מי אני?

הכול כל כך מציק לי . לישון לא הולך אז זה מציק .לנשום גם לא הולך משהו ועל החלומות עדיף שאני לא אדבר.

נראה לי שעליתי על משהו תוך כדי כתיבה. יכול להיות שאני לא נרדמת כדי למנוע מעצמי את חלומות הזוועה ,
או שאולי זה הרעשים המוזרים מבחוץ שאני כל הזמן שומעת שמפריעים לשלוותי ( שלווה עלק.. ).

וכן הכול הגיוני , כל התחושות והרגשות והפחדים והכעסים ולמרות זאת לא עוזבת אותי התחושה שזה לא הגיוני בעליל שקרה לי דבר כזה וובכלל שדברים כאלו קורים.
המוח שלי מסרב לעכל. ידעתי שהרוע קיים , שמעתי עליו , קראתי עליו הוא היה לי במודעות אבל לא פגשתי אותו ,עד שבוע שעבר ואפילו פנים אין לו.

אני חייבת לישון. לילה טוב ( ניסיון אמיץ ראשון ).

הלילה הזה בקושי ישנתי. ניסיתי ללכת לישון מוקדם כדי לאגור את הכוחות שנעלמו לי בסופ"ש . בשעה אחת וחצי התעוררתי
ומאז אני מסתובבת סביב עצמי וסביב החתול . העברתי שעות במחשבות על מה שהיה ועל מה שיהיה . על תחושת הביטחון שנעלמה לי
שחזרתי את הארוע שהוגדר שלשום בערב כ- "קטטה בסלמה " , נזכרתי בחיוך מערכון שראינו של מונטי פייטון ובאמת יש דברים גרועים מזה..
אבל כל התובנות טרם הופנמו ונשארתי עם המון כעס. מין סוג של זעם עמוק שמסרב להרפות . הגוף שלי עוד רועד לעיתים די קרובות במהלך היום.
ואני מרגישה את השיפור , הכאבים בגוף היום מרגישים פחות חדים הבוקר וזה טוב. הכאבים בנפש צריכים עוד קצת זמן.

שמתי לב שהשתנה לי המבט . אתמול בעבודה מישהי אמרה לי שיש לי מבט חסר אמונה ושזה נורא מוזר לראות אותי ככה .
די, אני לא רוצה יותר . אני רוצה לחזור לעצמי , להיות כבר אחרי ולהרגיש שלווה שוב.

והימים ימים טעונים גם אצלי וגם אצלו וזה קשה , לשנינו. ואני ממש ממש מתגעגעת אליו , אפילו ראיתי אותו אתמול בבוקר .
קשה לי לישון בלעדיו , משהו לא רגוע לי , לא שלם .

יום חדש בפתח וצריך להטעין אנרגיות ולא בא לי בכלל על פוזת המסכנה .

אני רוצה לחייך שוב.

המשפט הזה מתנגן לי בראש מהבוקר. בוקר שני אחרי.

בא לי לצעוק , בא לי לבכות , בא לי לצרוח שהעולם הזה מגעיל ושלא בא לי להיות בו ואני עושה את כל זה וזה לא עוזר. לבינתיים .היה לי מאוד קשה להתחיל לכתוב , תחושת חסימה בגרון וכאב חד בחזה מנעו מאצבעותיי להתקרב למקלדת.

הסופ"ש היה אמור להיות שמח למדי , הופעות , זמן איכות עם אהובי, קצת שקט ושלווה אחרי שבוע אינטנסיבי למדי. אבל לא, מישהו שם החליט אחרת.
ביום חמישי בערב בסביבות השעה עשר בלילה שמתי צעדי לכיוון ההופעה בסאבליים , שמחה ומאושרת ומחכה לצפות בגיטריסט ההורס שמופיע שם.. עקב היותי מרחפת באופן כללי ולאחרונה אף יותר , פספסתי את המקום
המשכתי לצעוד על רחוב סלמה . באחד ממעברי החצייה שמעתי קריאות " הלו הלו הלו " די עיקשות מאיזה רכב שעמד לשמאלי ברמזור. כמובן שהתעלמתי ובטוח לא נתתי לזה חשיבות יתרה.
לאחר שעברתי את מעבר החצייה ובדיוק שחשבתי לעשות אחורה פנה כי נראה לי שהתקדמתי יותר מדי , אני פתאום קולטת מישהו רץ אלי במהירות ולפני שאני מספיקה בכלל לקלוט מה קורה , הוא מעיף אותי על דלת ברזל
שהיתה שם , חובט בה בראשי , מפיל אותי לריצפה בבעיטות ומבלי להפסיק עם החבטות בראש תוך כדי קללות , אכזריות בלתי נתפסת בכלל. כאילו הוציא עלי את כל האגרסיות של החיים שלו שהוא אגר במשך שנים. לאחר דקה או שניים הוא הפסיק והחל לרוץ לכיוון האוטו . באותו שלב אני הייתי בטוחה שהוא הולך להביא סכין או נשק והנה זהו הכל נגמר. התחלתי לרוץ לכיוון התחנת דלק שזכרתי שממש קרובה ולמזלי הגדול הוא נכנס לאוטו וברח. לא יודעת איך הוא נראה , איזה רכב היה לו , שום פרט מזהה . למעשה אני יכולה לפגוש אותו מחר בבוקר מבלי לדעת בכלל שזה הוא. וזה מרתיח וכל כך מתסכל. ולא עוזבת אותי התחושה המצמררת שזה היה יכול להיגמר אחרת. וכמה הכל כל כך שביר. ובכלל אלימות זה משהו קראתי עליו , ידעתי שהוא קיים אבל כאילו המוח סרב להפנים שזה באמת אמיתי . לא האמנתי שדבר כזה יקרה לי . מה הרי אני עירנית וגדולה ויודעת להגן על עצמי , שטויות במיץ שומשום. אה וכל זה זה היה מול תחנת המשטרה החדשה והנוצצת של תל אביב. פרט שולי.

והגוף חבול והראש כואב והנשמה מדממת ועד שלא יעברו לי הכאבים הפיזיים יהיה לי קשה לא להיזכר בזה כל כך הרבה ובכלל אין לי תמונות בראש רק תחושות .

לאחר הארוע בעזרת טיפול מסור ואוהב הצלחתי להרגע והוא.. הוא היה כזה מדהים ומסור וגרם לי להרגיש כל כך בטוחה ומוגנת בזרועותיו ואפילו הצלחתי להרדם.

היום קמתי חסרת מנוחה וכעוסה, מין חוסר שקט פנימי כזה שמסרב לשחרר. ואני מפחדת עדיין. העולם בחוץ לא משהו .

אבל בשביל לשמור על טיפת אופטימיות.. אפשר לומר שיכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע ושהרע ביותר כבר מאחורי .

באמת שזה חזק ממני . הוא בתוכי כל היום וזו בכלל לא בחירה ..

אני מעבירה את יומי עד לרגע שאני פוגשת אותו במחשבות עליו ( וקצת עבודה וטלפונים באמצע ).

מקודם, כתבתי מייל תשובה למישהי בעבודה ובסוף המייל בלי לשים לב השתרבבה לה השורה :
"מתגעגעת מתגעגעת מתגעגעת , מחכה בכמיהה לערב . יום נפלא , ... "
שמתי לב לזה פתאום בזמן השליחה וניהלתי מלחמה לא פשוטה ודי לחוצה יש לומר עם תיבת הדואר היוצא שלי .
בסוף הצלחתי. ממש מזל.. יש לי שם לשמור עליו ( על אף היותי חסרת שם גאה .. :))

קמה הציפור בבוקר ,הסתכלה בעיניו עמוקות ועפה.

כתבתי לו היום שאני מרגישה כמו ציפור שהכנפיים שלה פצועות והיא לא יכולה לעוף והיא מנסה וכל פעם היא מצליחה קצת ונופלת.

והפציעה ארוכת שנים, אך לראשונה מזה זמן מצליחה הציפור גם לעוף.

ומה היא בסך הכל רוצה הציפור ? רק להגיע לקן הציפורים ולעוף יחד עם התוכי שלה מעלה מעלה .


כל היום השיר הזה מתנגן לי בראש .

אין ספק שהכוכבים שלי בונוס.. ואין עוררין על כך שהוא כוכב.

הרבה חוויות צברתי בסופ"ש הזה ואני לא יודעת מאיפה להתחיל , יש כל כך הרבה.. אז נתחיל מההפתעה הגדולה , המסיבה.
לכל מי שלא יודע , עד שהכרתי את מיודענו , מסיבות היו ממש מחוץ לתחום בשבילי ,הטלתי עליהם וטו מוחלט וכראיה הפעם האחרונה ואולי היחידה שנכחתי באחת כזו היה לפני שנה ומאז לא הייתי באף אחת אחרת. כשהוא העלה את נושא המסיבה כמה ימים לפני הרבה חששות הציפו אותי , הבהרתי לו את עמדתי ( השלילית יש לומר ) בנושא והוא לא לחץ ( אלא אם להגיד לי שהוא ילך לבד נקרא לחץ.. ) והיה מקסים כהרגלו . אח"כ חשבתי על זה שוב ופתאום זה כבר לא היה נראה לי רעיון כזה גרוע.איך בילוי בחברתו יכול בכלל להיות רעיון גרוע ? וזה לא שהחששות התפוגגו להם , אבל פתאום צצה לה האפשרות שזה גם יכול להיות ממש ממש כיף.למסיבה היה מתוכנן סשן שלו על מישהי אחרת ולמרות שהוא עשה לי הכנה ראויה פחדתי נורא מהתקפי קנאה בלתי נשלטים. אך כמובן לא הפחד יכוון אותי.

ההכנות למסיבה היו משעשעות ולחוצות , כל מיני משפטים לא ברורים יצאו לי מהפה במהלך היום כמו " אני לא מוצאת את המפתחות של הפלאפון .." ועוד כל מיני דברי חוכמה מסוג זה. למצוא בגדים למסיבה היה סוג של מרוץ נגד הזמן , אך בעזרתה האדיבה של הג'ינג'ית המקסימה , המשימה הושלמה וניתן לומר שבהצלחה מרובה.

לפני ששמנו צעדנו לכיוון המסיבה , נפגשנו בקן הציפורים והעברנו שעה קסומה לרקע ההופעה של דפש ובשיחת נפש עם ידידנו קוורבו ..
יצאנו מהבית במצב רוח מרומם , הרגשתי יפה מתמיד ומרוגשת מאוד, בשלב זה הפחדים כבר עזבו אותי, אבל עדיין אף אחד לא הכין אותי למה שציפה לי במסיבה. אם מישהו היה אומר לי לפני , או אפילו בדרך לשם מה הולך להתחולל שם , הייתי מאשימה אותו בחוסר שפיות .. ואולי אפילו שוקלת לאשפז אותו בכפייה.

הכניסה למסיבה היתה מרוממת רוח , הייתי מחויכת מהרגיל ( אני תמיד מחויכת מהרגיל בחברתו ) הוא הציג אותי בגאווה רבה לכל מכריו ( הרבים ) וכפי שהזכרתי היה סשן מתוכנן לאותו הערב שבינתיים הספיק להתבטל. יש לציין כי גם בתחילת המסיבה עוד לא חשבתי שאני אהיה זאת שתעלה איתו לבמה . אני ? במה ? NO WAY.. הוא דווקא חשב אחרת..
לאחר זמן מה השריף ( הכי יפה במסיבה אמרתי ? ) החל להכין את הבמה ואני התבוננתי בו באהבה מהצד .כשהוא קרא לי לבוא ( אין לי מושג איזו מכת ברק פגעה בי באותו הרגע..) עליתי אליו ועוד בתחושה שזה הדבר הכי טבעי בעולם כאילו לא היו חששות מעולם וזהו ארוע מתוכנן.

את פרטי הסשן קראתי לאחר שהוא כתב כי אני למשל ,לא ממש הייתי ערה לפרטים.. יותר לתחושות. לא ממש זכרתי מה היה שם בדיוק. מה שכן זכרתי היה את הרגע שעליתי לבמה . ברגע שהסתכלתי עליו כל הפחדים נעלמו והדבר היחידי שראיתי זה את העיניים האוהבות שלו . מתחילת הסשן הייתי משוחררת בצורה שלא אופיינית לי ( אני בכלל ביישנית ), ההצלפות היו חזקות מהרגיל , יעידו הסימנים . את התשוקה שלו הרגשתי בכל הצלפה והצלפה והתמסרתי באהבה ובצורה מוחלטת , הכאב לא היווה מכשול ולא חשבתי באף שלב לעצור לרגע . באיזשהוא שלב כשהייתי ממש בקדמת הבמה הסתכלתי קדימה , אבל לא ראיתי כלום מלבד הדרקון שהיה בשורה ראשונה 😄 עם פנים מחייכות וגאות משהו.. התאורה היכתה בי חזק והייתי בעירפול חושים מוחלט, חוויה חוץ גופית לגמרי. הסשן בא לסיומו בקילור וירדתי מהבמה חבולה ומסומנת בסימני אהבתו מאושרת וגאה.

הוא היה מאוד מרוצה ומרוגש , מה ששימח אותי עוד יותר וגם להפתעתי קיבלתי לא מעט מחמאות שרק העלו לי את רמת הריגוש והגאווה. הרגשתי אמיצה נורא זה המסיבה המשיכה לה בהנאה רבה , בריקודים חשופי חזה ( אני לא מאמינה על עצמי 😄 ) ובמילוי חזייתי בג'יטונים צבעוניים .. מאוד מאוד נהנתי . אני לא זוכרת מתי השתחררתי ככה והרבה מזה בזכותו , הוא היה מדהים מכל בחינה אפשרית שאני יכולה לחשוב עליה , הרגשתי שאנחנו זוג מלכותי. אמרתי את זה כבר פעם ואני חוזרת על זה שוב , אני ממש אוהבת שהוא גורם לי להפתיע את עצמי ככה .

הערב במועדון הסתיים באופן ריגשי למדי אחרי שיחה שלו עם האקסית. היה לי קשה וכאב לי , אבל דיברנו על הכל אצלו במרפסת לאור הזריחה ( לדעה המאוחרת ) והוא הסביר לי והרגיע אותי בדרכו המיוחדת.

איך הוא אומר ? אהבה זה כואב וכאב זה לא בהכרח רע ..

הנופש המשיך בצורה קסומה ופסטורלית ביותר גם אחרי ויש לי עוד מלא מה להגיד ולספר ,אבל זה כבר לפוסט אחר ( מזכירה לעצמי שאני בעבודה )

שבוע טוב.

הגוף שלי משתולל והנפש שלי בוערת.

הבוקר קמתי מאוד טעונה רגשית , הרגשתי מאוד חלשה . כל רגע הרגשתי שאני עומדת להתפרץ בבכי.
והדמעות כהרגלן בקודש אצלי ,קשה להם לצאת וניסיתי לחשוב למה . אני חושבת שהתרגלתי מדי להיות "חזקה" , התרגלתי מדי לא לחשוף את עצמי
את הפגיעות והרגישות שלי , כאילו זה אסור , או לא ראוי , או לא מכובד . וגם עכשיו העיניים בוערות , מבקשות לבכות , להשתחרר.
בכיתי לא מעט הבוקר הזה , לא מספיק.

אני מפחדת נורא , מכל כך הרבה דברים . חרדת הנטישה עולה לי , אני מפחדת לא להיות מספיק טובה בשבילו. אני מפחדת מעוצמת הרגש הזו ,
אני מפחדת שזה ייגמר פתאום. זה לא מובן מאליו בכלל בשבילי . והיום התעוררתי פשוט מוצפת ואני עדיין מוצפת והגוף שלי בנסיגה.
הגעתי לעבודה ( באיחור גדול ) ויש לי חום והעיניים בוערות והידיים שלי רועדות . זה נורא קשה להיות ככה בעבודה מזל שיש לי חום אז יש לי תרוץ..

אני כל כך מאוהבת בו שזה מלחיץ . הלב שלי , שלו הוא.

אתמול הצטרפתי אליו לחזרה . ישבתי שם בספה הכחולה מתבוננת בו ונפעמת . הקשיחות הזו שלו , איך שהגוף שלו זז כשהוא מנגן ( הוא כזה סקסי אלוהים )
ואני, כל מה שרציתי זה להיות הגיטרה.

הוא ראה אותי לראשונה קצת משתוללת בצעקות הבוקר ( עצבים של עבודה ) ודווקא שמחתי . כמובן שהמחשבה הראשונית שעברה לי בראש
הייתה שלא יראה אותי ככה , אבל המחשבה השנייה שבאה שנייה אחריה היא שאני דווקא כן רוצה שהוא יראה אותי ככה . אני לא רוצה להסתיר כלום ממנו
אני רוצה להיות הכי אני שיש איתו , בלי כל המחסומים האלה שצברתי לי עם השנים, חשופה לגמרי. וזה לא פשוט לי , אבל גם לא בלתי אפשרי . לפעמים, אני ממש מקנאה בו שהוא ככה פתוח ובלי מעצורים ואומר הכל וחווה עד הסוף ואני רוצה , אני רוצה גם להיות ככה . ואני אהיה , אני יודעת . הוא כבר מוציא ממני כל כך הרבה למרות שלפעמים התחושה שלי היא שזה כל כל מעט, אולי לא מספיק עבורו.

פתאום אני חושבת שפעם לא הייתי חושבת על מי קורא את הבלוג שלי שאני כותבת ועכשיו זה קצת שונה . אני יודעת שהרבה קוראים ( או יותר נכון קוראות.. ), אני רואה את כמות הצפיות העולה אצלי בבלוג מדי יום . ובאופן מפתיע האפקט שזה מייצר שונה ממה שהייתי חושבת שהוא יהיה. זה לא גורם לי להיסגר בכתיבה
נהפוך הוא , אני מרגישה נורא חשופה לאחרונה בכתיבה שלי , יותר מאי פעם . ממש עובד לו האפקט ונוס הזה..

כשיצאתי ממנו לעבודה , שעתיים לאחר הזמן המתוכנן ,הוא ליווה אותי לאוטו ובידו היתה שקית הבגדים שלי . בעודי מתקרבת לכיוון האוטו אני שמה לב פתאום שהוא בתנועה אינסטנקטיבית מעיף את השקית שלי לכיוון הפח . לא הצלחתי להפסיק לצחוק תוך כדי שאני מסתכלת עליו מנסה להוציא אותה מהפח וגם הוא די התשעשע מהתקלה..

אני טעונה ואני צריכה לפרוק את הבטריה .אבל לא פריקה רגילה כזו, אלא כמו זו שמתוארת בהנחיות היצרן לשימור הבטריה בפלאפון .
צריך לפרוק לגמרי את הבטריה ורק אז אחרי שהיא פרוקה (מפורקת) לגמרי , להטעין מחדש. זה שומר עליה לאורך זמן.

אה כן , אני בעבודה אז אולי כדי שאני גם יעבוד..

יום טוב.

אתמול הוא הגיע לקן שלי לראשונה. אני לא זוכרת מתי התרגשתי ככה מבואו של מישהו, ניתן לומר על סף חרדה . היה לי הרבה להספיק ומעט מאוד זמן.
רציתי שהבית יהיה הכי יפה בשבילו , אז סידרתי במרץ את הבלאגן המצטבר והדלקתי נרות וקטורת ודאגתי לאווירה נעימה.
רציתי להיות הכי יפה בשבילו , אז לבשתי שמלה אדומה קצרצרה ומתגרה עם גרביים לבנות עד הברך מעוטרים בתחרה בחלק העליון.

כשפתחתי לו את הדלת אורו עיני .הוא עמד שם בבגדיו היפים ובידיו זר ורדים אדומים ולבנים מ ה מ ם בהרמוניה מושלמת לבחירת הלבוש שלי ואני איבדתי את יכולת הדיבור נוכח יופיו המאיר את ביתי.
בדקות הראשונות הייתי מתוחה נורא, ממש התרגשתי שהוא בא ,לא הצלחתי כל כך לתקשר איתו ועם עצמי התעסקתי בלסדר את הפרחים . והוא שם לב ודאג להרגיע אותי בדרכיו המכשפות.
היתה מטרה סמויה למפגש , המשחק של מכבי. קראתי בעיתון היום שהוא היה לא משהו .

מהרגע שהוא הגיע ועד הרגע שיצאנו לטיול המסחרר בצפון העיר לא הצלחנו להתרכז בשום דבר חוץ מאחד בשני. הרגשתי תחת כישוף. לכל נגיעה שלי בו היה אפקט אלוהי כזה שבקושי יכולתי להכיל את זה.
בין לבין הראתי לו את השער שהכנתי למחברת הציונים שלי ולא הייתה מאושרת ממני לגלות שהוא אוהב את זה. ולרקורד אני אציין שאני ממש אבל ממש אוהבת את המחברת הזאת. היא מרגשת אותי.
אני מפתיעה את עצמי בחברתו. הכל מרגיש לי כל כך טבעי והרמוני שגם הדברים שהיו נראים לי הכי חריגים איתו מרגישים כל כל טבעי .
מקלחת זהובה.. היה סוג של גבול אפשר לומר מבחינתי , אבל שישבתי שם, על הרצפה בשרותים , ידי מושטים קדימה ועיני מופנות מעלה במבט אוהב ומעריץ , זה הרגיש לי כזה טבעי . אינטימי.

חשבתי לעצמי שזה פשוט מדהים שיש לי עוד כל כך הרבה מה לכתוב על אתמול ( אני די בתחילת הערב עדיין ) ומה שמדהים בזה שכל כך הרבה קורה לי איתו בערב אחד והכל מרגש ( לא בטוחה שהוא אמיתי אגב )
וחדש ומסקרן והעוצמות האלה ... ואני נמסה ממנו . טוב די עם הקיטש . צריך להתקדם.

יצאנו לטיול לכיוון הים . כל הדרך הלכנו כשיכורים , אני החלטתי ללכת הפוך כדי שאני אוכל להתסתכל עליו ( נורא הציק לי להתסכל עליו מהצד ) הרגשתי מאוקסטזת לגמרי וגם הוא.
כשהגענו לים באיזשהוא שלב התמוטטנו על החול באושר והמשכנו להסתכל אחד בשני ולמלמל מילות אהבה. עדיין קיטש ואם אני אתקדם בסיפור זה רק יחמיר..

בסופו של דבר חזרנו הביתה לקראת שלוש בלילה עייפים מעט ומרוצים המון . המשכנו להשתעשע והפעם בצורה קצת שונה. היה מעניין ומפתיע והמשך ישיר ליצר סאדיסטי קל שחטפתי מוקדם יותר.
אני אוהבת את זה שהוא מפתיע אותי כל הזמן ,בדיוק כמו שאני אוהבת שאני מפתיעה את עצמי ואני מקווה להפתיע אותו באותה המידה.

הבוקר היה קסום ככל הבקרים איתו , הקסם מסרב לפוג . חבר טוב בא לבקר והתרשם עמוקות מעוצמת הרגש ביננו , הוא לא הצליח להתאפק וצילם את זה.הוא אמר לנו ואחר כך גם לי שוב
שיפה לראות שאנחנו לא מתאמצים, שהכל נראה כזה טבעי. הרמוניה.

מאז שהכרתי אותו ,קורים לי דברים ממש מוזרים. אני לא מרוכזת אני כל הזמן טועה בדרך והיום שיא חדש על הפרק . נסעתי לברית בתל מונד ( מי עושה ברית בתל מונד ???) ובדרך הביתה
כשחיפשתי בתיק אש להדליק סיגריה מצאתי את המעטפה שלא שמתי בתיבת המתנות ...

שבת שלום.

שום דבר לא הכין אותי לזה.. קראתי עכשיו את הפוסט האחרון שכתבתי, לפני מעט יותר משבוע .הייתי במקום אחר לגמרי .. אפטר אפקט סגרירי משהו של יומולדת 30. כל כך הרבה קרה מאז , על גבול הלא יאומן .
אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה מה לכתוב ובעצם הכל כבר נכתב.. ועוד בצורה כזו מעוררת הערצה..

היום עבר שבוע ויום מאז שפגשתי אותו בהופעה של הדרקון האהוב. אני זוכרת שחשבתי לפני על המפגש הזה , רציתי לפגוש אותו , הוא תמיד סיקרן אותי. כשהגעתי להופעה הבחנתי בו מייד , עוד לפני שנכנסתי ועברתי את הדורמן המבולבל.
הוא עמד שם בחולצה סגולה וחיוך קורן . המחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשהתקרבתי וברכתי לשלום , על אף חוסר ההכרות המוקדמת היא שלא זכרתי שהוא כל כך יפה ( פגשתי אותו פעם אחת ממש מזמן לכמה דקות ).
הייתה לו השפעה מיידית עלי , רציתי בקרבתו והרגשתי שגם הוא . החלפנו מבטים מביכים ומשפטים קצרים עד לתחילת ההופעה וכשכבר התחילה ההופעה , דאגתי למקם את עצמי קרוב אליו , כמעט בלי לשים לב שאני עושה את זה.
ההופעה הייתה מדהימה , השירים ריגשו אותי כתמיד והשמחה באוויר הייתה מאוד מורגשת. במהלך ההופעה הרגשתי את מבטיו בצורה מאוד בולטת שמאוד הביכה אותי וריגשה אותי ,הגנבתי מבטים מביכים ומתגרים חזרה והוא בתמורה צמרר את אצבעותי במגע מתגרה. כשנגמרה ההופעה ונפרדתי בחום לשלום מכולם ,הוא ביקש ממני חיבוק.התחבקנו ארוכות והרגשתי שגופינו מתמזגים בהרמוניה שכזו. ידעתי שאני אפגוש אותו שוב.

למחרת בבוקר כשהתעוררתי , ציפתה לי הודעה ממנו . אני זוכרת שהתעוררתי וניגשתי למחשב כדי לקרוא מה שהוא כתב לי ( הייתי בטוחה שיכתוב לא יודעת למה..) וחיוך גדול איים להרחיק את אוזני ממיקומם הרגיל.
לא חיכינו הרבה ולאחר חילופי הודעות מרובות ומרגשות קבענו להיפגש למחרת בשעות הכי יפות בשבוע , שישי אחר הצהריים בקן הציפורים שלו. מאוד התרגשתי לפני המפגש , התלבשתי הכי יפה שיכולתי ואני זוכרת שחשבתי לעצמי
שהרבה זמן לא חשבתי כל כך הרבה וציפיתי כל כך הרבה לפגוש מישהו , אבל עדיין שום דבר לא הכין אותי לזה.

הפגישה הייתה סוחפת, 20 שעות מרוכזות של אושר לא הגיוני מהרגע שהוא פתח לי את הדלת ובהיתי בעינים היפות האלו שלו ועד לרגע שנכסתי לרכב והבטתי בו דרך שמשת החלון הסגור שולח לי מסרים רומנטים בפנטומימה.
יש כל כך הרבה לכתוב על הפגישה הזו ובכלל יש לי כל כך הרבה לספר אבל אם אני אצטרך לכתוב את הכל עכשיו אני אגיע לעבודה לקראת הצהריים אז אני אבחר את הפרטים החשובים.
היה רגע אחד בפגישה שאני חייבת להתעכב עליו . כי אני חושבת שזה הרגע שהתעורר שם מה שהיום אני כבר יודעת. ישבנו בחדר המוסיקה שלו ושם הוא השמיע לי את שיריו היפים שאני שומעת די לראשונה והסתכלתי עליו , לא יכולתי להפסיק ומבטים של תשוקה , מבוכה והשתוקקות חלפו באוויר המתוח וכשהוא סיים להשמיע לי את חלקם הוא ביקש ממני לקום וסחף אותי לריקוד לצלילי i got you under my skin .
וזה היה הרגע , בריקוד הזה , המלא תשוקה וכמיהה הזה שבו ידעתי שמשהו לא רגיל קורה כאן. הרגשתי שאני מתפוצצת מבפנים. הריקוד הסתיים בנשיקה סוחפת ומאז אפשר לומר שדי נסחפתי..

הפוסט הזה נהיה ארוך ואני צריכה ללכת להתקלח.. טוב אז אני אתקדם.

מאז אותה הפגישה , התראינו כמעט כל יום וכל רגע שאני לא במחיצתו הוא קשה. כשאנחנו נפגשים אני מרחפת על ענן . הוא מדהים אותי ביופיו, בחוכמתו , ברגישותו , במגע שלו , במילותיו ובאופן כללי.

בפגישתנו השנייה , הוא קשר אותי למשקוף חדר השינה שלו בידיים והרגליים לאחר שלא הפנמתי כראוי את בקשתו הצנועה לענות תשובות מלאות. ומתוך הכאב והמבוכה למולו ,זה הציף אותי . ידעתי שאני מתאהבת.
אני חווה איתו בכמה ימים , מה שלא חוויתי שנים .הוא שבה את ליבי ואני משקשקת מזה ,אבל אני רק רוצה עוד. רוצה להכיר אותו עוד . רוצה לדעת אותו. רוצה לפנק אותו . רוצה להיות שייכת לו. רוצה לאהוב אותו.

יש לי עוד מלא מה להגיד , אבל אין לי עוד זמן אני חייבת כבר להתארגן לעבודה .

התעוררתי בבוקר מתוך חלום קסום. בחלומי ריחפנו שנינו בכדור פורח מעוטר בדובוני אכפת לי ( שזה סיפור בפני עצמו ) מעל שמי פלורנטין. איזה שמופית נהייתי ..

בוקר טוב :))

לפחות זה מאחורי, זה מרגיע. עכשיו רק נשאר להתמודד עם האפטר אפקט.

תסמיני פוסט היומולדת לוו בהבזקים נוסטלגים ללא הפסקה בשבוע האחרון.
מצאתי את עצמי מדברת המון על דברים שקרו בשנים האחרונות, מספרת סיפורים
וחווה אותם תוך כדי מחדש . זה היה די מרגש האמת .מסתבר אגב שהייתי הרבה יותר
מופרעת ממה שזכרתי , או שהרשתי לעצמי לזכור.
אני צריכה לכתוב על התקופה ההיא , אז בקושי הייתי כותבת , חבל.

היומולדת עבר לו במצב רוח די מוזר , לא התרגשתי בכלל וכמעט שום דבר לא ריגש אותי.
הכל הלך כמו שצריך סך הכל. כולם התקשרו, שמחו ושימחו ( בעצם חוץ מאחי הגדול ששכח) ,
יום עבודה קצר.יום הולדת. טלפונים. ישיבה. עוגה. טלפונים. לחץ . שופינג (תוך כדי שיחת טלפון) .
לחץ. ביקור סבתא. בית.בלאגן.שקט. בדיוק ל- 7 דקות עד שהאורח הראשון הגיע.טלפונים.
ואז באו עוד כמה חברים ודיברנו וצחקנו והיה כיף נורא ואני כל כך אוהבת כל אחד ואחת מהם.
יש לי הרבה מזל , יש לי חברים ממש טובים.
אבל זה היה מוזר נורא. הייתי קצת עצובה מבפנים. איזה גוש שיחק לי פינג פונג בחזה
ואיים לפרוץ החוצה בסערה , אבל אסור כי זה יומולדת.
סה"כ היה יום טוב. מתיש מעט. כנראה שזה הגיל.. 😄 .

אפטר אפקט סגרירי מעט, עצוב ועצבני היום.
אבל עכשיו אני בבית ושקט סוף סוף
אני כבר מרגישה יותר טוב.

ולמרות זאת משהו מציק לי ואני לא יודעת מה
מן הרגשה כזו שמשהו לא טוב הולך לקרות,
אני אניח לה לבינתיים.אנסה לפחות.

ערב טוב.