיל מיקסר בעדינות. זה לא רובה אוויר. כן, מחזיקים את המכסה למעלה.
* למילוי של העוגה - קח 10 תפוחים, חתוך אותם וקלף.
* שים פלסטר על הפצעים מהסכין. תזכור - לא רוצחים את התפוחים, חותכים אותם.
* הכנס את התפוחים לבצק והכנס לתנור לחצי שעה.
* אם העוגה עדיין לא מוכנה - זה כי שכחת להדליק את התנור. הדלק אותו וחכה חצי שעה.
* עברה חצי שעה - תפסיק לראות טלוויזיה והוצא את העוגה מהתנור.
* ברצינות עכשיו - תפסיק לראות טלוויזיה ותוציא את העוגה.
* תוציא את העוגה עכשיו!
* יופי, גאון - היא כבר שרופה. גש למאפיה הקרובה לביתך וקנה עוגת תפוחים.
* חזור הביתה ואכול את העוגה בהנאה.
* תפתח את הניילון לפני שאתה אוכל, אידיוט!



איך להחליף גלגל - הוראות לאשתי
* אחרי שהבנת שיש לך פנצ'ר ולא מצפצפים כי מתחילים איתך, אותתי ימינה, תשתלבי לנתיב הימני ועצרי בשוליים
* יופי, גילית שהאיתות פועל מאז שיצאת מהחניה
* עכשיו תשתלבי לנתיב הימני
* עכשיו את יכולה
* כן עכשיו, הוא עוד רחוק
* פספסת, תנסי עכשיו
* נו יש לך מלא זמן!
* יופי הגענו לשוליים, תרימי המברקס וכבי את האוטו
* אם את לא מצליחה להרים את ההמברקס, זה בגלל שהוא היה כבר למעלה, תשאירי אותו ככה. (תדאגי בהזדמנות שיבדקו לך את הבלמים)
* לבשי את האפוד הזוהר
* לא, זה לא משמין אותך
* נשבע נו
* את לא יכולה בלי
* אבל את חייבת
* את יפה בכל מקרה
* נו אני לא סתם אומר
* לא אל תבכי, את יכולה להוריד אותו כשתסיימי
* יופי
* תפתחי את התא מטען
* תסגרי את המכסה מנוע, התא מטען מאחורה
* תוציאי את הג'ק,המפתח ואת הגלגל הרזרבי
* זה פלייר, תחזירי אותו ותוציאי את הג'ק,המפתח ואת הגלגל הרזרבי
* תחזירי את זה, זה טסטר. תוציאי את הג'ק, המפתח ואת הגלגל הרזרבי
* עזבי, תוציאי את מה כל מה שיש מאחורה בלי המחצלות המזרון ים והמים
* יש לך בתיק פצירה בשביל הציפורן שנשברה
* גשי לגלגל ובעזרת המפתח פתחי את הברגים
* לא ככה, לכיוון השני
* במידה והפתיחה קשה, דחפי בעזרת הרגל
* את שוב סוגרת, לכיוון השני
* פספת את המפתח ונפצעת ברגל,קחי פלסטר מהתא כפפות
* אמרנו שזה המכסה מנוע, תסגרי אותו. התא כפפות נמצא בתוך האוטו, מימין לרדיו
* צאי שוב מהרכב והרימי יד ימין
* היד השניה
* חכי בסבלנות עד שגבר יעצור ויעזור לך
* במקרה ואישה עוצרת, אל תתני לה בשום אופן לעזור, זה רק יסתבך

אין יום שלא ממתינה לי לפחות אדומה אחת עם הצעה להכרות.
רובן מנומסות מכובדות ונכתבות בנוסח הקבוע של:
" יש לך פרופיל מעניין"
" הצצתי בפרופיל שלך ואני רוצה ליצור איתך קשר"
" קראתי את הבלוג שלך ואני מרגיש שאני מכיר אותך טוב"
" את כותבת מאוד מעניין את מסקרנת אותי"
ועוד ועוד מיני נוסחים שכאלו.
הכי טבעי לפנות ככה
אבל אני לא אוהבת את הבאנליות הזו ותמיד מחפשת איך לשבור שיגרה ולהכניס מקוריות.

מעבר לכך, מהרגע שהתחלתי לטייל באתר, קבעתי לעצמי כלל,
אני לא פונה לאף אחד
מי שירצה יפנה אלי
לא! זה לא בא מתוך הרגשת יוהרה הרי מעצם היותי נשלטת מה לי וליוהרה?
זה התעורר דוקא ממקום של הרגשת מבוכה שאני האישה צריכה ליזום פניה לגבר?
רגע אל תתנפלו
אני יודעת שאין בזה שום רע וזה מקובל.
אבל מה לעשות סטיגמות קשה לי לשבור!

היום זה נשבר!
מעניין מה קרה לי שפתאום יצאתי מעורי ושלחתי פניה אדומה לחבר?
ברור שזה היה כרוך בקצת גימגומי מילים
ואני הכוהנת (בכאילו) של ההבעה, פתאום לא יודעת מה לרשום?
ורגע אחרי הקלקה על שליחה
הרגשתי פתאום מבוכה ואפילו דיקדוק מוזר מתוכי.
אבל
מסתבר שגם אני יודעת לפרוץ גבולות.
כיפאק לי :)


ועוד משהו קטן , שמצאתי ברשת ומתקשר למצב הבערה הנובעת מתוכי:
הוא אמר לי להיכנס-- ניכנסתי
הוא אמר לי לישכב-- שכבתי
הוא אמר לי ליפתוח-- פתחתי
בהתחלה זה כאב וירד קצת דם

רררררררררר...................
......
......
......
.......
......
.......
........
........
........
.......
.......
.......
.......
.......
......
.....
אבל מה לעשות ככה זה שהולכים לרופא שיניים!!!

"יותר קשה לשדך את הגוף והנשמה ממה שאיש ואישה.
משידוך כזה אפילו להתגרש אי-אפשר. רק להתאבד אפשר, אבל מה התועלת אז?
גוף ונשמה צריכים לדעת ל?גדול ביחד, להזדקן ביחד, שאז הם כמו שני ציפורים זקנים מסכנים באותו הכלוב, שלשניהם כבר אין שום כוח בכנפיים.
הגוף כבר חלש ונופל. הנשמה כבר שוכחת ומתחרטת, ולברוח אחד מהשני גם כן אי-אפשר. בו, מה שנשאר זה רק לדעת לסלוח.
זו החוכמה שנשארת אחרי שכל הי?תר החו?כ?מ?ס נגמרות:
לדעת לסלוח אחד לשני. כי אם לא לסלוח לבן-אדם אחר, אז לכל הפחות לסלוח לעצמך".

כמה צודק מאיר שלו בדבריו, כמה הם נכונים במיוחד רגע לפני יום הכיפורים.

ומהאטמה גנדי רוצה שנזכור עוד דבר קטן:
"חלשים לעולם לא יכולים למחול. המחילה היא תכונת החזקים."

כבר מזמן לא סיפרתי עליה,
על השולטת הקטנה שלי
מי שעוקב יודע ש"הגבירה הנכבדת", זו הקטנה שלי.
אין יום ששובל של חברות לא מלווה אותה בדרכה הביתה
חלקן אף זוכות לכבוד הגדול, לעלות אליה ולהתכבד בארוחת הצהרים שאימה הבשלנית מכינה.
היום זה הסתכם ב-קטנה + 3 חברות שפרצו אל הבית בסערה!
-אמא את לא יודעת איזה קטעים הלכו היום בכיתה.
כשזה מתחיל במילים " את לא יודעת",ברור לי שאני חייבת להקשיב ולדעת הכל, הקשבתי.

חברה א'- מסכן איזו פאדיחה והמורה אפילו לא הרשתה לו ללכת הביתה להחליף
חברה ב'- איכס כל היום הוא הסתובב עם זה ובכלל לא שווה שניקו לו, הכתם נשאר.
הקטנה שלי- מה קרה לכן, המזכירה ניקתה את זה עם כמה מגבונים, הוא סתם חש את עצמו יותר מידי.
חברה א'-כן כן נראה אותך נשארת עם זה כל היום.
הקטנה- אבל הוא בן ובנים לא נגעלים מדברים כאלו.
חברה ב'- אז מה אם הוא בן, למה בנים צריכים להסתובב עם כתמים כאלו כל היום.

נו נו, אני עוד לא יודעת מה הנושא והן כבר מתווכחות,
המילים שנזרקו באויר: כתם, מגעיל, ניקוי עם מגבון, גרמו לי לחשוב על משהו מאוד לא נעים...
יכול להיות? אולי היה לו פנצ'ר? קשה להאמין הם ילדים גדולים.... הם יכולים לשלוט על זה,

הקטנה קטעה את מחשבתי:
טוב תשמעי אמא איזה קטעים היו, בשיעור השני נכנס רב לכיתה, והחזיק תרנגולת לבנה בידו, היית צריכה לשמוע איך היא קירקרה התפקענו מצחוק.
הרב הסביר לנו שלקראת יום הכיפורים הוא הולך לעשות לכולנו כפרות ולהעביר את החטאים של כולם לתרנגולת.
חברה ב'- חחחחחחח חראם על התרנגולת הזו אני לא יודעת אם יש לה מקום לחטאים של כל הכיתה
חברה ג'- בסוף שוחטים את התרנגולת וכך היא מכפרת לכולם על החטאים.
הקטנה- עכשיו אמא תשמעי את הקטע.
הרב החזיק חזק ברגליים של התרנגולת וביד השניה בראש שלה, את מבינה היא כל הזמן קירקרה לא סתמה לרגע.
הוא עבר בין כולנו וסובב את התרנגולת מעל הראש של כל אחד
חברה א- כן וכשהוא הגיע ל...
הקטנה- שקט תני לי לספר את הקטעים ( כבר אמרתי שולטת מדופלמת)
כשהרב סובב אותה מעל הראש של דביר, חחחח את לא מבינה אמא, היא חירבנה לו על הראש וגם על החולצה...
פרץ אדיר של צחוק נשמע מכיוון הבנות
הקטנה- תשתקו רגע תנו לספר
את שומעת אמא, תוך שניה כולם צעקו איכס ודביר ברח מהכיתה הוא רצה ללכת הביתה אבל לא הסכימו לשחרר אותו.
בסוף הוא נשאר אבל כל היום הכתם היה על החולצה שלו
חברה ג'- איכססססס זה היה דוחה
חברה א'- די כבר עם האיכס הזה
הקטנה- הקיצר הלכו קטעים היום וכל השיעור לא למדנו בגלל התרנגולת הדפוקה הזו..

הילדות הלכו למטבח ושקעו בארוחת צהרים תוך שהן לא מפסיקות לדבר על המקרה.

אני שואלת מי באמת הדפוק שם?
ולמה צריך לאמלל תרנגולות כדי לעשות כפרות? הרי אפשר לעשות כפרות גם עם כסף ולתת אותו לצדקה.

עצוב

את זה כתבה תלמידה בהשראה של הסיפור " התפייסות" של שלומית כהן אסיף:

"אני רוצה להתפייס עם יונתן
ולא יודע איך,
אני כותב לו מכתב, כותב את האמת
את הדף מקמט.
אני בחדר מתהלך. צעד גדול, צעד קטן
שורק את השריקה שלי ושל יונתן.
הטלפון מצלצל ואני ממהר לענות
אבל זה לא יונתן.
אני מחייג שלוש ספרות ראשונות
ומהסס
ושוב מרים את השפופרת וחושב:
איך להתפייס?
אחר כך אני מחייג בלי הסוס
ויונתן עונה:''חייגתי אליך
הקו שלך תפוס''.

צריך הרבה שיריון כוחות כדי להגיע לפיוס.
לעיתים המריבה היא בנושא משמעותי מאוד ואין ספק שהצד השני פגע בנו עמוקות,
אין לנו באמת רצון להתפייס איתו ואולי מוטב למחוק אותו מחיינו.
אבל אז מגיע יום הכיפורים
וגם אם אנו לא ממש מקיימים מצוות,
אין ספק שהיום הזה מטלטל את כולנו, כל אחד בדרכו.
(ראו את הפוסט הקודם שכתבתי ואת התגובות המעניינות שקיבלתי עליו)
ויום הכיפורים צועק לכולנו לסיים מריבות
לבקש סליחה,
למחול- לכולם! גם לאלו שהשאירו מרורים בתוכינו
להתעלות מכל מחשבות החולין ולנסות לפחות פעם בשנה להכנס לנשמה יתירה, הרואה את כולם באור חיובי.
זוהי אידיליה מלאת תמימות
וברור לי שקשה מאוד ליישמה
ובכל זאת
שווה לפחות לחשוב על כך.

הנה כמה דרכים יצירתיות להגיע לפיוס:
# זר פרחים, או אפילו פרח אחד הקשור בסרט
# סרט בקולנוע , או אפילו בבית עם קערה ענקית של פופקורן (רצוי קערה אחת)
הצגה
# סקס במקום לא שגרתי
# עולם האוכל:
שוקולד להמיס את הצער ולגרום לחיוך מתוק
הזמנה למסעדה
ללכת לאכול עוגת שוקולד בבית קפה
עוגיית חיוך
ו# לרומנטיים שבנינו:
טיול על שפת הים כדי לראות את השקיעה.

אני שולחת לרחבי הקהילה סליחה גם ממני
ולמי שמגיע שיקבל זאת מעמקי ליבי.
גמר חתימה טובה
שנכנס לשנה החדשה מפוייסים ואוהבים יותר.
אוהבת
מנגינה

הבוקר קיבלתי מייל מאחת החברות שלי
אתאיסטית מוצהרת ואפילו גאה בכך.
בסיום כל העידכונים והסיפורים
היא רושמת לי
והעיקר שתהיה לך ולכולם " גמר חתימה טובה"
סליחה?
את באמת מאמינה במה שאת כותבת?
אני יודעת שזה נוהג,לפני יום הכיפורים, לאחל אחד לשני " חתימה טובה"
דתיים מאמינים בבית דין של מעלה שגוזר את גורל האדם לחסד או לשבט.
אבל חילוניים?
מה להם ולכל זה?
על איזו חתימה מדברים?
חתימה בספר, חתימה באמצעות עט נובע? אולי נוצה?
מי חותם, את מי חותמים?

נחמד לאחל שנה טובה ואפילו חג שמח
אבל גמר חתימה טובה, מה לזה ולמהלך החיים החילוני?
שאלה למחשבה!

אתם שמבקרים בבלוגי וקוראים זאת.
חלק מכם ימהרו להגיב ואני ממש אשמח לקרא.
אבל גם אלו מכם שקוראים, אולי מהנהנים בראש ואומרים
וואלה מנגינה צודקת
או מה עובר על מנגינה , אין לה כבר מה לרשום?
אז בבקשה
הפעם תסטו ממנהגכם ותגיבו
מעניין יהיה לקרא אתכם.
:)

בהרבה תמונות פרופיל, בעיקר של שולטים למינהם
מתנוססת בגאוה תמונה של זין זקור למשהי, זין שלהם או אחד שאול.

נראה כאילו הזין הזקור מסוגל ליחצן נכונה את אותו האדם
וככל היותו גדול ועומד, כך הגבר הינו בעל ערכיות גדולה יותר.
אילולי כך, מדוע בוחרים רבים מהחברים להציג תמונת פרופיל זו דוקא?

האם על הזין לבדו תעמוד דמותו של הגבר?
ומה עם העיניים?
מה עם השיער או הקרחת הנוצצת?
מה עם שערות החזה?

האם יגיע היום שמישהו יאזור אומץ ויציג את עצמו בעזרת איבר אחר?
ואולי זה כבר קורה ורק מולי צצים מיני זקורים מתוחים שכאלו?

ליד ביתינו נפתחה מאפיה חדשה.
כבר בשלב ההכנות הבנתי שהולך להיות פה שוס רציני
הקירות צופו באבן ירושלמית.
על הקירות הוצמדו שורות של מדפים ארוכים
הריר נזל רק מהמחשבה מה הולך להתביית עליהם.
באמצע הוצב שולחן גדול.
יום לפני הפתיחה הונחו סלסילות קש שחיכו למאפים עטירי הקלוריות.
אנשים עברו
הציצו
עצרו רגע להתבונן
שאלו
וכולם חיכו לרגע הפתיחה ולעשן הראשוני שייתמר מתנורי האפיה.
יום הפתיחה הגיע
אי אפשר היה לפספס אותו
הריח הממגנט התפשט לכל עבר
המראה
אוחחחח כמה טעים
כמה מענג
כמה משמין
לחמים עם זעטר
לחמים עם זיתים
לחמים עם צימוקים ושקדים
לחמים מקמח מלא
לחמים משיפון
לחמים מחמשת מיני דגנים
לחמים עגולים
לחמים מרובעים
האא כן
והיו אפילו אלו השיגרתיים הפרוסים ועטופים בשקית ניילון.
זה כלום לעומת מיני הלחמניות שמילאו את סלסילות הקש
שלא לדבר על הבורקסים במילוי כל דבר שאפשר למלא
מתפוחים ועד תרד.
וקופסאות העוגיות, עם ריבה, עם אגוזים
עם המון סוכר
בלי סוגר בלל.
וכדי שמישהו לא יתייבש חלילה, הוצב בכבוד מקרר עם משקאות קרים.
אז לוקחים כמה לגימות
וממשיכים במסע ההבעסה.
הכל כל כך יפה
כל כך טעים
והכי כייף, חוזרים הביתה שבעים ולא צריך להתחיל להתקשקש עם ארוחות.
(עיזבו אותי מיסורי מצפון על חוסר בריאות או קלוריות תנו להתענג בחיית)

דבר אחד מעיב על הכל.
המאפיה מנוהלת ע"י מנהל ראשי ושותף מישני.
המקום לא גדול במיוחד
ומלבדם מאיישים את המקום עוד 5 מוכרים.
כל אחד רוצה להצדיק את נוכחותו כמוכר וכמובן להגדיל את כמות הקונים.
מהרגע שנכנסת פנימה
עוטים עליך לפחות שני מוכרים,
לא נותנים להתבונן לא נותנים להחליט לבד וכל הזמן מספרים על מבצעים
מנדנדים שממש כדאי לקנות את זה
ואל תוותרי על הבורקס הזה
וזה הלהיט האחרון שרק עכשיו אפינו
והלחמניות האלו 4 ב- 10 אז איך לא תיקחי הביתה?
מגדיל לעשות השותף המשני של המקום.
בשפה הכי עדינה שאפשר נגדיר זאת שמידות גופו לא קטנות במיוחד
( והן בטח גדלות אודות למקום הבילוי החדש שלו)
איך שאתה נכנס למאפיה, הוא נעמד לפניך, מתוך רצון טוב " לעזור ולייעץ"
המעברים צרים, כך שאם אין לך איזו חגורת קראטה בצבע כהה
אין סיכוי שתצליח לדחוף אותו ולתת לך לעבור ולהסתובב לבד במקום.
אין לו כוונות רעות
כל רצונו להלהיב את הקונים.
אבל מי כמוני יודעת שבקניות כולנו אוהבים להתבונן ולבחור לבד את מרכולתינו
במיוחד שמדובר במאפים הפרוסים על המדפים.
אין שום סיכוי לקניה שקטה או בחירה חפשית במקום.
ואני די שוקלת להדיר את רגלי מהמקום כדי לא לחוות שוב את נידנוד הקניה.

וכאן הדילמה?
האם לשתף את המנהל הראשי של המאפיה ( שלא נמצא במקום ובטח לא מודע למה שקורה ) בהרגשתי?
או להבליג ולהחליט שאני לשם לא נכנסת יותר?
מצד אחד כדאי לשתף כי הוא בודאי ישמח על הערה צרכנית שכזו.
מצד שני אולי זה יפגע במנהל המישני ובדרך התנהלותו? או יקטין את כמות המוכרים במקום?
מה הייתם עושים?

היהדות מכנה את עיצומן של ימים אלו "ימים נוראים"
נוראים?
תלוי איך מסתכלים על זה.
ראש השנה תודה לאל עבר
התנפחנו קצת
6 ארוחות: 2 אצלי ( ואתם יודעים שאני מבשלת....)
אחת אצל הדודה (תעיזו לא לאכול)
3 אצל חברים (היה הרבה ירוק אבל מתובל בשמן)
תקופת המתנה לקראת יום הכיפורים
( הזדמנות לצום לנקות את הנפש ועוד יותר את הגוף)
והאמת
לא נורא לי כל כך.
היום אחר הצהרים, הפקה ראשונה שפותחת את השנה
רוב כוכבי הנבחרת מאשתקד עלו על מדים
החדשים עוד לא ממש משופשפים.
הרבה זמן לתירגול לא ממש היה
אז
מקוה של יזרקו יותר מידי ביצים או עגבניות לכיוון הבמה :)))

מי שמצליח לחפור ולהגיע לנקודות העמוקות בתוכי
מגלה מנגינה עם המון ציפיה.
יותר מידי זמן לא הייתי שם למטה
למרגלות.
העבודה, העשיה המשפחה, מדחיקים הכל
אבל בפנים הבערה לא דועכת.
מסתמן משהו?
אולי?
ואולי נכונה עוד אכזבה?

הלכתי לרכוש לי הצלחה כפולה:
שתעבור בשלום ההפקה
שהאדון המיועד, יהיה ה--- אחד
ושאמצע את עצמי שוב מתמסרת בתשוקה.

אם תשמעו מנגינת עונג הבוקעת ממרגלות הפיסגה
תדעו, זו אני.

פריחת השנה החדשה עולה לאויר.
ברכות איחולים המון דבש, רימון דגים וכל הסמלים ,
שאנו כל כך מייחלים שיביאו טוב והרבה יותר טוב מימה שהיה.
אני לא בטוחה שהדגים ישימו אותנו בראש ( בנתיים אנחנו די זנב)
לא יודעת אם גרעיני הרימון יביאו פריון ( אנחנו עדיין רוב אבל בעיות דמוגרפיות לא חסר)
הדבש מגיר הרבה מתיקות, האם היא נידבקת בנו? האם?
האיחולים מרובים, לבריאות, לאהבה ולשלום,
יש גם הגשמה?

בנתיים זה מה שמסתמן:
א. בסקר שנערך במחוז הצפון בקרב תלמידי התיכון, נראו התוצאות הבאות:
42% מהתלמידים לא היו רוצים שבכיתתם יהיו תלמיד הומו /לסבית.
32% מהתלמידים היו מרגישים רע אם בכיתתם היה תלמיד חריג, הכוונה לתלמיד בעל מום או נכות מסוימת.
אין לי חשק לנתח את התוצאות
קוראת, נאנחת בשקט
ומקוה שהשנה החדשה יודעת למחוק חליים של קודמתה.

ב.ספנאקר הידיד הפרטי והמקסים שלי, פירסם בבלוגו סיפור קסום עם המון מסר לשנה החדשה.
הסיפור הזכיר לי מקרה פרטי.
כשביתי הפעוטה , חלתה ומצבה היה בכי רע, כמו כל הורים המשוועים לגלגל הצלה ניסינו לעשות הכל למענה. רבנים אמרו לנו לעשות לה " פדיון נפש" שילמנו מיטב כספינו ועשינו.
חברים אמרו לנו ללכת למתקשר הזה כדי שישאל שם במרומים ויתן ברכה, הלכנו שילמנו מיטב כספינו וקיבלנו ברכות מכל נשמותיהם של גדולי הדור.
מישהו הפנה אותנו לרב גדול בירושלים שקורא במזוזות והבטיח שהצדיק הגדול ידע לנווט את דרכינו ולהגיד לנו מה עוד צריך לעשות למען רפואת ביתינו.
נסענו, המתנו בתור לא מעט זמן, שילמנו הרבה כסף קיבלנו הבטחה מפורשת שהילדה תבריא, יותר מזה, התבקשנו לקנות יין מיוחד שיפתח ביום מסיבת הבריתה שלה, קיבלנו ממנו חתיכת מצה שנפורר לה ברגע שתוכל להתחיל לאכול כרגיל וכמובן לקנות מיני מרקחות שיש לפזר סביב מיטתה.
קנינו הכל, יצאנו עם המון תקוה.
חודש אחרי זה ביתי נפטרה.
ואחרי הסיפור הזה , כנסו לבלוג של ספאנקר תקראו את הסיפור, ההקשר מתבקש מאליו.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=245036&blog_id=41828

ולשנה החדשה אני אומרת
כשאדם רוצה להתפלל, הוא לא צריך סידור לא צריך בית כנסת ולא צריך טלית
צריך פשוט להתפלל ולקוות שמישהו ( ולא משנה מי) ישמע את תפילתו.
כשאדם נמצא במצוקה, לא צריך ידעונים, לא רבנים ולא מתקשרים, צריך חברים טובים וכמובן משפחה תומרת, שיהיו מסביבו, יחזקו אותו , יעזרו ויתרמו לו הרבה כוחות להמשך.

הלואי שנהיה כולנו בני משפחה אוהבים
תומכים בחברינו
ומאירי פנים לבריות.

כל ידידי קיבלו ממני ברכה אישית לקראת השנה החדשה ואם שכחתי מישהו , בלי משים, מתנצלת מראש.
לכל חברי וקוראי בלוגי
שתהיה שנה הרבה יותר טובה מהקודמתה.
שנה טובה
לו יהי
באהבה
מנגינה