קצת מוזר
אני די זונחת את הבלוג בזמן האחרון
פורקת מילים רק במצב של ארוע יוצא דופן.
פרקתי הרבה לאחר האובדן של בן דודי בתאונת המסוק ברומניה.
אני מוסיפה פריקה של אושר וגאוה לבני
שסיים לפני שבוע את קורס הקצינים.
נחמד להרגיש שיש קצין בבית
הוא חטף על זה מבול של נשיקות 😄
ובחצי שבוע שהיה ברגילה, חרשנו את הארץ וטבלנו בהמון מים, בדיוק כמו שהוא אוהב.
ביום ראשון הוא שב לקורס ההשלמה
חשבתי שאני שבה לרגיעת החופש שלי
מסתבר שהחיים מתכננים אחרת.
התלבטתי הרבה אם לפרוק זאת כאן
אני מאוד מבולבלת מהמקרה ולא יודעת איך לנהוג.
זה מקרה אמיתי, עצוב מכעיס ולצערי לגמרי לא יוצא דופן.
והכי כואב
שזה מקרה שנוגע באופן הכי פרטי בי
או יותר נכון באחותי.
אחותי המקסימה בשנות השלושים לחייה
נשואה באושר קרוב ל-10 שנים
אושר?
ככה לפחות חשבנו עד לפני שנה וחצי
מסתבר שאז סוף סוף הרגישה צורך לצאת מהארון.
לא
זה לא ארון הנטיה המינית
הפעם מדובר בארון האלימות.
מסתבר שכבר בשנים הראשונות אחרי החתונה היא חוותה אלימות פיזית מבעלה.
משום מה היא לא התייחסה לזה ברצינות.
חשבה שזה ריב שיגרתי המכות עברו והחיים חזרו למסלולם.
במהלך שנות נישואיהם הביאו שלושה ילדים מתוקים.
בכל פרק זמן קורה בינהם ריב ולעיתים הוא מגיע להתלהטות, הבעל מאבד שליטה ומכה בה.
כנראה שהמכות הראשונות היו מינוריות ( יש דבר כזה בכלל???)
עובדה שמעולם לא חשבה לשתף אותנו או לספר למישהו
אבל לפני שנה וחצי הם חזרו מנופש
התעורר ויכוח בחדר המדרגות
הוא דחף אותה גילגל אותה במדרגות ופצע אותה
הכל לעיני הילדים
וגם לעיני השכנים שמשום מה המשיכו לשתוק.
פעם ראשונה שאחותי סיפרה להורי כי היתה פצועה וזקוקה לעזרה מהם.
הורי שיתפו אותנו.
אבל השביעו אותנו שהעניין לא יתפרסם מחוץ לגבולות המשפחה והבטיחו שהם " מטפלים בעניין"
לא סתם הכנסתי זאת למרכאות.
הטיפול היעיל שלהם היה קודם כל השתקת המקרה.
שיחה עם הבעל ( מה פתאום שיחה, ממתי שיחה עוזרת במצבים כאלו?)
ושליחת הזוג לטיפול משפחתי.
אני נאנחתי לי מעצם הטיפול הלוקה במקרה, אבל הבטחתי לשתוק אז שתקתי!
הטיפול המשפחתי עבר
הרבה הבטחות מצידו וגם מצידה
כניסה לחיי זוגיות אידיאלייים עם הרגשה שהנה הנה הכל יהיה טוב יותר.
חלפו כמה חדשים
אחותי מתקשרת בבכי להורי, בעלה הפליא בה את מכותיו.
הורי נסעו לביתם במהירות
ראו אותה שוב פצועה.
טיפלו בה
שוחחו עם הילדים ( מה הם לוקחים על עצמם מונפול של בעלי מקצוע הם הרי לא יודעים לטפל במצב)
הפעם החליטו לא לשתוק ולערב את הוריו של הבעל ( סוף סוף)
ההורים אמרו שזה חמור מאוד מה שבנם עושה ואימו אפילו הצהירה שאם עוד פעם הוא ירים עליה יד היא תטפל בו ( מעניין איך?)
כמובן שסיפרו לנו את המקרה
אבל שוב בהחלטה חד משמעית של הורי שלא מוציאים כביסה מלוכלכת החוצה והכל נסגר בתוך המשפחה וחסר למי מאיתנו שידבר או יעשה מעשה מעבר למה שהם החליטו
האא וכמובן שלא נדאג כי יהיה בסדר והוריו דיברו איתו ( עלק בסדר)
אני רתחתי
לא הייתי מוכנה להבליג שוב
איימתי על הורי שאם הם לא עושים מעשה ומגישים תלונה במשטרה ומערבים את הרווחה אני עושה זאת לבד .
אני לא מוכנה לראות את אחותי חוטפת שוב ושוב ואת כולם משתיקים הכל רק לא לפגוע ברושם המשפחתי " הטוב".
בדרך כלל אני מאוד אסרטיבית במעשי, לא שמה על אף אחד ואם אני מחליטה לפעול אני פועלת
אבל אבא זה אבא
ומתוך כבוד לאבי אחרי שיחה איתו, השתפנתי והצטרפתי לעדת השותקים, כי ככה הוא החליט
( יש לציין שאבי היה במעמד בכיר מאוד בצבא ומילה שלו בתוך המשפחה זו מילה!)
השקט נמשך עד ליום רביעי בשבוע שעבר
ההורים שלי מיהרו לביתה של אחותי
פתחו את הדלת וברגע הראשון לא זיהו את ביתם
היא היתה כולה מלאה סימנים כחולים.
יחד עם הכעס אחותי השביעה אותם לא לספר את המקרה לשאר האחיות ובכלל לא לעשות מזה סיפור כי זה בסדר והכל יעבור.
( נו בטח אחרי מסע ההשתקות בפעמים הקודמות אחותי המסכנה כבר למדה לחטוף ולשתוק כי זה הכי נכון לא להרוס את המשפחה )
זהו עוד מקרה הסתיים
אימי לא התאפקה וסיפרה לכל האחיות
לי זה נודע רק ביום ראשון
כמובן שישר שאלתי מה עושים עם זה?
התשובה שקיבלתי
אל תדאגי הפעם העניין בטיפול רציני אבא אפילו קיבל טלפון של עו"ד מקצועי ואולי הוא יתקשר אליו בעוד כמה ימים.
לעזאזל
מה יעזור פה עו"ד?
הרי הורים לא יתנו לאחותי להתגרש ממנו כי לא יתכן שבמשפחה שלנו תהיה בת גרושה זה יקלקל את השם הטוב!
למה לא הולכים למשטרה שאלתי?
למה לא מערבים את הרווחה?
למה לא מסלקים את הנבלה הזו מהבית!
למה נותנים לה לחטוף שוב ושוב?
והרי התמונה תלויה על הקיר פה יהיה רצח בסוף
אני לא רוצה לאבד אחות
אני לא רוצה לאבד חלילה את האחיינים המתוקים שלי!
איך כולם עיוורים?
הפעם הודעתי בפירוש שאני לא שותקת ואני נוסעת לביתה של אחותי כדי לנער אותה ולהחליט מה עושים!
אל תסעי אמרו לי
הם נסעו לנופש של שבוע להתאושש מהמקרה
בחיי שאני לא יודעת אם לצחוק או לצעוק לעולם שמישהו פה סתום ברמות
שולחים אותו איתה ועם הילדים לבד לנופש, כדי להתאושש
היא כולה סימנים כחולים
לא הלכה למשטרה לא לבי"ח לא כלום
רק לתת להם להרגע בנופש?
הרי הרצח שעלול להיות פה כבר נראה באופק.
השכל שלי אומר לי תקומי ותעשי מעשה
כל רגע שאת שותקת את שותפה לדבר עבירה.
הרגש אומר- אל תלכי נגד המשפחה ואל תעשה דברים כשאין לך שיתוף פעולה של המשפחה!
מעבר לזה-
אחותי הפגועה מסונוורת ולא רוצה להתלונן במשטרה ובכלל רוצה שאף אחד לא ידע ושיעזבו אותה
ההורים שלי עם כל הכבוד שאני רוכשת להם, החליטו שהם יודעים לטפל בזה הכי טוב וכבר יש להם טלפון של עו"ד להתייעץ איתו. ( נו באמת)
אף אחד באמת לא עושה שם כלום
והמכות חוזרות על עצמן שוב ושוב
והוא בתור פרס יוצא איתה לנופש כדי להרגע!
אני מאוד מבולבלת
האם אני צודקת בהרגשה שלי?
ואולי אני הסטרית יתר על המידה ובאמת צריך להקשיב להמשפחה ולתת להם להתמודד?
האם אני צריכה לעשות מעשה, או להמשיך ל שתוק?
ואם כן
מה בדיוק לעשות
עם מי אפשר להתייעץ?
אם יש פה חברים שעברו משהו דומה או שמכירים מקרים כאלו
או אולי יש כאן אנשי מקצוע, שוטרים או אנשי רווחה שידעו להדריך אותי מה לעשות ?
אני אודה על כל תגובה או התייחסות שתעזור לי להחליט איך לנהוג?
אני האחות הבכורה ומרגישה שאני לא מסוגלת לסמוך על הורי ולהמשיך להבליג ומרגישה אחריות כלפי אחותי.
מחכה לשמוע אתכם
-תודה-
לפני 14 שנים. 9 באוגוסט 2010 בשעה 12:00