מי אני?

באמת שאם מישהו היה אומר לי ביום חמישי בשעה ארבע אחר הצהריים שמשהו טוב עומד לקרות היית מגחכת בחוסר אמונה.
אבל אף אחד לא הכין אותי לתפניות הבאות..

בחמישי הייתי קרועה מעייפות אחרי שבוע כמעט ללא שינה, דיברתי בטלפון עם השכן המעניין שסיקרן אותי לפגוש והזמנתי אותו אלי. אין לי מושג מאיפה מצאתי את הכוח אבל הסקרנות הרגה את החתולה.. והוא הסכים להזמנתי והגיע, כבר בדלת כשראיתיו לראשונה הוא מצא חן בעיני, המבט החודר בשילוב חיוך מקסים וצבע עור שחום במיוחד עשו לי את זה לגמרי.. אחרי שיחה ידידותית קצרה, הוא התפנה לשחרר את גופי התפוס ומשם הערב כבר תפס תאוצה..

אני חייבת לציין שהוא הצליח להפתיע אותי, הנוכחות שלו כזו נחמדה, עדינה ומקסימה שלא הבנתי מאיפה הגיעה הקשיחות הזו פתאום.. הוא הצליח בפתאומיות, תוך פחות מדקה להוריד אותי על ארבע עם תחת מורם בהתמסרות מוחלטת וממש אבל ממש לא צפיתי את זה מגיע.. ומשם זה הלך ונהיה טוב יותר. הוא לא נרגע עד שהתחת שלי היה אדום ( וגם אני לא האמת.. ) הוא זיין לי את כל החורים עד שלא יכולתי יותר לגמור. הוא זיין אותי במקלחת על ארבע עד שהברכיים שלי נהיו כחולות , הוא ירק עלי והשפיל אותי כשהוא זיין לי את גרון, עד שהוא כאב. הוא לא ריחם עלי לשנייה ואני הייתי רטובה כמו שמזמן לא הייתי.. היה תענוג. וגם בבוקר שאחרי וגם בלילה שאחרי.. ( יש יתרון בשכנות אין ספק 😄 )

מאז הנפילה לא חוויתי שום דבר שקרוב לבדסמ לא יכולתי בכלל לחשוב על כאב בהקשר חיובי שלא נדבר על מענג. נזכרתי כמה התגעגעתי..

והגוף שלי תפוס וכואב ואני נהנית מכל רגע 😄

שבת שלום.

הפרויקט הזה הרג אותי.

43 שעות עבודה ברצף. אחרי שבוע עבודה של 14 שעות ביום.

התמוטטות עצבים אחת. שום תחושת סיפוק. לא מרוצה מהתוצאות.

אוף אוף אוףףףףףףףףףףףףףףףףף. לא להישבר לא להישבר לא להישבר !

ואפילו לישון כמו שצריך אי אפשר, כי לא מצאתי חנייה ואני צריכה להזיז את האוטו עוד שלוש שעות ואני מפחדת לא להתעורר.

והגוף רועד ועצבני וקשה לישון ככה למרות העייפות.

לא פשוט לי.

כמדי שבת, גם הבוקר יצאתי לטייל בפארק הקרוב. לקחתי עיתונים, קפה וסיגריות ויצאתי לדרך עייפה אך חדורת מוטיבציה.

בשל העייפות המציקה לא הצלחתי להתרכז בקריאה, אז הסתכלתי מסביבי וניסיתי להנות מהאגם ומהשקט. האוכלוסייה בפארק הייתה מאוד מגוונת יש לציין. הורים וילדים, וגם הורים וילדים, מעט בעלי חיים עוד קצת הורים וילדים ואני. ובעניין הזה יש לי וידוי גברים עם ילדים בידיים ממש עושים לי את זה. אני לא יודעת מה זה בדיוק הדבר הזה שמושך אותי כל כך בהם, אולי זו הפוריות המובהקת שלוחצת לי על הנקודה, אולי זו הגבריות הממומשת, לא בטוחה מה זה בדיוק אבל מאוד בטוחה מה זה עושה לי..

אחרי שסיימתי לפנטז על חבורת אתלטים חסונים ושחומי עור שרצים בערום למול עיני בפארק, עקבתי בעיני אחרי אחד האבות שניסה לעמוד בקצב הריצה של התינוקת המהממת שלו וכנראה שהוא שם לב.. ( מה לעשות שהוא היה כזה יאמי.. ) להפתעתי הגמורה הוא ניגש אלי עם תרוץ של אש ומבט מזמין וזימתי ופיתח שיחה לא צפויה אך מעניינת על אבות ובנות ואקולוגיה... בזוית העין קלטתי את מבטי האש הצורבות יותר מהשמש אפילו של האישה שכפי הנראה לא אהבה במיוחד את השיחה המתפתחת. לא רציתי לייצר בעיות והרגשתי בגופי כבר את העניין של הבעל, אז המצאתי תרוץ שאני חייבת ללכת ונעלמתי בן העצים ( לא לפני שסרבתי בקושי רב להצעתו המגונה ).

חזרתי הביתה חרמנית למדי והמשכתי לפנטז על האתלטים עד שנרגעתי..
החיים בתל אביב קשים אין ספק.
שבת שלום :)

הערב בשעה טובה ודי מוצלחת יש לומר פגשתי את הבחור שאני דוחה כבר שבוע.
החלטנו להיפגש בבר השכונתי שלי בחצות נתתי לו להמתין עשר דקות וכשהייתי בדרך הוא התקשר לומר לי שדי צפוף ומחניק שם ולא נראה לו שיהיה לי נעים שם (עלק.. ) כמובן שהצעתי מיד את התחליף הממוזג והנעים שבמילא לא הבנתי למה יצאתי ממנו.

אז הגענו אלי ואחרי שעה של שיחת חולין, שכשאני חושבת על זה עכשיו אין לי מושג מה נאמר שם כי הייתי עסוקה בלדמיין איך הזין שלו נראה ( אוי רייצ'ל רייצ'ל מה יהיה איתך.. )
בקיצור.. אחרי זמן מה כשרמת הריכוז שלי בשיחה הלכה וירדה, שאלתי אותו אם אני אחכה עוד הרבה זמן ואם יש לו עוד הרבה מה להגיד. הוא ענה שלא והבגדים ירדו בהתאמה בקצב המוסיקה.
הפעם הראשונה הייתה נחמדה, אבל קצרה מדי והשאירה טעם של עוד. הפעם השנייה היתה הרבה יותר טובה למרות שהוא היה קצת עדין איתי.. והפעם השלישית.. אחרי שהסברתי לו בקשיחות שאני ממש לא התעייפתי וכדאי לו מאוד להמשיך, לדעתי עשתה השכמה מוקדמת לכל השכנים בבניין..

ההברקה של הערב נרשמה אחרי הפעם השלישית,כשהסתובבתי אליו כולי פרועה ומתנשפת ואמרתי לו " תענוג לעשות איתך עסקים.. " שהובילה אחריה את " זה זכות לתת שרות.. " ועוד.. לא הבנתי מאיפה בא לי המשפט הזה ושלא נדבר מה הוא חשב על זה. עוד סיגריית סיכום ושלחתי אותו לביתו לישון מחוייך.

אז המסקנות להערב הן:

1. אני מכורה לזין ובמיוחד לגדולים שבחבורה.

2. אני לא אוהבת שתקנים.

3. באמת היה תענוג לעשות איתו עסקים.

4. כיף ללכת לישון מסופקת.

4. לא כיף ללכת לישון לבד עכשיו.

לילה טוף.

תחילת חודש זו התקופה הכי לחוצה אצלי וזה די נמאס עלי. החודש החלטתי לשנות את הקונספט. לא בא לי להיות לחוצה ועצבנית, אמנם לחץ מאוד מחרמן אותי אבל אני מעדיפה לשמור את המוטיב הנהדר לשעות הפנאי ולא לעבודה.

אז כבר שלושה ימים אני בהכנות כדי לא להשאיר את הכל ליום אחד ואת הטלפון שמתי על שקט כדי שהצלצולים לא יעצבנו אותי והגעתי בשבע בבוקר כדי להתחיל את היום ברוגע ובלי טלפונים וטפו טפו הכל זורם. ודאגתי להזמין לי ארוחת צהריים טובה כדי שיהיה לי כוח לחשוב.

אני ממש דואגת לעצמי לאחרונה, יותר מבעבר ובאופן מפתיע זה לא גורם לי לדאוג פחות לאחרים ואני מצליחה לעשות את הכל.
אחד הדברים שעזרו לי הוא ניהול זמן נכון וזה אומר שכל יום שאני מגיעה הביתה לפני המדיטציה אני עושה רשימה של כל מי שאני רוצה לדבר איתו
וכמה זמן אני מקדישה לטלפונים ( גיליתי שאני מסיימת כל יום את הטלפונים שאני מגיעה הביתה בסביבות 10 בלילה.. ) וראו זה פלא אני מסיימת בפחות משעה הכל והתפנה לי מלא זמן לעשות דברים שאני אוהבת. באותה הרשימה אגב בעמודה ליד אני כותבת דברים שאני צריכה לעשות למחרת וככה אני לא צריכה לחשוב עליהם. זה שיפר לי את החיים ובעיקר בגלל ההתמדה כי רשימות תמיד הייתי עושה השאלה עם עובדים איתם ועם מקפידים כל יום על אחת כזו.

אבל משהו, או יותר נכון מישהו ממש מפריע לי לעבוד היום. הגיע אלינו למשרד היום אורח שרמנטי מאיטליה ואלוהים שישמור כמה הגבר הזה סקסי
כל פעם שהוא עובר ליד המשרד שלי אני מרגישה התרחשויות בפלג הגוף התחתון..ואני לא רוצה לדבר בכלל על מה קורה לי שאני שומעת אותו מדבר איטלקית.. אני חייבת לבדוק לאן מוציאים אותו לבלות היום, אולי אני אצרף את עצמי. חם לי.. ובאמת שכל הגבריות הזו סביבי לאחרונה מאוד מבלבלת יש לומר..
די, תמשיכו..

יום קסום.

וואי, עבר מלא זמן מאז שכתבתי נראה לי התקופה הכי ארוכה מאז שהתחלתי לכתוב וזה היה חסר אין ספק בכך, אבל הניתוק הזה גם מהכתיבה וגם מהאתר, במידה מסויימת העניק לי שקט ותחושת נינוחות שאת חסרונה כבר הרגשתי בעצמות הכואבות.

השבועות האחרונים היו קסומים. מפגש מקרי ולא צפוי ביני לבין הרקדן הנסיכותי, הוביל לחברות מופלאה שאני לא יכולה להסביר אותה אפילו לעצמי. הוא צחק שאמרתי לו שהוא ממש בריא לי לעור הפנים. אני חושבת שזו הנשמה הטהורה שאני רואה בכל מבט ובכל תנועה שלו שקנתה את ליבי לנצח ואולי זו גם שמחת החיים המדבקת הזו שלו שמשגעת. פשוט אי אפשר שלא לאהוב אותו. הרווחתי חבר וזה מרחיב לי את הלב. חבל שהוא לא חי בארץ. לפחות זה תרוץ ממש טוב לצאת לסופ"ש באירופה 😄

וברגע שהקארמה נפתחת, היא נפתחת.. התחברתי לגוף שלי מחדש, למגע מחדש. מרוב שניתקתי את עצמי מרגשות ומגע ותשוקה שכחתי כמה זה נעים.. אחד הקטעים המשעשעים שנרשמו השבוע היו עם המתוחכם מהבר הצפוני שהתנפל עלי בתשוקה אחרי שעה של הרמות כוסיות לכבוד המין האנושי ושאר ירקות. בקיצור ( כן זו היא.. ) מסתבר שפיתחתי אינסטינקטים סאדיסטים קלים (או קשים תלוי מי שואל ) והתגובה הגופנית הראשונית שלי אליו הייתה צביטה חדה בפטמות שהוא ממש לא היה מוכן לה. כששמתי לב מה אני עושה והסתכלתי עליו, העיניים שלו התגלגלו מעונג וביקשו עוד. אז הלכתי הביתה.
ניתן לו לחכות קצת.

ועוד דברים טובים קורים, אבל מה שהכי חשוב באמת זה שאני בשליטה על החיים שלי שוב
אני מקפידה כבר 21 יום על מדיטציה יומית של חצי שעה אחרי העבודה וזה פשוט לא יאומן כמה שזה עושה את ההבדל וכמה כוח אני מקבלת מזה. ואפילו אני מקדישה זמן לספורט וטיולים בעיר. באמת שלאחרונה אני לא מוצאת על מה להתלונן. טפו טפו.

והמלצה חמה לסרט מרהיב שהוא חובה לכולם לראות לטעמי:

נגמרו לי המילים הטובות ונגמרו לי המילים הרעות. אין לי כבר מה להגיד.

אני מרגישה את החבל מתהדק לי סביב הצוואר ואני זו שמהדקת אותו.

הלופ הזה בין שנאה לאהבה עצמית, בין האופטימיות לפסימיות לא נותן לי מנוחה והכעס על זה שאני לא שולטת בזה, מחלחל לי בעצמות.

ואני לא רוצה יותר.

לא רוצה לכתוב יותר. לא רוצה לסבול יותר. לא רוצה להתעצבן יותר. לא רוצה לחשוב יותר. לא רוצה לחלום יותר. אפשר מהתחלה ?

"מה שאת יודעת, בהכרח יגביל את האפשרויות עבורך " אמר לי לפני כמה שנים המאמן האישי שלי

ואין לתאר כמה שהוא צדק..

חזרתי ממסיבת רווקות של חברה מאוד מאוד קרובה. היה מעולה ומרגש וכל מה שמסביב.

בדרך חזרה חשבתי על זה שלפני החתונה חוגגים את הרווקות, שנייה לפני שהיא נגמרת.

ובתקופת הרווקות, קשה נורא להנות מהיתרונות כי עסוקים בקושי ובסבל להיות לבד.

ועל מה שקורה אחרי החתונה אני לא רוצה בכלל לדבר.

מתי ? מתי נהיה שמחים בחלקנו ?

לילה טוב.

יש לך יומולדת היום. אהבת חיי האבודה, הרחוקה. התעוררתי הבוקר ודמותך חייכה אלי. העיניים שלך.. כמה זמן לא באו לבקר.. ואז נזכרתי שנולדת היום.
כמה ימי הולדת חגגנו יחד, אהבנו יחד, רחפנו יחד כאחד ומלאנו את אי האהבה הפרטי שלנו בזכרונות בלתי נשכחים.
וכמה שנים שאנחנו, כבר לא. אבל אתה עדיין שם, מטוס יפה שלי. ולפעמים כשאני חושבת עליך, או חולמת עליך אני רואה אותך מחייך ומאושר והילה טובה מסביבך, אז אני רגועה.

ואני רוצה לאחל לך ביום חגך, אפילו מרחוק שתתעורר ותראה את הבוקר היפה הזה והעיניים שלך יבריקו ( כמו שהן תמיד מבריקות כשאתה מתרגש )
ותסתכל סביבך ותביט, תראה שיש לך את כל מה שרצית, כל מה שייחלת לעצמך ותחייך, תחייך את החיוך המתוק המסמיק הזה שלך שעוטף אותך כשאתה מתעורר.

ותהנה מהיום הזה, תהנה מהחיים האלו. תשמח ותאהב. ותשמור על עצמך, כמו שאני שמרתי עליך.
אני נזכרת בברכה התמימה שכתבתי לך לפני 7 שנים איך קשטתי אותה במשך שעות בלבבות ופרחים,
איך סיימתי אותה בקיטשיות דביקה עם השיר האהוב עליך ואיך הזלת דמעה כשקראת אותה.
מזל טוב אהוב. אפילו שאין סיכוי שאתה קורא את זה, הייתי חייבת לכתוב את זה.

יש ימים כאלה שכולם מחליטים להפוך למעצבנים וחסרי רגישות. הסיוט התחיל הבוקר כשהגעתי למשרד והלכתי להכין קפה ( ולא היה חלב .. ) ופגשתי את המנקה של המשרד. אמרתי לה בוקר טוב עם חיוך והיא ענתה לי בנימוס " תגידי מה תשאר לך כזו צלקת ? מה יהיה ? מתי זה יעבור ? יו איזה מסכנה.. " המבט שהיא קיבלה ממני, גרם לה להעלם משדה הראייה שלי בשניות לכל היום.
היא מאוד עצבנה אותי, אבל השתדלתי להתעלם ולהמשיך הלאה.

ואז שוב זה קרה. שוב פעם מישהו שיקר בקשר אלי בעבודה. שוב פעם אני מוצאת את עצמי צריכה להתגונן וזה בכלל כבר לא משנה שתמיד יש לי את התשובות וההוכחות הרלוונטיות ושבסוף תמיד אני יוצאת צודקת.זה מתיש אותי. ושקרים יכולים להוציא אותי מדעתי, לא מצליחה להבין את הקונספט הזה של שקר. הדבר היחידי שיש להאחז בו בעולם הזה הוא האמת. אז למה לשקר כל כך הרבה ?

וסבתא כבר התקשרה אלי 8 פעמים היום, המטפלת שלה חולה וצריך להזמין רופא ואולי גם ללכת לשם. בעלת הדירה ( המציקה ! ) התקשרה כבר 5 פעמים היום וניפחה לי את המוח. אופפף שתסע כבר בחזרה לגרמניה.

וכשהגעתי לפגישה במשרד הקודם שלי, שוב כולם החליטו " להחמיא לי על הצלקת " ולהשתמש במילים כמו : נהרסו לך הפנים, מתי זה יעבור ? , איזו מסכנה וכו..
ולסיום סיומת עברתי משבר נפשי קל. ישבתי עם אחד מעמיתי לעבודה לשיחה ואיכשהוא היא התגלגלה שאלות על התקיפה וכמובן בהקשר למתנות שאני מקבלת מהעולם לאחרונה .
כשדיברתי איתו על זה הייתי בשוק. לא צפיתי את התגובות הפיזיות הבלתי נשלטות שמהרו להגיע. התחלתי לרעוד כאילו 15 - מעלות בחוץ, סמרו לי השערות, הלב שלי התחיל לדפוק בקצב מבהיל והעיניים התחילו להבריק. ממש חוויתי את התחושה של אותו יום ארור מחדש. כל הדרך לאוטו לוותה בפחדים. הרגשתי שמישהו עוקב אחרי וכשנכנסתי לאוטו התפרקתי. פרצתי בבכי. על כל מה קרה וקורה עכשיו . בן זונה !!!

ועכשיו ניסיון להרגע ולשפר במעט את הרוח המשתוללת.
נקווה לטוב.