לפני 13 שנים. 12 ביולי 2010 בשעה 20:57
אז המתנה שלי לקיץ הגיעה, הרקדן הנסיכותי הגיע. ויחד איתו שלל מתנות מסיבוב ההופעות שלו בעולם.
קימונו ממשי אמיתי שצד אחד שלו אדום עם רקמה של דרקון מעלפת והצד השני שלו שחור ומעלף אף יותר, שמלטף את הגוף ועושה לי נעים. והבושם האהוב עלי שלא בנמצא בארץ הגיע בערכה עם קרם גוף ועוד הפתעות. ופנקס חמוד מסין עם תמרור חדש - NO SM.. ( אין כניסה על ציור מתומרר של גבר על ארבע ואישה אוחזת שוט ). איזה כיף לי.
כשנסעתי במונית לכיוון צפון העיר, לפגוש אותו, הנהג שאל אותי אחרי כמה דקות שהייתי עסוקה בטלפונים הזויים מהעבודה. בקיצור.. אז הוא שואל אותי ברצינות גמורה, האם אני מעוניינת בהשלמת הכנסה. עניתי לא שלא, אבל הוא ממש התעקש איתי להקשיב. ואז הוא התחיל לספר לי שמונית זו לא העבודה היחידה שלו ושיש לו מכון בדרום העיר ושיש לי את הלוק להתאים לצוות שלו ( כן ככה הוא הגדיר את זה ). שחזרו לי העיינים לחורים, ביקשתי לרדת ולשמחתי הוא אפילו הסכים אבל, עוד הוסיף ואמר לי ממש חבל שאת לא שוקלת את זה. זו יכולה להיות עבודה ממש פרקטית בשבילך. העיר הזו אמיתית או מה ?
אה, וגיליתי היום שאני פוחדת מרופאי שיניים עוד יותר ממה שחשבתי. אז אחרי שחיכיתי לתור ואחרי כל הכאבים של השבוע האחרון, סוף סוך הגעתי לרופא. על ההתחלה הפחדתי אותו במה אסור לעשות לי. ואז דיברנו והוא הסביר לי מה צריך לעשות ואפילו צילם. אבל כל פעם שהוא הסביר לי על התהליך רק הלכתי והחוורתי ואחרי כמעט 40 דקות של פור פליי ולפני שעה וחצי של טיפול הודעתי לו שאני ממהרת היום וקבעתי תור ליום חמישי ועוד שניים לשבועיים הקרובים. לא הייתי מסוגלת. ואני יודעת שזה טיפשי ומפגר ואני כבר גדולה וכו.. וכאילו מה אז ביום חמישי אני אסבול מה זה משנה וגם ככה אני סובלת מהכאב עצמו לא מעט. כל זה לא שינה את העובדה שפשוט לא הייתי מסוגלת באותו רגע, רמת החרדה הכריעה הפעם, אז הלכתי. פרגנתי לעצמי יומיים..
ואני בפול אדרנלין מהיום הזה ולמרות זאת וכנגד רצוני אני אלך עכשיו לישון כי הגוף שלי צריך.
לילה טוב.
