מי אני?

חלמתי את הקליפ הזה הלילה. ומהבוקר אני מזמזמת..
זה היה אחד החלומות הטובים שהיו לי לאחרונה.

בזמן האחרון כל הקרובות אלי, החברות האחיות שלי יולדות. מין תקופה שכזו...
והיום עוד אחת בדרך, כבר כמה שעות ארוכות ומייגעות בחדר לידה. מנסה לתמוך מרחוק ככל האפשר ( או מה היינו עושים בלי קצת הומור שחור בעת מצוקה 😄 ) ואני יושבת בבית, בכוננות הקפצה וקוראת תפילה עבור האם והקטנה ובאמצע התפילה עברה בי מין התרגשות כזו, שלא חוויתי כבר הרבה זמן. כל כך שמחתי. וההתרגשות הזו, לאט לאט התמזגה לבכי של שמחה שהפך לו לאיטו לדמעות דוקרות.
משהו במרחק הזה בין עוצמת ההתרגשות כלפי חוויתה של חברתי ברגעים אלו, לבין ההכרה של כמה רחוקה חוויה כזו ממני, זעזעה אותי לרגע. רגע של חולשה.

אלו היו שעות קשות ופוריות של סיעור מוחות עם עצמי. אני מותשת. אבל תכלס לפחות הגעתי לתשובה.
כבר כמה זמן שאני חושבת וחושבת וחושבת ועוד קצת חושבת ומתלבטת ומחליטה ומתחרטת וזו לא החלטה פשוטה כלל, אם לא אחת הקשות, או ליתר דיוק המורכבות. ומקודם כשהמוח שלי כבר הלך לאיבוד בין כל דרכי המחשבה שלי כשהסיכוי הגדול הוא שאני אגיע לדרך ללא מוצא וכבר התחלתי לנדוד למחשבות קצת מוזרות על נינוחות תה קמומיל בריח זנגביל וכל מיני מילים מוזרות ומצחיקות. מממ באמת שעות ארוכות.
בקיצור.. }{ .. הדלקתי סיגריה ושיחקתי עם המצית ואז היא הגיעה. הסתכלתי על המצית וקיבלתי את התשובה. ופתאום אני כל כך בטוחה ויודעת ושלמה. אפשר להרגע.

קניתי תמונה חדשה ומושלמת מברזל בעלת שישה תמונות מרוממות רוח שממוסגרות גם בתוכה, בטיול לזכרון עם מאזדי 2 ( בחיים שלי לא ידעתי שאפשר להתאהב באוטו 😄 ), הסופ"ש. וחשבתי על זה שזו פעם ראשונה שאני קונה לעצמי תמונה שאני רוצה ובוחרת. והיא ממש בריאה לי לעיניים שעליהן אני ממש לא רוצה לדבר עכשיו כי הן מעצבנות אותי לאחרונה.

אה, וגם לישון צריך.
יש לי תחושה שאני אשן ממש טוב היום.
לילה טוב.

מאזדי יקרה

מחר אנחנו נפרדות ושלא תחשבי שקל לי. אני קשורה אלייך.
לא ידעתי אחרות לפנייך ונהנתי מכל דקה איתך. תכלס, את היחידה שיודעת עלי הכל.
שמעת את כל השיחות שלי בארבע שנים האחרונות. שמעת אותי צוחקת ושמעת אותי בוכה.
נתת לי לזייף בקולי קולות עד אין סוף, בלי להתלונן. נסעת איתי לכל מקום ואף פעם לא אכזבת.
הראתי לך את הארץ היפה, טיפסנו על הרים ובכינו בשקיעות. אפילו ראית אותי ערומה..
היה כיף אין ספק.

מחר אני הולכת להביא את מאזדי 2. יפה, חדשה נוצצת ואדמדמה.
אבל את, את לעולם תהייה מאזדי מס 1 שלי.


כן, אני רגשנית. גם לרכבים אני נקשרת 😄
והימים האחרונים היו עטופים בחרדות ובדיקות וחרדות ובדיקות ועוד התייעצות וקצת לחץ.
אבל זה עבר, העסקה נחתמה ועכשיו התפנה לי מקום להתרגשות. וזה נורא כיף להתחדש.

אינשאללה יבוא גל התחדשות ויטביע אותי בתוכו.
לילה טוב.

טוב די, היה לי מספיק אבל השבוע בשביל כל השנה. הלוויות, ניחום אבלים וחוזר חלילה. והשבוע עוד לא נגמר.
מרוב שנכנסתי לאבל בעצמי השבוע, לא הייתי מסוגלת לשמוע מוסיקה אפילו. אבל מספיק. מה שקורה קורה, עצוב וקשה וכו וכו אבל אני חייבת לעצור את העובדה שזה מחלחל פנימה.

האירוניה היא שאני מקבלת מכולם מחמאות על השיזוף ההורס. כמה חבל שהוא הגיע מבתי חולים והלוויות ארוכות בשמש הקודחת.

אבל זהו כפי שאמרתי הספיק לי, מיציתי ועכשיו אני אוגרת פניות לקצת חיוביות בחיים. ויש הפתעות, שאני לא יודעת עדיין איך להתייחס אליהן, או מה לחשוב עליהן אבל טוב שהן באו. התגעגעתי לקצת אקשן בחיים שלי.

ובא לי גלידה. נורא בא לי גלידה. בטעם דובדנים עם חתיכות שוקולד. אוי סיציליאנית אהובה וקרובה, נראה לי שאני באה לביקור. איזה כיף שחזר לי התאבון.

לילה טוב.

להיות שם ברגע הזה.
להכיל את הכאב הנורא הזה.
להיות חזקה.
לחבק.
להגיד את המילים הנכונות.
הזכיר לי את מה שרציתי לשכוח ואני לא יכולה.
אאוץ.

לפני שבוע היא אמרה לי בטלפון שהיא שמעה עלי הרבה, אבל לא פגשה אותי מספיק וסיכמנו שניפגש בקרוב. היא קרובה של הקרובים אלי. לפני 3 ימים גילו לה את המחלה הנוראית ביקום והשוק היה גדול וכך גם התקווה בגלל שגילו את זה ממש מוקדם. אתמול היא מתה מוות קליני.שטף דם במוח. הרופאים חיברו אותה למכונות הנשמה ושמו את המשפחה בהמתנה למותה הסופי, ועדיין. אמרו שזה עניין של שעות אבל על פי הקריטריונים אסור לנתק אותה עד שלחץ הדם של הגוף ירד לגמרי. ואין מספיק מילים שיתארו את הטרגיות הזו. את המהירות בה אדם עוזב את העולם הזה. את הזעזוע מההמתנה הסאדיסטית הזאת. את הכאב של הילדים, הבעל, המשפחה והקרובים. באמת שאין לתאר. כל כך עצוב לי.

סעמק, העולם הזה כל כך מכוער לפעמים.

הלכתי לאיבוד בסוף של אבודים.
סעמק, מה זה לעזאזל הסוף הזה ומי הבין אותו בכלל.
ממש מעצבן, אבל ממש.

טוב אני טעונה ברמות ואם אני לא אשחרר אז אני אתפוצץ.

באמת, פרידות זה לא דבר קל אף פעם, אבל למה ככה ? מה כי כשהאגו עובד השכל והכבוד בתחת ? ניסיתי להקדים / למצוא תרופה למכה. במשך שבועיים שלמים אני אומרת, לא רומזת, אומרת הפעם. שאני לא מתמודדת עם הקושי, שהקשר הזה מתחיל להזיק לי יותר מכל דבר אחר ושהדברים הכי בסיסיים של קשר חסרים לי ואני מרגישה לבד. ואם זאת המשכתי להרגיש, לתמוך ולהיות שם בשבילו כי המצב בכל זאת לא רגיל. והוא הקשיב, הסכים איתי, אמר שאני הדבר היחידי שטוב אצלו בחיים כרגע. אך סרב להפנים / ליישם, או לחילופין לתת חשיבות ותשומת לב למה שאני מרגישה. אמרתי לו שזה שקשה לו, לא אומר שלי לא קשה וגם זה לא עזר. אז לא בכוח.
אני לא מוכנה לוותר על שחשוב לי ומערכת יחסים שבה הרע עולה על הטוב, סופה להסתיים.

אתמול, ניסיתי לסיים את זה בצורה הכי פחות קיצונית והכי רגישה שיכולתי, וזאת על אף אכזבתי הגדולה ממנו והיחס המחפיר שלו בימים האחרונים. התגובה שקיבלתי היתה " תודה רבה " וסוף תקשורת. כמתנת פרידה על הסבלנות, הכנות והרגישות הוא חסם אותי במהירות האור מהפייס שלו והעלים אותי מהחיים שלו. ההתנהגות הזו, הקלות הבלתי נסבלת הזו, דוחה אותי.

מה שעוד מבעס אותי נורא כרגע, זה שהחתול שלי ( אני פתאום קולטת שהוא לא שלי יותר סעמק ) אצלו. ועל אף שאני יודעת שהוא מאושר וטוב לו ואני בטוחה שימשיך להיות לו טוב, נורא עצוב לי שאני לא אוכל לראות אותו יותר.

ומצוקת העישון הזו שתקפה את העיר והארץ בחודשים האחרונים, הגיעה גם אלי. זה לא כיף, אפילו קצת כיף אין כאן.. אין ספק זה מאוד מרגיע ועוזר לי לעבור את הימים האלו בשלווה. סעמק העולם הזה.

רגע אחד משעשע היום היה כשלקחתי את האחיינית המעלפת שלי בת השש לסיבוב באוטו והיא ביקשה ממני להיות אמא שלה. שאלתי אותה למה וציינתי כי יש לה אמא מדהימההה, קיבלתי תשובה מאוד מפורטת ומשעשעת. היא אמרה לי שאני מהממת ושאני דומה לה ושאני אוהבת זיתים ירוקים כמוה ושאני אוהבת חיות ושהיא רוצה להיות רופאה של חיות קטנות ושנטפל בחיות ביחד וחוץ מזה שאמא יותר קרובה מדודה ואם אני אהיה אמא שלה היא תראה אותי כל הזמן. היא הרגה אותי מצחוק וריגשה אותי נורא. ואגב חיות קטנות אומר, לא יותר גדול מסוס 😄

והניסיון עושה את שלו. אני יודעת שעוד כמה ימים הכל יראה לי אחרת ואני ארגע וזה, אבל עכשיו עצוב, חסר תקווה ועצבני לי.
מה שנקרא עוד סיפור אחד של אכזבה.

"רגע עם עצמי, להבין אולי טוב לי בחיי.. "

חג שבועות שמח וטעים !!!