פתי בר ומפיות קרושה

 

 

לֵיידִי לָאזָארוֹס /סילביה פלאת'

תרגם רונן אלטמן קידר

 

עָשִׂיתִי זֹאת  שׁוּב

בְּשָׁנָה אַחַת מִכָּל עֶשֶׂר

אֲנִי מַצְלִיחָה –

מִין נֵס מְהַלֵּךְ, הָעוֹר שֶׁלִּי

בָּהִיר כַּאֲהִיל -מְנוֹרָה נָאצִי,

כַּף -רַגְלִי הַיְּמָנִית.

מִשְׁקֹלֶת נְיָר,

פָּנַי חַסְרוֹת-מַבָּע וַעֲדִינוֹת

כְּרִקְמָה יְהוּדִית.

 

מְשֹׁךְ מֵעָלַי אֶת הַמַּפִּית

הוֹ אוֹיֵב שֶׁלִּי.

הַאֵין אֲנִי מַחְרִידָה?

 

הָאַף, חֹרֵי-הָעֵינַיִם, מַעֲרֶכֶת-הַשִּׁנַּיִם הַמְּלֵאָה?

הַַנְּשִׁימָה הַחֲמוּצָה

תִּמֹּג בְּתוֹךְ יוֹם.

 

בְּקָרוֹב, בְּקָרוֹב הַבָּשָׂר

שֶׁמְּעָרַת הַמָּוֶת אִכְּלָה יִהְיֶה

בִּמְקוֹמוֹ עָלַי

 

וַאֲנִי הֲרֵי אִשָּׁה חַיְכָנִית.

אֲנִי רַק בַּת שְׁלוֹשִׁים.

וּכְמוֹ הֶחָתוּל יֵשׁ לִי תֵּשַׁע פְּעָמִים לָמוּת.

 

זוֹ הַפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.

אֵיזֶה זֶבֶל

לְהִשְׁתַּמֵּד בְּכָל עָשׂוֹר.

 

אֵיזֶה מִילְיוֹן קוּרִים.

הַקָּהָל מְפַצֵּחַ-הַבָּטְנִים

נִדְחָף כְּדֵי לִרְאוֹת

 

אוֹתָם מְסִירִים אֶת הָעֲטִיפָה מִיָּדַי וּמֵרַגְלַי –

הַסְּטֵרְיפּ-טִיז הַגָּדוֹל.

רַבּוֹתַי, גְּבִירוֹתַי,

 

אֵלּוּ הֵן יָדַי,

בִּרְכַּי.

אוּלַי אֲנִי רַק עוֹר וַעֲצָמוֹת,

 

 

אַךְ עֲדַיִן, אֲנִי אוֹתָהּ אִשָּׁה, זֵהָה.

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁזֶּה קָרָה הָיִיתִי בַּת עֶשֶׂר.

זוֹ הָיְתָה תְּאוּנָה.

 

בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה הִתְכַּוַּנְתִּי

לְהַמְשִׁיךְ עַד הַסּוֹף וְלֹא לַחֲזֹר בִּכְלָל.

הִתְנַדְנַדְתִּי עַד שֶׁנִּסְגַּרְתִּי

 

כְּמוֹ צִדְפָּה.

הֵם הָיוּ צְרִיכִים לִקְרֹא וְלִקְרֹא

וּלְלַקֵּט אֶת הַתּוֹלָעִים מִמֶּנִּי כְּמוֹ פְּנִינִים דְּבִיקוֹת.

 

לָמוּת

זוֹ אָמָּנוּת, כְּמוֹ כָּל דָּבָר אַחֵר.

אֲנִי עוֹשָׂה אֶת זֶה בְּאֹפֶן מַדְהִים

 

אֲנִי עוֹשָׂה אֶת זֶה שֶׁזֶּה מַרְגִּישׁ כְּמוֹ גֵּיהִנּוֹם.

אֲנִי עוֹשָׂה אֶת זֶה שֶׁזֶּה מַרְגִּישׁ כְּמוֹ בַּחַיִּים.

אֲנִי מְנִיחָה שֶׁאֶפְׁׁשָׁר לְהַגִּיד שֶׁיֵּשׁ לִי נְטִיּוֹת.

 

זֶה דֵּי קַל לַעֲשוֹת אֶת זֶה בְּתָא אָטוּם.

זֶה דֵּי קַל לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה וּלְהִשָּׁאֵר בַּמָּקוֹם.

זוֹ הַמֶּחְוָה הַתֵּאַטְרָלִית

 

בַּחֲזָרָה-לַחַיִּים לְאוֹר הַיּוֹם

לְאוֹתוֹ מָקוֹם, אוֹתָם פָּנִים, אוֹתָהּ

צְעָקָה אַלִּימָה וְנִדְהֶמֶת:

 

"זֶה נֵס!"

שֶׁמַּפִּילָה אוֹתִי לַקְּרָשִׁים.

יֵשׁ תַּשְׁלוּם

 

עַל לְטִישַׁת-הָעַיִן בַּצַּלָּקוֹת שֶׁלִּי, יֵשׁ תַּשְׁלוּם

עַל שְׁמִיעַת הַלֵּב שֶׁלִּי –

הוּא בֶּאֱמֶת הוֹלֵךְ.

 

וְיֵשׁ תַּשְׁלוּם, תַּשְׁלוּם גָּבוֹהַּ מְאֹד,

עַל מִלָּה אוֹ נְגִיעָה

אוֹ קְצָת דָּם

 

אוֹ פִּסָּה מִשְּׂעָרִי אוֹ מִבְּגָדַי.

כָּךְ, כָּךְ, הֶר דּוֹקְטוֹר.

כָּךְ, הֶר אוֹיֵב.

 

אֲנִי עֲבוֹדַת-הַגְּמָר שֶׁלְּךָ,

אֲנִי דְּבַר-הָעֵרֶךְ שֶׁלְּךָ,

תִּינוֹק הַזָּהָב הַטָּהוֹר

 

הַנָּמֵס לִצְוָחָה.

אֲנִי מִסְתַּחְרֶרֶת וּבוֹעֶרֶת.

אַל נָא תַּחֲשֹׁב שֶׁאֲנִי מַמְעִיטָה בְּדַאֲגַתְךָ הָעֲמֻקָּה.

 

אֵפֶר, אֵפֶר –

אַתָּה תּוֹחֵב וּבוֹחֵשׁ.

בָּשָׂר, עֶצֶם, אֵין דָּבָר שָׁם –

 

פִּסַּת סַבּוֹן,

טַבַּעַת נִשּׂוּאִין,

סְתִימַת זָהָב.

 

הֶר אֵל, הֶר לוּצִיפֶר,

הִזָּהֵר.

הִזָּהֵר.

 

מִתּוֹךְ הָאֵפֶר

אֲנִי עוֹלָה עִם שְׂעָרִי הַבּוֹעֵר

וְזוֹלֶלֶת גְּבָרִים לְלֹא הַכֵּר.

 

 

 

 

 

 

הטירוף וחשבון הבנק העירו אותי עם שחר,

יחד,טיפסנו אל פסגה לבנה,חמה וזוהרת.

יחד,צפינו בציון

וכמוה ,

בכינו דמעות של תסכול,זהב ,אהבה ואושר.

הדלקנו מדורה,עשינו חלקה ,חזרנו לילדות 

והבערנו שדות.

 

 

 

 

 

הכל נהיה הגיוני

שישיית בירות של חצי ליטר ביום,

הסמים,

הסימנים שלא ייעלמו חודש

אבל תוך שבוע לפחות ההליכה תסתדר.

ההסתרה ,העלמת הראיות.

האובססיה ,הסטוקריות

הערבים,

כאבי הלסת,

הצורך לפרק ולהתפרק,

להציל ולמות,

השואתיות,

העייפות,

ההשרדות והבריחה,

רגשות האשמה,הבגידה

והחיפוש אחר עונש.

 

 

רק דבר אחד לא נתפס

איך עוד לא שללו לי את הרישיון?

זה יקרה בקרוב,חייב לקרות

אני יאכל תחת .

 

אני שמה זין על הפסיכיאטרים,הפסיכולוגים,העובדים הסוציאליים,

אנשי השיקום ובתוכם גם אני.

קודם כל ,אני שמה זין על עצמי

יש דברים שלא ניתן לדעת .

 

 

 

 

 

לפנות בוקר.אנחנו רצים בסמטאות של יפו

אין איש ברחוב אבל כולם רודפים אחרינו

כשאהיה בחודש הרביעי כבר תשב בכלא

אנחנו בוחרים להמשיך

 

לברוח.

 

 

 

כל הלילה הסנפנו אהבה לבנה לנחיריים

ואהבנו,באמת

 

את

האבקה.