הבלוג של השולט אור

אני אוהבת אותך.
לא היה לי זמן להגיד לך את זה הבוקר, כשזינקנו מהמיטה לריצות ולסידורים.
גם לא היה לי כמעט כוח לומר לך את זה אתמול בלילה, כשהגעתי אלייך מפורקת מעייפות ופינקת אותי בעוף הממולא שהכנת ואחר כך זלגנו ביחד למיטה, הפעם רק כדי לישון.

אבל אני אוהבת אותך, באמת אוהבת.

את נותנת לי כוחות שלא זכרתי שיש בי, או שלא הכרתי בעבר.
את נותנת לי את הכוח להילחם עלינו אשתי.
רק עוד קצת, וכל החובות שאיימו עליי כל כך הרבה שנים - ייעלמו.
כל החיים נמנעתי מלהתמודד עם בירוקרטיה ככל שיכולתי. עכשיו, כשאני יודעת שאני נאבקת על הבית שלנו, המשותף, שנבנה לנו יחד - אני לוקחת את כל הפקידים עם יד אחת קשורה מאחורי הגב.
כי יפה שלי, אין דבר בעולם שאני רוצה יותר מלחיות איתך.

אנחנו ישנות כל לילה יחד - פעם אצלי ופעם אצלך, וחולמות על הרגע שבו נחייה יחד בפועל, בדירה אחת. ואני נשבעת לך שהיום הזה מתקרב בצעדי ענק.
כי אם לא אמרתי לך את זה בעשר השורות האחרונות, אז אני אוהבת אותך והאהבה הזו היא מנוע טורבו שמפעיל אותי בחודשים האחרונים.
החובות יסודרו, אני נחושה להצליח בעבודתי כפי שמעולם לא הייתי, הטיפולים שלך - גם הם יעברו... ואנחנו יחד יפה שלי, יחד לתמיד.

את אהובתי, את זוגתי, את אשתי, את הילדונת שלי, את השפחה שלי, את האישה המדהימה שלי... ואני מטורפת עלייך.