אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

אבל, אבל לרוב, אדם אצל עצמו קרוב.

לדוגמא - בנאדם נהיה חולה . באמת חולה. עם כאבים וכאלה. לפעמים מתעורר צורך לשתף קצת את הסביבה. לפעמים אפילו שואלים . ברגע שאמר שכואב / מציק / מעציב / מעיק / לוחץ - מייד יימצא בסביבה איזה חניך תורן שיגיד: זה???? , על זה אתה מתלונן?????? תשמע מה היה לי / לדודה שלי/ אחותי / גיס של השכן שלי / זה שעובד איתי / הכלב של משה מהעיריה ....... אתה לא תאמין......

כל מכאוב יגון או צער, יוקטנו מייד לממדים הסבירים שלהם, ימוזערו בעזרת דוגמאות חיות , שיוגשו לך על ידי הסביבה בנפש חפצה ובכמויות שיכולות להרוג סוסים. הפריוולגיה של מעט חמלה וסימפטיה מהסביבה תהיה קצרה ביותר , והיא תתקיים רק עד שתסיים לספר את סיפורך הקצרצר. מיד כשתסיים תוצף בתרופת נגד של "מה- שיש - לך - זה - כאין - וכאפס- לעומת - מה - שיש - לי."

אגב זה נכון כמעט לכל מצב. הטיול שלך תמיד היה מסעיר פחות , השלג שירד עליכם בהימליה זה כאין וכאפס לחמסין שהם חווה במדבר גובי. העוגה הזאת שאפית - לא רעה, באמת, אבל שמעי, דודה של אשתו עושה אותה עם יותר וזה ......

רק בענין זיונים זה לא עובד. אף אחד לעולם לא יטען שאשתו מוצצת יותר טוב ממך או שהסימנים הכחולים על הציצי של דודה שלו הרבבבבבבה יותר סגולים משלך.

ביליתי שעות אחדות ביוטיוב אמש, עם אנדראה רויי. מנצח הולנדי, שאני לא מבינת מוסיקה מספיק כדי לדעת מה מידת הכישרון שלו בתור כנר, אבל בתור מנצח פרפורמר של תזמורות ענק , תלבושות מושקעות ומופעי חוץ חוויתיים של מוסיקה קלאסית - אין שני לו.

&feature=player_embedded


חוץ מזה הוא מאוד לטעמי. ( סליחה. באמת. קצת ביזארי מצידי, אבל אני באמת מעדיפה גברים מהזן ה"בשל", קצת מרופטים בשוליים , שלפחות על פניו נראה שיש להם קצת הומור עצמי, וכישרון במשהו. )

אבל אז חשבתי - האם תשוקתי הסוערת לא תיכבה מיד כאשר הוא ייגמור ( אחריותי. הוא יגמור. ) בהולנדית. איך אפשר להאנח בתשוקה ולמלמל מילות חיבה , לצעוק הו מאמא, או סתם ללחוש מילים מלוכלכות - ב ה ו ל נ ד י ת ......

אני חושבת שאת הלילה הבא אני אקדיש לחיפוש ברשת של איטלקים או ברזילאים.

בזמן האחרון, בשעות האינסומניה הרבות עד גועל נפש - יוצא לי לשחזר כל מיני רגעים בחיי הבדסמים.

למשל - כל הנסיונות שלי להבין את הפיזיקה , שמאפשרת לו, מצד אחד למשוך לי בשערות ומצד שני לדחוף אותי לרצפה על ארבע - אותו כוח מופעל , באותה פעולה לשני כיוונים מנוגדים. מענין ... המפ המפ... אולי אני אגרד בראש ואחשוב מחשבות פיזיקליות על הענין הזה. אחרי שאני אגמור לנסות ליישר את השערות שנעשו קצת,איך נגיד את זה - דביקות ממשהו...

או חיזוי רעידות אדמה. זה משהו באמת חיוני. כי אם הוא אוזק לי את הידים מאחרי הגב, ומוריד אותי על 4, ואני מתחילה לספור את ההצלפות של החגורה שלו, ( ומתבלבלת לא מעט . ולא, לא בכוונה בכלל. סתם כי זה כואבבבבבבבב, אבל זה נעים לו אז אני סותמת. בנתייים ) - ואנחנו בקומה רביעית . ואין זמן התרעה אמיתי לרעידות אדמה. אז מה יקרה אם תהיה רעידת אדמה בדיוק כשאני ככה? זה נשמע קצת הזוי , ורחוק לחשוב על זה תוך כדי, ואולי בגלל זה אני סאבית בלאי . כי בזמן שהוא עסוק , ואני אמורה להכנס לתוך הכאב וכל הסיפור הזה - אני בדיוק חושבת על זה. שמה יהיה אם תהיה רעידת אדמה, והתקרה תקרוס עלינו, או שניפול מקומה רביעית, והמחלצים של פיקוד העורף יחלצו אותי , אחרי יומיים, עם אזיקים, וסימנים כחולים על התחת? זה יהיה מביך. ( ובגלל זה התבלבלתי בספירה וחטפתי שם עוד כמה, על הדרך )

note to myself לשנה הבאה -

לא להקלע שוב לסדר עם שני מהנדסים , סטודנט לפיזיקה, סטטיסטיקאי ותלמידת משפטים -

התוצאה, דיון מעמיק, שהרחיק אותנו עוד ועוד מהאוכל , איך ניתן עוד לחשב את "חרון אפו אברה, וזעם, ומשלחת מלאכי רעים " - מאתים מכות, עשרים מכות ועוד.
המון המון מתמטיקה היתה לנו שם בערב.

עד הקינוח לא שקטו ולא נחו בוגרי הטכניון כנגד מסיימי האונ' העיברית והציקו זה לזה, ולנו, שנקלענו לאש הצולבת בטעות בכלל ( בוגרי המדרשה לאמנות אנחנו, מה הם רוצים מאיתנו ) .

ואגב פסח, אם כבר העלנו את הנושא - בתור מי שגרים באיזור המכונה "צפון", זה פשוט היה מקסים לראות את כל המכוניות המגיעות אחרי מסע הייסורים הארוך להחריד בכבישי המדינה המשובשים, ובכל אחת ואחת מהן - משפחה , בסדר גודל כזה או אחר. כולם זזים באוטו, קופצים, מסתובבים , רבים , צוחקים מנסים להניע אברים אחרי שעות הנסיעה המתישות . ורק הדפוק התורן, יושב זקוף , לא זז ולא נע - מחזיק את הסיר עם המרק המסכן.......

חג אביב שמח.

במהלך התקפת נדודי השינה האחרונים ( כלומר אתמול ) עלה לי רעיון חדשני. COM בראש -

אני אפתח אתר, שיספק לאנשים אליבי להעדרות מליל הסדר. תחשבו איזה פתרון מדהים - למי שלא מתחשק כמובן, לשבת שוב על חצי תחת, כשהרגל של השולחן תקועה לך בין הרגלים ( תפסיקו לחייך , סוטים ! ) מימינך ילד מרוח בשילוב קטלני של נזלת וחרוסת, משמאלך סתם עוד מבואס כמוך, וכל זה תוך שירה אדירה של שירים בארמית.

התקשר אלינו - ונספק לך אחלה אליבי לבחירתך. משהו על רמה. שניתן לבדוק , מתורגם לפולנית במידת הצורך......

בימי החול , אגב, אפשר להרחיב את השירות, ולספק שירות הסברים לחבורות כחולות על הציצי ( מומלץ בעיקר בקיץ כשהולכים קצת חשוף ) , לסידרת פסים בנוסח זברה אפריקאית על התחת , לחיוך האידיוטי הזה שמציף כל פעם שמוציאים מהארון במטבח איזה כלי שימושי ...... הכל הולך.

ראו בפוסט זה הודעה על פתיחת האתר. + דרושות...

חג שמח. ובשורות טובות

בתור מפתחת סדרתית של נדודי שינה בזמן האחרון - יצא לי לחשוב על ההבדלים בחשיבה לילית ויוממית.

בלילה , יש מחשבות אחרות. המחשבות הליליות פחות קונקרטיות, יותר פילוסופיות, ופחות מחוברות לאירועי היום.

רשימת רצונות שנערכה בלילה , היתה שונה בתכלית מרשימת רצונות שנערכה בשעות הצהרים המאוחרות.

רצונות הלילה קשורים לרכות, לאהבה, לתחושות נעימות, למסעות למקומות שלא הייתי בהם. לא תמיד יש להם שם , לפעמים הם פשוט סוג של תחושה . רצונות היום מתיצבים להם באגרסיביות מסוימת ודורשים הגדלה של ההכנסה, כורסא לסלון , שמישהו ישטוף את הבית או יעשה כביסה , משהו טעים.

כאילו אזורים שונים לחלוטין של המוח פועלים .

חיות מוזרות , בני אדם.

כשעושים פחות - כל פעם שעושים כבר, יותר שווה. כאילו שיש כמות קבועה של צורך. השתמשת ? ירד לך מהחשבון. התחיל חודש חדש ? הקצבה חודשה. חשבתי שזה צריך להיות הפוך - השתמשת? נוסף לך לחשבון...

( מציצות , נעימים בגב ובעוד כל מיני מקומות בגוף, ביד , כאלה - לא נכנסים לחשבון. רק הבי דיוטי )

איזה מסקנה מבאסת ( וזקנה ).

במסגרת האירועים בחודשים האחרונים, הראיה שלי קצת נשתבשה . ( חזור חזרה בימים אלה ממש ).

הילדים, שיהיו בריאים כפרה על אמא שלהם , היו באים "לשחק" איתי שלא יהיה לי משעמם. וגם לצאת איתי לצעוד קצת בשביל שלא נתנוון לגמרי.

מאחר ואצלנו מאמינים שציניות מרפאה הכל, החל משפעת וכלה בסרטן, סידור העבודה לצורך הענין קיבל את השם : " התור של מי להוציא את הכלב".

אך, לו רק ידעתם יקירי, באיזה אילנות גבוהים אתם ניתלים בענין הכלב., וכמה געגועים נתעוררו בי למשמע הביטוי רב המשמעות...

בסופו של דבר, המציאות היום יומית חוזרת לשלטון.


העולם, אותו גוף מנהל, שאחראי לכל ההתחייבויות שלנו, והצרכים של אחרים, והרצונות והשאיפות וההגשמה והעבודה - חוזר ובגדול. קרקע המציאות, שבשבועות האחרונים לקחה צעד אחד אחורה כדי לפנות מקום ולהכיל אירוע שונה מהשוטף, אירוע מטלטל וייחודי - חזרה לקחת את המושכות ולדרוש את שלה.

הטלפונים מהעבודה מתרבים והולכים. ערמות של כביסה נערמות על כל ספה פנויה בבית, ערבות סיביר בחורף עמוסות יותר מאשר המקרר ... אפילו טון הדיבור של הסובבים המודאגים חוזר לרגיל , מאבד משיחה לשיחה את הנימה הרכה והעוטפת . והשיעמום, הו השיעמום אבי כל חטא , משתלט על כל חלקה טובה.
ברוך שובך שיגרה . שלום לכן " 5 דקות תהילה" , נתראה עוד כמה חודשים ...........

לפעמים, ערבוב של מושגים מעולמות שונים, בשיחה , עושה סוג של בלגאן קטן וחביב.( בלגן , אגב, הוא תמיד "נשלט". סדר, אירגון, פרוטוקול הוא שולט. לפחות לטעמי הלא מאוד משובח ביחסי שליטה. ) מבחינתי, זה סוג של "להשיב מלחמה" במקומות שמשעממים אותי, או מרגיזים ,או סתם מול אנשים שברור שאני לא יכולה עליהם בגדולה, אז לפחות אני "מכניסה" להם בקטנה ומרגישה מאושרת לרגע. שליטה מלמטה במיטבה.

אז שוב מרדימים , ושוב איזה פרוצדורה מגעילה , ושוב הפרופסור ושוב , ושוב.... והוא מברר אם כאב פעם קודמת ( כאב, מאוד כאב ) ואיך עכשיו, ובלה בלה בלה בלה - ואני מוצאת את עצמי , בסוג של דווקא שואלת " בתמימות" : תגיד, אין כאן איזה מילת ביטחון בסיפור הזה?

מסקנה? הוא ממש, אבל ממש ממש לגמרי לא בעסק ולא בדיוק הבין . גם שני הנוספים לא. גם האחיות לא ממש. ( טוב, נו , ירושלים, כולם שם צדיקים . או דתיים. או שניהם )

מסקנה שניה? שוב לא תהיה לי מילת בטחון. גם בעולמות האחרים, כשהכאב היה צמוד לעונג לא היתה. גם אז שאלתי מה עם מילת בטחון?
מה הבעיה הוא ענה. מספיק לך? אז תגידי מה שאת באמת חושבת . ומה אני באמת חושבת ? שאלתי. " תפסיק כבר, יא בן זונה , מניאק, לך ממני , חתיכת...." אני מבטיח שאני מפסיק . ( לא נבדק אמפירית. )