לפני שנה. יום שלישי, 17 בדצמבר 2024 בשעה 1:34
כשאני והמלכה היינו בשלבי הכרות ראשונים, היא העלתה בפניי את האהבה שלה למסיבות, הפומביות, הקהילה ואני מהמקום הבתולי שהייתי בו קצת הגדרתי את זה כגבול, והיא כמלכה מדהימה שהיא כיבדה את זה לגמרי. מדי פעם יצאה למסיבות בלעדיי, סיפרה לי את מעלליה אבל כיבדה. במקביל, כמו שאמרתי בפוסט הקודם, אני לאט לאט נכנסתי יותר לקהילה באמצעות הצ׳אט, הכרתי ודיברתי עם אנשים שונים שגם דיברו איתי על מסיבות, ואמרו שישמחו לפגוש אותי במסיבה. אחת מהן נהייתה אפילו חברה קרובה מאד, כזאת שעברנו לטלגרם ואנחנו מתכתבים הרבה. כבר לפני כמה חודשים השתכנעתי שאני רוצה ללכת למסיבה, ורק היה צריך למצוא את העיתוי הנכון - בין החיים האמיתיים ללו״ז המסיבות פמדום של קימברלי או אורהדורה.
אז לקימברלי שבוע שעבר היו כמה מטרות, מטרה ראשונה ועיקרית היא ללכת למסיבה עם המלכה שלי, עם כל מה שמשתמע מזה. הפומביות, השייכות בפרהסיה, לספק את הצרכים שלה והכיף שלה במסיבה (כי הרי הצרכים שלה הן הסיבה לשמה אנחנו מתכנסים, לא?). הסיבה השנייה הייתה לפגוש פנים אל פנים את אותה חברה קרובה בפעם הראשונה. ולפגוש פנים אל פנים שלל אנשים שונים שהתכתבתי איתם בין מעט לקצת לאורך הזמן, צעד ראשון מוירטואליה לעולם האמיתי בקהילה.
איזו הקדמה ארוכה כדי לתאר את המסע שלי... חפרתי?! אפשר עכשיו להמשיך מאיפה שעצרנו בפוסט הקודם...
אז היינו במבוך, התמסרתי לה והיא החלה מתעללת בי, מכאיבה לי ללא רחמים בשלל מקומות עם הרבה התמקדות בפטמות (או לפחות זה הכאב שנשאר הכי הרבה זמן אחרי). ואני שנכנסתי לאלמנט, רק רציתי יותר. כשהחולצה שלי ירדה, הרגשתי יותר במקום. כי כמעט ולא ראיתי שם גברים עם בגדים שלא לדבר על חולצות וזה פשוט הרגיש נכון יותר. היא הוציאה איילינר, והפכה את הגב שלי לקנבס שלה. במשך כמה דקות ארוכות היא כתבה וציירה לי על הגב, וכשסיימה לא אמרה לי מה כתוב לי על הגב. כתבה לי SLUT על הבטן, ועיטרה לי את הפטמות הכאובות.
ואז אמרה לי שהגיע הזמן לעלות למעלה לחפש את החברה. רק יצאנו מהמדרגות והיא עמדה מולנו. ומהר מצאתי את עצמי יורד במדרגות המבוך שוב עם החברה כשהיא מחזיקה לי ברצועה. התיישבנו זה מול זאת, והכל הרגיש נכון. והיותי בלי חולצה, מעוטר מולה רק הדגיש את זה יותר. מישהי שמכירה הרבה פרטים עליי, רואה אותי באלמנט הטבעי שלי והיא לא שופטת, זה לא נראה לה מוזר - זה מרגיש לה הכי טבעי בעולם וגם לי. התחושה, שזה יצר היא משהו שקשה לי לתאר במילים (סטריט קאט עשתה את זה טוב) - זה כאילו נוירונים בראש שלי שאף פעם לא דיברו זה עם זה פתאום התחברו ואמרו אחד לשני ״כן, זה מה שהיה חסר״.
כעבור לא הרבה זמן, המלכה שלי מצאה אותנו, הן הכירו ודיברו קצת ואני הייתי על הברכיים מולן. הגיעו עוד אנשים והצטרפו, כמעט כל אחד שהגיע הסתכל על הגב שלי והתרשם מהאומנות, ואני חייב להגיד שנהנתי להיות מושא להשווצה, נהנתי להשוויץ שאני הוא זה שייך לסקארי המושלמת. בראש שלי, אנשים לא שפטו אותי על היותי נשלט, על היותי על הברכיים בסיטואציה חברתית, אלא הם הבינו, וחלקם אפילו קינאו שאני שייך, שמצאתי את ייעודי, ושאני שייך לאישה הכי מושלמת באזור.
היו רגעים קטנים של השפלה, היו רגעים של צחוק. פגשתי אנשים שהכרתי רק בניק, והיה מרתק לפגוש אותם. היה מרתק לראות את הדינמיקה, ואני מבחינתי לא רציתי לעזוב.
תודה מלכתי, תודה ששוב לימדת אותי על עצמי יותר מאשר הייתי מסוגל לבד.
ותודה לכל מי שהיה חלק מהמעגל הזה, במיוחד לחברה הקרובה.
וכמו הרבה דברים שלמדתי בשנה האחרונה, אני רוצה עוד.
נ.ב.
והמעט אנשים שחיבקו אותי שם לשלום או להתראות, לא ידעו שהחיבוק שאמר המון גם לווה בכאב, כי כל חיבוק הרגשתי בפטמות. וזה רק הוסיף עוד נופח לכל הקסם שנקרא מסיבת פמדום. תודה מלכתי
פמדום(51)
סיפור(8)
מסיבה(3)
