צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

הסקרנות מן הדגדגן היא

הבלוג המסתקרן
המשתנן
המתחנן

קבלו אותי, עשו אותי כלבה מזמרת...
לפני 22 שנים. יום שישי, 13 בפברואר 2004 בשעה 2:35

הוא קצת נבוך. כן, גם אחרי כל השנים והסשנים, כאילו לא ממנו באתי וכאילו הוא לא ממני בא. משפיל עיניים, שולח יד נרעדת, מהסס...משהו בי קצת מתרעם על הירוק הנצחי הזה שבו, משהו אחר (ההוא שמסתתר בין הירכיים, השובב הקטן שממהר לרייר, שלעולם לא יודע לא יובש ולא מרגוע) בי שב ונדלק מזה, כל פעם מחדש (ועוד פעם ושוב ושוב וכן, חזק, אל תפחד, תיגע בו, תלקק, תפנק). או, כלבלב קטן שלי, החתולה שלך מסתתרת בפינה, כולה ציפייה רטובה. אל תיתן לה לחכות...

מי שמסתתר מאחורי ומצדדיי
שיפסיק להסתתר
שיתפוס כבר את שדיי
ויבתק אותי!

לפני 22 שנים. יום שלישי, 27 בינואר 2004 בשעה 23:15

מבין הירכיים, נהרות ענק, גועשים, שוצפים
זורמים ממני החוצה ללא הפסק וללא נחמה
אני לוהטת!!! משוועת לקרבתך, למטה זכרותך
שימלאני...
בוא אליי נחש קטן
שב אצלי על הדגדגן
שב תנוח, אל תפחד
אני לא רוצה לגמור לבד

לקק אותי, הנה אני באה...

לפני 22 שנים. יום שני, 12 בינואר 2004 בשעה 23:20

קצת עצוב לחתולה, חייבת להודות
והפעם אין העניין קשור בתפוח שנאכל או פרח שנזרק לחצר
ושילך האדון לעזאזל וישחק עם כל מי שהוא אחר
הדמעות שלי באמת זולגות מעצמן, ולא מהעיניים
מפנים הירכיים הן יורדות, מטה, מתוות תחתיי שלולית
ואני מחייכת, נהנית לראות את עצמי וכוסי משתקפים בראי הנוזלי
ואיך שהאצבע, בשניה, יכולה להפסיק את הכל, להשלים
(מהאצת הזרימה והגברתה ועד להתייבשות הטוטאלית, זו שבאה לאחר הגמירה, כשמדובר בגמירה יחידנית), אבל אני, את אצבע אלוהים אני רוצה
אני מרגישה אותו, כל לילה, נושף בעורפי, כמו בהזמנה
אבל דבר לא בא בי, דבר לא בא...

לפני 22 שנים. יום ראשון, 11 בינואר 2004 בשעה 3:10

הגוף שלי עייף, דואב.
נו באמת, פינוקיו, גם (בעיקר) חתולות צריכות לנוח
מדי פשיקת רגליים ושליחת לשון...
כל הלילה במלונה, כמו זונה, על הגב, על הצד, בעיקר על ארבע,
רק מעט על הבטן כמו שאני הכי אוהבת, בלי טיפת חלב, או איזו
פסטרמה עסיסית, רק הנקניק הזה שלך, המסוקס.
די עם השקרים, פינוקיו
כבר אין בי, לא כוחות ולא רטיבות
"תן לי דקה להתקפל אליך שוב"...

לפני 22 שנים. יום שישי, 9 בינואר 2004 בשעה 15:48

הרחוב הומה. מכוניות, טוסטוסים, אוטובוסים... אני מביטה במשאיות החולפות (וכמובן שמשפריצות עליי, חתולה הולכת רגל אומללה שכמותי) ובטוחה שראיתי אותך. חיוך קטן, מעט אפל, חושף שיניים לבנות וקצה לשון מתגרה... הגם אתה ראית אותי? קראת? ניחשת את תאוותי, את ריח גופי הלוהט ונפשי הכל-כך משתוקקת? בוא אליי...
רוצה להיות ב"אם אין אני לי אדוני לי"
אך עדיין ב"מי לי"...
(טרם) שלך,
חמונת.

לפני 22 שנים. יום חמישי, 8 בינואר 2004 בשעה 4:20

חורף, הזרע לא מטפטף על העורף
חורף וקררררר...
המושמוש רוצה קצת חום וניחומחום
הצ'ופצ'יק מתבשל על הקומקום
המוח נמרח על הזומזום
זומזום ודיייייייייייי.

קצת רוח של שטות,
בהתאם לרוחות החורף הקשות
המנשבות בחוץ ובין ירכיי
נו, באמת, אדוניי
כנסו כבר לחיי...

לפני 22 שנים. יום שלישי, 6 בינואר 2004 בשעה 16:37

לא, הם לא גדלים לי ככה פתאום, עשר שנים לאחר תום תקופת ההתבגרות שלי, הבובס שלי. פשוט רררררררררע לי!
כל הלילה בכוך המשרדי, יד ימין במאמץ שרירי-רירי בלתי פוסק, מבלי לזכות ולו בזין אחד, לא לרפואה ולא לאורגזמה. היכן אתם, אדונים?
התשאירו חתלתולה צמאה ללקק את עצמה?
ועד לזין הבאה,
"אם אשכחכם אדונים
תישכח ימיני" (אמן, אמן ושוב אמן)

לפני 22 שנים. יום שני, 5 בינואר 2004 בשעה 22:42

בחשכת חדר העבודה שלי, שאני קוראת לו הכוך של הכוס, אני יושבת לבד
ומחכה לך שתבוא ותבתק אותי מכל הכיוונים האפשריים. אני יודעת שאתה קיים, ולא רק בראש שלי. מסוגלת להריח אותך מרחוק, את ריח התאווה שלך, הרצון העז לשלוט בי, להרגיש אותי תחתיך, רטובה ודואבת, אבל הכי אוהבת בעולם, ומעריצה ויראה, כוס לרגליך.
בוא אליי, עשה אותי שפחה
הכי שלך ובשבילך
גע בנימי איברי הפנימיים
נשוף בחצוצרותיי...
(אם תעצום את העיניים מספיק חזק, תוכל לראות אותי בפינת החדר, יד ימין חפונה בין ירכיי, פי זועק אליך).