הכל התחיל בקליק

כמעט חצות הלילה, אנחנו אחרי שיחה ארוכה עם הבן שנמצא אי שם בדרום.
הכל היה מושלם
טקס הסיום מתקרב בצעדי ענק
הציונים שלו מזהירים ( טפו טפו טפו)
הזמנתי שלט ענק לכבודו
הכנו חולצות אחידות עם כיתובית הצדעה בעבורו
ההסעה מאורגנת
הלב מתמלא בהתרגשות עם כל יום שעובר
הכל
פשוט הכל נראה מושלם
עד לשיחה היום.
הדברים שסיפר לנו טילטלו אותי לחלוטין
אני כבר לא בטוחה שהוא באמת יסיים את הקורס
לא קולטת שבגלל דבר כל כך לא הגיוני יש מצב שדיחו אותו.

הוא בכה בטלפון
בא לי לשכור מסוק ולטוס אליו
לחבק אותו
להנסיך בו כוחות ועידוד שידע להתגבר גם על המיכשול הדפוק הזה.
אבל אני כאן רחוקה
מקשיבה לבכי שלו, בוכה יחד איתו וחסרת אונים
מבולבלת
לא יודעת איך אוכלים את מה שקרה לו
רוצה לעזור ויודעת שידי כבולות.
זה די הרבה תלוי בו ובחסנו
יש לו את זה
אבל ברגעי השבירה האלו אני כבר לא בטוחה בכלום.

כל כך הרבה נפילות עברתי בחיי
כשסיפרתי הכל לאבי הוא אמר לי " עזבי עברת דברים הרבה יותר קשים"
זה לא שייך
דוקא בגלל שעברתי כל כך הרבה, אין לי כוח לעוד משבר.
כמה כוחות התמודדות יש לי?
אני לא כזו חזקה
מרגישה שאני על פי התהום המאיימת להטביע אותי בתוכה.
אולי אני מידי רגשנית
אולי לוקחת ללב יתר על המידה
אבל זה הבן שלי
הוא מקור הגאוה של חיי
ולחשוב שנחת עליו המשבר הזה פתאום?
מתה לדבר עם מישהו, לקבל איזו עיצה טובה
אולי פרופורציה על מה שקורה.
אבל לא כל אחד מבין בנושאים צבאיים שכאלו
גם אני לא מבינה כלום בזה.
לא מוצאת את עצמי
מועקה כבדה שהתישבה על סיפי נשמתי וקורעת אותה.
מנסה לחפש את ההגיון
אולי נחמה מסוימת
לא מצליחה
הכל נראה פתאום קודר כל כך

לא רוצה לחשוב שזה קורה
לא
לא
לא
הלואי שאתעורר מחר בבוקר והכל היה חלום בלהות.
הלואי שיגידו לי שאיבדתי פרופורציה והדברים היו הרבה פחות קשים מימה שדמיינתי.
הלואי שבסוף יהיה טוב.
מי יודע?

יום שישי מתדפק בפתח
ואיתו סגת הבישולים.
אני מאוד אוהבת לבשל
מעבר לניחוחות ולטעמים
מעבר לתכניות הנהדרות ברדיו ( רדיו ללא הפסקה, סוף הדרך של תכניות)
יש בזה המון יצירתיות
ועונג עילאי לראות קדירה אחר קדירה יוצאות מפרי ידי.
אבל דחילק
אני בחופש
מזה ההשתעבדות הזו למטבח?
החלטתי שיום שישי הזה
אין סירים
אין אפיה
המטבח סגור
ואני
אני בים ושכולם יקפצו.


אחחח איזו תעוזה חטפתי פתאום
מסתבר שהחופש הזה עושה לי טוב
שאפוווו לי
איזה אומץ
בחיים לא הייתי מעיזה לעשות זאת בזמן הלימודים
אבל חופש זה חופש.
יום שלם הסתובבתי בהייייי כזה
ועם הרגשה ש-וואלה מחר אני בים!


שעות הערב
אט אט מתגנבות מועקות מצפוניות לתוכי
ככה בעדינות מבקיעות את חומת ה-הייי שבניתי.
מה יהא על השבת?
הרי צריך סעודות משפחתיות
ככה פתאום לשבור מסורת רק בגלל שבא לך לים?
ובכלל
בני המשפחה כל כך אוהבים את יום שישי
את התגנבות היחידים למטבח רק כדי לטעום משהו שזה אתה נרקח.
לא
אני לא יכולה לעשות להם את זה.
אז אולי אני אבשל ואחר כך אסע לים?
לא, זה לא אותו דבר
הים הכי כייף על הבוקר מקדם מקדם כשהחוף עדיין ריק.
אז אולי אני אקנה אוכל מוכן?
פחחחחח, הכל ילך לפח, המפונקים שלי אוהבים בישולי בית.
אולי אגיד להם לבשל לבד
חס וחלילה חס וחלילה!!!!!
לא רוצה לדמיין איך יראה המטבח אחרי זה
טוב נגיד שהם ישתדלו וינקו
אבל לכבוד שבת צריך להיות מצוחצח ולי אין כוח למרק את המטבח שוב.

רגע
מה
זהו
אני נכנעת?
לא יהיה ים?

לא לא
אצלי הכניעה שמורה רק למישהו מאוד מיוחד
ובטח לא למטבח!
בשביל מה קיים הלילה
והרי שעות הלילה מביאות איתן המון השראה.
המטבח נפתח כלאחר כבוד
השרתי את הטעון השריה
קילפתי את הטעון קילוף
חתכתי את הטעון חיתוך
ועכשיו הכל ילך קל
ואם קצת מרץ אפילו אספיק לישון כמה שעות.
ומחר
חפשו אותי בים.
שיהיה לכולכם.....


האא רגע
מה אני רצה לסיים ולכתוב איחולים
הרי עוד רגע אקבל מבול של הודעות השואלות
ומה בתפריט?
אז ככה
( רצוי לקרא כשאתם שבעים 😄 )
לפתיחה עיגולי מלאווח שאני ממלא בבשר וחצילים
אופה ומקשטת ברוטב שום ועשבי תיבול.
לעיקרית- קדירה עגולה וענקית מלאה מיני ירקות ממולאים באורז ובשר:
קישואים, עגבניות, בצל, כרוב.
לצד הממולאים יעמדו תפוחי אדמה קטנים שבושלו ברוטב אדום.
לאוכלי הבשר אכין קלופס ולמי שלא מכיר זוהי עוגת בשר שבתוכה מסתתרים עיגולי ביצה קשה.
נתח פילה מדומה, צלוי ביין
ושוקיים מצופות בפרורים זהב ושומשום.
ולחלק שאני הכי אוהבת החלק המתוק
עוגת גלידה
וסירות אפרסקים ממולאים בחתיכות פרי ומעוטרים בקצפת.
הסלטים יתחכו לפני הארוחה, בכל זאת שיהיה משהו טרי טרי.

ואני
נראה לי שהים ובליל המחשבות שיביא איתו
יעשו לי כל כל טוב ויעייפו אותי
שרגע אחרי שאתיישב לארוחת שבת
אצנח על השולחן
ומקסימום אלווה את הארוחה בנחירות רקע.
שתהיה לכולם שבת מענגת ויפה.

בוקר שיגרתי של חופש
מצד אחד של השולחן קפה
מצד שני חלון גדול דרכו נשקפת המיית הרחוב המתעורר אט אט לבוקר חדש.
באמצע אני,מולי מרקע המחשב שפתוח על הכלוב כמובן
ואצבעות בשביתה שלא בא להן להקליד ולרפד את הבלוג בעוד רשימה.
עצלות החופש שולטת עלי.
המוח יודע שמותר לו לעשות מה שבא לו.
אין שום מחוייבות לכתיבת מחזה, אין בדיקת מבחנים,
מפה לשם יש אימייל מאיזה תלמיד המספר על הפאן שלו בחופשה.
סתלבט פראי, אני בדרך להתמכר.
מידי פעם שולחת מבט לכיוון החלון, להגמיע את רוח הבוקר שעוד מעט תתפוגג לה עם חום היום.

לתחנת האוטובוס מגיעים אבא ו 4 ילדים.
הגדולה מבניהם נראית כבת 5 לכל היותר והקטן בסביבות שנתיים.
אני מעריצה את החרדים, איך יש להם את הכוחות להביא כמעט כל שנה ילד
וליצור משפחה גדולה ומרובת ילדים.
אבל מה שהתרחש הבוקר חיזק תחושות אחרות שמקננות בי,
תחושות המעלות שאלה גדולה לגבי הציווי האלוהי " פרו ורבו ומילאו את הארץ"
זה נהדר להביא הרבה ילדים לעולם, אבל מה קורה ברגע שאחרי?

האב החרדי הושיב את הילדים על הספסל בתחנה ואמר לגדולה ( כולה בת 5) תשמרי על כולם אני עוד מעט חוזר.
למרות שהיה מעבר חציה במרחק קטן מהתחנה, הוא חצה את הכביש באלכסון ובמהירות למול עיניהם של הילדים, נכנס לאחת החצרות וניהל שיחה עם חרדי אחר.
בהתחלה הקטנים עדיין ישבו בשקט וחיכו לאבא. אבל כעבור מספר דקות כשהוא נעלם בחצר ולא נראה, הם קמו מהספסל התקרבו לשפת המדרכה וצעקו אבא בוא....
להזכירכם שזה התרחש בתחנת אוטובוס ואני לא רוצה לדמיין אפילו מה היה קורה אילו הקטנים עומדים על שפת המדרכה ואוטובוס היה מגיע פתאום והודף אותם....
" הגדולה", ניסתה להחזיר אותם לספסל, אך בעודה גוררת בידה את אחד מאחיה, הקטן ביותר ראה לפתע את אבא מגיח מהגינה מימול והחל לרוץ אליו בשמחה.
האבא שקלט מה הולך לקרות, צעק לגדולה להחזיק אותו.
אבל היא מסכנה, עדיין התמודדה עם האח השני ( שהיה בערך בן 3).
הכל קרה בשניות ספורות
האב מנסה לחצות מהר כדי לעצור את הקטן מלרוץ אליו אך התנועה בכביש עצרה אותו.
הוא צועק לו לעצור ומסמן בידו.
הקטן שבאופן טבעי רוצה את אבא לידו לא שומע את צעקות האב ומתפרץ לכביש
האחות השניה הבינה כנראה שהאבא מסמן להם לבוא אליו וגם היא התפרצה לכביש.
רכב שהיה בנסיעה באותו רגע העיף את שניהם לכיוונים מנוגדים.

במזל גדול ממוקמת בסמיכות תחנת מד"א והחובשים מיהרו לטפל בפעוטות הפצועים.
האבולנס שהיה במקום, פינה אותם במהירות לבי"ח.
הקטנים פצועים אבל תודה לאל נשארו בחיים.
כתמי הדם עדיין מרוחים על הכביש.

אני יודעת עד כמה מצוות התורה סגורות ומסוגרות
ובחוגים החרדים חלילה מלחשוב בכלל לשנות או להוסיף עליהן
אבל אם תישאלו אותי
הייתי מוסיפה מצוה אחת להורים, שיהיו חייבים בשמירה קפדנית על ילדיהם
ולא ישחקו בגורלם ויפקידו אותם בידי האחים הבכלל לא גדולים שלהם.
אולי אם היתה כזו מצוה המקרה הזה ועוד רבים כמותו היו מסתיימים אחרת!

מוצאי שבת
2:45 לפנות בוקר.
ישנתי המון בשבת
העייפות ממני והלאה.
נהדר שיש מחשב.
מעבירה עוד לילה לבן, בדיוק כמו שאני אוהבת,
שקועה בסרטים מעוררי פנטזיות ( חבל שבנתיים זה רק ברמה הזו).
שקט.
אחחחח איזה שקט באויר
אני מתה על השקט הזה, מעורר השראה ובכלל מעורר נימים פנימיים.
פתאום
הסלולרי מתחיל לנגן
"I am a hero by the end of the night"
קפצתי מהכסא
טלפון בשעה כזו?
הנייד נטען במטבח,
אני בדרך אליו
שניות ספורות
שיר הצילצול מתנגן ברעם בכל הבית
הראש מתמלא באלפי מחשבות
שיאוו, זה בטח הוא
מה קרה?
מה הוא רוצה ממני בשעה כזו?
למה להעיר את כל הבית?
מה כל כך דחוף?
זה לא יכול לחכות לבוקר?
להעיר לו?
להבליג ולהקשיב לו?


"אמא, הערתי אותך?"
מדהים שלי, לא מה פתאום אתה יודע שאני במחשב.
מה שלומך ילד שלי?
" אמא, אני בסוף מבצע ליילי, היה קשה אבל הלך מעולה
הוצאתי ציון גבוה, אני בעננים ורציתי לספר לך"
אני גאה בך חייל, צוער שלי,
אין לך מושג כמה אני מנופחת מגאוה אודות כל מה שעובר עליך.
"אמא, זה בסדר שהתקשרתי בשעה כזו?"
תתקשר מתי שאתה רוצה, גם ככה אתה לא יכול להתקשר הרבה,
אז ברור שאני שמחה על כל טלפון שמעיד שאתה בסדר
ועוד מביא לי כאלו בשורות של הצלחה.
בן שלי, אני משוייכת לך בכל נשמתי.
בכל רגע, בכל שעה, אני שלך.
עוד קצת
וכולנו מתייצבים בבסיס המרוחק, לראות אותך צועד בטקס הסיום
ולהזיל דמעה כשסגן הרמטכ"ל, עונד לך את סיכת הקצין.
מרגישה שגם נשמתי השתתפה איתך בקורס הקשה.
מצדיעה בגאוה
ואומרת בקול
אני " אמא במדים" משוייכת ומגוייסת מחדש
איזה אושר.

שבוע נפלא
ורק בשורות טובות לכולם.

כל פעם שהמנגינה שותקת
סימן שמשהו מתרחש מאחורי הקלעים.
ומנגינה צריכה לפרוץ לאויר רק כשהיא מולחנת כראוי
בשלה
מעוטרת בסילסולים
ואולי במעט קולות רקע הכוללים גניחות, אנחות ובכי חרישי
בנתיים ישאר שקט כאן
אפילו מטעמי המטבח מיום שישי לא הגיעו לבלוג
הבחישה, הפירפור, ההכנות הנפשיות
הכל ישאר סמוי מן העין
עד לרגע המתאים.

הוא עומד על המיפתן
בתוכו בערה שמאיימת להבעיר כאן הכל
ולי נותר רק לחכות
לקוות
ולייחל לרגע שאחרי
הרגע בו אציף את הבלוג במנגינות מענגות.

המתח הזה
מי יכול לו!!!

מעורר תיאבון....?
מסעדה אמריקנית בשם "איל ויניו" בפיניקס ארה"ב, החליטה להגיש ללקוחותיה מנה מיוחדת לכבוד המונדיאל בדרום אפריקה
- המבורגר מבשר אריה!
מגרה
דוחה
מרגיז?
בתלונות נא לפנות לבעל המסעדה....

אני מעדיפה את האריות מטיילים בשיא אצילותם ואדונתם בגו'נגל בקניה
או קרוב יותר בספארי ברמת גן.
ואפילו המבורגר לא יצא ממטבחי השבת.
אבל
הצוער המתוק שלי מגיע
אחרי שלושה שבועות שלא ראינו אותו
בדיוק השבת הוא חוגג יום הולדת 19.
החייל הכי קטן בקורס הקצינים
אבל הכי הכי גדול בכל השאר.
השבוע הגיע ראשון אחרי מסע ניווטים מפרך
והצליח למצוא את כל נקודות היעד די במהירות.
כל פעם נשלח מיסרון ממנו על עוד הצטיינות ועוד הצלחה שנחל.
אני מנופחת מגאוה.
החדר החיילי שלו, מלא בלונים צבעוניים
על כל בלון כתובה מילת פירגון בשבילו.
עוגת השוקולד שהוא אוהב, כבר בתנור
היא תקושט בקצפת דובדבנים ופירות מתוקים.
הקטנה הדפיסה ברכה.
על השולחן בחדר חבילת שוקולד גדולה עם הכיתובית
" אתה תותח"
מכונות הכביסה והייבוש כבר בכוננות
אני מחכה לו.

בנתיים צוללת לסירים
והפעם אוכל מאמא מגוייסת ומרוגשת לחייל הפרטי והמתוק שלה.
עוף גדול ניצב על השיש מחכה למילוי של אורז צנוברים וצימוקים.
הוא יתובל ביין ורוטב סמיך
מסביבו יוצבו פלחי תפוחי אדמה
והכל יכנס בכבוד רב לתנור.
עוד מעט יעלו לטיגון קציצות חזה העוף והפטרוזליה
(חצי מהן יחוסלו עוד לפני השבת, אין כמו טעם הקציצה היורדת מהמחבת)
לזה נוסיף כרוב מאודה
אנטי פסטי מפרוסות חצילים, פלחי גזר וקישואים וכמה פלפלים אדומים.
כמובן שאי אפשר בלי דג
והפעם נתחי דג טונה שיושרו במירנדה, יצלו על מחבת פסים בתוספת רוטב אדום וחריף.
אבטיח אדום, לעונג המתוק של סוף הארוחה.
ובשבת נחגוג יום הולדת
עם כל החברים, עוגה, פשטידות וכמובן בירות!

הולכת להיות לי שבת כייפית ושמחה
מקוה שגם לכם.

יש כאלו שיצטנפו כל היום במזגן ואפילו האף לא יוציא את עצמו לבדוק את מאורעות היום.
חלק יעדיפו לאייש את המיטה, בתנוחות מתחלפות של בטן גב בטן ושוב גב.
יש אחרים שיכינו מלאי של מים קפואים, ירטיבו את גרונם כמה שיותר ואם אפשר גם את ראשם.
הים מחכה למי שאוהב אותו
הבריכה פותחת את שעריה למי שטוב לו להשתכשך במי אלכוהול מהולים ב... פיפי!
האבטיחים כבר עסיסים אדומים ומתוקים. אין כמו פלח נוטף לקרר את הגוף.
זמן טוב להתאמן במציצה והפעם מציצת שלוקים ארוכים קפואים וצבעוניים.
לא הכי בריא, הטעם לא משהו אבל קר ומאמן מעולה לפעולת הלשון.


ומה איתי?
אני יוצרת יחסי ידידות אמיתיים עם סורבה המנגו הכתום.
הכפית ביד
הסורבה קר מתוק וקורץ לעברי
פותחת את הקופסא
נהנת מאדי הקור הנובעים מימנה.
רגע לפני נעיצת הכפית, שולחת מבט נוסף.
זה לא רק קר
זה לא רק טעים
זה גם...
התבוננו בקופסת גלידה רגע אחרי פתיחתה
גם אתם רואים ששני צבעי הגלידה יצוקים לתוך הקופסא ובקצוותיהם ניראות שתי גבעות זקורות.
זו רק אני שמרגישה גירוי למראה הזקירות הזו?

מה שבטוח עד סוף היום הקופסא תמצא את עצמה ריקה בפח.
לעזאזל הקלוריות
זה הרבה יותר טעים ומתאים לשרב מאשר נתח אנטריקוט או אפילו חביתת עין מתובלת.
שיהיה לכם
באשר אתם
כמה שיותר קר
:)

תיראו איזו אדומה קיבלתי
אני לא יודעת אם זה אמיתי או לצרכי חנופה
בכל מקרה נותן הרגשה כייפית.:

"כמישהו שבא מעולם השליטה ( שולט ) בסצנה בניו יורק אני יכול לומר לך שעברתי על הפרופיל שלך והוא הכי מעניין כאן , לא מחפש נשלטת..ולא שולטת , בהצלחה ,"

זו הזדמנות להציץ שוב בפרופיל שלי ( אין צורך בהשוואות לאחרים).

יום שני 21 ביוני
עוד יום שרבי
אבל לא שיגרתי.
אוירת חג באויר, או שזה רק נדמה?
היום נזכה להנות מחום השמש יותר מכל יום אחר
שהרי אנו בעיצומו של היום הארוך ביותר בשנה.
לא הבאתי עוגות
גם לא בורקסים ושאר בצקים מתפיחים
הבאתי כמה שיאים ארוכים:
# ארתור בלסית' האמריקני הכומר בן ה-69 מחזיק בשיא העולם להליכה הארוכה ביותר, לאחר שעבר ב-40 השנים האחרונות 61,319 ק"מ כשהוא נושא איתו צלב.
# סורש ג'ואכים הקנדי, מחזיק בשיא של "המרחק הגדול ביותר בריצה של יממה, שעומד על 257.88 ק"מ. לא ברור לאן הוא רצה להגיע
משהו ארוך משלנו:
# השר מיכאל איתן מ"הליכוד", נשא בשנת 1992 את הנאום הארוך בתולדות הכנסת. איתן, תקף במשך 10 שעות ו-7 דקות את תקציב המדינה.
ובאוירה קצת יותר חמה:
# כוכב הפורנו ג'ון דן, הצהיר שיצליח לקיים ביממה סקס עם 100 נשים.
בסוף הסתפק רק ב 54 אבל גם זה הקנה לו שיא עולם הארוך ביותר.
הייתם יכולים לשבור את שיאו ולהיות עם 55 פרטנרים ביממה?
# כמו תמיד הנשים עולות על הגברים.
אלמונית ששמה לא ידוע, שמה את כוכב הפורנו בכיס הקטן והצליחה להיות באורגיה משותפת עם לא פחות מאשר 620 גברים מסוקסים.
מעניין כמה ס"מ מגופה הוקצו לכל אחד מהגברים החושקים 😄
# תכירו את בילה האנטר מטקסס. הצעירה בת ה-25 אמנם ילדה בת, אבל אחרי שנשאה אותה ברחמה לא פחות מ-375 ימים, שהם 12.5 חודשים (הריון ממוצע נמשך כ-280 ימים).
לא רוצה לקלקל את היום ולחשוב על צירי הלידה שסחבה איתה.
# זוכרים את מרי פופינס?
הלא היא ג'ולי אנדרוז, ששרה בלי להתבלבל את המילה הארוכה ביותר "סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיהלידושוס"
נראה אתכם אומרים את המילה10פעמים בלי להתבלבל.
# בשנת 2006 סיכלה המשטרה הצרפתית ניסיון של כמה סטלנים לגלגל ולעשן
ג'וינט של 1.12 מ',
ועכשיו
לשוס החם ביותר
איך אפשר בלי.....
לבדוק של מי באמת הארוך ביותר?
לא כזה פשוט להגיע להכרעה מהו האיבר הארוך בעולם.
התיעוד האמין ביותר בנושא הוא כנראה של ד"ר רוברט ל. דיקנסון (ולא, זאת ממש לא בדיחה),
שמדד איבר באורך של 34 ס"מ (ובהיקף של 16 ס"מ).

מישהו אמר שהגודל לא קובע???

לא צריך לדמיין
פשוט להציץ כאן:
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=645022

יום גדול עומד בפתח
יום צעיר ורענן
שיהיה יום קריר ונעים
:)

לקחתי נשימה עמוקה
חייבת להתאשת רגע,
כוס מים תעזור
האם יתכן ש...
לא, מה פתאום אין מצב
הכל הרי חסוי לחלוטין ולעולם לא אפתח את זה במקום אחר.
אז איך לכל הרוחות זה קרה?
אני יודעת שהוא חכם
נעזרתי בחכמה שלו לא פעם
אבל עד כדי כך?
אולי פשוט אני....

שעות הלילה הקטנות
אני בשיחה עם ידיד
פעם הידידות ביננו היתה מאוד קרובה
אחרי זה הגיע תקופה של נתק
לא רציתי להיות נודניקית וידעתי שהוא לחוץ בעבודה
אתמול הבנתי שהוא לא הפסיק לחשוב עלי
בעצם גם אני די חשבתי עליו
היה לי חבל לאבד אותו בתור ידיד.
שיחה אחת החזירה אותנו לאוירה האינטימית שאהבנו
להיות פתוחים אחד עם השני.
הוא נפתח די בקלות
ולא סתם נפתח
גילה לי צד ניסתר
ידידי, הבעל האוהב והאבא הנפלא,
מסתיר בתוכו חשקים ליחסים חד מיניים
והיו תקופות שאפילו הגיע ליישום.
הוא ועוד גבר יחד
ואוו מעולם לא הייתי מדמיינת אותו שם.

הוא פרק בפני את סודו הגדול
ידעתי שגם לי יש סוד
גיליתי לו שגם בתוכי מסתתרת תשוקה מיוחדת.
לא העזתי לספר כלום מעבר
משום מה אני מרגישה מבוכה לחשוף את נטיותי.
הוא לא לחץ
אבל שאל אם אפשר לנחש.
חייכתי
שינסה, הוא לעולם לא יגלה מה מתחולל בנפשה של מנגינה חסודה ותמימה.
השהייה של מספר שניות
ופתאום אני רואה מולי את המילים
"אני מנחש שזה קשור לעולם הבדסמ"

אולי זו החכמה שלו
ואולי אני פשוט שקופה?