הכל התחיל בקליק

באחת הברכות לשנה האזרחית החדשה שקיבלתי בפרטי כתב לי אחד מידידי השולטים:
אני עוקב אחרי בלוגך, רואים שמשהו השתנה בך לטובה שמח לקרא שאת מפנימה את הנשלטת שבך ונכנסת יותר באומץ לנבכי הבדסמ.
מדהים לקרא את מה שכתב.
רק לפני יומיים בשיחה עם אדוני, דיברתי איתו בדיוק על זה.
מרגישה איך מהרגע שקולרתי לו אני הופכת יותר ויותר לנשלטת בכל מאודי.
היו לי מספר אדונים בעבר, עם שניים מהם היה חיבור מרגש ביותר.
מרגש?
כך לפחות חשבתי באותו זמן
בדיעבד, מעיפה מבט לאחור ומבינה שהם לא ממש ידעו לקחת ממני את האסרטיביות שבי
קיבלו אותי כמו שאני,
ויתרו במובן מסוים
ואני בלי הרבה חשבונות הפעלתי את אישיותי והשתלטתי מלמטה על הכל.
לא בכוונה, לא מתוך רצון להזיק לקשר, לא רציתי לשלוט
זה פשוט קרה וכל אותו זמן הרגשתי טוב אבל משהו היה חסר לי שם בפנים...
עכשיו
כשסוף סוף זכיתי להתקבל ל- "אוניברסיטת באנג, הקתדרה לעינוי מתקדם "
(כך הוא מכנה זאת 😄
אין יותר מנגינה שולטת מלמטה!
בצעדים בטוחים הוא העיף ממני את כל מנגנוני השליטה:
מותר לי לבקש אבל אני לא קובעת יותר
מותר לי לדבר אבל רק כשהוא נותן רשות
חסר לי שאני לא מבצעת בזמן מטלות וברור שאין מקום לויתור או דחיה לא מוצדקת.
הביטוי " אני רוצה" נמחק ובמקומו נכנס " אני מבקשת"
המילה " קשה" התחלפה במילה " התמודדות"
הקולות המלאכותיים התחלפו בקולות של כאב ועונג אמיתי
המבט עבר מגובה העיניים למושפל
ההוראות קצרות וחד משמעיות.
וכל זה ועוד רבות מזה, הוא עוטף בדאגה חום ואוחחחח המון המון אהבה.

אז מה מנגינה?
תמיד ידעת שאת נשלטת
תמיד עשית הכל להראות עד כמה את נשלטת אמיתית
היתה הרגשה טובה אבל היו גם מלא תיסכולים שאולי המקום לא מתאים לך....
הפעם אני לא עושה כלום
זה פשוט קורה
בלי תיסכולים בלי הרבה תיכנונים כנראה התיישבתי סוף סוף על מדף הנשלטות.
ומה יקרה הלאה לאן עוד אפשר להגיע אחרי זה?
ממממ...
ממתי אני שואלת שאלות
הרי האדון קובע הכל.

לכל המציינים והחוגגים את תחילת השנה האזרחית החדשה.
שתהיה שנה של הגשמת מישאלות התחלות טובות
ובעיקר שלום, בלי הזיות.
ותמיד לצעוד בדרך הבטוחה הלאה.....
הלאה
הגשש החיוור
מילים ולחן: נעמי שמר

בסך הכל אנחנו די לבד
נכון שלא כולנו ל"ו
אבל אני בכל זאת מאוהב,
אז הלאה!
בסך הכל רציתי לברך
החטיפו לי על שוק ועל ירך
אבל אני בכל זאת אברך,
גם הלאה!

הלאה! ימי כקדם
הלאה! שירי מולדת
הלאה! האדמה רועדת
והמדינה רוקדת
הלאה! עד אור הבוקר
הלאה! כבר לא תינוקת
הלאה! הלאה! הלאה!

אולי כמו לולין על חבל דק
ניסיתי לעבור את המרחק
ולא להסתנוור מן הזרקור
וחוץ מזה עוד לנגן כינור
אולי כמו שחיין שכבר שחה
חמש מאות ועוד ברכה
והוא צמא לרגע מנוחה
והלאה!

הלאה...

ראינו איך הרץ במרתון
לגמרי לא לבד בצרתו,
כי כל הזמן האיש מהעיתון
שואל איך הוא מרגיש ומה איתו.
ראינו מטפס הרים שיכור
אשר את נשמתו מוכן למכור
למען איזה רגע משוגע
של הזריחה מהפסגה,
והלאה!

בוקר טוב אדון שלי
אני כל כך מתגעגעת אליך
כל יום שעובר מגביר בי את הערגה לך
כל שיחה שלנו מטיפה עוד כמה זרמים ממפל תאוותי.
כשאנו משוחחים ואני שומעת את גוון קולך איברי נירטטים בזה אחר זה.
מדמיינת איך גופך החסון עוטף אותי בחיבוק
איך החום העז יוצא מימך חודר לתוכי ומבעיר כל נקודה.
באוירת הלילות הקרים, מתכרבלת בפוך ונודדת לרגעים הקסומים שלנו יחד.
שואבת מימך את כל מה שאתה רוצה להעניק לי. כאב, סבל מתוק שכזה, חום, רגש, אהבה....
מתעוררת באשמורת, יוצאת לצעידת בוקר ומחפשת את קרן השמש הפרטית ששלחת לי.
קרן שעליה פזור כל היופי והטוב שלך
קרן המשקפת את גודל אדנותך מעלי.
ואני
זכיתי לתשוקת נשלטות כמו שלא ידעתי מימי
זכיתי להתמסר לך אדון מדהים ומרתק ( תרתי משמע)
זכיתי להיות בפיסגת תאוותי ולרדת משם גאה ומחוייכת
זכיתי בך
זכיתי לאהוב.

סופרת את הימים עד הרגע שאראה אותך
יודעת שאתמלא פחד , ארעד כולי אתרגש, אזיל דמעות
אין רגעים קסומים מאלו
שם למרגלותיך אני חווה תחושת התעלות מלאת עוצמה.
הציוד מוכן
הסידורים הטכניים בעיצומן
הנפש, בשלבי הכנה
והגוף יעבור מירוק בדיוק כמו שאתה דורש.
הכל בשבילך
מגיע לך.
אתה מעניק ומעניק
וגם בזמנים שמתגלות עכבות נוכח החיים הוניליים, אתה מרגיש צורך לפייס אותי.
לא נעים לי שאתה מרגיש חייב,
אבל זה אתה וזה קורטוב מהיופי שלך.
אני יודעת
זכיתי לאהוב
זכיתי בך!
זכיתי לימים לילות וומיליון רגעים עטופי תשוקה לך.
בוקר טוב עולם
מנגינה מאושרת מתנגנת ברקע.

אמש היתה לי שיחה ארוכה עם אדוני
שיחה שבאה אחרי כמה ימים של דאגות אמיתיות לו ולכל מה שעובר עליו.
הזלתי דמעות
נשפכתי
והוא שנמצא בימים של מתח נוראי ובהתרוצצויות מרובות,
הקשיב
ענה
העמיד אותי במקומי
והתייחס לכל מילה שלי עם ים של סבלנות.
לא אהב את כל הלך מחשבותי אבל לא כעס,
הבין אותי
ידע לנתח כל כך נכון את הסערה שהיתה בתוכי.
כן היתה
ובשיחה אחת הכל התפוגג.
מעבר למילותיו, הרגשתי איך הוא שולח לי גלי חום דרך הרשת.
מדהים איך הצליח מבעד לתקשורת הקרה להמיס את נקודות הקיפאות שהחלו להצטבר בי.
זה הוא
וזה רק מיזער מהמיוחדות שלו.
אני יודעת שזכיתי
ומשתדלת בכל כוחי להצדיק את הזכיה ולהוכיח שאני ראויה לה....לו.
נכנסת לסופ"ש עם המון מתיקות פנימית
רגועה שלווה
ומפזמת לי שירי הנאה תוך כדי טביעה בסירים וטיגונים.
שבת יפה טעימה ונעימה לכולם.

נצחיה התלמידה החמודה שלי ניגשה אלי בהפסקה והגישה לי דף מקופל.
" המורה תקחי את זה ותראי גם לילדים שלך"
בדף היה קטע נחמד שבטח מסתובב במייל
אבל בסוף היא כתבה משפט שאני לא אפרסם בשום מייל:
" המורה אני למדתי לאהוב אותך"
לא לימדתי אותה יותר היום אבל אני מבטיחה שהיא תקבל ממני נשיקה לפני השיעור הבא 😄
הראתי את הקטע לביתי המתוקה ואני מביאה גם לכם.
תהנו

*****************************************************************************************

זהו סיפור על חברות:
ילדה אחת שאלה ילד אחד אם היא יפה...

הוא אמר לה... לא


היא שאלה אותו אם הוא רוצה להישאר איתה לנצח...

הוא אמר לה.... לא
היא שאלה אותו אם היא תלך הוא יבכה....
ושוב הוא אמר לה... לא
אז היא אמרה לו שהיא שמעה מספיק ואז הלכה בבכי...
והוא תפס את ידה ואמר לה:
אני לא חושב שאת יפה , אני חושב שאת מהממת!
אני לא רוצה להישאר איתך לנצח , אני חייב להישאר איתך לנצח!
אני לא אבכה אם את תלכי , כי אני אמות!
אז עכשיו אני רוצה לומר לכם:
אני אוהב אותך כי את/ה בשבילי חבר אמת
ואם זה לא יחזור אלי בחזרה.. אני אבין את הרמז...
תזכור:
חבר טוב ישחרר אותך מהצרות
אבל חבר אמת יהיה איתך בצרות ויעמוד איתך מולם!
עכשיו תקרא את הכל עד למטה , ותשימו לב שאתם לא מדלגים על כלום!!
אני למדתי שהחיים הם כמו נייר טואלט
כשאתה נהנה , הזמן עובר מהר , והסוף מגיע וברח לך מבין האצבעות!
אני למדתי שמזל שה' לא נותן לנו את כל מה שאנחנו רוצים...
אני למדתי שהכסף לא קונה רמה....
אני למדתי שהדברים הטובים והקטנים שקורים לנו ביומיום שלנו , הם מה שעושים את החיים כל כך מיוחדים.
אני למדתי... שמתחת כל שריון קשה מסתתר לו מישהו עדין שרק רוצה שיבינו אותו ושיאהב אותו!
אני למדתי... שגם ה' לא הספיק הכל ביום אחד...... אז מה גורם לי לחשוב שאני אצליח???
אני למדתי שככול שיש לי פחות זמן לעבוד , אני מספיק יותר...

ח"כ ניסים זאב מש"ס יוצא עם אמירה חדשה:
"גברים הם קרבן הזנות ולכן אין מקום להאשימם במקרי אונס או הטרדה מינית, הכל נובע מחוסר שליטה על היצר ובכך אשמות הנשים שהן המפתות את הגברים למעשים מהסוג הזה".
אמירה אומללה מבית היוצר של אדם חרדי או תובנה חשובה וחכמה?

אדון יקר שלי
מאז שקולרתי לך משהו בחיי השתנה, הפכתי לנשלטת יש לי מחוייבות כלפיך,
לא לגמרי חפשיה במילותי בהתנהגותי ביחסי אליך.
צריכה לחשוב על צורת התנהגות נאותה, לשקול מילים, מחוייבת לקיים משימות, חווה רגעים של כאב וייסורים מתחתיך, מרגישה איך מחשבותי מתמקדות בך, בנו.
מוצאת את עצמי חושבת על סשנים איתך.
חושבת על איזה שוט לרכוש להנהתך ולייסורי, אילו חבלים יעטפו את גופי בפעם הבאה, איך תרתק אותי בדרכך המיוחדת ללא יכולת תזוזה.
איך תיקח ממני את יכולת הנשימה ותחזיר לי אויר טהור רווי בך ובניחוחות שלך.
איך תחדיר את זה וגם את זה ובעיקר את זה....
עמוק כואב חזק ואני אנטוף ואזרום אפתח את מפלי למול העונג הצרוף שעובר בי.
רגע מצטמררת מפחד נוכח כל מה שמחכה לי ורגע מלאת תשוקה להמשך.
טוב לי
זכיתי להגשים משאלת לב אדירה ששכנה בתוכי שנים על גבי שנים.
יש לי אדון ולא סתם עוד אדון מהרשימה, יש לי אותך, האדון שלי, בדיוק כמו שדמיינתי אותך, בדיוק כמו שרציתי.
אותה אישיות שהתגלתה לי שנים בפנטזיות, אותו חוסן גופני ונפשי אותו טון דיבור חזק מאיים אבל מלא רכות.
אותך אדוני בעל הנפש האצילה שיודע איך להוריד אותי ברגע להמיס אותי מכל האסרטיביות הונילית שלי לרוקן אותי מכל הדעתנות ולגרום לי להיות ריקה ופתוחה לקבל את כל רצונותיך לתוכי.
ואני
המורה הדגולה, המולטי מנהלת צוות אנשים לא קטן,
האישה ששומעת את כולם מנווטת מתכננת מחנכת בונה מפרקת נוזפת ומעצימה.
צוללת לעולם שלנו והופכת לנכס דומם בשבילך אדוני.
ברצונך מייסר וברצונך מרומם ברצונך מאיים וברצונך מלטף.
לא יכולתי לבקש לעצמי רגעים קסומים טובים מאלו.
כמה השלמה נפשית יצרת לחיי
כמה איזון הכנסת בתוכי
תליתי שלט על לוח ליבי
"נכס של אדון באנג"
מסתובבת בגאוה, דואגת שכולם יראו
אושר- זו המילה שמתארת אותי הכי טוב!
ואושר פותח עוד יום מואר בחיי.
שולחת רסיסי אושר גם אליכם.

א. קיבלתי המון תגובות בפרטי הקשורות למריבה עם אחותי ( פוסט קודם).
תודה לכל המייעצים המתייחסים והמגיבים.
חלק מהתגובות ריגשו אותי במיוחד, אחת מהן, אדון שלי לשעבר שסיפור המריבה גרם לו להיפתח בפני ולספר לי משהו אישי אודותיו.
תודה לכל המייעצים והמגיבים כאן ועוד יותר בפרטי.
תודה גדולה לאדוני שהיה שם כדי לשים לי את הכל בפרופורציה. אין כמו מילותיו.
למרות זאת אני יודעת שרק ברגעים שאתייסר ואתענג תחתיו, רק ברגעים שהוא יפרק אותי לגורמים כמו שהוא יודע ובסוף ירכיב אותי, אז אהיה שלמה ומתוקנת פיזית ונפשית.

ב. כל המקרה גרם לי למועקה גדולה, ידעתי שאני חייבת לפרוק במילים. נכנסתי לקהילה שאני מנהלת וכתבתי הכל.
התלבטתי די הרבה אם להעלות את המקרה גם בבלוגי בכלוב.
ידעתי שזה מקרה ונילי לחלוטין ולכאורה לא שייך לכאן. מצד שני זה בלוגי אני פורקת פה המון סיפורים גם מחיי עבודתי וגם מחיי משפחתי אז למה לא בעצם?
העתקתי את הכל לבלוג.
הופתעתי לטובה ואפילו נדהמתי מעט.
בקהילה שלי התייחסו למקרה די בקרירות וחוץ מתגובות כמו:
אוי לא נעים
אתן חייבות להתפייס
ועוד מעט תגובות מהסוג הזה.
כאן קיבלתי יחס הרבה יותר אישי
היו כאלו שנתנו עיצה
אחרים הכניסו למקרה פן שלא הייתי מודעת לו.
תגובה אחת ביקרה אותי על כך שעניתי לאחותי שלום חטוף ובעצם הייתי צריכה להתייחס אליה יותר.
קראתי והבנתי שיש צדק בדברים ותודה לזו שהגיבה בחכמה.
אחרים נתנו עיצות איך אפשר להתפייס או מה לעשות בנתיים או אפילו באו " לנחם" כי הרגישו את עגמת הנפש שלי.
עד כמה שבעיני העולם הונילי, הכלוב שלנו נראה משונה ואפילו לא שפוי, נוכחתי לדעת שדוקא במקום כזה הרגישות הרבה יותר גדולה וכמה טוב שזה כך.

ג. חבר כתב לי שזו היתה כניעה מצידי לקום ולפרוש כי במעשה זה השארתי את בני המשפחה לדון בלעדי ולהוציא אותי אשמה בהכל בלי יכולת להתגונן.
כלפי חוץ זה באמת מתפרש כבריחה או כניעה מצידי ואולי " ניצחון" של אחותי שהצליחה " לסלק" אותי. ( ואוו איך שאני מתבטאת לא להאמין)
אבל בתוכי ידעתי שאני עושה את הצעד הנכון.
אבי סובל מלחץ דם. העדפתי לפרוש כדי להגן על בריאותו ואני מרגישה מנצחת למרות הכל.
אמש אבי התקשר אלי
הוא נשמע שבור לחלוטין, לא יכולתי לנחם אותו כי גם אני שבורה.
אני לא יודעת איך יסתיים המקרה עם אחותי ( אם בכלל יהיה לזה סוף)
כרגע הנתק ממשיך ולא רואה אור בקצה המנהרה.
יודעת שכדי להרגיע את הרוחות עלי ליזום מהלך, אבל אין לי כוחות נפש לזה. בטח לא כרגע.


תודה לכל המייעצים והמגיבים.
לחברים שמכירים אותי בלייף ולאלו שהכרתי בוירטואלי.

אמש היינו במפגש משפחתי
אפשר לקרא לזה מסיבת חנוכה שאנו נוהגים לחגוג יחד כל שנה.
מאוד חיכיתי למפגש הזה.
אני גרה די רחוק ממשפחתי ולא יוצא לנו להתראות הרבה.
הקטנה שלי כל השבוע מדברת על המפגש עם האחיניים שלה.
הגדול לקח חופש מיוחד מהצבא רק כדי לא להפסיד את המפגש.
הכנתי מתנות לאחיינים
פשטידת בצל, פשטידת פטריות ופשטידת בטטה.
התקשטנו במיטב מחצלותינו כיאה למפגש והכל מוכן לערב של כייף.
הגענו ראשונים ואחרי המתנה של רבע שעה הגיע המשפחה השניה.
חיבוקים נשיקות הילדים עם חיוך גדול ופנים מאירות.
אני משוחחת איתם, משלימה פערי שיחות מכל התקופה שלא דיברנו.
משפחה שניה מגיע וההתרגשות גוברת.
עוד משפחה אחת אמורה להגיע.
השתדלתי להדחיק את המתח שהיה בי, אבל ידעתי שהפעם לא יהיה פשוט.
לפני חצי שנה רבתי עם אחותי.
הריב החל מסיבה פעוטה אבל נפגעתי וגם אבי אומר שבצדק
במשך כל התקופה היא לא התנצלה ובכלל היה נתק מחלט ביננו.
כמובן שבעקבות זאת גם הילדים לא דיברו בינהם.
אמרתי לעצמי שאני אזרום עם כל מה שיקרה.
הבאתי מתנות גם לילדים שלה וקויתי בתסר ליבי שאיכשהוא הסיכסוך הסתיים במהלך המפגש.
בכל זאת היא אחותי ולא לדבר חצי שנה ולהשאר פגועה די צורם בלב.
משפחתה הגיע באיחור של שעה וחצי.
גיסי נכנס עם צלחת ענקית של לביבות.
הייתי שקועה בשיחה עם אחות אחרת.
אחותי המסוכסכת התקרבה ואמרה שלום. עניתי לה שלום חטוף למדי.
לא עברו 5 דקות
ופתאום
בלי שום התראה, היא התקרבה אלי והחלה להתריס
ולא סתם להתריס הכל בצעקות רמות.
לרגע הייתי בהלם
וברגע השני לא יכולתי להתאפק ועניתי לה וכנראה שגם זה היה בצעקות.
מה שברור לי שאחותי פה ושם גם זרקה מילים פוגעות לעברי אבל בקטע הזה עצרתי את עצמי ולא החזרתי באותה מטבע, אני לא יורדת לרמה הזו ולא רגילה לקלל או לפגוע.
הצעקות גברו והכל מול כל המשפחה.
בתוך המריבה היא זרקה כמה משפטים שחדרו ללב כמו תער.
נכון, קשה לשפוט אדם בשעת כעסו אבל אני מצפה מאדם בוגר ובטח מאחותי שיהיה לה טיפה ריסון עצמי.
לא נראה לי שייך להגיד " אני לא רוצה לראות אתכם בשום שמחה שלי,
או משפט כמו " גם בלויה שלי אני מראש אומרת שלא תבואו".
בשלב מסוים לא יכולתי יותר.
קיפלתי את משפחתי, עזבנו ונסענו הביתה בעגמת נפש גדולה.
כל הדרך רעדתי
כולנו היינו נסערים מאוד.
הקטנה בכתה מכל הסיטואציה וכאב לה מאוד שלא הספיקה להראות את ההופעה שהכינה עם בנות דודה.
הבנתי אותה, אבל היה לי קשה לנחם אותה. גם אני הייתי נסערת.
הגדול שלי גילה בגרות נפשית יוצאת דופן.
ברור שהוא אוכזב קשות כי כל יום החופששלקח מהצבא רק למען המפגש, נהרס לו.
אבל במקום לקטר הוא עוד הרגיע אותי.
יום חדש הפציע
אומרים ששחר של יום חדש מרגיע ומביא איתו מצב רוח אחר.
עלי כנראה זה לא עובד.
כל הבוקר הייתי בישיבת צוות.
כולם אומרים שהייתי שקטה מהרגיל
אילו רק היו יודעים כמה אני פצועה שם בפנים.
ברור שיגידו - אנו צריכות להתפייס והמחשבה על שתי אחיות שנמצאות בסיכסוך קשה ואף פוגעת בילדים ובכלל יוצרת קרע משפחתי.
מצטערת
אני לא מרגישה שבא לי להתפייס איתה
במיוחד לאור המשפטים הקשים שהיא זרקה אמש.
מסתובבת עם לב פצוע וקרוע
מצב לא פשוט ולא רואה פיתרון.

פרקתי קצת בעזרת המילים
עוזר, לא עוזר?
לא יודעת כשהפצע פתוח הכל כואב.

קטע יפה שעזר לי להזיז הצידה את העצב
ובעצם יכול להפוך את כולנו ליותר אופטימיים:
----------------------------------------------------------

מספרים על איש מכובד ונכבד בקהילתו ,
שהחליט לבקש בקשה מאלוהים ,
וזו היתה הבקשה שבפיו ,

"מאוד רוצה אני לקבל פרח ופרפר"
אבל , אלוהים שמע "קקטוס ותולעת"

האיש נשאר עצוב , ולא הבין מדוע בקשתו לא נענתה , אלא השתבשה והוא קיבל דבר שונה מבקשתו ,
חשב הוא בליבו , כל כך הרבה אנשים סביבי ואולי גם הם ביקשו
ואולי כאן מקור השיבוש , והשאיר את שקיבל ולא לקח שמא זו בקשה של אחר, ולכן החליט וביקש בשנית.

והאיש כעבור מספר ימים ניגש אל כיכר המשאלות בעיר לבדוק האם בקשתו תוקנה או שמא נשכחה ..

להפתעתו הרבה ראה הוא ,
שהקקטוסהוציא פרח מקסים ונפלא ,
והתולעת הפכה לפרפר יפייפה ..

אלוהים תיקן את השגיאה ,
דרכו היא טובה גם אם נדמה לנו שלא ,
אם בקשת ממנו משהו וקיבלת משהו אחר ,
סמוך עליו ,
בגלל שהוא יודע מה אתה צריך באמת ברגע זה ,
זה לא בהכרח מה שאתה מאחל לעצמך ,
אלא מה שאתה צריך ,
אם לא תקבל את כל משאלותיך , אל תהיה ממורמר ,
כי .....
הקוץ של היום ....
יכול להיות הפרח של המחר !