הכל התחיל בקליק

אתמול הבעתי מחאה פרטית על השביתה הצפויה
אז כנראה מישהו שם בבית הדין לעבודה, באישון הלילה, פתח את הכלוב ושמע את מחאתי
והבין שמנגינה " המורה הדגולה", מאוד מתגעגעת לתלמידיה וממש לא רוצה עוד יום של חופש.
אז אחרי בלגן תהומי ( כמו שרגיל לקרות בתחילת שנת הלימודים)
ואחרי שהייתי ערה עד 2 לפנות בוקר כדי להבין יש או אין שביתה
וגם אז לא היו תוצאות חד משמעיות.
השכמתי קום והבנתי שזהו
חוזרים לספסל הלימודים.
איזה כייף
אממממ... לאור קורי השינה וליל השימורים שעבר עלי ובטח על מורים נוספים
במחשבה לאחור, הייתי שמחה לעוד יום שביתה ולישון קצת יותר.
אבל אני קוטרית מדופלמת ומה שלא יהיה תמיד יהיה לי מה להגיד.
הערתי את עצמי עם מקלחת מים קרים
התמרחתי, התאפרתי
לבשתי את החולצה החדשה והתכשיטים התואמים שקניתי ( כן גם מורים אוהבים להיות חדשים ביום הראשון)
התיק דאשתקד חזר להתמלא בקלסר, יומן וגם שקית ירקות
ובהתרגשות לא קטנה אני בדרכי לשנת הלימודים החדשה.

שתהיה שנה מלאת הצלחות
שהתלמידים החדשים יהיו מתוקים כמו הישנים
והעיקר
שההמוצע היפה שהשגתי בבגרויות לא ישתנה.
אינשאללה...!
שאור השמש יזרח על כל התלמידים והמורים
ותחל שנת לימודים ברגל ימין.

איזה אושר לתלמידי התיכונים
החופש יתארך בעוד יום נוסף:
" ארגון המורים הודיע על שביתת אזהרה של יום אחד בכיתות ז' עד י"ב, בשל טענות על היעדר הסכם קיבוצי עמם וסירוב המדינה לנהל מו"מ. רן ארז מזהיר: ללא מו"מ, שנת הלימודים תהיה סוערת "
אם הייתי תלמידה בטח הייתי קופצת מאושר
מה איכפת לי עוד יום של ים או סתלבט במיטה
חודשיים אף פעם לא מספיקים ודוקא לקראת הסוף רוצים עוד קצת חופש לעשות כל מה שעוד לא עשינו
אז הנה תלמידים, הרווחתם זאת!
ומה איתנו המורים?
השביתה אמורה לשרת מאבק שלנו, אנו אמורים לברך עליה
שטויות
כל השביתה הזו היא בגלל ניפוץ אגו של היו"ר מר רן ארז
שלא מוכן לקבל זאת שמשרד החינוך קיבל את תכנית הייעול של הסתדרות המורים ולא את התכנית שהוא הגה וקרא לה " אופק חדש"
על זה הוא הולך לעשות סערות השנה ולשמור על שמו הטוב בכל מחיר
כן בכל מחיר!
כי כל יום שביתה כזה מנוקה מהמשכורת שלנו
וכל יום שביתה כזה הוא עוד יום שבו לא מלמדים
ואחרי זה לפני הבגרויות, מתפלאים איך המורים לא הספיקו את החומר ומתחילים במרתונים להעברת החומר כשברור לי שהתלמידים לא קולטים כלום בלחץ הזה!
אבל עולם כמנהגו נוהג
ואף אחד לא יכול על אדון רן ארז השולט
הוא יקבל את משכורתו
הוא ימשיך לרכוב על כולנו
וינופך בעוז באמירות שהמורים נותנים את הנשמה כדי לעזור לתלמיד להצליח.
אני לא בטוחה שיש לי מספיק נשמה לכל זה
ואני בכלל לא מאושרת מיום החופש הכפוי הנוסף
עזבו את זה שלא אקבל משכורת על היום
אני פשוט מתגעגעת לתלמידים,
מורה מוזרה? מזן נדיר? אולי!
:)

אוגוסט של שיכרון החושים עומד להסתיים.
קרענו את שרירי הרגליים בשיטוט במס' נחלים.
טבלנו את הגוף בכמה פארקי מים ומפלים.
טעמנו את מיטב המירקחות בכמה מסעדות.
התרווחנו במיטת האפריון בצימר המשפחתי,
הפעלנו את המנגל עם בשר משובח הכי הכי.
הסתובבנו לנו חשופים למדי כשרק בגד ים עוטה על גופינו,
ניתקנו טלפונים וכל קשר עם מכרינו.
כל דקה נוצלה בסתלבט או חויה אחרת
וזהו
נחתנו למציאות המוכרת.

הבוקר סימנתי X אחרון בלוח הגומר
ומחר אני חוזרת להתייצב מאחורי שולחן המורה
או ליתר דיוק לפניו, כי אני לא מסוג המורות המחפשות מעמד מאחורי השולחן
ודי אוהבת להרגיש קרובה לתלמידי.
מצאתי שדוקא יחסי הידידות הקורקטיים עם אותם הבוגרים
פותרים לי הרבה בעיות של מורה- תלמיד ואפילו מניבים יותר הצלחות.
אז,
גם לאחר מירב שנותי בהוראה, אני מוצאת את עצמי מתרגשת כאילו זו השנה הראשונה כמורה
מתגעגעת לפגוש את התלמידים הותיקים
מצפה להכיר את החדשים.
מקוה שמהר מאוד הם יבינו שאיתי לא כדאי "לשחק", אבל מצד שני נחמד מאוד להרגיש נוח, להפתח, לשוחח והכי חשוב לא לחשוב אפילו על לחלום או גרוע מזה להרדם בשיעור
כי בשניה הזו הם ירגישו איך גיר נוחת עליהם בטיסה ישירה
( זו לא בדיחה ככה אני וחסר למי שמלשין לשילטונות). 😄

נערתי אבק מהבלוג שיצא לחופשה כפויה
נערתי אבק מהחדר המיוחד שיש לי בבית הספר, חדר שהינו מקום המילוט של כל התלמידים הזוכים ללמוד בו.
נערתי אבק מהמוח שלא רצה לשמוע על תכני הלימודים ושום מילה הניגזרת מהם.
הכל מתמרק לקראת השנה החדשה
אני שבה להיות האישה האסרטיבית, המורה הקשוחה והאוהבת
ובעיקר בעיקר
הנשלטת החמה המצפה לאדונה
שהרי רק כששני העולמות שזורים זה בזה
אני מרגישה שלמות נפשית ואושר עילאי.

לכל ההורים, המורים ואנשי ההוראה
שתהיה שנת לימודים מוצלחת
עם המון שלוה ונחת.
שתהיה שנה פוריה
ובעיקר מענגת ומלאת תשוקה.

אוקי
קיבלתי חיזוקים ופעלתי
דיווחתי על האלימות שאחותי עוברת
חשבתי שעולמי בידי והנה הנה אני , פורצת את סגת השתיקה של משפחתי ומביאה פיתרון לבעיה הקשה.
בשלב הראשון שאלו אותי למה אחותי לא מתלוננת?
בשלב שני אמרו לי שבתלונה הראשונה רק מזהירים אותו
ומעבר לזה אחותי צריכה להציג ראיות שזו לא פעם ראשונה שהוא מכה אותה.
בשלב שלישי שאלו אותי אם יש עדים שראו את המקרה או את תוצאותיו, אז יש ודיווחתי על כך.
ראיות - כמובן אין!
אחותי מתבצרת בשתיקתה לא מוכנה להודות בכלום וכל הזמן שואפת לשלום בית (הבנתי שהיא נמצאת בחרדת נטישה אבל משום מה המשפחה מגבה אותה על הכחשתה)
ישנה עדה אחת שאני יודעת בודאות שראתה את תוצאות המקרה, אבל מכיון שהיא הולכת עם "הראש המשפחתי הקלוקל" הפוחד מסטיגמה וכתם רע. העדיפה להכחיש ולהגיד שלא ממש ראתה מה קרה ( זה לא נכון אני יודעת שזה לא נכון)

בנתיים
החיים חזרו למסלולם
אחותי ובעלה חזרו מהנופש
הם בבית ביחד
ובינהם פצצת זמן שמתקתקת עד לפעם הבאה.
בשיחה נוקבת עם הורי הבנתי שהם מחכים לפעם הבאה כדי לאסוף יותר ראיות.
לכל הרוחות עם הראיות האלו, את התשובה הזו שמעתי גם בפעם הקודמת שהיו מכות
אבל שום דבר לא זז מאז וגם לא היום והפעם הבאה כבר בפתח.

חברים אמרו לי שכל מה שנשאר לי לעשות זה לברר מחיר מצבה
וזה לא נכתב באירוניה.

אלא אם כן יש עוד משהו שלא עשיתי?

באהבה גדולה לכל הבעלים בהווה ובעתיד
ולכל הנשים שמחפשות את הדרך....
:)))

( לא לשכוח ללחוץ אנטר בין דף לדף והעיקר להפנים ולהנות)

http://www.slides.co.il/slides/1895/בעל_ואישה

לפעמים אני חושבת שאולי בכלל אני לא צריכה אדון
שהרי בשבועיים האחרונים אני עוברת סידרת התעללות הגורמת לידיד שלי להתמלא קצף של עונג נוכח תגובותי הרועמות ונפשי המתייפחת.
בכייף שלו הוא מגיח לי לתוך חלון המסן כותב את מילותיו, גורם לי את התיסכול היומי וככה בשקט האופייני לו מענה אותי ברמות כאלו שאני רק יכולה לדמיין את הפצצת הגמירה שלו.
במקרה הזה לא עוזרת לי שום מחאה
גם לא מילות סירוב
גם לא צעקה גדולה האומרת" "XXX דיייייי תעזוב אותי"
שהרי אצל אלו המופצצים באנרגיות התעללות, די פירושו אני רוצה עוד!
אז הוא ממשיך
ועוד איך ממשיך
ואין יום שהוא לא דואג להיות כאן ולהזכיר לי בדיוק את מקומי ואת מה שמחכה לי.
בכל תרעומת שלי
נשלחים בתגובה אייקוני חיוך הרומזים שהנה הנה הוא הצליח שוב לדקדק את עקב האכילס שלי.
אני כמעט על סף הרמת ידיים
נשמע לא טוב
לא מתאים לי להכנע במקום שלא טוב לי
אבל הכרזמתי הזה שיודע שמה שלא יהיה אמשיך לאהוב אותו ולשלוח לו נשיקה יומית,
ימשיך לענות אותי עוד ועוד
עד ש....
אממממ....
?
?
?
אין לי ממש המשך לזה
אבל משהו יקרה בסוף, ללא ספק משהו יקרה
שהרי מנגינה לא תשתוק נוכח התעללות אכזרית ואיומה שהיא עוברת.

אז אולי
מי מכם קוראי הנלהבים
יוכל לנדב לי רעיון מבריק
איך אפשר להרגיע את המתעלל הסידרתי
ולגרום לו להפסיק לעשות לי לוח גומר
ולספור לי את הימים עד לסוף החופש הגדול
והחזרה שלי לעבודה!

כולם יודעים שהתלמידים שונאים ללמוד
ורוצים שהחופש ימשך לנצח
אז הנה סקופ עולמי
גם מורים אוהבים את החופש
והצילצול ממש לא נועד למורים שרוצים למתוח את השיעור,
הם מחכים לו לא פחות מאשר התלמידים
אתם יודעים מה
אפילו יותר!

עד כאן ההצהרה היומית של מורה בחופש המסתלבטת לחלוטין
ולא רוצה שיזכירו לה את המילה לימודים!
שיהיה שבוע של כייף כאן ובכלל.

למדתי קורס שלם בפסיכולוגיה המסביר איך מצב רוחו של האדם משפיע על כל התנהלותו.
תמיד ידעתי שזה נכון,
אבל עד שלא מגיעים לרגעים האלו וחווים את זה בצורה חזקה, לא באמת מבינים את משמעות העניין.
אז הנה זה הגיע
הלבטים ותהפוכות הנפש שטמונים בי בימים האחרונים, עוררו רצון לצאת למלחמה.
אין לי כלי נשק
אין לי קסדה ומגן
אין לי אסטרטגיות לחימה
אבל יש לי ים של חיילים מסודרים בקפידה ומוכנים להסתער
ואני בראש כולם- כבוד המפקדת!

הסירים, הירקות, הבשר, הבצקים ומעל הכל התבלינים
כולם להוטים עלי קרב
כולם מוכנים לקרב הטעמים
וככה תראה השבת שלי!
שבת של הרבה חריף מול הרבה מתוק
הזדמנות מצויינת לפרוק את כל המר והמתוק במקום שהכי נכון לעשות זאת
באוכל!

הקטנה ואני נהנה מאוד מהמתוק
בעלי יתענג על החריף וישלח ניחוחות וירטואליים לבן שנשאר בבסיס
וכדי שלא ירגיש גלמוד בחריפותו, הזמנתי עוד שני חברים מרוקאים שיחזקו את הצד החריף.
מי ינצח?
נראה איך יראה המקררר אחרי השבת
ובעצם
מי מחפש מנצחים
העיקר לפרוק הרבה חריפות ומתיקות מתוכי.

יאללה מתחילים:
לפתיחה יהיו גלילות קנלוני
שחלקם ימולאו בבשר, צנוברים, פטרוזליה והרבה שום בצל ותבלינים חריפים
וחלקם ימולאו בבשר, אננס, דבש ורוטב מייפל מתקתק
כולם יעוטרו ברוטב אדום שמתמזג עם המתוק והחריף גם יחד.
לצד הגלילות יהיו קונכיות בצק ממולאות בכבדי עוף ופטריות
גם הסלטים שותפים בסגת הלחימה: גזר מרוקאי חריף, גזר מתוק, סלט חסה עם אגוזים לצד החריף
חסה עם מנגו למתוק, חריסה אדומה וצורבת את הלשון, סלט וולדרוף מלא מתיקות
אבוקדו עם מיונז ומלח, אבוקדו עם סוכר,
ולמי שבא להשאר נטראלי יש גם סלט קישואים בטעם כבד שהוא לא מתוק ולא חריף אבל טעים.

בעיקרית יעלו ויבואו בשר כתף שבושל עם המון פפריקה חריפה, שום, בצל ותפוחי אדמה
אפונה ברוטב אדום חריף
שווארמה של חתיכות הודו שטוגנה עם רצועות פלפל צי'לי ( כן חריף בהחלט חריף)
ומנגד כרעיים עוף בתנור כשמסביבים תפוחי אדמה והכל עטוף בדבש ופירות יבשים
כרוב סיני מבושל ברוטב אדום מתוק
פשטידת פטריות שהבצל המטוגן הופך אותה למתקתקה שכזו
ועוד שניים שמאזנים בין החריפות למתיקות
אורז מבושל בתערובת של פיסטוקים אגוזי קשיו וצנוברים
ופשטידת ברוקולי לא חריפה לא מתוקה סתם טעימה.
קינוח לעולם לא יכול להיות חריף
אז לחריפים יהיה אבטיח ומצידי שיפזרו עליו פלפל חריף כמה שירצו 😄
ולמתוקים יהיה פאי אפרסקים עם גלידת וניל
חשבתי גם להכין סלט פירות
אבל נראה לי שהוא לא יזכה להכנס למערכת העיכול פשוט כי היא תהיה כבר מפוצצת, אז ויתרתי על הרעיון.

לכל אוהבי החריף
לכל אוהבי המתוק
שבת נפלאה מלאה טעמים ניחוחות ורגעים יפים.

יום שבת בפתח
בא לי להשאיל מאחד המטבחים הציבוריים את הסיר הכי גדול שלהם,
להכניס לתוכו פיסות פיסות של רגעי המרירות העוברים עלי
להציף הכל במים
להוסיף קצת שמן כדי שמה שצריך לצוף שיצוף
לתבל בהמון פלפל שחור כיאה לתבשיל החזק
לשים על הגז
עד שכל המרחשת תרתח:
הדאגה לאחותי
הבעיות שמתחילות לצוץ תמיד בפיתחה של שנה חדשה ובצימצום מישרות שיגרמו לי שוב לאאלץ לפטר אנשים.
התשוקה שלי להיות מתמסרת ולהרגיש את השליטה של אדוני בי, תשוקה שיותר מידי זמן מחכה ליישום.

אני עומדת מנגד לסיר
אוחזת בכף עץ גדולה
בוחשת
בוחשת
רואה איך הכל מתפרק לחלקים קטנים
צרה מתמזגת עם דאגה
תשוקה מתמוססת ומביאה איתה יישום
והסיר רוחש הכל בקירבו
ואני רוצה שכל זה
ישאר ככה על אש גבוהה
שכל המים יתאדו
שהאש תכלה את התבשיל ותשאיר רק פרורי אפר שחור
שאראה איך הכל נשרף ומתכלה.
רגע אחרי
אאסוף את שאריות האפר
ואקבור אותם עמוק באדמה שמא לא יעלה בדעת חתיכת אפר חצופה להשתלט שוב על חיי.

אמרק את הסיר ואציף אותו בבועות סבון כלים ריחני
ובהרגשת שיחרור אגש לתיכנון בישולי השבת.



אין כמו השעות הקטנות
זמן טוב להזיות וחלומות בהקיץ
אולי מוטב לשקוע בבישולים
זה ירחיק אותי קצת מהסבך של הכל.
לא יודעת מה הולך להתבשל?
כשאהיה מגובשת יותר אפרט.

חבל שחלומות לא מתגשמים.

בוקר חדש הפציע לעולם
הרתחתי מים
מלאתי את הספל בכפית גדושה של קפה וסוכרזית אחד
מחכה שהמים ירתחו
בנתיים מתבוננת מבעד לחלון הגדול,
אנשים פוסעים לטירדות יומם
כמה עורבים משחקים להם על העץ שמימול
השכנה מנערת שטיח
מכונית חולפת ואחריה מנוע אוטובוס רועם.
המים רתחו
אני ממשיכה לדבוק בחלון
העיניים נעצמות
אני עייפה?
מה פתאום, דוקא הלילה ישנתי הרבה יחסית.
מה עובר עלי?
למה במקום לגמוע כמה קרני שמש ולהתחיל עוד יום קייצי
בא לי לחזור למיטה ולהתחבא מתחת לשמיכה!

יותר מידי אבנים מכבידות עלי.
הכעס המשפחתי על שבחרתי לעשות מעשה ולא לשתוק
כולם סוגרים עלי
החליטו שהטלתי כתם שחור על המשפחה ואפילו הזקתי למהלכים שהם תיכננו לעשות.
אני לא קונה את הדיבורים האלו
ברור לי שאלו הפרחות שוא, כי גם בפעמים הקודמות הם תיכננו לעשות צעדים ולא עשו כלום.
זה שאבי מחזיק מס' טלפון של עו"ד, זה לא עוזר למצב
זה שאימי מתכוונת לבוא לביתם ולעזור יותר כדי להרגיע את הרוחות ועוד אמרה לאחותי " את צריכה להזהר כדי לא להרגיז אותו, כי אז הוא מכה אותך" זה נשמע רע מאוד.
המסכנה עוד יוצאת אשמה מכל העניין.
הגישה הזו של אימי שמשפיעה על כל המשפחה, מטריפה אותי לגמרי.
אז אני אמשיך בשלי, אשלם את המחיר ואגן על אחותי .
ידעתי שזו החובה שלי
קיבלתי המון חיזוקים לכך
ותודה מכל הלב לכל החברים שחיזקו אותי גם בפרטי גם בבלוג ובכלל.


במישור נוסף וחשוב בחיי אני נמצאת באי ודאות מחלטת
מרגישה שאולי שוב נופלת למקום המאכזב והשנוא עלי כל כך.
אין לי הרבה עם מי להתייעץ
יודעת שאצטרך לפתור את העניין בעצמי.
אבל איפה הכוחות לעשות זאת?
בכלל כמה כוחות יש לאדם להתמודד עם כל כך הרבה אבנים שחדרו לתוכו?
והכל בעיצומו של החופש , שאני אמורה להנות ולבלות בו.
במקום לנסוע לחו"ל, להנות, לנשום, לנוח
אני במסכת התמודדויות ללא גלגל הצלה ברקע.

המים בקומקום החשמלי התקררו
מתבוננת על העוברים ושוים
כולם נראים שלווים
כל אחד זכה בקרן שמש משלו ליום החדש
איפה קרן השמש שלי?