בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכל התחיל בקליק

מרד ליום אחד
לפני 15 שנים. 8 בספטמבר 2009 בשעה 6:25

הגעתי לעבודה לפני יותר משעה.
בדיקת סדר היום, מצבת העובדים ולו"ז התארגנות המקום.
8:30 החברים הראשונים מתחילים להגיע
מוחקת את תלאות הנפש, מדחיקה את הרגשות
מקבלת את כולם במאור פנים. (מאולץ משהו)
כולם מלאי חיוכים של בוקר
למה לא בעצם
המקום ממוזג ונראה נהדר ( מישהי דאגה לזה...)
הקפה כבר מעלה אדים העוגות הגיעו הרגע מהמאפיה.
החיים נראים יפים מתמיד.
לפני רבע שעה הבוס פתח את דלת משרדי
חיכיתי לשאלה הקבועה של הבוקר
ופתאום הוא מתחיל את היום עם בוקר טוב וחיוך גדול על פניו
( וואללה לא מתאים לו לזעפן הזה לחייך ככה על הבוקר)
סימן שעבר עליו משהו טוב.
הסרתי את כיסוי הפנים
לא משתמשת באמצעי נקיון והגיינה
רוצה שכולם ידביקו אותי בחיוכים שלהם
איך עושים זאת?
אולי חיבוק עם החברים?
או לשתות מספל הקפה שלהם?
אפילו נשיקה לבוס אני מוכנה ( הוא יפטר אותי אחרי זה )
העיקר להידבק
גם אני רוצה לחייך /-:



לפני 15 שנים. 7 בספטמבר 2009 בשעה 20:17

-שלום מנגינה מה שלומך?
-בסדר, מה איתך?
-נחמד לשמוע שאת בסדר אצלי ... את יודעת שאני...
היה לי חשוב לדבר איתך, להבהיר לך שההודעה שקיבלת היום
על כך שאני מחפש לי נשלטת אחרת, אין בה שום אמת.
אנחנו מכירים אחד את השני, את יודעת שאצלי לא יקרה דבר כזה!
-כן אני יודעת ותארתי לעצמי שזו אחת מאותן הודעות של המתבוססים בביצה שפה
שרק מחפשים להזיק.
- גם אני מקבל כל מיני הודעות בקשר אליך וכן הצעות לעזרה במה שקורה לנו
והצעות להכרות חדשה.
אנחנו הרבה מעבר להודעות הלא ראויות האלו מכירים טוב אחד את השני וזה מה שחשוב.
- כן אתה צודק
-אז מה חוזרים לשקט שלנו?
- מה שתחליט
-להתראות לך
-ביי
מניחה את הטלפון
ובוכה
מחר יום חדש...

לפני 15 שנים. 7 בספטמבר 2009 בשעה 11:38

לכל אלו ששאלו בפרטי ולא מבינים מה קורה איתי
( אפשר לחשוב שאני מבינה...)
תמונת מצב:
כן בעסק
לא משוייכת ( נכון לעכשיו)
מזה אומר?
לא יודעת.......

לפני 15 שנים. 7 בספטמבר 2009 בשעה 8:34

ברגע הראשון התחשק לי להעיף הכל
לציין בסוגריים " לא בעסק" וזהו נגמר!
ברגע השני עצרתי
נשמתי
חשבתי
אפשר בכלל להשתיק אותי
אפשר לכבות את בערת המנגינה ?
אפשר להשאיר אותי גלמודה ללא רצון להתמסר לאדון?
לא בעסק?
אני?
בעסק ועוד איך בעסק.....!
אבל איך?
טובעת בים של סימני שאלה.
רוצה להמתין לסיום פסק הזמן עם האדון שלי
אבל מה ילד יום?
יהיה אותו דבר?
יהיה בכלל?
אולי להמשיך הלאה לאלו הראויים והטובים שמחכים לשמוע שאני לא משוייכת?
שונאת את פסק הזמן הזה
יודעת שהוא חשוב
שונאת את התקופה האיומה הזו
יכולה לברוח מימנה
אבל לא בטוח שאני רוצה?
לא יודעת מה קורה לי?
דבר אחד בטוח
חזרתי לכלוב
חזרתי לבלוג כדי שיהיה לי מקום לפרוק את מה שעובר בתוכי.
כל מה שאתם כותבים לי גם בהמון הודעות אדומות וגם כאן
עוזר לי לסדר את מגירות נפשי
לא בטוח שהסדר יביא לפיתרון
אבל כמה חשוב שאתם כאן.
יום נפלא
ו....
מתנצלת מראש אבל בתקופה הקרובה תעלה מכאן מנגינה די צורמת של לבטים ובילבול גדול...!

לפני 15 שנים. 6 בספטמבר 2009 בשעה 19:53

עברה יממה
יממה של דמעות עצב, מבצבצות
ומולן הרגשה של שינוי של התחדשות.
שמה בצד את הנשלטת המסורה שהייתי לאדוני האהוב
חוזרת להיות אותה המנגינה.
אדוני יצא לחופשה
חופשה של מחשבות ולבטים עם עצמו.
ואני?
יודעת שלא אחזיק מעמד זמן רב ככה סתם בתור מנגינה.
רוצה להרגיש נשלטת תמיד, רוצה להתמסר לאדון.
רוצה את האדון שלי
או אולי רוצה להמשיך הלאה?
להשאר ככה ממתינה לו שישוב מחופשתו?
יש לי בכלל את הכוחות לחכות?
אולי לנשום עמוק להפנים תקופה נפלאה שהיתה. להצפין המון זיכרונות מתוקים
ולהמשיך הלאה......?
ההחלטה היא רק שלי
חייבת להקשיב למצפוני, לנטיות ליבי
אבל איפה אני בכלל?


לפני 15 שנים. 6 בספטמבר 2009 בשעה 1:54

אשמורת הבוקר של יום ראשון
שבוע חדש.
מנגינה נשארה גלמודה
פתאום אין סוגריים קושרות
זו לא הרגשת שיחרור
השיחרור האמיתי הוא להתמסר לאדון
תחושה של ריקנות מסוימת
מהולה בעצב, שמחה, תקוה, אי ודאות....
נפרדתי מאדוני
בעצם קשה לקרא לזה פרידה
הקשר היה חזק ונשאר חזק.
מעין פסק זמן
שאין לדעת לאן יוביל.
הזמרת אילנית מדברת על זה בשיר המקסים שלה
ולי נותר רק להזדהות עם המילים
לנסות לעכל את מה שעובר עלי
ולקוות ל... (ממש לא יודעת למה)
--------------------
מי הנחלים
מקיימים את הזרימה
שנה אחר שנה,
שנה אחר שנה.
הם יצננו
את רגלינו הדולקות,
רגלינו הדולקות
ולא את הנשמה.

כמו על נחלים
זרועותינו משתלבות
וגשר מהוות
לתום ולתקווה.
הכאב הזה,
הכאב המתלווה,
גם הכאב הזה
שייך לאהבה.

אנשים יוצאים
וחושבים להתראות
וזו הכוונה,
וזו הכוונה.
פעם נקיים
כי בפתק שבלב,
בפתק שבלב
הכתובת רשומה.

לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 11:12

השיר הזה היה פרומו לגמר של כוכב נולד
( ומי כמוני התמכרה לתכנית)
אני בעבודה ובכל רגע פנוי מפזמת אותו לעצמי.
עכשיו הפסקת צהרים
ו...
פתאום אני מבינה מדוע הוא חדר לתוכי כל כך
מבט אחד על מילות השיר,
לפעמים שיר אחד אומר הכל.
הוא בתוכי , מתנגן עוד ועוד
ערכתי שינויים קלים במילים
והשיר בשבילך אדון יואל שלי:
"זה קורה
כשהדרך מתמשכת
זה קורה
רק ללכת, ללכת
שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
רק לנוע לנוע
ולחשוב שהייתי יכולה
לחזור על הכל
אבל - ה--אדון....
זה קורה

זה קרה
כשהדרך התמשכה לי
זה קרה
לא ידעתי איך זה בא לי
שום דבר לא ידוע
לא שנה לא שבוע
רק לנוע לנוע
ולחשוב שהייתי יכולה
לחזור על הכל
אבל ה--- אדון
זה קרה

זה יקרה
ואולי בסוף הדרך
שנראה, כי הדרך מתמשכת
שום דבר לא ידוע
לא שנה, לא שבוע
ולחשוב שהייתי יכולה
לחזור על הכל
אבל אני....
זה יקרה....."

לפני 15 שנים. 3 בספטמבר 2009 בשעה 8:32

--------------------------------------------------------------------------------

ביום השני ללימודים ניגש אלי "גזצאו", תלמיד בכיתה י"ב שעלה לארץ לפני 15 שנה לערך מאתיופיה.
הוא הגיש לי דף כתוב בכתב ידו ואמר:
" המורה נכון שיש לך מועדון של אנשים במחשב
( הוא התכוון לקהילה שאני מנהלת)
אז אם לא קשה לך אני מבקש שתכתבי את המילים שלי אצלך במחשב, אני רוצה שכולם יקראו..."
אני מעלה את דבריו בשמחה וחוץ מתיקונים לשוניים קלים ותיקוני שגיאות כתיב הדברים מובאים כלשונם ומדברים בעד עצמם:
***
"שלום לכל היהודים במדינת היהודים
אני יודע שכולם מפחדים להידבק משפעת החזירים וחלק שמים כיסוי על הפה.
אני נער גבוה מצטיין בריצה ספורטיבי עם גוף טוב ואני גם שחור.
אל תרוצו לשים כיסוי על הפה, שחור זו לא מחלה.
תסתכלו לי בעיניים ותראו שאני בדיוק כמו שאר הנערים.
יש לי חברה יפה והרבה בנות שולחות אלי עיניים. אני מדבר עברית טובה ומצטיין בלימודים.
הורי הגיעו לפני שנתיים לארץ והשנה עברו לגור בפתח תקוה.
אחי עולה לכיתה ה ואחותי לכיתה א'. כולם התרגשו בשביל אחותי שמתחילה בית ספר וגם בשביל אחי שמתחיל ללמוד בבית ספר חדש.
הייתי עם אימי בעיריה והודיעו לנו שרשמו את האחים שלי לבית ספר דתי בפתח תקוה,
כמו שרצינו
אמרו לנו את שם בית הספר והבטיחו לשלוח אישור רישום בדואר.
עזרתי להורי לדאוג שיהיה לאחים שלי תיק מסודר ללימודים.
לא היה כסף לתיק חדש אבל קיבלנו תיקים טובים ויפים משכנים.
ולפני שנסעתי לישיבה התיכונית שם אני לומד איחלתי להם בהצלחה ושיהיה להם קל בבית הספר.
התקשרתי הביתה לשמוע איך היה בלימודים.
אימי סיפרה שהיא לקחה את אחי לבית הספר אבל שם אמרו להם שהם לא שייכים ושלחו אותם לעירייה.
בעירייה שלחו אותם הביתה ואמרו להם לחכות.
אחי אמר לי שמשעמם לו בבית כי כל החברים כבר לומדים ואין לו עם מי לשחק.
אחותי שאלה אותי למה לא לוקחים אותה לכיתה א' כמו שהבטיחו לה?
מה הייתי צריך לענות לה? שהיא שחורה אז פוחדים מימנה, או אולי יש לה פצעים מדבקים על העור?
נכון אין לה לא ילקוט חדש ולא קלמר חדש אבל היא באה לבושה בתלבושת חדשה חצאית יפה תלתלים ארוכים אסופים לשתי קוקיות. אז אני לא מבין מה לא בסדר?
אימי אמרה לי שבכניסה לבית הספר עמדו הורים שאפילו כיפה לא היתה להם על הראש והילדים שלהם נכנסו ללמוד בלי בעיה.
אנחנו משפחה דתיה אבי עם כיפה וגם אני , אחי הגיע מסודר עם כיפה על הראש אז למה שלחו אותו לעירייה במקום ללמוד בכיתה?
בטח שמדינת ישראל היא לא מדינה של גיזענים אין דבר כזה יהודים גיזענים. היהודים סבלו מספיק מגיזענות. שר החינוך אמר שכולם שווים בחינוך.
ראש הממשלה אמר בהצלחה לכל תלמידי ישראל
הנשיא ברך את כולם
את האחים שלי אף אחד לא ברך רק זרקו אותם לעירייה וחזרה הביתה, אז אולי הם לא שייכים לכולם?
בשנה הבאה אני מסיים לימודים ומתכוון לשרת בצבא ביחידה מובחרת כי כך לימדו אותי כאן בישיבה שצריך לתרום למדינה.
אני תורם למדינה אבל לא יודע אם המדינה הזו בכלל רוצה אותי?
הגעתי מזמן לארץ, הרבה לפני הורי ואחי. אני אתגייס לצבא אתרום למדינה כי זו המדינה שלי בדיוק כמו שלכם.
אבל אני לא בטוח שהאחים שלי כשיגדלו, ירגישו כמוני שזו מדינה שלהם.
ואחרי זה אתם אומרים עלינו, שהאתיופים כל הזמן מסתובבים עם טענות ורק דורשים ודורשים.
אני שומע בחדשות שמפגינים על המון דברים רעים שנעשים במדינה אבל אף אחד לא יצא להפגנות למעננו העולים מאתיופיה.
עכשיו אני מבקש שתעמדו מולי יהודים ותגידו לי בפנים שאתם לא רוצים אותנו כי אנחנו שחורים וכדאי שנחזור לאתיופיה.
אולי זה עדיף מאשר לעשות לנו טובות ולקבל אותנו בכוח לחברה שלכם, קבלה שרק משפילה אותנו כל הזמן.
החברים שלי המרוקאים העירקים הפולנים הגרוזינים הקווקזים וכל השאר מרגישים יהודים,
ואם תשאלו אותי גם אני מרגיש יהודי לגמרי
אז למה אתם לא מרגישים כך כלפי?"

זה מה שכתב "גזצאו",
מה הייתם עונים לו?

VVV

לפני 15 שנים. 30 באוגוסט 2009 בשעה 17:57

למי שעדיין לא קרא....!

לפני 15 שנים. 30 באוגוסט 2009 בשעה 14:42

החופש, המשפחה, הבילויים, הילד בצבא וכל שאר ההתרחשויות היומיומיות
קצת הרחיקו אותי מאדוני
הרחיקו?
לא זו ממש לא המילה הנכונה
אדוני היה שם בתוכי בכל פעילות, בכל זמן, בכל רגע
לא יכולה להפסיק לחשוב עליו
אבל פיזית לא יכולנו להפגש וגם כמעט לא לדבר בפון.
גם הכלוב כבר לא מהווה חלק חשוב בחיי
הייתי כאן הרבה
אבל מהרגע שמצאתי את חיי השליטה האמיתיים
ברגע שמצאתי לי את האדון שערגתי לו שנים
ברגע שכל הפנטזיות הופכות למימוש סוער ומרגש
אין לי כבר מה לחפש פה הרבה.
התרחקתי מהכלוב הוירטואלי, כי ככה היה לי טוב.
אבל הנשמות הטובות שפה לא יכלו לקבל את החיבור המדהים ביני לבין אדוני
ואחת מהחברות הכי מקסימות שיש כאן אפילו הגדילה לעשות והחליטה שמה שלא יהיה
היא תדאג להפריד ביננו
למה?
כי ככה זה יגרום לה לסיפוק יצרים
אז בשבוע שעבר היא שלחה לאדוני הודעה אדומה
ובטוב ליבה החליטה לגלות לו את הסוד החשוב:
היא סיפרה לו שאני מנגינה שלו, עזבתי אותו
ברחתי ממנו
וכעת אני פעילה בכלוב בניק אחר כדי שהוא לא יוכל לגלות שזו אני.
אוחחחחחחח
אין על הנשמה הטובה שלה
ישר לגן עדן /////////////
אז מתוקה שלי
אני מצטערת לאכזב אותך
אבל
הקשר של אדוני ושלי הרבה יותר חזק מכל מיני שמועות הזויות ורפש שינסו להלביש גם עלינו!
ולאדוני אני שולחת נשיקה חמה עמוקה ומתוקה
נשיקה של נשלטת שמעריצה ואוהבת אותו
ותעשה הכל לענג אותו ולגרום לו להיות גבר מאושר כמו שהוא עושה אותי כזו.
ושימותו הקנאים