סוף סוף שלוה. רציתי לכתוב כבר אתמול אבל אחרי שלא הייתי 3 ימים בעבודה חיכה לי הרבה בלאגן.
מחר ויום ראשון אני שוב בחופש נוסעת עם המשפחה לאיילת לסוף שבוע קצת בפאניקה מלהשאיר את הכלב עם חברה אבל אין מה לעשות לפעמים צריך להיפרד קצת.
החתונה של אחותי עברה בשלום (חוץ מזה ששכחתי את המתנה ואני עדיין צריכה להביא להם אותה) ואני מאוד סקרנית לראות את התמונות.
החופה הייתה מרגשת והיו לי דמעות בעיניים. היה כיף להשתכר עם בני הדודים ובאופן כללי היה נחמד. מה שהפריע לי זה שבשלב מסוים אחרי שהמבוגרים הלכו הDJ שם טראנס וזה הפך למסיבת ריקודים ואיך שהוא תחושת החגיגיות נעלמה. האמת שאני זוכרת שגם בחתונה שלי הפריע לי המעבר הזה ממשהו כל מרגש ומיוחד לסתם מסיבת ריקודים שנגררת.
כנראה זה בלתי נמנע. אולי אני סתם לא אוהבת טראנס.
למחרת היום אחותי ואני הלכנו לים ואחר כך הצטרפה האחות המתחתנת ובעלה הטרי זו הייתה פעם ראשונה שלי בים השנה ונשרפתי ברגלים.
משום מה בחוף מציצים היו ערמה של קרפיונים רצחניים כי כל הזמן נשכו אותנו ברגלים.
ביום חמישי הייתי במסיבה של אייר והיה מאוד נחמד המסיבות שלו משתפרות אבל לא היה מגוון בחורים מוצלח. בסוף מצאתי עבד שנראה סביר ונתתי לו להתעסק לי בכפות רגלים ולשמש לי ככיסא. אבל לא התחשק לי לקחת אותו הביתה או לתת לו טלפון (אני אף פעם לא נותנת טלפון כי אני שונאת שמתקשרים אלי). רציתי ללכת ללימיט ביום שישי אבל כמובן נרדמתי.
כתוצאה מכך וגם בגלל הנוכחות המוגברת של המשפחה בחיים שלי בזמן האחרון לא עשיתי סקס כבר עוד מעט שבועיים והעובדה שאני אהיה עם משפחה מהיום ועד יום ראשון לא משפרת את המצב. אולי יהיה לי זמן הערב למשהו אבל אני בספק. האמת שפשוט אין אף אחד שאני רוצה באופן מובהק מספיק בשביל הקפיץ אלי הביתה וזה הסיבה למצב העגום שלי. כל מה שנשאר זה להביא ביד וחכות.
לפני 16 שנים. 3 בספטמבר 2008 בשעה 8:27
