The adventures of wrong a naughty girl

זהו אחרי שבוע בבית חזרתי לעבודה. אני לא לגמרי בסדר אבל בדרך לשם.
במהלך השבוע הזה פגשתי מספר בחורים.
אחד הגיע אלי הביתה עשה לי מסג' והלך. האמת לא הבנתי מה הקטע הוא לא נראה מתלהב מדי הוא אפילו אמר שזה עבודה קשה, אני הייתי בתחתונים והוא לא ניסה לקדם את זה לשום מקום הוא אפילו נראה מאוכזב שאין לי אף שריר תפוס.
על אף שעדיין הייתי חולה ועדיין עם חום החרמנות השתלטה עלי ולכן בערב המאוחר הזמנתי בחור אחר שעינג אותי ועשה שאני אגמור ללא כל תמורה מצידי.
במהלך סוף השבוע המורחב פגשתי עוד שני בחורים לקפה מנומס בחוץ.
להפתעתי הבחור הראשון היה מישהו שהזדינתי איתו לפני 15 שנים בערך. היה לי מאוד מוזר שהוא הפך לנשלט אבל במחשבה לאחור היה שם משהו תמיד. הבחור השני היה מקסים והיה אפילו סוג של קליק אבל הוא נשלט מאוד נשלט אפילו. וזו לא הייתה בעיה פעם אבל בזמן האחרון נמאס לי מלהיות מלכה ומדוע כי מלכה היא סוג של משרתת וזה לא מתאים לי. כשאני חושבת על הסשן האחרון שלי שהיה עם הקינקי וגם כל סשן אחר שעשיתי אני קולטת כמה עבודה קשה זה כל הזמן לעשות דברים כל הזמן להמציא דברים חדשים.
אני מכרכרת סביב הבחור שעומד בשלוה על ארבע וסופג מחליפה שוטים ממציאה תנוחות בקיצור המון עבודה. אז נמאס לי ואם זה אומר שאני לא מלכה אז אני לא מלכה וגם זה בסדר. מה שאני רוצה זה שיעשו לי ויכרכרו סביבי ויפנקו אותי לא רוצה להתאמץ לא רוצה להוציא אנרגיה ולא רוצה להתעייף.
וזה לא שאני רוצה להיות נשלטת (אם אני מבינה מה עושות נשלטות) כי אני לא רוצה שיקראו לי כלבה ואני לא רוצה שישפילו אותי ואני כן רוצה שישאלו אותי אם אני רוצה וינהגו בי בכבוד ויגידו לי כמה יפה אני. אולי פשוט נמאס לי מבחורים פאסיביים.
בכל מקרה שיניתי את הפרופיל ואני מקווה שאולי עכשיו חיי המין שלי קצת ימריאו.

יש לי דלקת ראות
אולי לא הייתי צריכה להתעקש להיכנס לבריכה כל כך הרבה עם חום.

המוטיב הקבוע בנסיעה הזאת היה 39 חום. הייתי חולה באמת (לא ירידה או הנגאובר) פעמים ספורות בחיים ובכל הפעמים האלו טמפרטורת הגוף שלי לא עברה את ה38, אבל בשנייה שנכנסנו לחדר והנחנו את המזוודות הרגשתי צמרמורת עזה ונהיה לי קר המזגן בחדר לא עבד והחלונות היו פתוחים לכן ידעתי שכנראה זה משהו אחר, אז לקחתי כדור ויצאתי לשופינג.
השופינג אכן היה מוצלח קניתי שמלה נהדרת של פפה ג'ינס בחצי מחיר שמלה שאני בטח אחנוק עוד זמן רב.
אחת האחיות שלי סוג של חזרה בתשובה ושומרת כשר ולכן החופשה הזאת הייתה מאותגרת קולינרית. מסעדות כשרות רבות אין באילת ולכן מצאנו את עצמנו אוכלים במרכז הישן במסעדה עם מוזיקה מזרחית צועקת ברמקולים. היינו השולחן היחיד במסעדה הענקית והבעלים בפירוש נראה מופתע שיש לו לקוחות. האוכל היה סביר זו הייתה הארוחה הסבירה האחרונה בחופשה הזאת.
למחרת היום קמתי ועוד לא הבנתי את גודל הצרה שאני נמצאת בא לקחתי כדור וירדתי לחדר אוכל שמחה וטובת לב. סוף סוף נתתי לאחותי המחותנת את מתנת החתונה שלה והפסקתי לפחד שאני אאבד את המעטפה עם כל המזומן.
לאחר ארוחת הבוקר אמרתי שאני רוצה ללכת לעיר לעשות עוד קצת קניות ואחר כך לשבת לקרוא בבריכה. אבל הייתי חלשה אז נעתרתי לבקשת אחותי לחכות לה כמה שעות וללכת איתה לקניות ובמקום זה ירדתי לבריכה עם ספר. במשך 20 דקות או אולי חצי שעה היה שם בסדר גמור אבל אז עלה DJ מעצבן ששם מוזיקה מזרחית מרעישה ולכן גם קריאה וגם סתם מנוחה היו מחוץ לחשבון.
החדר שלנו היה עם חלון מול הבריכה וגם שם לא יכולתי להימלט מהמוזיקה הקלוקלת ולכן הרמתי טלפון לאחותי להגיד לה שעכשיו אני הולכת לקניות מי שענה זה אבא שלי ששכנע אותי לבוא לים.
זו הייתה טעות גדולה בעיקר בגלל שברגע שהתיישבתי אולי בגלל השמש אולי בגלל שהשפעתו של הכדור פגה הצמרמורות הארורות חזרו. וכך ישבתי על כיסא נוח על חוף באילת ב1 בצהרים והיה לי קר כמובן שלא זכרתי להביא איתי כדורים לים. בני המשפחה שלי לא נקפו אצבע חוץ מלהציק לי כל הזמן שאם אני אכנס למים אז הכל יסתדר. אני לא אוהבת את ים סוף אפילו בימים כתקנם הוא מלוח מדי וקר מדי ויש בו יותר מדי חיות מאיימות המחשבה על להיכנס למים הקרים והמלוחים כאשר אני רועדת מקור ממש לא קסמה לי. לכן ישבתי לי חצי מעולפת על הכיסא לא מסוגלת לזוז וחשבתי כמה זמן ייקח לפני שאתחיל לקבל עוויתות (זה מה שחום מעל 40 עושים לבן אדם מבוגר).
כמובן שהצד ההגיוני שלי אמר לעצמי שאני סתם מגזימה ובטח החום לא כזה גבוה מדחום לא היה לי (כשחזרתי הביתה והבנתי שאני מגיע ל39 בלי בעיה בכלל הבנתי שבשלב הזה עוד 20 דקות חצי שעה בשמש וזה היה קורה). רציתי לחזור למלון אבל לא ידעתי אם נהיגה במצבי הנוכחי לא משולה לבן אדם שמתיישב מול ההגה אחרי כמה כוסות ויסקי ולכן נשארתי בכיסא מפנטזת על אמבולנס ובית חולים. אמא שלי יצאה מהמים ושוב פעם אמרה לי שאם אני אכנס לשחות זה יפתור את הבעיות שלי. אבא שלי שבכלל לא נכנס למים אמר את זה גם שוב. הפעם נשברתי אמרתי בקול חנוק על סף בכי שאם הם לא עוזרים לפחות שלא יציקו ושאני הולכת למלון. הכעס נתן לי כמה דקות של צלילות והנסיעה עברה בשלום.
חליתי פעם אחת באמת (לא כתוצאה של התהוללות) מאז שאני גרה לבד וגם אז לא הזמנתי אף אחד מהמשפחה לעזור ואני זוכרת כמה קשה ללכת לטייל עם הכלב ולעשות לעצמי תה אבל אז גם לא אמרתי כלום למשפחה משהו בתוכי ידע שאין טעם, אבל הילדה הקטנה רצתה להמשיך להאמין שיש מי שידאג לי אם אני אצטרך. הפעם המציאות טפחה על פני המשפחה שלי פשוט לא אנשים כאלו כולם העדיפו להתעלם ולא לקלקל את החופשה.
במלון לקחתי כדור ועברתי כמה שעות של בלהות במיטה שכללו הזיות מעניינות וכאב ראש מטורף ורק אחרי שהכפלתי את המינון המומלץ של הכדורים הצלחתי לחזור לעצמי.
ההורים שלי הבינו שהם לפחות צריכים להראות התעניינות ושאלו אותי מה אני רוצה אמרתי מיץ והם הביאו לי בקבוק של מיץ אשכוליות דייאט מגעיל שאמא שלי הביאה איתה מהבית זה עדיין היה הרבה יותר טוב מהכלום שהיה לי בחדר.
ברגע שהרגשתי טיפה יותר אנושית נזכרתי שזו גם החופשה שלי ירדתי לבריכה ואפילו טבלתי במים כי בריכה אני אוהבת. תוכנית הפעולה שלי להמשך הייתה להתעלם מהאזהרה על הקופסה שקבעה שאין לקחת מהכדורים יותר מכל ארבע שעות ולקחת כל פעם שעולה הצורך בפועל זה יצא בערך כל שעתים ואחרי הכדור החמישי הם פשוט הפסיקו לעבוד ולהוריד לי את החום למזלי היה סוף היום.
למחרת בבוקר חשבתי שדי זה עבר קמתי בבוקר עם הרגשה סבירה ואפילו השלמתי קצת קניות חסרות אבל בצהרים שוב עלה החום ובנסיעה הביתה שוב.
כשחזרתי הביתה הכרחתי את עצמי לצאת עם הכלב לרוקן את המזוודה לסדר כביסה ולהחליף מצעים בסוף כל המאמץ הזה כבר רעדתי לגמרי והפעם היה מדחום ומדדתי ולהפתעתי המדחום הראה 39 הבנתי שבחוף הייתי קרובה ל40 קצת נבהלתי פעם אחרונה שהיה לי חום כזה הייתי בבית ספר יסודי. התקשרתי לאמא (אלוהים יודע למה) שאלתי אם אני צריכה לדאוג וללכת לרופא היא כמובן אמרה שזה וירוס וזה כלום מצד שני אמא שלי פעם נתנה לאחותי להסתובב עם יד שבורה 3 ימים בטענה שזה רק נקע זה נגמר כשדודה שלי הרופאה הגיעה במקרה לביקור ולקחה אותה לבית חולים.
טוב היום חשבתי שזה נגמר אבל במהלך כתיבת הפוסט הזה שוב עלה החום אולי לפחות שוב יהיו הזיות מעניינות.

סוף סוף שלוה. רציתי לכתוב כבר אתמול אבל אחרי שלא הייתי 3 ימים בעבודה חיכה לי הרבה בלאגן.
מחר ויום ראשון אני שוב בחופש נוסעת עם המשפחה לאיילת לסוף שבוע קצת בפאניקה מלהשאיר את הכלב עם חברה אבל אין מה לעשות לפעמים צריך להיפרד קצת.
החתונה של אחותי עברה בשלום (חוץ מזה ששכחתי את המתנה ואני עדיין צריכה להביא להם אותה) ואני מאוד סקרנית לראות את התמונות.
החופה הייתה מרגשת והיו לי דמעות בעיניים. היה כיף להשתכר עם בני הדודים ובאופן כללי היה נחמד. מה שהפריע לי זה שבשלב מסוים אחרי שהמבוגרים הלכו הDJ שם טראנס וזה הפך למסיבת ריקודים ואיך שהוא תחושת החגיגיות נעלמה. האמת שאני זוכרת שגם בחתונה שלי הפריע לי המעבר הזה ממשהו כל מרגש ומיוחד לסתם מסיבת ריקודים שנגררת.
כנראה זה בלתי נמנע. אולי אני סתם לא אוהבת טראנס.
למחרת היום אחותי ואני הלכנו לים ואחר כך הצטרפה האחות המתחתנת ובעלה הטרי זו הייתה פעם ראשונה שלי בים השנה ונשרפתי ברגלים.
משום מה בחוף מציצים היו ערמה של קרפיונים רצחניים כי כל הזמן נשכו אותנו ברגלים.
ביום חמישי הייתי במסיבה של אייר והיה מאוד נחמד המסיבות שלו משתפרות אבל לא היה מגוון בחורים מוצלח. בסוף מצאתי עבד שנראה סביר ונתתי לו להתעסק לי בכפות רגלים ולשמש לי ככיסא. אבל לא התחשק לי לקחת אותו הביתה או לתת לו טלפון (אני אף פעם לא נותנת טלפון כי אני שונאת שמתקשרים אלי). רציתי ללכת ללימיט ביום שישי אבל כמובן נרדמתי.
כתוצאה מכך וגם בגלל הנוכחות המוגברת של המשפחה בחיים שלי בזמן האחרון לא עשיתי סקס כבר עוד מעט שבועיים והעובדה שאני אהיה עם משפחה מהיום ועד יום ראשון לא משפרת את המצב. אולי יהיה לי זמן הערב למשהו אבל אני בספק. האמת שפשוט אין אף אחד שאני רוצה באופן מובהק מספיק בשביל הקפיץ אלי הביתה וזה הסיבה למצב העגום שלי. כל מה שנשאר זה להביא ביד וחכות.

מי שקורא את הבלוג שלי לאורך זמן בטח שם לב שבזמן האחרון אני לא מסשנת. גם אני שמתי לב לזה. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שנמאס לי מעבדים ואחר כך חשבתי שאולי הסשן האחרון שעשיתי עם הקינקי קצת שרט אותי. וכמובן שני הדברים נכונים לפחות קצת. הזמן הוא דבר מופלא ועכשיו שעבר מספיק זמן מאז הסשן האחרון שלי עם הקינקי הזיכרון זוכך ונשארו לי שתי תמונות חזקות בראש ואותן אני לוקחת איתי בשמחה. הראשונה היא של הקינקי עומד עם ראש שמוט ערום בסלון מחכה לסשן שעומד להתחיל והשניה של הסטירה המצלצלת שנתתי לו כאשר הוא שכב על הרצפה על הגב מבוהל ואולי אפילו תשוש מכמות האלימות שספג (מצחיק איך שאף אחד לא מצפה מבחורה קטנה כמוני לדעת להכאיב). הסטירה הזאת הייתה אמיתית נהדרת וחזקה באמת, הפרצוף שהוא עשה אחרי שהוא קיבל אותה היה מבוהל ואולי אפילו מבועת. הסטירה הזאת תשאר אצלי בראש כאחד הרגעים המתוקים והיפים שקרו לי בסשן אז קינקי יקר אם אתה פתאום קורא את הבלוג שלי תודה לך.
המחשבות על הסטירה החזירו לי את התאבון לאלימות ומאחר שבזמן האחרון אני מרגישה קצת בעיה בתקשורת עם עבדים החלטתי לחזור אחורה ללכת על בטוח ולסשן את העבד שבעזרתו גיליתי את אהבתי לאלימות.
עם העבד הזה לא הייתי בקשר כל כך הרבה זמן שהייתי צריכה לחזור אחורה ולראות מה היה הכינוי שלו בבלוג ולצערי גיליתי שקראתי לו הבחור החמוד מהברביקיו (אני כנראה ממש גרועה במתן כינוים). אני מקווה שזה יקרה בימים הקרובים על אף שהחתונה של אחותי ביום ראשון ואולי הבלגאנים המשפחתיים לא יאפשרו לי בכל מקרה אני מקווה שחזרתי.

יש ימים שבהם בא לי לזרוק הכל וללכת הביתה. היום יום כזה. להפתעתי החוק בישראל משום מה קובע שסוף השבוע הוא חלק מימי החופשה שלי ולכן במקום 14 יום מגיע לי רק 10.
במקום העבודה הקודם שלי קיבלתי 12 כך שזה בא לי די בהפתעה.
הבוס שלי עצבן אותי היום ברמות לא מתקבלות על הדעת ופשוט התחשק לי להעיף לו סטירה. כמובן שלא עשיתי את זה בהתחשב בעובדה שאני הרבה יותר קטנה ממנו ובטח זה לא היה מועיל בחיים אבל אם הייתי זוכה בלוטו היום זה בטח הדבר שראשון שהייתי עושה.
סוף השבוע היה נחמד ורגוע. ביום חמישי החלטתי שהגיע הזמן לצאת למקום וניל ויצאתי לבר שהיה פעם הבר הקבוע שלי. המקום הזה התדרדר לחלוטין.
נגנו שם האוס בנאלי במקום רוק ומוזיקה אקסצנטרית וכמובן שעם המוזיקה האלקטרונית הגיעו הערסים. להפתעתי פגשתי שם את הבחור עם הסמים שסיפר לי שגם הוא לא הולך כמעט לבר הזה ושהיום משום מה הוא החליט והרגשנו שזה סוג של קרמה שנפגשנו. הקטע המשעשע היחיד שקרה בערב זה שבחור שהתחיל איתי שאל אותי אם אני רוצה שהוא יגש ויתחיל עם בחורים בשבילי אני צחקתי ואמרתי לחברה שלי שכנראה לא משנה לאן הולכים אני תמיד אמשוך את העבד המזדמן אלי.
בסוף הערב לקחתי את הבחור עם הסמים אלי לזכר הימים הטובים וכן בסימן הוניל של הערב ( הוא הבחור הוניל האחרון שעשיתי איתו סקס לפני שעברתי לבדסמ). הדבר היחיד שהיה טוב בזיון הזה הוא שהוא ידע מתי ללכת הביתה ואפילו אמר לי אל תדאגי אני לא מהמתנחלים.
לקראת הסוף שבוע החלטתי לשאול אוטו מההורים חשבתי לנסוע לסספנשן בנחל אלכסנדר לכן ביום שישי לקחתי חברה עם הכלבה החדשה שלה וכמובן את הכלב שלי לפארק ירקון. אחר כך הצטרפה אלינו חברה אחרת והלכנו לאכול במסעדת דגים ביפו. חזרתי הביתה בסוף היום גמורה כי נהיגה ממש לא באה לי בקלות ונרדמתי על הספה. ב12 וחצי התעוררתי מספיק בשביל לשלוח SMS לידיד להגיד לו שאני לא באה ללימיט ועברתי לישון במיטה.
ביום שבת החלטתי שאין לי חשק לנסוע לסספנשן בטח בגלל שלא התחשק לי לנהוג לשם ולכן הלכתי לאכול עם המשפחה והחזרתי את האוטו.
כל הזיונים הגרועים שהיו לי מאז הקינקי גרמו לכך שאפילו לא התחשק לי להזמין אלי בחור בערב ואחרי כמה פרקים של היו היה ( כן קניתי את הדיסקים) הלכתי לישון.
השבוע הזה צריך להיות יותר נעים כי ביום שלישי מגיעה אחותי הקטנה מלוס אנג'לס אחרי שלא ראיתי אותה שנה וביום ראשון אחותינו הקטנה מתחתנת ולכן השבוע זרוע בארועים משפחתים קשורי חתונה כמו מסיבת רווקות וכל זה.

החלטתי ללכת למפגש בברקודה אתמול. בדרך כלל אני לא יוצאת באמצע השבוע אבל זה היה יום הולדת של חבר ולכן הגעתי.
לכבוד הערב לבשתי שמלה חדשה זאת שהחשבתי הכי יום יום יומית וצנועה מכל אילו שקניתי בזמן האחרון. החלטתי להיות חסכנית ולנסוע לשם במונית שירות אבל אחרי כמה דקות של עמידה ברחוב ובריחה מבוהלת מדיריה הגבריים של השכונה עליתי על מונית וכך הבנתי שהשמלה לא ממש צנועה.
כשהגעתי למקום חשבתי שבטח יהיה עדיין ריק כי היה יחסית מוקדם אבל כשנכנסתי גיליתי מקום מפוצץ. הראשון שפגשתי היה הבחור מיום חמישי שקיבל את פני עם חיבוק חברי. אחר כך התיישבתי על הבר. חברה שלי שהיתה אמורה לפגוש אותי עדיין לא הגיעה. בתור בן אדם שמעדיף להסתובב בעולם עם פמליה היה לי קצת קשה להיות לבד, אבל אני מנסה להתגבר על העניין הזה ולכן הזמנתי לי משקה וניסתי להראות קולית. אחרי כמה זמן נעמד לידי בחור נחמד שניסה להזמין משקה והתחלנו לדבר הוא הראה לי את הטלפון המגניב שלו ואחר כך את האופנוע היפה בחוץ. חברה שלי הגיעה והתחלתי את המשקה השני. רקדתי עם בחורה יפיפיה ואחר כך דברתי איתה קצת ואולי נהיה חברות. אנשים היו מקסימים והרגשתי ממש בבית אפילו שלא הכרתי הרבה אנשים. המשכתי למשקה השלישי ולגמרי פרח לי מהראש שיש עבודה מחר. ב3 וחצי יצאתי מהבר גמורה מעיפות והגעתי הביתה הלכתי לישון עיפה אך מרוצה. בשבע כשהשעון צלצל קמתי כמו גדולה והלכתי להתקלח. אחרי המקלחת התחלתי להרגיש את ההנגאובר שהגיח מהפינה ואצלי המשמעות של הנגאובר היא בחילה והקאות. ב8 נשכבתי במיטה שוב והחלטתי שלא נורא אם אני אאחר בשעה. בתשע חשבתי שאולי אני מרגישה כבר יותר טוב הוצאתי את הכלב לטיול ונסעתי לעבודה. הגעתי ב10 החלפתי גיבוים בחדר שרתים נכנסתי למשרד סגרתי את הדלת והתמוטטתי. לא הסכמתי לצאת בשביל שום דבר התפתלתי על הכיסא שלי שלמזלי הוא כיסא מנהלים גדול ונוח וניסיתי לא להקיא. בסופו של דבר נכנעתי והקאתי לפח אשפה. שעה אחרי זה חזרתי להיות תיפקודית. אז למען הסדר הטוב לפני שאני מתחילה לעבוד ברצינות קודם כל אני כותבת לבלוג ואחר כך סוף סוף קצת עבודה.

לפני שנים רבות הספר האהוב עלי היה תוף הפח. בתוף הפח יש קטע שבו האמא של הגיבור נכנסת לדיכאון עמוק ומתחילה לאכול רק דגים משומרים ובסופו של דבר היא מתה מהרעלה מרוב דגים משומרים. באותם ימים של שלהי גיל ההתבגרות הטרידו אותי שאלות אקזיסטנציאליות כגון למה אנחנו כאן למה כל זה קיים לא הצלחתי ולא משנה כמה חשבתי על זה לחשוב על סיבה לקיום שלי אישית או לאנושות כולה. לכן לנחמה פניתי גם אני לדגים משומרים. כמה שנים אחרי זה הבנתי שמה שמשנה זה לא הלמה אלה האיך והשארתי כל זאת מאחורי.
היום הלכתי לסופר לקנות אוכל ומצאתי את עצמי רוכשת כמויות של דגים משומרים ומצאתי את עצמי תוהה אם הדחף הזה לאכול דגים משומרים מגיע מהצורך בנחמה ואולי מבלבול מחודש. בזמן האחרון אני במסע אחרי החוויה הקיצונית האולטימטיבית וזה אחרי שלהצליף ולהשתין על בן זוגי למיטה כבר נראה לי בנאלי כמו התנוחה המסיונרית. אבל אני לא מוצאת את ההרגשה הזאת בשום דבר שאני עושה קיצוני ככל שיהיה ועכשיו אני תוהה למה בכלל אני שם.

אתמול בחור שהכרתי במפגש לפני שבועיים אמר לי שכדאי ללכת למסיבה במוסד. אז החלטתי ללכת.
קודם כל שמתי פעמיי ויצאתי לשנקין לקנות משהו ללבוש. התכונתי לקנות כמה שמלות שחורות קטנות לא מחייבות כי זה תמיד שימושי וחשבתי שבשנקין יהיה זול.
בסופו של דבר חזרתי למשרד עם שמלה מדהימה של כתום מנטה עם תחרה למעלה ובד נוזל מתחת ולצערי לא ממש זולה. את השמלה אמורים ללבוש עם גופיה מתחת אז כמובן שלמסיבה במוסד ויתרתי על הגופייה המדוברת. זכרתי שהאלכוהול לא מדהים במוסד ולכן שתיתי כמה צ'ייסרים של וודקה בבית. כתוצאה מכך הגעתי קצת מעופפת למסיבה.
הבחור צדק המסיבה הייתה טובה היו הרבה אנשים והרבה רקדו המוזיקה הייתה מעורבת אבל מדי פעם שמו דברים ממש פרחים שהיה אפשר לרקוד איתם בכיף.
הייתי עם חברה שהכירה את כולם והציגה לי אנשים וגם סתם אמרה לי מי זה מי. פגשתי אנשים הרבה זמן ואפילו רקדתי לרגע עם חתול.
הבחור שהמליץ על המסיבה הגיע ושמחתי לפגוש אותו. בשלב מסוים המסיבה התחילה לדעוך והחלטנו ללכת לבר אחר ולפגוש חבר משותף. להפתעתי ישר הסתדרתי עם הבחור וחברה שלי אמרה לי הבוקר שהיה לנו המון כימיה עד כדי כך שהיא החליטה לפרוש הביתה.
ישבנו בבר אחר בעיר עם חבר משותף וידידה שלו. היה נחמד המשקאות היו טעימים ולכן שתיתי המון האלכוהול כמובן הגדיל את תחושת הכימיה המשותפת ולכן בשבע בבוקר מצאנו את עצמנו ביחד בדירה שלי באחד הזיונים הכי שיכורים שהיו לי בזמן האחרון היה ממש נחמד. הבחור ממש נדלק על הכלב והשתולל איתו על הספה איזה שעה מה שמאוד שימח את הכלב כי השתוללויות כאלו הוא לא מקבל הרבה. האמת הופתעתי שהם מסתדרים כי הכלב בדרך כלל די חשדן לבחורים שאני עושה איתם סקס ואותו הוא אהב מההתחלה.
אחרי שהבחור הלך נכנסתי למיטה והצלחתי להישאר בה שעה וחצי בערך עד שהיתי צריכה לקום להקיא. אחר כך נשארתי כבר בסלון ראיתי היפה והחנון הקאתי עוד והבאתי ביד בין לבין כי זה תמיד עוזר.
כשהתאוששתי ירדתי למטה עם הכלב וקניתי לי סושי מזעזע מג'פאניקה מה שאומר שאני עוד מעט אצטרך לחשוב על משהו אחר לאכול. אם אני אצליח לנוח אולי אני אלך ללימיט היום אבל אני בספק.

קצת התפרעתי במסגרת המסע המיני שלי למחיקת הקינקי. ואתמול אחרי כוס יין לבן מצאתי את עצמי מזמינה אלי בחור רנדומלי לחלוטין למטרת סקס.
בדרך כלל זה לא קורה ואני צריכה לדעת די הרבה על אנשים לפני שאני מזמינה אותם לתוך הבית וכמובן לתוך הגוף אבל הפעם חרגתי ממנהגי ופשוט הודעתי לבחור שיתיצב אצלי תוך רבע שעה מוכן לסקס.
בדמיון כמובן שרציתי סקס מעולה עם בחור חסון ומצויד היטב.
בפועל המצב היה קצת שונה אפילו מאוד שונה ומצאתי את עצמי מרגישה קצת אוילית וקצת מיואשת מהמחשבה על כמה קשה למצוא זיון טוב בימינו.
אני יודעת שאני עושה טעויות על ימין ועל שמאל ואני יודעת שהדרך הנכונה היא למחזר את הזיונים הטובים מהעבר אבל נורא רציתי מישהו חדש וקסום שיסחוף אותי לעולם של אורגזמות מדהימות. אבל כמובן שזה קיים רק באגדות של דיסני למבוגרים ולכן קמתי בבוקר עם תחושה רעה במקצת. אחרי כמה שירים בנגן בדרך לעבודה המצב השתפר וכרגע החלטתי לנוח ממסע החיפוש שלי אחרי הזיון המושלם לזמן מה ולקוות שלפעמים אגדות מתגשמות.
כמו כן שמתי לב שבזמן האחרון מאז שהקינקי נעלם התחלתי להפציץ את הבלוג I wonder why.