מי אני?

לא מצליחה להתעורר היום. כבר שעות במשרד וכלום לא משתנה. עוד קפה ועוד קפה שרק מרדימים אותי יותר. אפילו העצבים שחטפתי בפגישה מהבוקר לא הצליחו להעיר אותי.

הסופ"ש היה נפלא מהרגיל.
המסיבה הראשונה של tribeat הייתה מעולה ! כמה זמן לא רקדתי ככה, איזה שחרור לגוף ולנפש. מי שלא נתקל בהם עדיין, אני ממש ממליצה בחום.
המסיבה השנייה הייתה מסיבת סיום של חבר קרוב שסיים סדנת essence ורקדתי והשתוללתי כאילו אני סיימתי את הסדנא ולא הוא.
אבל כשהגעתי הביתה אתמול וקצת דיברתי על הסדנא והתחלתי לחשוב על החבר, על ההתקדמות והשינוי שלו ועל העבר המשותף שלנו, התמלאתי בעצבים שהקשו עלי לישון.לא צפיתי את זה. כעסתי עליו, כעסתי על עצמי וזה נורא בלבל אותי, חשבתי שזה מאחורי. וככה לאט לאט כל הטוב, השמחה, האהבה והאנרגיה שהיו בתוכי מהסופ"ש התמוססו לתוך מעגל כעס בלתי פתור שאיתו הלכתי לישון. כמה קל לרגשות שליליים להעלים את כל הטוב בשניות, פשוט לא יאומן.

ואיך שאני הולכת לישון, ככה אני מתעוררת.. וגם ככה יום ראשון דכאון ויום שני עצבני..
כל מה שבא לי עכשיו זה להתחרדן על חוף הים כמה שעות שהשמש תאיר אותי.

שבוע טוב .

סוף סוף היו לי כמה שעות של שקט, אחרי הרבה ימים של רעש.
סוף סוף עיכלתי את העובדה שעוד שלושה וחצי חודשים אני עוברת דירה.
סוף סוף הצלחתי להבין את מקור הבעיות שלי בעבודה בצורה מאוד מדוייקת.
סוף סוף אני יוצאת. הג'ינג'ית אומרת שיש הופעת מסיבה טובה היום בבארבי של הרכב שנקרא TRIBEAT.
סוף סוף התחלתי להסתכל על השינויים הקרבים ובאים בצורה חיובית ובונה.
סוף טוב, הרוב טוב.

ופסעת על החול הרך לרגלי השמש השוקעת.
וראית את האור הקטן מרחוק קורא לך לבוא.
ונפלת לרגליו בוכיה ונזקקת. התפלשת בתוכו כחתולה מטורפת.
והתעוררת בחושך כחיה פצועה וראית מעבר לעצמך.
וראית את האור הגדול.

שבת שלום.

בא לי לברוח מהבית שלי. מהחיים שלי.
שבוע שלם של טרוף ולחץ. בין העבודה ( וכולם שונאים אותי בעבודה בתקופה הזו מה שרק מקשה.. ) , לסבתא, לבעלת הדירה ( המעצבנתתתתתתת ) לסידור הדירה החדשה של החברה שהפכה להיות שכנה. שבוע שלם בלי רגע לבד, גם בבית. לא ישנה לבד. בקושי ישנה. לא מתעוררת לבד ולווא דווקא בקונטקסט החיובי של העניין. אני משתגעת ואני צריכה שקט.
וגם עכשיו יש לי עשר דקות שלמות, לפני שאני הולכת שוב לעזור בסידור הדירה וזה לא שאני לא רוצה לעשות את זה. פשוט אין לי כוח ואין ממה להיטען גם.

הגוף מתוח ומעוצבן ואני די משתוללת.
רק זין, או סטירה טובה יכולים להרגיע אותי עכשיו.
חיים. איך אפשר לחיות את זה ?

הצלחתי לישון רק שעתיים הלילה. עד שהצלחתי להרדם, התעוררתי נוטפת זיעה מסיוטים. אני עייפה, מאוד.

אני מרגישה את המחנק בגרון ואת האוויר שנגמר. הפחד בעצמות השתלט.

ומאיפה אני אאגור את הכוחות לשבוע הזה כשלא מילאתי מצברים הסופ"ש.

ולמה ??? כל כך הרבה למהים יש לי עכשיו. הקרב הנצחי בין הלמה לחוסר הוודאות.

מקלחת אולי תשפר את המצב בקצת ותעיר אותי מהסהרוריות הזאת.

בוקר טוף.

שהביקור הזה לא ייגמר טוב. אני הרגשתי את זה מגיע.

אז הגיעה בעלת הדירה שלי, הדודה מגרמניה לביקור מפתיע וקבעתי איתה היום בארבע וחצי אצל סבתא שלי. התכנון היה לשבת חמש דקות ולהמשיך אלי לדירה לשיחה.
לאחר שלוש שעות וחצי עדיין הייתי שם, אחרי זיון מוח מאסיבי ביותר. בחיי אני לא יודעת מאיפה היא מביאה את כל הסיפורים האלו ואי אפשר להפסיק אותה זה פשוט לא ייאמן.
בשעה חמש וחצי בערך אזרתי אומץ והצעתי שנזוז לראשונה. היא ענתה בסדר והמשיכה לדבר עוד שעתיים וחצי כאילו לא אמרתי כלום ( ואמרתי עוד 3 פעמים ) וכל פעם כשהזכרתי
את זה, היא הניפה את ידה כיאה לגרמניה ייקית בת 85 ואמרה : " את הבנת את מה שסיפרתי לך עכשיו ? " וחוזר חלילה.. ואסור לריב איתה, זו הנחיה רשמית מסבתא.

אז אחרי השעות הקשות בשעה טובה ומאוחרת ועם הרבה אגרסיות, הגענו סוף סוף לבית שלי, זאת אומרת לבית שלה, בו אני מתגוררת כבר כ- 4 שנים ושאני מאוד מאוד אוהבת יש לציין לפרוטוקול.
הכנתי קפה, היא הציעה לי סיגריה ואז היא אמרה לי שמאוד קשה לה להגיד לי את זה (היא הייתה גם די אמוציונלית יש לומר), אבל בחודש אוקטובר היא עושה עלייה לארץ והיא רוצה להתגורר
בדירה הזו ושהיא מתחננת שאני אבין אותה. ואני מבינה אותה באמת, יש לה את כל הסיבות הנכונות, אבל בסופו של יום יש לי ארבעה חודשים - 9 ימים למצוא דירה שתעלה לי בהרבה הרבה יותר.

אוףףףףףףףףף. אני כועסת.
לא רוצה לעזוב את הבית שלי.
אני כל כך אוהבת אותו.
זה הקן שלי.
😒

אני לא יודעת למה התעוררתי פתאום. משהו מציק לי.
שירים שלא שמעתי מזמן מתנגנים לי בראש.
סצנות שלמות רצות לי בראש והכל נורא מוזר. למה דווקא עכשיו ?

אולי אני לחוצה ובגלל זה אני לא מצליחה לישון.
בעלת הדירה שלי שהיא קרובת משפחה גם, הגיעה אתמול לביקור אחרי שנתיים שהיא לא היתה בארץ, בלי להודיע..
היום היא רוצה להגיע אלי בשעה ארבע לדבר איתי. אני מאוד מקווה שהיא רק רוצה להעלות קצת את השכירות
ולא למכור את הדירה כפי שהיא רוצה לעשות כבר הרבה זמן. מלחיץ לאללה.

אני כל כך עייפה ולא מצליחה להרדם. אוףףףף. משהו מציק לי.

היום היה לי יום מאוד הומוריסטי. התחלתי כבר להשתעשע מהלחץ הזה.

זה התחיל בשיחת טלפון מצחיקה בבוקר מאחת העובדות שהתקשרה לעדכן שהיא בחופשת מחלה, כי היא סוף סוף עברה את הניתוח שגם אני עברתי. שאלתי אותה על מה היא מדברת ושמעתי אותה מובכת דרך הטלפון ושואלת אותי בגמגום מהף לא עשית ניתוח להגדלת חזה ? אז עניתי לה שלא ואחרי שהיא התגברה על המבוכה ניהלנו שיחה משעשעת מאוד על אפקט החזה הגדול.

אחרי השיחה התחיל לי לחץ גדול בעבודה ובשל העובדה שלחץ תמיד, אבל תמיד מחרמן אותי בצורות בלתי רגילות, הייתי חייבת להתפרק בשירותים.. וזה לקח זמן ולקחתי סיגריה איתי וקצת שכחתי ממנה כשידי היו עסוקות.. כעבור חצי שעה באה המזכירה לספר לי שהיה מחקר שלם במשרד עכשיו של מי הסיגריה שהייתה בשירותים של הבנות וכמעט שרפה את השירותים. אפילו הביאו אותה עטופה במגבון לח למסדר זיהוי, ממש היסטרסיה היתה במשרד, כאילו מינימום ניסיון התנקשות היה פה עכשיו.


אח"כ הבוס הציע שאת ישיבת המנהלים השבועית נערוך מחר בטבע וביקש להוציא הודעה למשתתפים להביא לישיבה מחר בגד ים, קרם הגנה וכפכפי אצבע, הוא גם ביקש להוסיף בסוף BYB. אחרי שהתגברתי על ההלם הקשה 😄 שלחתי את ההודעה והתגובות שעשעו אותי עוד שעה ארוכה אח"כ. אבל מה שהכי הצחיק אותי בכל הסיפור זה שני בטוחה שלאף אחד אין מושג מה זה BYB ולאף אחד לא נעים לשאול 😄

אני במצב רוח מצויין, אחרי שבוע קשה מאוד, לחוץ ועם זאת יעיל, עם הרבה תנודות רגשיות, אבל גם עם שמחה קטנה בלב. חזר לי הכוח.

רק הרייצ'ל הזו משגעת אותי ! שמישהו כבר ירגיע אותה, היא בלתי נסבלת.

לאחר יומיים מאסיביים ולחוצים ביותר של עבודה החלטתי שמגיע לי פינוק, אז הזמנתי לי תור לפדיקור מפנק אצל הקוסמטיקאית החדשה שנמצאת מתחת לבניין שלי.
כל שאוכל לומר הוא שהיה פשוט תענוג. כל כך מרגיע לשבת ככה,להתמסר לתחושות וכמובן שסוף סוף הרגליים שלי התהדרו כראוי להן בלק אדום קיצי. אני מוכנה לקיץ.

חזרתי רגועה ומרוצה הבית וחשבתי על זה שמזמן לא הרגשתי ככה רגועה ואז נזכרתי שכבר ממש מזמן לא פינקו אותי ואני לא זוכרת כבר מה זה להתפנק, או לפנק, התחושה הזאת כבר לא מוכרת לי והאמת, זה ממש חסר לי. בתקופה האחרונה המון אנשים סביבי. חברים חדשים וישנים שמפתיעים. אני מקבלת המון אהבה ותמיכה מהעולם, ההחלמה התקדמה נהדר ובגדול טפו טפו אני מודה על כל המתרחש, על כך אין טענות, רק ברכות.

אבל עדיין.. ואם כל זאת אני חשה שהגוף שלי במשבר. אין לי זכרונות של הנאה גופניות, הגוף זוכר כרגע רק כאב וכל פעם אמנם פחות כואב שזה טוב, אבל ממש לא ממצה.
לפחות יש את הפנטזיות אבל זה לא ימלא לעולם את החלל שנפער בי. אני בכלל לא זוכרת איך מרגישה יד מלטפת על העור. איך מרגישה הצמרמורת הזאת בגוף שחוטפים ממגע מחשמל. לא יודעת כבר מה זה נעים. הכל זכרונות מעומעמים ,מטושטשים ולא מאוד אפקטיביים..וכן, זה משפיע עלי. על השלווה והרוגע והתחושה הפנימית הקרה.

יום אחד זה יקרה.

אני חושבת שזה אחד מהימים הפורים והיעילים שהיו לי לאחרונה. הספקתי לקום בחמש וחצי בבוקר ( זה ממש משתלם לישון מוקדם ביום שבת ), לסדר ולנקות את הבלאגן של שבת עד שש וחצי,
להתייפיף עוד חצי שעה ובשבע וחצי כבר בדקתי מיילים במשרד. תחילת חודש תמיד נורא לחוץ אצלי בעבודה והיום הספקתי עבודה היום של 3 ימים לפחות ( ל - 2 אנשים ) וזה ממש מזמן לא קרה.
חזרתי מסופקת הביתה מהעבודה וגם זה לא קרה מזמן.

הגעתי הביתה וחברה כבר חיכתה אצלי בבית, אחרי חצי שעה הגיעה עוד חברה והבית התמלא באנרגיות משעשעות של זכרונות ילדות. זאת שמכירה אותי שנים הזכירה לי איך הייתי נוסעת לחו"ל כל הזמן וחוזרת עם סיפורים הזויים על כל אלה שחשבו שהם הכירו ספורטאית אולימפית / מעצבת אופנה/ סופרת מפורסמת / זונת צמרת ועוד כמה דמויות שהייתי מאמצת בנסיעות שלי לחו"ל..
פייר, זה היה ממש משעשע. מתי התבגרתי ככה ולא שמתי לב ?

שבוע טוב.

חלמתי הלילה שאני נמצאת באיזה רחוב עם הרבה אנשים קטנים שמתקרבים ונוגעים
ומתרחקים אחד מהשני בתנועה בלתי מוסברת. משהו בכל הסיטואציה היה נראה לי מוכר.
כשהתעוררתי עוד תחת השפעת החלום, פתאום קפץ לי לראש קליפ של אחד השירים
האהובים עלי שמאוד הזכיר לי את מה שראיתי רק מזוית אחרת שכנראה לא יכולתי לראות בחלום.