לפני 14 שנים. 7 בדצמבר 2009 בשעה 21:04
ביומיים שאחרי סשן, אדוני נוהג לדבר איתי על הכל
יותר נכון להקשיב לתחושות שלי אחרי,
אני מתפרקת למולו, מעכלת כל מה שהיה והוא עוטף אותי מחבק ולא מפסיק להמטיר לעברי
מילות עידוד ושבח עד כמה הוא מרוצה מהתקדמותי והתמסרותי.
יומיים של שיחה וחוזרים לשיגרה.
כמעט שבוע חלף מאז הסשן האחרון.
התחושות בעקבותיו מתעצמות יותר ויותר,
בכל שיחה עם אדוני עולים עוד ועוד פלאשבקים מימה שהיה.
משפטים שנאמרו על ידו וחדרו עמוק לתוכי
ציוד מיוחד ולא מוכר שהשתמש בו
תנוחות מלחיצות שהפעיל אותי להיות בהן
פעולות די קשות שהיה עלי לבצע בדייקנות
וברקע גוון קולו התקיף, החד המרטיט והמדהים כל כך, שהוריד אותי ברגע למקומי הטבעי.
היה לנו אפטר ארוך ומרגיע
אדוני יודע לחבק לעטוף בחום ולהנחית אותי חזרה למציאות.
אני כמובן מתפקדת כרגיל בבית, בעבודה,
נראית בדיוק אותה מנגינה כמו היום שלפני.
אנו משוחחים הרבה על כל מה שהיה.
אדוני מקשיב לי עם ים של סבלנות,
למרות הכל, שם בפנים בעמקי הנשמה לא מצליחה להרגע מעצמת החויה.
אני לא נוהגת לתאר במילים סשנים שאנו עוברים.
הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי,
אולי הכתיבה תרגיע את נפשי
אולי המילים יעזרו לי להבין את קצב התקדמותי
ואולי אני כותבת רק כדי לגרום עונג נוסף לאדוני.
פיייייייי איזו הקדמה ארוכה, זה רק מוכיח את רמת התרגשותי וכמה קשה לי לחזור שוב לאותן שעות קסומות שלפני שבוע.
הסשן האחרון:
----------------------------------------------
דלת החדר נפתחה
חושך
אדוני חיכה לי בפנים
ידיו החסונות מחבקות אותי, מצמידות אותי אליו
מצמידות חזק
הוא חזק וחסון האדון שלי, כמעט נופלת נוכח חיבוקו
אוחז בי חזק ולא נותן לי למעוד.
בתיקי מונחת כף עץ בצורת ספנאקר
וכמובן " פינקי" (הרוקט הורוד) שהפך לידידו הטוב של אדוני.
נגשתי לתיק כדי להוציא את החפצים ולהגישם לאדוני.
קולו הרועם עצר אותי:
"עזבי הכל, תתפשטי"
אני מבצעת ומרגישה איך גופי רועד.
הוא מסתכל עלי ומחייך.
תמיד הוא מחייך כשרואה אותי רועדת למולו, כמה הוא נהנה לראות את הפחד בעיני.
בזוית העין רואה אותו מחטט בתיק ורגע אחרי נזרק משהו ארוך על המיטה.
אלומת אור בודדה מאירה את החפץ,אני מתאמצת להבין מה מונח שם
זה דומה לשוט אבל לא בדיוק נראה כמו שוט.
"את מכירה את זה?" הוא שואל ומציג למולי את החפץ הארוך.
לא נותן לי שהות לענות תופס את ידי קושר אותי ותוך כדי מסביר על החבל הבנוי בצורה מיוחדת.
אצבעותיו נתחבות ברווח החבלים לוודא שהקשירה לא חזקה מידי.
הוא תופס בקצה החבל ומוליך אותי למיטה.
ובעוד אני מעכלת את המצב החדש של ידי הקשורות, הוא קושר אותן בקשר נוסף לאחת מרגלי.
תנוחה קשה וכואבת
איזה לחץ!
מרגישה את עגלי הזיעה ניטפים ממצחי המתמזגים עם מיצי התשוקה שניגרים מתוכי.
ידיו החסונות מעניקות לי כמה חבטות חימום
שפתי מתענגות על הסוכריה הנפוחה שהחודרה לפי, לשוני חופנת את הזקור שמולה,
מוצצת מטיילת
ומקפידה לא לפסספס אף נקודה ממנו.
אני עקודה, כל תזוזה גורמת לחבל ללחוץ יותר על עורי.
מרגישה איך הוא מצמיד את כל גופו מעלי, דורש ממני לענגו בדיוק כמו שלימד אותי
מציצות חזקות ומושלמות, כשהזקור שלו ממלא את כל חלל פי עמוק עמוק....
ידו האיתנה מפסקת אותי ונרטבת ממפל מיצי תאוותי.
אצבעותיו חודרות לאט לאט פנימה
מחליקות בתוך טיפות הרטיבות.
עמוק
קצת יותר עמוק
מרגישה כאב שמפלח את גופי
רוצה לצעוק...
ו....
המשך יבוא!
