http://haemori.files.wordpress.com/2012/02/diego-rivera.jpg?w=450&h=375
הנה אני כחומר ביד אדוני
ברצותו מפשיט את בגדי וברצותו מקלף את גופי:
מלטף וממשיך להשיל את שכבות המגן:
שכבת החרדה מתאיידת בחלל
שכבת הקור נספגת לתוך חום גופו
שכבת אי הודאות נשארת עלי וסופגת את מבטו החד וחיוכו המרוצה.
הנה אני כחומר ביד אדוני
ברצותו מלטף וברצותו חודר:
פורס את גופי ומכוונו לתנוחה המתאימה
מושח את עורי בקרם הריחני
אצבעו האחת משייטת ומרעידה את שפתי מעורתי
אצבע שניה מצטרפת ואט אט גולשת לכיוון הפתח האחורי.
אצבע שלישית מנסה לפלס את דרכה מבעד לריפודי הישבן.
מבעד לאנקות הכאב והעונג אני שומעת את קולו המצווה לנשום עמוק
פילוס אחרון נשימה עמוקה המתנפצת בצעקה מגרוני.
אצבעו בפנים. עמוק בפנים.
עוד לא הפסקתי להכנס לתהליך העיכול אצבע שניה התפלסה פנימה.
גבול החדירה האנאלית, הולך ומתנפץ אל מול תודעתי.
אני כחומר בידיו
נמסה, מתמסרת, מרוגשת והכי הכי אוהבת.
הנה אני כחומר ביד אדוני
ברצותו מפנק וברצותו מתפנק
גופו השרוע על המיטה מאותת לי שהגיע תורי
ידי מטיילות על תווי פניו
שפתי מוצצות בתאוה את פיטמותיו
לשוני דואגת להזקיר את איברו
גרוני פעור ומוכן לחדירה לתוכו
לנשום דרך האף, לנשום עמוק יותר
אסור להרתע, צריך להכיל את כולו
עמוק יותר הדוק יותר רטוב יותר.
10 שניות, 20 שניות, חייבת להחזיק מעמד
לנצור שיניים ללקק במרץ
לשמוע את גניחותיו, לדעת שהוא מרוצה.
הנה אני כחומר ביד אדוני
ברצותו מקשיב וברצותו מדבר
הרגעים שאחרי
אני סחוטה על המיטה
הוא מכין לנו קפה
קמה לעיתי,
יושבת מולו, שואבת את חיוכו
לוגמת מהקפה הטעים כל כך שרק הוא יודע להכין.
פורקת מולו מילים מנבכי ליבי
מקשיבה לו.
אוהבת להקשיב לסיפוריו: על העבודה, על הבית, על הילדים.
סיפורים אישיים שרק אני והוא יודעים אחד על השני
רגעים קסומים
הגוף מרוסק
הנפש מעונגת
ואנחנו שלובים יחד.
http://ironsculpturing.com/sites/default/files/iron_images/together_1.jpg