מי אני?

אירועי סוף השבוע הסוערים בהחלט ( החתול איים לעזוב את הבית עקב סכנת התחרשות ) הסתיימו בשבת עם המון לימוד, תובנות , התמודדות והכי חשוב עם הרבה אהבה ואמונה . טוב נו וגם עם חרמנות כפייתית 😄

כשחזרנו מהטיול בהר תבור שבועיים לפני , סיפרתי לו באוטו על אחת מהפרידות המשמעותיות והקיצוניות שלי ואיך אחרי, אותו הבחור לא ראה אותי ולא שמע ממני יותר משנתיים. אמרתי לו כשכשפוגעים בי אני נעלמת. ראיתי את המבט המאוכזב בעיניו וכבר אז ידעתי שזה יעלה לי ביוקר..
הפתעתי את עצמי , מסתבר שהשתנתי והיום אני לא מוכנה לוותר כל כך מהר לא לעצמי ובטוח לא עליו.

השבוע החל בכל הכוח, היומיים האחרונים איתו היו מופלאים . ציונים חדשים וטובים במחברת. הרוב מעל 8 ואפילו יש 10 אחד ועוד בפמדום .. וייב חדש יצא לדרך ויש לי המון חשקים חדשים.

אתמול הגעתי אליו לקראת שבע בערב . תוך כמה דקות כבר הייתי עם גאג כי ממש לא היה בא לו לשמוע אותי. יש לציין כי זו הפעם הראשונה שמישהו סותם לי את הפה ככה, או בכלל.מאוד אהבתי את זה .. הוא ביקש ממני לפתוח את כל הנרות החדשים ולהריח אותם והראה לי את הרכישות החדשות . אטבים צבעוניים וגדולים עם מגנטים , אטבים קטנים וצבעוניים ( ומאוד מדויקים.. ) ושני סוגי חבלים. הוא הכין לי את קוקטייל הבית ואז נזף בי על איטיות השתייה. שם לי האטבים החדשים הקטנים על הפטמות ,עליהם את הגדולים ואז על השמאלי הוא גם הוסיף את צרור המפתחות הכבד שלי למגנט וביקש ממני לקום בלי שהקונסטרוקציה תתפרק. בפעם השנייה ובקושי רב הצלחתי , הוא שלח אותי למראה להסתכל ואח"כ צילם את ה(מ)חזה.

לאחר שסיימתי את השתייה נכנסתי להתקלח.כמה דקות אחרי הוא נכנס , הורה לי לסגור את המים, לרדת על הברכיים ואז הוא השפיל אותי והשתין לי על הפנים כשאני עם פה פתוח , מתבוננת בו בהערצה מלמטה , סופגת הכל . כשהוא סיים הוא ביקש ממני להתפלש בשתן על הרצפה, עשיתי זאת כמובן , ניקיתי אחרי ונכנסתי להתקלח. קצת אחרי הוא נכנס למקלחת ושאל אותי אם כשנכנסתי להתקלח בהתחלה התאכזבתי שהוא לא השתין עלי לפני .עניתי לו במבוכה שכן..

הערב המשיך והתקדם לו באותו הקונספט .הצלפות אכזריות ( כשאני אזוקה למשקוף חדר השינה ) ,זיון מתמסר וסאבספייס מהחזקים שחוויתי. עד כדי כך שהייתי בטוחה שזה בכלל האלכוהול , אבל אז הוא הזכיר לי שכמעט ולא שתיתי .. ההתאוששות הייתה קשה , אך מתוקה. אכלנו ארוחת ערב טעימהההה שהוא הכין ( גולש ופירה ) ,הלכנו למיטה , הזדיינו שוב ונרדמנו.

אין , פשוט אין חוקים באהבה ואם יש אני מוכנה להיות פושעת סדרתית.

אז הקאתי.
ועדיין בא לי להקיא.

תחושת גועל עוטפת אותי מאתמול וקשה לי מאוד להשתחרר ממנה.
וגם תסכול , הרבה תסכול וכאב.

תסכול של משהו טוב שנהרס
תסכול של אמון שהתנפץ
תסכול מחוסר יכולת להבין
תסכול מתהליך שינוי שהתהווה
וכבר לא יבוא לידי ביטוי.
תסכול מאהבה.

וממנה אני ממש נגעלת
אני לא אוסיף, זה לא יכבד את המילים.

וכנראה שהפערים גדולים מדי
למרות שלא חשבתי ככה
האמנתי בנו,נתתי מעצמי
ולמרות שהבדסמ חשוב לי
הוא לא העיקר
והדרמות לא מפרות אותי
אני לא מחפשת אותם בעיקביות.

רציתי שלווה ורגש וריגושים וחברות ואמת
וקיבלתי חלק מהדברים
ועכשיו נשארתי עם תחושה של חוסר ערך
של נבואת זעם שהתגשמה ,
של מאמץ למשהו שלא באמת היה לו סיכוי אמיתי.

אולי אני תמימה מדי
אולי האמונה שלי באנשים חזקה מדי
יש כל כך הרבה אוליים ואף אחד מהם
לא באמת משנה.

שורה תחתונה ,
עצוב לי ממש
והכל מבולבל וסוער
כעסים ואגרסיות
ואכזבה אחת גדולה.

שלושה שבועות אחרי,
כמעט אותה השעה
ואותה התחושה.
רק יותר כואב הפעם.

העצבים מרעידים לי את הגוף
והאלימות בורידים
כואב
הלב.

כשהייתי עוד בקן החם ,כתבתי פוסט ארוך וכנה שלקח לי שעה בערך לכתוב אותו. כשלחצתי פרסם . האינטרנט נתקע והפוסט התאדה .
מישהו מנסה להגיד לי משהו ? הלו ? זה בלומפילד ?

קמתי עם חמרמורת מציקה ומצוקת נשימה שלא נותנת לי שקט. הגעתי לא מזמן הביתה וניסיתי לעשות הרפיה . כל פעם שניסיתי
להתרכז המיקוד הועבר ישירות למוח וסרב להשתחרר.

כתבתי בפוסט שנמחק שחופש עושה לי קונטציות של שמחה וטבע ויופי וטיולים וריגושים .יש סוגים שונים של חופש , הוא אמר לי אתמול
ואני מרגישה שאני בחופשת מחלה.

אני יושבת בבית ומסתכלת סביבי , שיקוף מוחלט ופוגע. לא רוצה ככה . זה לא נעים לי.

מחליטה להתאושש , שומעת אותו שר ברקע. הקול שלו מרגיע אותי . המוסיקה מפעילה אותי. מסדרת את הבית ברוגע.

היום אני אראה את האחיינים המקסימים שלי . ליבי יוצא אליהם , חודש כמעט לא ראיתי אותם ואני לא יכולה לחכות כבר.

קו קו קו קוקו.. שרקה לי היונה את שירת הבוקר הקסומה שלה ,עניתי כהרגלי בשריקה תואמת והיא פרשה כנפיה ועפה,
גורמת לי להתבונן בה בקנאה עזה שטה לה בשמי פלונטין הבהירים. אני רוצה גם לעוף.

אז אחרי שביליתי את הערב והלילה אתמול בהשלמת שעות שינה וניקיון למוח
קמתי היום בתחושה נהדרת ואנרגטית לבוקר חופש הראשון שלי .

קבעתי לי תור לשעווה לבוקר ( אין כמו קצת כאב על הבוקר.. ) ואחרי הלכתי לי לטיול בפארק, מזמן לא עשיתי את זה.
טיילתי לי בהנאה מרובה למרגלות הירקון ואפילו חלצתי נעליים וגרביים כדי להרגיש קצת דשא על העור. היה מרומם רוח
הכל היה כל כך יפה ומואר והרגשתי שזה מגיע לי , שהרווחתי את זה.

הכל כל כך סוער לאחרונה , באמת שאני לא רגילה להרגיש כל כך הרבה בכל כך מעט זמן. הגוף שלי כבר לא עומד בזה והנפש משתוללת.
ואני מרוצה נורא באופן כללי מהמתרחש. רק עייפה קצת , בגלל זה לקחתי חופש , להיטען מחדש להרגיש יותר עם כוח , יותר מרוכזת.

קנאה היא רגש שלא יצא לי לחוות הרבה בחיים , נהפוך הוא תמיד טענתי שאני לא הטיפוס הקנאי ושלא אכפת לי מכלום ובלה בלה בלה
לאחרונה אני מרגישה נורא קנאית לו ואני מוזרה לעצמי , אבל זה טוב אני חושבת. זה אומר שהוא לא מובן מאליו בשבילי , זה גורם לי לרצות להתאמץ יותר
זה גורם לי להבין כמה אני רוצה אותו .
מרוב שאני חושבת עליו ,לפעמים אני מרגישה שהוא יושב שם בקן עם שלט אלחוטי בצבע אדום ומפעיל אותי מרחוק , כל פעם איבר אחר בגוף..
הציון החודשי ממחברת הציונים האהובה עלי (6.9) די עיצבן אותי , אבל זה עושה לי חשק עז להפוך אותו , תמיד הייתי תחרותית.

ועכשיו אני הולכת לפנק את עצמי באמבטיית קצף ארוכה מרגיעה ואח"כ להכין את עצמי לביקור צהריים בקן הציפורים.

בוקר טוב.

כמה כיף לפתוח את השבוע אחרי סופ"ש כזה מדהים.

כמה כיף לפתוח את השבוע בידיעה שמחר הוא נגמר ואני יוצאת לחופש.

כמה כיף לעבוד בהנאה ועם חיוך.

כמה כיף לפתוח את השבוע כשהלב והגוף מלאים באהבה ותשוקה אליו.

שבוע טוב 😄

הפוסט האחרון נכתב תחת לחץ מאסיבי לא מתון בכלל ( 12 דקות ברוטו ) וכלל בתוכו חמישה רגעים שנחרטו בזכרוני. זה לא היה קשה כמו שחשבתי , הרי כמעט כל רגע איתו נחרט אצלי עמוק .
זה שימח אותי שלא הייתי צריכה להתאמץ בשביל להיזכר , זה אומר משהו, זה אומר הרבה.

והנה עוד כמה רגעים מהשבוע האחרון והמשמעותי . אני לא כותבת הרבה וכל כך הרבה קורה.

1. סשן חקירות - בשבת האחרונה ,טיול כיפי בהר תבור ( אוח איזה צבעים של נוף היו שם )
שיחה סוערת , עד כדי כך שאם לא הייתי אוהבת אותו כל כך , הייתי קמה והולכת בערך אחרי 5
דקות כי אלי לא מדברים ככה. כן כן.. ואז אחרי ,סשן החקירות שתואר די בפרוט אצלו בבלוג
,גרם לי להיות הכי חשופה לדעתי שאי פעם הייתי מול גבר . כל רגע בסשן חרוט בנשמתי ,
המבוכה היתה בלתי נתפסת , הרגשתי כל כך פגיעה וחשופה , הכאב הפיזי היה חסר משמעות.
הוא שאל אותי עם כמה גברים שכבתי ( הוא חוקר קשוח ואכזרי ,אלוהים..) וכשלא הצלחתי לזכור
את כולם הוא הכריח אותי לומר בקול ויותר מפעם אחת שאני לא זוכרת את כל הגברים שדחפו
את הזין שלהם לכוס שלי ושליקקתי להם את הביצים.. וכאילו שזה לא מספיק קשה , הוא דאג
להקליט את הכל וישבנו והקשבנו והפעם לא הייתי עם כיסוי עיניים. רוע טהור.

2. אתמול שהגעתי עליו הוא היה במצב רוח גמדי להפליא, זה החל שהתקשרתי לומר לו שאני תכף
יוצאת לכיוונו והוא דיבר איתי בקול מוזר וחמוד בטלפון וכשהגעתי אליו הסתבר שהדמות השתלטה
עליו .ישבנו איזה עשר דקות על הריצפה בכניסה לבית.הוא דיבר בגמדית מתקדמת ואני לא יכולתי
להפסיק לצחוק.הוא הורס אותי.

ויש עוד כל כך הרבה , זה אפילו לא מתחיל למצות ובכלל עוד לא אמרתי מילה אחת על היום.. אני באמת צריכה לכתוב יותר.

התעוררתי בקן לאחר 5 שעות שינה מתוקות , שלווה ,מסופקת וכל כך אוהבת. חמישה שבועות ויום אחרי שהכרנו.

חמישה רגעים שנחרטו בזכרוני מהשבוע האחרון זוהי משימת הכלבה ל- 12 דקות הקרובות

1. המחצלת - אתמול בהיותי מחצלת לרגליו, שרועה על הרצפה לרגליו מושפלת וגאה, מלקקת
את רגליו בהערצה עיוורת ורק רוצה להיות כלי שימוש, חפץ שיעשה בי כחפצת נפשו.

2. הכלה - ההתמודדות עם הכאב שלו והיכולת לדעת מה בדיוק הוא צריך ברגעים אלו
ולגלות שזה עובד , אני באמת מתחילה להכיר אותו יותר. אני זוכרת שהייתי בדרך למקלחת
והסתכלתי עליו אחרי שהאזנו למאיר אריאל , תוך כדי קריאת הטקסטים הגאוניים והרגשתי ממש
חזק שאני עושה בדיוק את מה שצריך. אח"כ שהוא אמר לי שהוא שמח שאני פה ושזה ממש עוזר
הרגשתי כל כך גאה ומשם זה רק השתפר. אני מרגישה באופן ממש חזק שמשהו זז שם.

3. בישול - לבשל עבורו פסטה ברוטב עגבניות עם ירקות שמחים כשחגורת פרפר מחוברת לי לדגדגן
כשידידתו הסקסולוגית שולטת בעוצמות הויב ובי והוא מהצד מזכיר לי ולה שאני בעצם זונה.

4. ניקיון - לראות אותו מקפל לי את הכביסה בהנאה מרובה כשאני יושבת לי בהנאה עם קפה וסיגריה
מסתכלת עליו ומתחרמנת.

5. יאיר לפיד - לקרוא את יאיר לפיד של עיתון שישי בעודי יושבת לו על הפנים והוא מלקק לי את
התחת בהנאה ואני מתבוננת במראה על עצמי בהנאה ומתענגת.

נראה לי שאני עומדת במשימה בהצלחה , לחץ עושה לי טוב לכוס ..

לאחרונה כל פעם שאני רוצה להתחיל לכתוב אני מוצאת את עצמי בוהה במסך . הרבה כוונות ומעט יכולת .

עבר שבוע ויום מאז ה"קטטה בסלמה" (כשאני חושבת על זה קטטה זו מילה די משעשעת) ואני מאוד גאה.
זה היה שבוע לא פשוט, מאוד טעון , לא כל כך פשוט להתמודדות, אבל בהחלט מביא תוצאות חיוביות.
הרגשתי בוגרת השבוע ואחראית שלמרות הכל ובזכות הכל אני מצליחה להתחזק ולהתגבר.
אני לא זוכרת מתי היה לי עומס רגשי ופיזי כזה גדול . כל כך הרבה דברים במקביל.
אהבה גדולה, כאב גדול, אלימות ,פחד, לחץ, גוף כואב, חוסר שינה, עומס יתר בעבודה, מקרי חרום ועוד כל מיני..
ובתוך כל זה קשה לי למצוא את עצמי כבר. מרוב שהייתי חזקה בשבוע האחרון , אני מרגישה שמעט נחלשתי.

אתמול לראשונה קמתי בבוקר עם חיוך , אחרי ערב מלא ומרגש עם אהובי. התגעגתי אליו המון בשבוע האחרון
לא פשוט להחליק מענן, אם אין לך קשת לרכב עליה ולקח לי זמן ולקחתי את הזמן אבל מצאתי אותה. מצאתי אותה בו.
אני מסתכלת עליו בהערצה ולא אומרת לו כמה אני מעריצה אותו ואיזה איכויות של בן מלוכה יש לו.
ואני כל כך אוהבת אותו וזה מכה בי כל הזמן בכל מיני רגעים. למשל אתמול כשהוא רכן על המחשב מעלי להראות לי משהו ,
והרגשתי את נשימותיו נושקות לעורפי בזמן שהוא דיבר , הסתחררתי ובכלל אני מרגישה מסוחררת לידו , הוא מבלבל אותי 😄
לפני ארבעה שבועות בדיוק בשעה הזאת ביקרתי לראשונה בקן הציפורים.

ואני לא מצליחה להתרכז כמו שצריך בשום דבר עדיין וזה די מובן עקב ארועי השבוע האחרון ( שאני מאוד מקווה שהסתיימו
ושלא יצוצו עוד הפתעות..תודה. ) אבל מאוד הייתי רוצה שזה ישתנה כבר. אני רוצה עוד ממנו ואני רוצה עוד ממני
אני לא מצליחה להיות נוכחת עד הסוף בימים אלו , יותר מדי הסחות דעת.
אבל אני מרגישה את הרגיעה בפתח ולזריקת זרוז אתחיל באבטיה ארוכה עם ספר. את זה מזמן לא עשיתי.

שבת שלום ומבורכת.