אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

לכבוד אירועי המחלה החדשה שלי, ( המחלה עצמה די ישנה, הקינון שלה אצלי קצת חדש ) אני מוצאת את עצמי משוחחת בטלפון

המון . חלק מהשיחות עם אנשים שבאמת כבר שנים רבות לא יצא לי לדבר איתם - וכנראה מסיבה טובה...

אז היום חשבתי , אולי אני לא אלך על ה " אוויסט " . אני לא אהיה כנה, ופתוחה וזורמת בענין. אולי דווקא אני יעשה הפוך....

ואם כבר - אז קרדיט לממציא השיטה.

http://www.mako.co.il/tv-parliament/articles/Article-dc4ad5947307831006.htm

בזמן האחרון - מאז שאני עובדת במשרה נוספת , בלהיות חולה , ועקב כך הפכתי לרכוש ציבורי , יוצא מלא פעמים שאנשים מספרים לי

כל מיני דברים. כאילו אנשים חולים יש להם איזה תובנות אחרות מאשר לבריאים. או סבלנות יתרה לשמוע את הסיפורים האלה. או סתם, בגלל שיש לי פרצוף מקשיב כזה. אפילו אם אני סתם ישנה בעיניים פקוחות.

תרשמו לכם - כמה דברים שבאמת, אם אתם לא קרובים מדרגה שלישית לפחות של הקורבן שאתם מספרים לו - אז אל. תתאפקו . תספרו לכלב כשתגיעו הביתה.

" את יודעת, סבתא שלי, לפני שהיא עלתה לארץ מרומניה, בגיל 32, היא היתה מה-זה-יפה, ואז בדיוק כשהיא רצתה להתחתן עם גוי אחד

נורא עשיר, פרצו הפרעות , וההורים שלה , שידעו שהיא נורא יפה, החביאו אותה מתחת לשולחן בסלון, ואז ........ והגוי, והאוניה לקושתא,

והירידה בחיפה, או ביפו.....כולה אני מחכה לאיזה חרא רפואי כזה או אחר. רדי מהורידים שלי עם סבתא שלך. בטוח אישה מדהימה. ספרי לנכדים שלך.

" האופנים האלה, מאוד מאוד יקרים. זה טיטניום מיוחד, מחוזק, וגם אלוף העולם רוכב על כאלה, אבל קצת אחרים, הם אחרים כי הפדלים שלו בזוית אחרת . ואני כשאני רוכב בלילה בהרים בירושלים, חשוב לי שהזוית של הפדלים, את יודעת כמה הם עלו? נו, תני מספר.....

אז תשמע חבר, המכנסיים האלה עם הג'ל בתחת מאוד לא מחמיאים לך. גם מקדימה אתה די צנוע מסתבר. זה שהפדלים שלך עלו כמו האוטו שלי גם לא ממש חשוב לי כרגע. וגם לא זה שאתה כאן כי הברכיים שלך הרוסות, והידים שלך יבשות והרכיבה הזו בגילך היא קצת פאטתית. אז לך לך לדרכך. וספר בבית כמה עלו הפדאלים. או אולי תוותר .......

" תשמעי, הרופא הזה, הוא פשוט משהו. את דודה שלי מהקיבוץ הוא ממש הציל. תשמעי, היא נפלה במקלחת.......... והוא, והיא , והם, ואחותי, ובנאחותי שהוא רופא במיון ברמבם ............ וזה נמשך שעות. שעות. אגב למקרים האלה אין תקנה. רק לקום ולעבור לקופת חולים אחרת. בעיר אחרת. במדינה אחרת. ביקום מקביל...

אני לפחות הבטחתי לילדים שלי, שכאשר הם ישבו על ידי לפני שאני אמות, יהיו שם סיפורים שווים מאוד. כל עלילותי היותר מסעירות. אם אני אזכור כמובן. אם לא אני אספר להם איך סבתא עלתה לארץ.

המחשב הבריא ,

שלושה ימים ושני לילות הוא שכב בבית החולים למחשבים, בקור באפילה

ועכשיו שתוקן, באה הגאולה.

וללא אנלוגיה הרי אי אפשר

אז עכשיו שהבריא -

הגיע תורי ! 

( טפו טפו, חמסה, מלח מים, עוד חמסה, רגל של ארנב  )

שבתות בלי זיונים זה מבאס.

שבתות בלי אפילו לרצות זיונים זה כבר מדאיג.

שבתות שימשיות בחורף - בלי זיונים, ובלי לרצות זיונים זה מצוין למאזן הכביסות. מספיקים הכל. כולל לתלות, להוריד, לקפל, לשים בארון. ועדיין נשאר זמן לתהות מה יהיה עם הזיונים, והאם החשק יחזור מתי שהוא...  ( יודעי דבר טוענים שכן. אני מקווה שהם צודקים )

חוץ מזה, קבלו באהבה מהצפון הרחוק - מאיזור הספר והכפר שיר נהדר:

יומני היקר שלום -

זה לא שיש לי מה לספר לך יומני היקר. צר עולמי כעולם נמלה . אבל לגמרי.

גם החורף הזה - במקום להנות ממנו, כמו תמיד, אז הקור עושה לי כואב בציצי. לא כואב נעים כזה, שאחריו באים שלווה ונחת. כואב מגעיל. ואין אחרי זה שום אפטרקייר, וחיבוקים וענינים משמחים.

ולמה כל מי שרואה אותי חושב שמותר לו לשאול אותי מה שלומי? לא רוצה להגיד. סוד!!! קישטה.

עצה חשובה למי שעומדים בפני פרוצדורה רפואית פולשנית - ( רופאים אף פעם לא אומרים לכם את המילה הפשוטה. תמיד הם יגידו משהו מורכב שקל יותר להבליע מאחוריו קושי, חוסר נוחות או כאב )

בקיצור, אף פעם . אבל אף פעם - אל תתלוצצו עם רופאיכם לפני הפרוצדורה הרפואית הפולשנית.. ( ניתוח, נו ) . גם להם קשה, גם הם מתוחים, גם הם באו עם חבילה מהבית, דברו איתם קצר, עניני, ויבש.

אחרת תמצאו את עצמכם אחרי הניתוח, מסבירים דימויים, ומרחיבים בנושאים שכבר מזמן הפסיקו לענין אותכם בשלב הזה.

ורופאים, תזכרו, הגיעו למקצוע הזה כי יש להם זיכרון טוב. הם לא ישכחו לכם שאמרתם להם  לפני הפרוצדורה, וכו' , שקראתם באיזה ספר ( "איך מוצאים חתול שחור בחדר חשוך ", של יעקב בורק . ספר נפלא אגב ) שנעשה מחקר שיש יותר שיחרורים בערבות של עצירים בשעות הקרובות לארוחת הבוקר של השופטים. אתם פשוט תמצאו את עצמכם מסבירים את האנלוגיה למחרת . 

1. ברגע שאומרים לך שאתה בצום - גם אם זה לא יותר מאשר עשר דקות אחרי שסיימת ארוחה מספקת וגדולה של שלוש מנות, ושני קינוחים - אתה נהייה רעב כאילו זה עתה חזרת  משבוע השרדות במדבר גובי, וגנבו לך  שם את הגמל עם הציוד כבר ביום הראשון.

2. בסנדוויץ, חייבת להיות עגבניה.

3. בכל תור, בכל מקום ביקום, ברגע נתון, יושב לפחות בנאדם אחד שטעה בתור.

4. לעולם תגמר לך הבטריה בנייד כאשר תצטרך לתאם עם מי שבא לאסוף אותך מהתור. וזה תקף גם לנייד השני.

החיים, רבותי, צחוקים איתם לגמרי.

במסגרת תכניתנו להשנה - למצוא בכל חרא את הזהב ( ותוך כדי כך להשתמש במקסימום משפטים שחוקים שניתן )

שמחתי לגלות השבוע, כי במיפוי עצמות התגלה שיש לי בכל זאת עמוד שידרה. בניגוד לדעתם של חלק מעמיתי לעבודה, ומרבית ילדי שסבורים -

בטעות כמובן, שהאהבה שהם מקבלים היא סימן להעדר עמוד שדרה / רצון עצמי / יכולת עמידה בלחצים ועוד ....

עכשיו נותר רק  ליישב את נוכחותו המאוד מובהקת של הנ"ל עם פרק הנשלטות בחיים, ונסגור עוד פינה ....

רק תעשי טובה, הוא אומר לי - תוך פינוק נמרץ  של השכמות, והגב התחתון ( המקומות היחידים שהוא מורשה לגעת בהם בימים טרופים אלה ) תעשי טובה - ותפסיקי לצאת על הרופא בכזאת אגרסיביות.

אגרסיביות? אני עונה לו ממעמקי הנחת העמוקה שאני שקועה בה? החרא הקטן לא מרים את העינים מהמחשב כשהוא מדבר איתי, המקל של המטאטא שתקוע לו בתחת לא מאפשר לו להסתכל עלי אפילו? הוא קר כמו קרח, מקצועי, עיניני , ונטול אמפטיה ברמות עולמיות. אחלה רופא. ומה כבר אמרתי לו? שלדעתי בנושא המסוים הזה, חשוב לי שתטפל בי רופאה? מה קרה?

טוב. בסדר הוא אומר. בסדר. ותבטיחי עוד משהו -

נו, מה? אני שואלת, וכבר יודעת שעכשיו יבוא הבום הגדול -

תבטיחי, שלא תתחילי להציף אותנו בתובנות חכמות על החיים, קוצרם, אורכם, איכותם, מהותם, וכל השאר? באמת, זה פשוט בלתי נסבל ההצפה הזו של התובנות . למה אנשים צריכים להיות חולים בשביל להבין שכדאי לחבק את הילדים שלהם?  או לקחת חופש ולנסוע לאן שהוא? מה זה השטויות האלה?  וגם אם כן תחברי איזה טקסט דביק כזה, שלא תעיזי, להפיץ אותו בין חברותיך ותבקשי שהן יפיצו הלאה - כדי שכל העולם יהיה מואר.......

סבבה, אני עונה . בלי תובנות.

תגידי, הוא אומר לי בלילה אחרי עד יום מחורבן למדי של מסדרונות - תגידי,  נראה לך הגיוני הענין הזה ? סיבוב אחד כבר יש לך. מה הקטע הזה עכשיו?

 אין צדק חלוקתי.  חוץ מזה שתדע, העולם מחולק לאנשים בריאים ואנשים חולים. לגבי החולים - המחלה נהפכת למרכז עולמם. הם עובדים בלהיות חולים. מחלתם היא מרכז היקום. הבריאים מצידם, לא מבינים על מה כל המהומה. יאללה, יאללה, אז אתם חולים קצת? מה קרה? לכולנו יש צרות..... יש לך סרטן? וואלה. לא תאמיני מה קרה לי אתמול בעבודה.......

מה את רוצה להגיד בזה בדיוק? הוא ממלמל , חצי ישן, חצי מסופק ( אין מציצות אחרי יום שלם במסדרונות... סורי. תסתדר לבד )

כלום. אין לי מה להגיד. רק חשבתי , איך עכשיו מחשבים את הסטטיסטיקה של החרא הזה?  ממוצע משוכלל של הראשון, סטטיסטיקה של  שישה מקרים ממליון אנשים, (וגם כן, רק בהירי עינים בחצי הכדור הצפוני), והחרא החדש, 1 משמונה. אבל  ההשתרעות של הגילאים גם חשובה ...

לא יודע. אני אחשוב. ורק שתדעי, שהראשון יותר אלגנטי. וגם תלכי לפתוח איזה בלוג מחלות כזה, איפה שכולם כותבים. לא נראה לי יהיו כאן זיונים בתקופה הקרובה. אולי קצת סאדו, אבל לא מתוכנן. על מה תכתבי?

יהיה בסדר, אני אקטר.  אני עונה לו.