הבלוג של השולט אור

האישה שלי הייתה אמורה להתאשפז הלילה כדי להפוך לגיבורת על רדיואקטיבית... אבל להר הגעש האיסלנדי היו תוכניות אחרות, והאפר שלו חסם את השמיים מעל אירופה ומעל אנגליה, שממנה היוד הרדיואקטיבי היה אמור להגיע הלילה.

בקיצור, אחרי יום של התמוטטות עצבים איטית מול רופאים שלא מבינים באיזה טיפול מדובר ואחר כך נפילה לידיים הטובות של מנהל האדמניסטרציה של איכילוב, שעשה מביתו את כל הטלפונים (כולל עם חו"ל) כדי לברר מה קורה... אחרי כל השעות הארוכות הללו ושתי זריקות קשות שאהובתי קיבלה אתמול והלילה... עכשיו מחכים שהאלים האיסלנדיים ירגעו ויניחו לאהובתי לעבור את הטיפול שלה.

היה יום קשה בטירוף.

ועידכון קטן מיום חמישי... עברתי לשלב השני וביום שני אדע אם עברתי לשלב השלישי והכמעט סופי אל משרת חלומותיי.

תחזיקו לשתינו אצבעות.

אחוזה בביעותיי,
זרועך נשלחת,
לחבק את שנתי הרדופה
ולהרגיע.

את החודש האחרון העברנו יחד בדירה ברעננה. פתאום זה מוזר לבוא לדירה שלי בתל אביב כדי לעבוד מפה. בין פגישות העבודה אני עוברת על ארונות המסמכים שלי - זורקת את מה שכבר לא חייבת לשמור, מנקה, מסננת... בעוד חודש נתחיל לחפש דירה ואני לא יכולה לחכות לרגע שבו נגור יחד רשמית.

עוד לפני כן, בסוף השבוע האישה שלי תתאשפז לשלושה עד חמישה ימים במחלקה האונקולוגית, כדי לקבל טיפול רדיואקטיבי שיחסל את מעט מתאי בלוטת התריס שנשארו אצלה בגוף גם אחרי הניתוח. חמישה ימים היא תשהה בחדר מבודד לחלוטין, שאפילו האחיות לא יכנסו אליו, אלא במקרה של סכנת חיים. כשהיא תחזור סוף סוף הביתה, אסור יהיה לגעת בה במשך שבועיים!! שלמים.
זה הולך להיות קשה לא לגעת בה במצטבר שלושה שבועות. אנחנו כל כך זקוקות למגע בינינו, אני בה - היא בי... זה מגע מתמשך בינינו שיהפוך לרעב מתמשך, שיושבע סוף סוף אחרי שלושה שבועות. אני מנסה לצבור דקות מגע איתה בינתיים.

מאז שהיא איתי, החיים הפכו למשהו ששווה להילחם עליו ולמענו. יש יעדים ברורים שהגעה לכל אחד מהם - משפרת את איכות החיים שלנו. יש פתאום את המוכנות האמיתית לעשות, לפעול, לשנות, ליזום... יש בשביל מה. יש יחד מהסוג שתמיד חלמתי עליו ועכשיו הוא מתגשם.

ולסיום... מי שאוהבים אותי מתבקשים להחזיק לי אצבעות ביום חמישי הקרוב מהשעה שתיים בצהריים ועד הערב. הפגישה שאהיה בה היא אחת מהחשובות שהייתי בהן בשנים האחרונות, ויש לה הפוטנציאל לקידום בחיים מהסוג שאני חולמת עליו שנים. אז תחזיקו... זה עוזר :)

לפעמים אפשר ללמוד כמה האדם שאתה מכיר מדהים, מכמות האנשים המדהימים שאוהבים אותו.

אתמול חגגנו לדן קאפ יום הולדת, ומעבר לזכות שהייתה לנו לשמח את האיש הטוב הזה, שתמיד שם את טובתם של האנשים שסובבים אותו בראש מעייניו - ואפילו את אלה שהוא לא באמת מכיר... מעבר לזה, זה היה מפגש של אנשים שאני אוהבת.

פתאום זה היה לראות אנשים שלא ראיתי שש ושבע שנים, האנשים שהיוו את פורום "אדונים ומשרתים", ושיחד צעדו את צעדיהם הראשונים בעולם הבדס"מ, כשעוד לא הייתה קהילה.
זה היה מפגש שכולו נוסטלגיה ואהבה לאיש אחד, שהוציא את כולנו מהבית באותו הערב כדי לשמוח איתו.
והיה נפלא.
היה אוהב.
היה חברי.
היה בעיקר דן קאפ. חלק מדן קאפ אלה האנשים שכל כך אוהבים אותו וששמחים בשמחתו.

אני אוהבת אותך בן אדם.

בוקר במיטה...
חביתה עם נקניק על מצה לחה ובצלחת סלט...
שיחה על תיאוריות קוויריות ועל ורג'ינייה וולף, כולל הקראה מתוך אחד מהספרים שלה להדגשה...
ובעוד רגע נצא לדרך, אל צימר הזיונים שלנו...

נדמה לי שבדיוק על זה חלמתי כל החיים.

אני מתחילה להכין את עצמי לאט למעבר לחיים המשותפים שלנו.

אתמול זה היה לעבור על ארון הבגדים שלי ולהוציא חצי ממה ששכב שם החוצה - אל ההומלסים של תל אביב.
בימים הקרובים אקפוץ אל אמי כדי לפנות מקום במחסן שלה - אליו יועברו רוב הרהיטים שלי כשנעבור לחיות יחד.
פתאום הדירה שלי מרגישה כמו דירת מעבר זמנית. אנחנו מתייחסות אליה כאל צימר הזיונים שלנו, אליו אנחנו בורחות כשאנחנו רוצות את הפרטיות שבתוכה ניתן לצרוח את העונג.

היחד שלנו הופך למוחשי יותר ויותר. זו זוגיות שכבר אפשר להעביר בה את האצבעות ולחוש את סמיכותה.
המוחשיות הזו טובה לי.
היא בטוחה לי.
היא בית.

לאישה שלי יש שלושה חתולים. אחד מהם - אורטוס, הוא חתול ספינקס.
חתולי הספינקס מתאפיינים בשתי תכונות - אין להם שיער והם ידידותיים לסביבה עד בחילה כמעט.

אני לא אישה של חתולים כידוע לרובכם, אבל מהשנייה הראשונה אורטוס סימן אותי כמועמדת לכיבוש. הוא עשה כל מניפולציה חתולית אפשרית בדרך, ויום אחד לפני שבוע, תפסתי את עצמי ממלמלת בזמן שליטפתי אותו "אתה יפהפה מתוק שלי". בנוסף נישקתי אותו.
באותה שנייה תפסתי את עצמי בהלם ובדקתי מול הראי שאני עוד אני, כי כבר לא ממש זיהיתי את האישה שלפני ארבעה חודשים, הבהירה לזוגתה שמילא רוב החתולים בעולם, אבל החתול הזה משולל השיערות ממש מכוער.

אורטוס קלט שאני מסומנת ומאז הוא עושה בי כרצונו.

אמהמה... היום קרה דבר חדש.

שיחקתי עם קסם במשחק תופשת - אני מתגרה בה והיא נושכת לי את הנעליים. בצחוק כמובן.
פתאום משום מקום, החתול הכי פחות אגרסיבי בעולם, זינק מהכיסא עליו הוא ישב ובא לתקוף את קסם.
אני חוזרת - אורטוס בא לתקוף את קסם כדי להגן עליי.

הוא נעמד רושף בציפורניים שלופות, וניסה להגיע לקסם בכל דרך אפשרית.
קסם ההמומה נעמדה מאחוריי והרגל שהייתה בפיה נשלחה לחצוץ בינה ובין החתול המשתולל.

מעכשיו אני לוקחת איתי לטיולים ליליים את אורטוס בתור חתול שמירה.
ועכשיו תודו שסיפור כזה לא שומעים כל יום 😄

זה היה שבוע מתיש מאוד.
אני שונאת להתמודד עם הרשויות, אבל לפעמים חייבים להוציא את הראש מהחול ולקחת אחריות.
השבוע החלטתי שאני מתכוונת לשים את כל החובות שלי לרשויות מאחוריי.
זה כלל 3 ביקורים בביטוח הלאומי - אבל יש הסדר תשלומים לחמש מאות שנה ומחיקת חצי חוב, מע"מ - 2 ביקורים וסודר, עירייה - 3 ביקורים ובתהליכי אישור, בזק - 3 שיחות טלפון (אלא מה?) ובתהליכים להסדר. ועוד חוב אחד קטן - הגיע להסדר.

לא היה סקס השבוע. למי היה כוח?
בסופו של כל יום הגעתי אל האישה שלי מותשת עד מוות.
לפעמים גם היא נדבקה במלנכוליות שלי, אבל רוב הזמן היא ידעה לעודד, לחזק אותי ולדחוף קדימה בדרך לניקוי השולחן ולחיים חדשים.

הגענו לישורת האחרונה וזהו. לא עוד עיקולים, לא עוד חובות.
מספיק עם זה.
נשבר לי מלהיות ענייה.

אחרי השבוע הזה אדע שמפה אני יכולה להפעיל מחדש את חשבון הבנק שלי ולהכניס אליו כסף שארוויח ואני מקווה שבתוך מספר שבועות, אוכל להתחיל להכניס אליו משכורת מסודרת.

יש לי חלום נורא פשוט - להגיע למצב שבו אוכל לחיות עם אהובתי בבית אחד, בלי לחשוש עוד ממעקלים או מדפיקות בדלת. החלום הזה הולך ומתממש. רק עוד קצת ועד אז...

סוף השבוע מתחיל ויהיה בו המון סקס!

אני אוהבת אותך.
לא היה לי זמן להגיד לך את זה הבוקר, כשזינקנו מהמיטה לריצות ולסידורים.
גם לא היה לי כמעט כוח לומר לך את זה אתמול בלילה, כשהגעתי אלייך מפורקת מעייפות ופינקת אותי בעוף הממולא שהכנת ואחר כך זלגנו ביחד למיטה, הפעם רק כדי לישון.

אבל אני אוהבת אותך, באמת אוהבת.

את נותנת לי כוחות שלא זכרתי שיש בי, או שלא הכרתי בעבר.
את נותנת לי את הכוח להילחם עלינו אשתי.
רק עוד קצת, וכל החובות שאיימו עליי כל כך הרבה שנים - ייעלמו.
כל החיים נמנעתי מלהתמודד עם בירוקרטיה ככל שיכולתי. עכשיו, כשאני יודעת שאני נאבקת על הבית שלנו, המשותף, שנבנה לנו יחד - אני לוקחת את כל הפקידים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.
כי יפה שלי, אין דבר בעולם שאני רוצה יותר מלחיות איתך.

אנחנו ישנות כל לילה יחד - פעם אצלי ופעם אצלך, וחולמות על הרגע שבו נחייה יחד בפועל, בדירה אחת. ואני נשבעת לך שהיום הזה מתקרב בצעדי ענק.
כי אם לא אמרתי לך את זה בעשר השורות האחרונות, אז אני אוהבת אותך והאהבה הזו היא מנוע טורבו שמפעיל אותי בחודשים האחרונים.
החובות יסודרו, אני נחושה להצליח בעבודתי כפי שמעולם לא הייתי, הטיפולים שלך - גם הם יעברו... ואנחנו יחד יפה שלי, יחד לתמיד.

את אהובתי, את זוגתי, את אשתי, את הילדונת שלי, את השפחה שלי, את האישה המדהימה שלי... ואני מטורפת עלייך.

בכניסה לרכבת ישראל בודקים תיקים!!!

חשוב לזכור את זה במיוחד כשבתיק שלך יש: שני סטרפאונים, שוט וקולר.