|
|
|
3 שעות של סרט שדקה לא הייתי מקצץ ממנו. לא נשמנו.
וממש ממליץ לצפות בסרט הארוך הזה בחדר ההקרנה של ה-VIP. פעם ראשונה שציפרנו אותנו בזה - וזו הייתה החלטה מעולה שלנו. עזבו את האוכל, הקפה והפינוקים של הלפני... הכורסאות היו מושלמות לצפייה.
אוהבי/ות עולם חולית... רוצו לראות את הסרט המושלם הזה.
חייב להמליץ על "התורה כולה - סיפורו של משה", סדרה נפלאה שמשודרת בנטפליקס על חייו של משה האסופי, הנסיך, הפושע והנביא, עם הסברים של היסטוריונים/ות וא/נשי דת מכל הדתות שמוסיפים הסברים (ביניהם רב ורבה קונסרבטיביים ורפורמים). מרתק ויפהפה.
צפינו אתמול בפרק הראשון (יש עוד שניים), ואני נרגש לקראת הצפיה בהמשך.
מומלץ בחום.
אני אבוא מתוך הרוך
בעיניים שיביטו לתוכך
בעוצמה שתאפשר לך להתקיים.
אנכס לי את הנשימה שלך
את הגמירות שלך
את המיניות שלך
את העונג שלך
את הכאב שלך
את הפחד שלך
את הילדה שבך.
ואוהב.
אני רוצה אותך יותר.
אני בבוקר של התאוות אלייך.
זוכר את האנחות שלך, את רכות העור, את הבשר המשתוקק למגעי, אותך לוחשת, מבקשת, מתחננת, זועקת את אהבתך אליי.
מנינו אתמול את הסיבות ללמה לא. למה זה לא יענה על הצרכים. למה זה יפגע... הכל נכון ומדויק, אבל ההשתוקקות שלי אלייך, לקחת אותך, לאסוף אותך כמו שרק אני יודע... מטריפה לי את השרירים.
אלוהים זנזונת שלי, 10 קבין של פיתוי ניתנו לך.
זה אומר שההגנה עלייך תבוא לפני העונג שלי.
זה אומר שלעתים אפעל בניגוד מוחלט לאג'נדה שלי - כי כשאת שלי זה מחייב.
זה אומר שאעשה בך ככל העולה ברוחי, בדעתי ובתשוקותיי, אבל לעולם לא אעשה בך דבר בניגוד לרצונך.
להיות אדונך מחייב אותי, הרבה לפני שאני מחייב אותך.
ועוד יותר מזה - הקשרים של חיינו נתונים בידיה.
אתמול, אחרי עשור של ניתוק מוחלט, השבתי לחיי את מי שהייתה שפחתי, אהובתי ובהמשך חברתי היקרה. מילים שאסור היה שייאמרו על ידה - גדעו קשר שהיה חשוב מאוד לשנינו.
הפגיעה הייתה משמעותית ובעיקר באגו שלי כמי שהיה השולט שלה - ניתקתי באבחה. ואחרי עשור הגיע הזמן לסלוח, להשלים ולהשיב אותה אל חיי ואותי אל חייה.
יש התיישנות על כל הפשעים פרט לרצח 😀 והתגעגעתי אל הזנזונת היקרה שלי.
מאז השיחה אתמול אני מחייך. הזכרונות מנעימים את התחושות בבטן ואני מחכה מאוד לרגע בו אחבק אותה אליי.
פורים שמח ויום מוצלח 🤩
אדוני... מאסטר... דאדי שלי...
ילדונת... זנזונת... שפחה... כלבה שלי...
מילים שלנצח יעבירו רטט עדין כשהן יאמרו ברגע הנכון, בקול מלא במשמעותן.
אני רואה אותי מעביר את אצבעותיי בשערך, חש את העורף ואת השרירים שנמתחים - לא יודעים אם אלטף או אאחוז בשיער, אסיט את ראשך מוטה אליי למעלה, ואניח את שפתיי על צווארך, מריח, מעביר אותן קלות על עורך, נוגס לרגע בעדינות ואז משקיע אותן בבשרך...
המוות הקשה של עומר דץ מהתקף אפילפסיה, זרק באחת אל מותו הטרגי לפני 20 שנים של קייל - נער הפיות ההומו של הכלוב, שנפטר מהתקף דומה בגיל 18, רק 3 ימים לאחר שעזב את בית הוריו.
קייל היה חבר מיוחד, ילד קסם שהיום היה אמור להיות כבר בן 38. אוחצ'ה קסומה ומלאת הומור, גסויות ואהבת אדם.
אני מתגעגע לילד המטורף ההוא שהיה חבר אמת שלי על אף ההפרש בגילאים בינינו.
קייל היה ילד של הכלוב ובחיים הוא היה פשוט נדב - החבר הכי מוטרף שיכולתי לבקש לי.
לא... אפילו בפורים לא מסוגל להתחפש לוונילי 😄
ובואי, לא היית רוצה בזה...
את רוצה במבט הזה שלי, שמביט לתוכך ורואה אותך ברמה שגורמת לך לנזול מכמיהה.
את רוצה את המגע שלי, תובע אותך לי, יודע כל קמט כל זיע בתוכך.
את רוצה את צריבת העור כשאעניש אותך בידיי או בשוטי, כפי שאת רוצה שארכך אותה במגע מלטף שמכיל אותך.
את רוצה שאעשה בך כרצוני ושלעולם לא אעשה דבר בניגוד לרצונך - מילת הבטחון תעניק לך את החסד שמבדיל בין שני המצבים.
את רוצה אותי הכי אותנטי כשאני לוקח אותך לי. ואני רוצה אותך.
בואי.
