ההתרחשויות הבאות הן בליל של מראות, צלילים ותחושות. אתה לא באמת מודע ולא באמת לא מודע, למתרחש סביבך וכלפייך. הגוף שלך מובל כמו בובת סמרטוטים רפויה. אינו מגיב, אינו נע בזכות עצמו, אלא בהנעה על ידי כוחות חיצוניים.
אתה מודע בעיקר רק לכאב. הוא הפך כל כך קבוע, שהוא מעין זמזום כזה ברקע שאי אפשר להשתיק. לעיתים מתגבר כאשר גופך נע ולעיתים שוכח כשאתה נותר דומם למספר רגעים.
אתה חש מנותק. כמי שצופה בזוית העין בהתרחשויות המוצגות על מסך הטלוויזיה, אך הקשב שלו לא באמת נתון לאירועים. בינתיים גופך מונע לכאן ולכאן, לא באמת מגיב למתרחש.
לאחר שאתה מוסר מעמדת התלייה שלך, אתה יכול לחוש קלות בשינוי בזרימת הדם. בחזרה של התחושה לגפיים הרדומים. חזרת התחושה רק מעצימה את הגב הבין כה וכה גדול שכאילו נצרב בבשר שלך.
יש בך משהו שמרגיש כאילו זה מצבך הקיומי החדש. כאב תמידי. יש בזה מידה סמויה של נחמה. מה שאינו מחדש, אינו מרגש. כאילו הווליום הופחת והכאב הפך למשהו קבוע, אבל ברקע. כואב, אבל לא מזעזע יותר.
משהו בך מתקומם על התחושה הזו של קבלה, אבל הקול שלו חלש וכבוי, אתה פשוט רוצה לשחרר. הקול הביקורתי והלוחמני הזה רק גורם לך להיות מודע ולסבול. משהו עולה בתוכך ומשתיק אותו. פשוט תשחרר. מעין קול פנימי שעולה בך.
הוא נשמע כמוך בקולו אבל לא במילים. זה בסדר לשחרר. זה בסדר להיכנע. זה בסדר להתמסר. כניעה היא חופש. כניעה משחררת מאחריות. פשוט תשחרר.
הקול הפנימי מהדהד בראש וגופך מאזין ומציית. הוא נרפה בכל פעם מחדש, נותן להתרחשויות להתרחש.
הגוף שלך נגרר לאורך הרצפה הקשיחה אך חלקה וחמימה.
הטקס חוזר על עצמו, ידיך ורגליך נקשרות בשלשלאות לצידי התא המרוצף. המים הקרים מותזים בעוצמה. במקום עמום כלשהו ומרוחק, אתה שם לב לכאב המתגבר עם פגיעת המים הקרים בחתכים. כאשר שאריות האלכוהול ומי המלח זורמות אל הפצעים. מכות כאב מבליחות כאילו אתה מוכה מחדש.
אך ההכרה בכאב פחותה, רחוקה ממך, כאילו אתה צופה ממרחק בגוף שלך שחווה את החוויות הללו. אתה יכול לראות אותו נע באינסטינקטיביות כאשר כל גל כאב מכה ואז נרפה ונותר דומם. משהו בך רוצה לדחוק בו להגיב, לפעול, להתנגד, אבל הצורך לשחרר גדול מכך.
אלפא עובר מהתזת מים למריחת כל גופך בחומר צמיגי עם ריח חריף. הוא צורב קלות את הפצעים והחתכים שנוצרו על העור המוכה. הוא מורח את החומר בנדיבות ומעסה אותו לתוך עורך, על כל חלקיו. הידיים שלו זריזות ויעילות. כל תנועה מכוונת. הוא יודע את מלאכתו. כאשר הוא מסיים לעבור על כל גופך הוא מתרחק למספר רגעים ושב עם מפתח כסוף וקטן בידו. הוא משתמש בו כדי לפתוח מנעול סמוי בתוך המתקן השחור שמולבש על הזין שלך ושעד עכשיו נעל אותו בפנים.
בתנועה חדה המנעול מוסר מהמתקן, והוא שולף את הכלוב הנועל את הזין שלך מן הטבעת עליה הוא יושב. בתנועה חדשה נוספת הטבעת מוסרת מהאשכים שלך והאיבר המסכן שלך נחשף לאויר העולם לאחר זמן ממושך של כליאה. האינסטינקט הגופני מורה לו להתרומם. מעין בדיקת מערכות תפקודית.
אלפא מזהה את התגובה הזו והתגובה שלו מהירה לא פחות. מכה ישירה, חדה וחזקה לאשכייך משלחת ברק של כאב לאורך גופך. מהאשכים מעלה דרך מרכז הגוף לגפיים ולראש. הגוף מתקפל באופן אינסטינקטיבי כדי להגן על עצמו, אך לא מצליח למנוע גישה לאיזור עקב השלשלאות שנועלות את גפיך לפינות התא המרוצף.
"אסור לך להזדקף… " הוא אומר בצורה חדה. "... יש לכך השלכות." הזין שלך נרפה מעוצמת הכאב שחצתה את הגוף והכניסה אותו למערך מגננה.
אלפא ממשיך כאילו לא עצר ומורח מהחומר הצמיגי על האיבר והאשכים. על כל האיזור ביסודיות. אתה יכול לחוש את האצבעות שלו עוברות על האיזורים בהם ישב המתקן ואיך הוא הותיר את מיקומו מוטבע בעור. מעיין תחושה מוזרה של חוסר בהיעדרו. תחושה של חשיפה.
אלפא מורח את החומר גם על המתקן עצמו. הוא משתמש במקל קטן בכדי לחדור לכל החלקים והרווחים הכי קטנים, כמו שען שמרכיב שעון מורכב ועדין עם חלקים קטנטנים.
אחרי שמלאכת החיטוי תמה, זרם המים חוזר להכות. הפעם באופן מאוד יסודי. אלפא עובר על גופך בכל חלק. באיטיות, ביסודיות, כמעט ביראת קודש של אמן המסיים את יצירתו.
לאחר שכל חלקיך נקיים למשעי הוא מתחיל לייבש. הוא אוחז בידיו מגבת גדולה ושחורה והוא משפשף בחוזקה את כל חלקיך. השפשוף רק מגביר את עצימות הכאב של העור הפגוע ואתה מזדעק קלות. אלפא אינו מש ממטרתו וממשיך עד שכל חלק בך יבש לחלוטין. לסיום הוא משיב את המתקן אשר יובש גם הוא ובידיים מאומנות מלביש אותו בחזרה על איברך, אשר בכניעה שקטה שב למסגרת כלאו הפרטי.
אלפא מנתק אותך מנקודות העגינה עליהן מחוברות גפיך בשלשלאות. הגוף שלך נופל קלות אך נבלם מתוך אינסטינקט. מתנודד קלות על משקלו המוטל כולו לפתע על רגליך החלושות. אלפא אוחז בשלשלאות ומתחיל למשוך אותך. הרגליים שלך נענות באופן אוטומטי ומתחילות לדדות אחריו.
הוא מוביל אותך לחלק אחר של החלל בחשכה. לא נראה שהוא זקוק לאור אלא מתמצא במרחב כמו עטלף במערה. האורות נדלקים באופן אוטומטי כאשר אתם מתקרבים לשם.
לפניכם נתונה תיבה בגודל של ארון, שחורה ועבה מממתכת, שכובה על הרצפה השחורה. כאשר אתה מתקרב לתיבה אתה מזהה כי מצידה האחד מחוברת אליה דלת אימתנית ממתכת דומה המורכבת על צירים לאורכה של התיבה.
אתם עוצרים לצידה של התיבה ואלפא מסמן לך בראשו להיכנס אליה. פנים התיבה מרופד במה שנראה כמו שכבת ספוג מבודד קול. הבידוד מכסה את כל צידה הפנימי של התיבה ואת צידו הפנימי של המכסה הסוגר אותה. בתוך התיבה מונח מה שנראה כמו שק פתוח מעור שחור עם רצועות רבות.
אתה מביט בדומיה באלפא כאשר הגורל שלך מתחיל להתחוור למולך. הוא רק מביט חזרה. מבטו משקף החלטיות ברורה. אתה עומד להיכנס לתיבה הזו. אין כאן אפשרות אחרת.
משהו בך מכיר בכך ובכוחות שנותרו לך מרים את רגלך ומכניס אותה לתוך התיבה. לאחר מכן רגלך השנייה ואז אתה כולך מתיישב ונשכב בתוך התיבה, גפיך גוררות את השלשלאות המחוברות אליהן עמך פנימה.
התיבה בנויה בגודל קצת יותר גדול ממך אבל ממש במעט. יש בה בדיוק מקום לך לשכב בתוכה וכמה סנטימטרים בודדים נוספים.
"אל תזוז" מורה אלפא. "נסיון להגיב יוביל לעונש". המבט שלו משקף לך שאתה לא רוצה לפגוש בגורל הזה. אתה נכנע ופשוט שוכב שם ללא תנועה.
אלפא מנתק את מבטו ממך ומתחיל לעמול. ראשית השלשלאות מוסרות מידך ורגליך. הצליל המתכתי בעודן נמשכות החוצה מן התיבה על גבי דפנותיה מהדהד בתיבה בחצי קול.
לאחר מכן הוא מרים את רגליך, ברכיים לחזה. בתנועה מיומנת יד עם כפפה חודרת לישבנך ומשמנת אותו עם חומר סיכה. מיד לאחר מכן חודר אליו אמצעי שחור שאתה חש שמתנפח בתוכך. אלפא לוחץ על בלון הניפוח הקטן המחובר לצינורית, עד אשר הוא מרוצה מנפחו.
הוא ממקם חיתול לבן חדש ועבה מתחת לישבנך. מריחה של קרם כלשהו על ישבנך ועל איזור הזין שלך והחיתול נסגר עם מדבקות סביב חלציך.
אלפא מסיר את הכפפות וממשיך להידוק שק העור שמתחתיך. הוא מרים את דפנותיו סביבך ומהדק אותם עם מיתרים שחורים ועבים אשר סוגרים את השק סביב גופך באופן הדוק, מן הרגליים ועד לצווארך. ההידוק של השק ממשיך כאשר הוא מתחיל להדק רצועות עור עבות סביבו, כל רצועה נמתחת עד לגבול יכולותה, מהדקת את גפיך סביבך ללא יכולת תזוזה. החריקה של רצועות העור בעודן נמתחות אחת אחת עד קצה גבול היכולת מזכירה לך את הרעש של חבל התלייה ששומעים תמיד בסרטים ואתה תוהה אם בכלל תצליח לנשום עם כל הידוק נוסף.
כאשר אלפא מסיים עם הרצועה האחרונה אתה חש כמו מומיה. אין לך יכולת להזיז ולו אצבע בידייך או רגלייך, בתוך השק ההדוק העוטף את כולך.
לבסוף אלפא מתקרב אליך עם מסכה שנראית כמו מסכת לוחמה כימית, אך עם איזור עיניים רחב יותר. מהמסכה יוצא צינור שחור וארוך אשר מתחבר לדופן הפנימית של התיבה. בנקודה הזו, משהו באינסטינקט ההישרדותי הנותר שלך מתעורר ואתה מתחיל לנסות לומר משהו, להתחנן, להפציר בו שיעצור.
הוא נותן בך מבט ברור, ששום דבר לא יעצור את מה שמתרחש והמילים נתקעות בגרונך. הוא מלביש את המסכה על פניך. החלק הפנימי של המסכה מכסה באופן נפרד את אפך ופיך. אתה יכול לחוש את הנשימה מתהדקת כאשר כניסה האוויר שלך עוברת דרך הצינור הארוך היוצא מן המסכה. הוא מרים קלות את ראשך ובשתי משיכות מהדק את המסכה לפניך והיא נאטמת, צמודה לדרכי הנשימה שלך.
אתה יכול לשמוע את קול הנשימות שלך מהדהד באוזניך כאילו מוגבר. הקושי לנשום מחייב אותך להתאמץ יותר ולקחת נשימות עמוקות יותר. הנשימות המעמיקות רק מהדהדות ביתר שאת.
מעליך אתה יכול לראות את אלפא עם שק שחור בידו מפזר מעליך מה שנראה כמו פיסות קלקר שחורות של בידוד מוצרים, במשלוחים ארוכי טווח. הוא מפזר כמות וממלא את שארית המקום המועטה בתיבה בהן, מרגליך ועד לצווארך, עד שכל גופך מכוסה.
הוא נעלם לרגע ושב עם סט ראש כמו של משחקי מציאות מדומה. אתה מזהה אותו מהחוויה הקודמת שלך בקופסה הקטנה. ליבך מתחיל לפעום בחוזקה, הגוף שלך נזכר במכות החשמל שהיה מקבל כאשר היה עוצם את עיניו. הסט מורכב על החזית של המסכה ומכסה את שדה הראייה שלך בחושך. מיד לאחריו אוזניות שבות גם הן ומכסות את אוזניך.
אתה נותר בחושך ודממה מוחלטים.
אתה חש על פניך עוד פיסות קלקר נופלות וקוברות את החלקים שלך שנותרו חשופים תחתיהן. ברגע שאתה כולך מכוסה אתה חש בגופך את טריקת הדלת מעליך, שסוגרת את התיבה.
אלפא מבחוץ משלים את מלאכתו ונועל את מכסה התיבה בשלושה מנעולי מתכת גדולים. הוא ניגש לעמדה המוצבת ליד התיבה ועליה ציוד מחשוב וסט של צינורות וברזים עם נקודות חיבור שונות.
הוא מוודא את חיבור האויר מן החוץ לתיבה ובוחן לרגע את המבחנה עם הגולה העולה ויורדת המחוברת ומעידה על מעבר אויר תקין דרך הצנרת.
הוא מפנה את תשומת ליבו לצג המחשב כאשר הקול מדבר מאחוריו בהפתעה. "תפעיל את הפרוטוקול ללא ענישה כרגע".
ליבו של אלפא מחסיר פעימה לרגע בשל ההפתעה והפחד שהוא חש באותו רגע, אבל הוא אינו מראה זאת כלפי חוץ. הגוף שלו התרגל לאירועים מסוג זה. הוא מסתובב וקד לעבר האיש שעומד מאחוריו בדממה.
"אדוני. כרצונך אדוני."
משהו במבטו כנראה מסגיר את התהייה שהוא לא מעלה בדבריו מאחר והאיש, שבחן אותו במבטו, ממשיך את דבריו ומציין "ללא ענישה, אני יודע, נורא מפתיע."
אלפא מחוויר פן משהו אצלו הסגיר את מחשבותיו ועכשיו ישלם על כך את המחיר. הוא נותר דומם מחכה למכה שתנחת. האיש מתעלם, לכאורה, מהרמיזה לסתירה לדבריו וממשיך לדבר כאילו לא עצר.
"אתה מבין, זיהיתי אצלו נקודת שבירה ממש עכשיו, כשעבדנו עליו. אני רוצה לנצל אותה. אנחנו נראה לו שאצלנו זה לא רק כאב ששולט. זו גם המסירות. שאנחנו מתגמלים על מסירות כאן. הלא כן?" את חלקו האחרון של המשפט הפנה האיש כלפי אלפא עם מבט עם כוונה בעיניו.
"כ-כמובן, אדוני." אלפא פלט מיידית ונדם בעודו משווה לעצמו את ההבעה הכי ניטרלית, טרם פניו יסגירו משהו נוסף שיסבך אותו.
"אכן…" אמר האיש בתגובה בעודו מושך את המילה, כמי שמהרהר על משמעותה וההשלכות הפוטנציאליות שיכולות להיות לה.
האיש הסתובב בדממה והחל להתרחק. אלפא החל לפנות שוב לעבר צג המחשב כאשר דבריו של האיש לעבר גבו בלמו אותו במקומו.
"אה, עוד דבר. תתן לו קצת הנאה במקביל להתמסרות שלו." אמר האיש והמשיך ללכת מבלי להסתובב.
אלפא נותר קפוא במקומו עד שהוא שמע את היציאה מהחלל נסגרת אחריו. רק אז הרגיש בטוח להמשיך לפעול.
הוא פתח מגרה בארונית המחוברת לעמדת צינורות האויר ושלף ממנה בקבוקון חום וקטן. הוא הבריג את הבקבוקון לאחד מפתחי האויר המחוברים למערך הצינורות ופתח את מתג הזרימה ממנו למערכת. הוא הפעיל את החיישן במעלה הצינור, שמחבר אותו למערכת המחשוב המקבילה.
במסך הפעולות על הצג הוא בחר בפרוטוקול "לשחרר. להיכנע. להתמסר." במסך האפשרויות של הפרוטוקול קבע "ללא ענישה" עם "חיזוק כימי". בתת סעיף "חיזוק כימי" בחר באפשרות "התמסרות" ולחץ "הפעל פרוטוקול".
הוא עמד וצפה במערכת בעודה מפעילה את התוכנה. בגולה המסמנת את תנועת האוויר פנימה והחוצה. לבסוף גם בחיישן אשר שינה את צבעו מאדום לירוק, ובאווישת אויר מכאנית, ראה את התוסף מוחדר לאויר אשר נישא לתוך התיבה.
