ילדה מתבגרת

זה היה בלילה קייצי הצילצול שבדלת העיר את כולם והדלת נטרקה,
בשורה מרה השאירה אותי קפואה מתיישבת לי על כסא ונשארת מרותקת,
הלילה הזה אפל נשימה מליבי נעקרה וחנקה כל דבר בגופי,
עיניי האדומות שצרבו גרמו לדממה שבאוויר זעקה ולא פסקה עד אור הבוקר,
לא הצלחתי להתגבר על הזעם נתתי לכולם להבין שהכל חבוי לי בלב,
ו...כן הכל בסדר אצלי איש לא הבחין במתרחש.
מה שרציתי זה רק לרוץ בשדות ולעוף כמו פרפר להיות חופשיה ללא דאגה,
תמונות על הקיר וגעגוע לא הצליחו לגרום לדמעות שיזלגו,
זה הזמן שעצר מלכת,
החדר שומם ועזוב כמו עץ עירום בשלכת,
ואני בעולם מרוחקת, אני תמיד אליו מחייכת,

מדמיינת פגישה עיוורת,,,
ביפנים הלב צועק, והבטן מתפרפרת, עכשיו אני יוצאת מהדימיון למציאות..ואצלי זה לא פשוט, אני קצת מבולבלת ואני מאוד מסוקרנת,
רגע שאני בין הקירות לרצפה, מוצאת את עצמי על הרצפה מתפתלת מההרגשה,
נוגעת באפלה שבכל גופי יש את הכח הפראי להמשיך כי זאת לא כל הדרך, אבל זו כן הדרך שתיתן לך הגנה,
אני נקרעת מבפנים, אבל איש לא רואה מלבדו,זה בולט על הפנים שלי ואז הוא מבין כמה קשה לי, נושכת את השפתיים והסבלנות פוקעת אבל לא אשבר זה יוריד מהאגו שלי,
הוא שמחבק ומלטף יודע מתי להפסיק {רוצה אותו לידי},
ואז החום נעלם,
עם או בלי לילות ירח נצמדת אליו למציאות, ואת ידי ברכות חובקת בו, והוא שחש אותי נושמת יודע שאני...מתקרבת וכמו סכין חודרת, לא שמה לב לטעויות, ממגנטת מושכת ובודקת,
מרגישה ליידי שדוהרת על סוס שנעצר למולו ולא יכול להמשיך, ואני שרגילה שגברים בד"כ רועדים לתוך עיניי שאני רוצה ללכת מניחים לי,
אני חולמת על הרבה דברים, אני סגורה בתוך עצמי בעולם מוזר ואפל,
לא יודעת ליבכות, ויש לי הצלחה, אישה עם מבטים,
"מבטים של מלחמה", לא משדרת על אותו גל עושה ההפך מהמותר,

לפעמים אני אובדת עצות ולא נותנת לעצמי לראות,
אנסה לזייף ולעשות פרצוף צוחק ורענן כזה,
כדאי שתבין שהכל בסדר,
שגם אתה תוכל לראות שמיים מבלי שהאגו שלך יהפוך לנחל מים,
מעבר לרקיע השמש זורחת הייתי רוצה להיות היכן שהיא שוקעת,
כל אחד שובר כללים ואני האלופה מאלו שנעלמים,
אל תהיה גיבור גדול איתי לא בטוח שתצליח לשרוד,
אל תפתח את הלב רק בוא תתקרב כדאי להבין שמי שעומדת מולך
היא אישה שחיה בתוך בועה רחוקה שתמיד גבוה ולא ניתן להגיע אליה,
אני כניראה אפרוש מכאן זה לא מקומי... זאת המסקנה היחידה שיש לי כרגע..

מרחפת על ענן ורוד ברקיע השביעי וממש לא איכפת לי מה יגידו,
לא נתפס לי שאני לא חיה בלעדיו דקה,
אין מה לעשות אלו החיים,איש לא יבין שהגורל רצה כך,
אי אפשר לוותר שאוהבים, השנים שחולפות לא מרפות אותו ממני,
ביום שהפרדתי אותו מחיי החיים הפכו לסרט אימה והם כל כך מרים,
בלי תשוקה אפילו לא הוזה לא מזיז לי הרגש שסיביבי לא קיים,
לפעמים מעדיפה שיהרגו אותי ושהכל יגמר כבר,
לא מבינה איך אפשר כשאוהבים לדרוך על כל הפרחים,
אני אוהבת אותו איך שהוא מוכנה לסבול לא איכפת לי מה כולם יאמרו,
אני חייה בשבילו כבר שנים מחכה ליום בו הוא יעמוד מולי,
הוא לא יודע מה עשיתי בשבילו עזבתי הכל כדי לחפש אותו,
אני יודעת שלאהוב זה עוון בחיים,
לא מתייאשת מורידה את המסכה וממשיכה לחפש אחר עיקבותיו.

כנראה באמת לא הבנת..שיש דלתות שנפתחות בקלות, אבל מאחוריהן יש שממה וריקנות,,
ויש כאלה שאפילו עם פצצת אטום,שאם תנסה להזיזם תקבל רק קדחת
וחום.
ובכל כניסה לדלת מתחילה הרפתקה מחודשת שטומנת בחובה מליון הפתעות שאת סופן אי אפשר לחזות...
יש מקומות שאתה עובר בהם, מביט לצדדים וממשיך בהנאתך~~
כל מה שמתחיל גם נגמר וכל מה שנגמר שוב מתחיל מחדש,
זה מן מעגל כזה שאיננו נסגר...
יש אנשים שאתה פוגש בהם מחייך קלות וממשיך הלאה.
אבל יש.. לא רבים כמובן,רק כמה מיוחדים שאיתם הכל נראה ורוד ומבטיח,
מקומות שאתה עברת בהם ונשארת.. זה כי היה לך טוב וחם.
וקשה לך משום מה להמשיך הלאה איתם.
את האהבה שטיפחת שנים לעולם אתה לא תשכח.
ואילו אנשים שאתה פוגש, מתקשר ואוהב וכשאתה ממשיך הלאה
הם ממשיכים איתך, עמוק בלב גם אם לא נלחמת למענם,
צבעת את פני הרקיע בהתרגשות קשוחה שהזכירה לי הרבה חומר למחשבה,

עבר יום שישי עכשיו מוצ"ש אומנם ישנתי רוב הזמן,
עכשיו שכולם ישנים יש זמן ושקט מספיק בכדי שאצייר בדימיון הרבה דברים שמתמלאים מיתוך הרגשות,
אפשר לאמר לך אדון אפשר גם תמיד אותך לחלום,
אלך הרחק מעבר להרים למקום הכי מיוחד במינו,
אשים את עצמי מול השקיעה והיא כל כך יפה ומיוחדת במינה,
הייתי קוטפת עבורך זר פרחים צבעוני וריחני כדי להביע את אהבתי,
את הפרחים הלבנים אקטוף כדי שיאירו את יומך,
ואז הייתי רצה אליך ונושמת את עור גופך,
הייתי מביטה בפרחים שעות הייתי קושרת אותם בסרט אדום,
כך שיקשור אותי אליך חזק ולא ישכיח אותי מימך,
ריח הפרחים הוא התשוקה שלה אני כל כך זקוקה,
שהפרחים יהיו צמאים הם יגידו לך שאני צמאה לימים איתך,
ועכשיו שכל הפרחים מוכנים עבורך.. אני בטוחה שאתה תיתן לי את היכולת לראות דברים טובים במקומות שלא ציפיתי להם.

אני חושבת אם זו היתה חלק מהבריחה,
את העוצמה של לקחת את האמת ולהתחיל ולפנות את הנסתר,
הרגשתי פשוט את החום בוער בעצמות,
למרות כל הסכנות עמדתי על המסלול וחיכיתי לאישור שלא זכיתי,
כוח הרצון שהיה סחט לי את ת..נשמה,
רציתי רק לפרוץ ישר קדימה ולקרוע את חום גופך,
להרגיש שנגעתי בשמיים ולזהור כמו כוכב עד שתשמע ממני צעקה,
חזק רחוק למעלה רציתי להגיע איתך,
אני לא שמתי לב לאן הלכתי וניסיתי לא להביט לאחור,
גם שזה ממש צורב לי לעתים אני נופלת אבל תמיד קמה וממשיכה,
מרגישה כעיוורת כנלחמת עבור מי שלא מבין אותי!
מעדיפה להניח לנפש ולנשמה!!!!!!!

אני חושבת עליך איך עבר אתמול יומך ועל דברים שאמרת ואיך הגעת ומהיכן,
תמיד אני שואפת לדעת יותר פשוט מנסה להבין אותך ולא תמיד לי זה הולך,
נזכרת דרך שתי עיניך איך אני הבטתי במשקפיים ,
ואתה? הכל רוצה לראות ולחוש דרך חום ידיי,
ואני? זאת שרצתה לגעת בך שעות ולשבת על המזח בלי שיעברו הדקות ולחיות איתך עוד נצח ללא גבולות,
מילים שאמרת לי עוברות בתוכי, העיניים היפות שלך מלטפות את כל גופי,
אני סקרנית ונאלצת לשבת עם עצמי ושואלת אם לרגע תגיד לי לאן הולכים הלאה,
היממה שחלפה עדיין לא גילתה לי אותך,בשמיים כחולים אני מדמיינת שאני עפה איתך,
ואז.. חוזרת למציאות שיש בה מחר עם הרבה סבלנות,
אני כמו הים ואתה כמו הסערה, מי באמת זה שנסחף ומי זה שסוער!!

איש לא יודע מהי משמעות החיבוק הזה שלך,
החום שמתפשט לאיטו והעוצמה. תדע שאני שומעת אותך מבפנים,
כשחבקת ליבך פעם אפילו צעק אליי. ודרך העיניים אחד לשני הרגשתי צורך להגיד
"אני אוהבת אותך"...
לא לא אני לא יגיד האגו שלי נפוח מכדאי להודות, כל כך מהר אסור לזה לקרות,
היו רגעים בהם רציתי לברוח ושלא הצלחתי אז ניתקתי את עצמי מהסחף וחזרתי למציאות,
היה גם רגע בו הרגשתי אותך ורציתי לבכות מרוב התענוג,
אני מרגישה כמו בבחינות מיתוך ידיעה שאתה חושב שאני מבינה הכל ,
הרגשתי שאני לא רוצה לאבד את החיבוק, ואז הדחקתי הוצאתי זאת מראשי .
אני עכשיו מתנדנדת לי על חבל דק אני בצד ימין, ואתה כאילו מחכה לי בצד השני,
זה נראה שאתה רואה הכל ויודע, ונדמה לי שאתה גם שומע את כל הרעש שלי והביקורת שאני מעבירה שלא לדבר על האגו, בטוח אתה מחייך לעצמך,
הרגשתי לסיום שאתה מת להגיד......אני כל כך הייתי רוצה לראותך נופלת בחיקי.

שנים שאני מסתובבת ברחובות העיר לא מחפשת אהבות
בשבילי הכל משחק,
אני פוסעת לבדי בשמלה שחורה חשופה
הגברים שברחוב מבטם אליי שולחים,
אם הוא ייתן לי את ידו אני אצליח לשבור את ליבו
אז הוא יבין שזו רק אשליה, אז.. הוא ידע שאני בו שיחקתי,
הרבה כבר ניסו אותי חשבו אהבה מצאו אצלי
מתנות הם לי קנו ארמונות הם לי בנו,
אבל בליבם אני שיחקתי ובסוף אותם נטשתי ועכשיו הם לבדם,
אומרים שהרסתי הרבה חלומות הגברים חושבים שזו אהבה
אך בסוף הם מאבדים אותי,
בשכונה קוראים לי נערת האשליות ששוברת לבבות.