בשמונה וחצי בערב התיישבנו באונאמי - היפנית שליד המועדון. מנות מושלמות מגיחות מהמטבח. יש מוזיקה מעולה, רחש תמידי עולה מהשולחנות שלידינו, אבל אני רואה ושומעת רק אותה.
הסילבסטר הקודם שחגגנו היה פראי. זו הייתה המסיבה השנייה אליה יצאנו כזוג וחגגנו אותה במקסים. זו גם הייתה המסיבה הראשונה שבה השתחררנו ונהנינו באמת. רקדנו במשך שעות, התנשקנו עם חברות... וצעדנו אחר כך, ברוח הקרה אליי, לדירה בתל אביב כדי להזדיין כל הלילה.
שנה אחרי ושתינו באונאמי, העיניים מספרות אהבה זו לזו, השפתיים מחויכות, ושתינו בציפייה לעשר - השעה שבה תתחיל המסיבה האמיתית, מסיבת הפליי פארטי של לל"ג ואייר.
אנחנו מאחלות זו לזו איחולים של זוג נשוי. שהאהבה תימשך, שהבריאות תישמר, שנמשיך להרוויח ויותר כדי שנוכל לממש את החלומות. מהצד אנחנו זוג נשוי מרובע משהו. רק מקרוב ניתן לראות שמתחת לשמלה המהוגנת של אשתי, היא לובשת שמלת ויניל שחורה שחושפת את החזה השערורייתי שלה ומסתיימת במקום בו זוג המגפיים האדומים שלה מתחילים - גבוה במעלה הירך ועד לעקב המשונן.
מתחת לאישה המהוגנת ציפתה לפרוץ השפחה הפרטית שלי, הזנזונת ששייכת רק לי, הרכוש המקודש לי באהבה.
סיימנו את הארוחה והלכנו לחכות במכונית לפתיחת המועדון. מצוידות בבקבוק יין לבן ובבירה, העברנו חצי שעה של שיחה שקטה ושל מתח מיני שהולך וגדל.
בעשר ושלוש דקות אהובתי נחלצת מהשמלה המהוגנת, אני מחזקת את המחוך שעוטף אותה ואנחנו יורדות אל המועדון. העיצוב, כמו תמיד, מושקע. בלונים, שרשראות, שוקולדים במגוון טעמים, מוזיקה מהממת, ניקיון מופתי במועדון ובשירותים... כל אלה יוצרים שוב ושוב את התחושה שכלקוחה - רואים אותך וחפצים בייקרך. מה שאי אפשר לייצר באופן מלאכותי אבל קיים שם בצורה טבעית ונעימה כל כך, הוא היחס של הצוות - מאיש הניקיון, דרך הבארמנים (החתיכים למות מהם ובעלי היידע בהכנת אלכוהול משובח) וכלה במארגנים עצמם.
לאט המקום מתמלא בפרצופים מוכרים ואהובים. שולץ ויהלום, הזיה וטיפוס המדהים שהביא איתו את הרשעון המושלם שקניתי במיוחד לכבוד השנה החדשה, טי וי איי ועוד רבים אחרים, אנשים שהתענגתי על חברתם. אביזרים נשלפים, בגדים מוסרים והאווירה מתחממת. בתור להצלפות שנוצר ליד הצלב, הוריתי לשפחתי לא לזוז ממקומה ועליתי אל המכונית כדי להביא את תיק האביזרים. כשחזרתי למטה, הנחתי על עינייה כיסוי עיניים.
"תרקדי בשבילי." הוריתי.
האלילה שיווה מחוללת מולי ואני קובעת את הקצב יחד המוזיקה, בהצלפות הרשעון על שדיה שפורצים מבעד לשמלה. היא לא יכולה לנחש מתי תבוא ההצלפה הבאה ואיפה היא תפגע. היא לא מנחשת ומתמסרת, ואני בריכוז מוחלט בשפחה שמעניקה לי את עצמה שוב ושוב. בראש מוטה למעלה כדי למנוע פגיעה בעינייה, חוללה לכבודי אהובתי, כששדיה הלבנים הולכים ומאדימים.
עצרתי חברה שלנו שהייתה שם וביקשתי ממנה להתחיל לגפף את אהובתי מאחור. באמון מוחלט היא מתמסרת למגע הלא מוכר לה, תוך ידיעה שלא אניח לאיש לפגוע בה או בגבולותיה. היא רוקדת מולי, מתגפפת עם הזרה שנוגעת בה ואני מצליפה בה אל הספייס.
אנחנו נחות והיא מקטרת שהישבן שלה מקנא בשדיים. צוחקת, אני מעבירה לטיפוס שמסשן לידינו את בקבוק המים ממנו אני שותה, כשאני רואה כמה הוא מזיע ועובד קשה על השפחה שאיתו. אני מזדהה עם המבט הסובל שהוא שולח אליי. "כולנו עבדים של מישהו..." מתנגן לי השיר בראש. אבל עכשיו השפחה שלי מעניקה לי שיעור בשליטה מלמטה. כל מניפולציה אפשרית משמשת אותה בדרך לישבן האדום - ואני חסרת אונים מולה 😄
דקות אחר כך, היא שעונה על האופנוע ואני מצליפה בישבן המהמם שמולי. זה ערב שכולו האביזרים של טיפוס (כן אני יודעת, זה מתחיל להישמע כמו פרסומת סמויה). הוא שעמל על קשירתה של הזיה המהממת לידינו, מעניק לי שוט רב רצועות לחמם בו את ישבנה של שפחתי. אחר כך היא סיפרה לי כמה היא התענגה עליו (טיפוס, תכין עוד אחד)... ואז שוב אני מוציאה את הרשעון מהתיק. יש לו תפקיד ראשי בשינוי צבע הישבן של אשתי.
אני סדיסטית והיא מזוכסטית, והחיבור המושלם שבין השתיים, יוצר סאב ספייס ודום ספייס של עונג מוחלט. אני יודעת שעומדים מסביבנו ומסתכלים אבל אני לא רואה אף אחד מלבדה כשאני מצליפה בה. היא שלוחה של גופי, של ידי, של נשמתי, היא מרכז חיי.
לסיכום:
אין על האביזרים שטיפוס מכין בכל כך הרבה אהבה.
יהלום, את יפהפייה ושתינו הסכמנו פה אחד עם הקביעה הזו.
לל"ג ואייר - תודה על מסיבת הסילבסטר הטובה ביותר שהייתי בה בחיי. ובבקשה, אל תקיימו את המסיבות הללו כל שבועיים, תנו לנו להתגעגע קצת. פעם בחודש ישמרו עליהן לעוד שנים קדימה (יש לי אינטרס, אני רוצה שהן יימשכו). מעבר לזה לל"ג - המיניות שפורצת ממך מהממת. זה עונג אמיתי לראות אותך מסשנת.
נעים כל כך לחגוג סילבסטר לצד אנשים שמפרגנים ומבינים בדסמ. זה הבדל עצום בין סתם מסיבה שיש בה גם מציצנים ובין אירוע שכזה. במסיבות הרגילות, תמיד יש את השמוק שמתעקש לנסות להתחיל עם השפחה שלי ולא תמיד מקבל את ה"לא" שלה וההוראה שלי להניח לה. במסיבה הקודמת זה נגמר בכך שנאלצתי להעיף אותו מאיתנו בחניקה. אתמול זה היה כל כל אחרת. היה כמובן את מי שבדק אפשרות להתחיל איתה, אבל בשנייה בה הבהרתי לו שהיא לא מעוניינת, השאלה הבאה שלו הייתה "היא השפחה שלך?" ולמשמע ה"כן" שלי, הוא טפח בחיבה על כתפי וזז. זה ההבדל הראשי שבין האנשים שלנו והמציצנים - הכבוד לקולר ולשייכות.
שנה טובה סוטים אהובים שכמותכם. אני אוהבת אתכם מאוד.
לפני 13 שנים. 1 בינואר 2011 בשעה 15:06