|
|
|
אדוני... מאסטר... דאדי שלי...
ילדונת... זנזונת... שפחה... כלבה שלי...
מילים שלנצח יעבירו רטט עדין כשהן יאמרו ברגע הנכון, בקול מלא במשמעותן.
אני רואה אותי מעביר את אצבעותיי בשערך, חש את העורף ואת השרירים שנמתחים - לא יודעים אם אלטף או אאחוז בשיער, אסיט את ראשך מוטה אליי למעלה, ואניח את שפתיי על צווארך, מריח, מעביר אותן קלות על עורך, נוגס לרגע בעדינות ואז משקיע אותן בבשרך...
המוות הקשה של עומר דץ מהתקף אפילפסיה, זרק באחת אל מותו הטרגי לפני 20 שנים של קייל - נער הפיות ההומו של הכלוב, שנפטר מהתקף דומה בגיל 18, רק 3 ימים לאחר שעזב את בית הוריו.
קייל היה חבר מיוחד, ילד קסם שהיום היה אמור להיות כבר בן 38. אוחצ'ה קסומה ומלאת הומור, גסויות ואהבת אדם.
אני מתגעגע לילד המטורף ההוא שהיה חבר אמת שלי על אף ההפרש בגילאים בינינו.
קייל היה ילד של הכלוב ובחיים הוא היה פשוט נדב - החבר הכי מוטרף שיכולתי לבקש לי.
לא... אפילו בפורים לא מסוגל להתחפש לוונילי 😄
ובואי, לא היית רוצה בזה...
את רוצה במבט הזה שלי, שמביט לתוכך ורואה אותך ברמה שגורמת לך לנזול מכמיהה.
את רוצה את המגע שלי, תובע אותך לי, יודע כל קמט כל זיע בתוכך.
את רוצה את צריבת העור כשאעניש אותך בידיי או בשוטי, כפי שאת רוצה שארכך אותה במגע מלטף שמכיל אותך.
את רוצה שאעשה בך כרצוני ושלעולם לא אעשה דבר בניגוד לרצונך - מילת הבטחון תעניק לך את החסד שמבדיל בין שני המצבים.
את רוצה אותי הכי אותנטי כשאני לוקח אותך לי. ואני רוצה אותך.
בואי.
מה בכתיבה שלך יגרום לצייד שבי להתעורר?
אלה תמיד המילים שמעירות בי. לא משנה איזו פצצה תהיי - עלגות תמיד תדחה אותי.
עובר בין הבלוגים ומחפש את הזיק המיוחד שיגרום לי לחיוך של מי שיודע שהוא מצא...
משם יתחיל מסע הצייד והרוך, זה שיטלטל אותנו בין ובתוך הסערות.
איפה השפחה שתטפל בי עכשיו?
תפתחי מפה, סעי צפונה, טיפה שמאלה ואת אצלי.
הצלפות... כשאבריא :)
"בטחי בי" אני אומר לה בשקט, שחררי את הצעקה שלך אל השתיקה שעוטפת.
ני
עירומה, גופה חבוק בחבלים המלופפים, עומדת נוטה על פי תהום. לא מעיזה עדיין לשחרר את אצבעותיה המלבינות באחיזתן.
"בטחי בי" אני אומר, "לא אניח לך ליפול". סביב גופי כרוך החבל שלה, אוחז בו בכל כוחי. מביט אל עיניה הקרועות מחרדה, הדומעות.
מלטף אותה במילותיי, לאט, מבטה הופך שקט יותר, גופה נרגע. מקשיבה לי, נשענת על החבלים מעל התהום, מניחה לזרועותיה לצנוח לצדי גופה.
שוקעת אל המילים והביטחון, דומעת. ככל שגופה נרפה יותר, כך זולגות הדמעות, שוטפות את פניה. מתייפחת.
השתיקה עוטפת אותנו, חשכה מוחלטת מסביב, ושנינו במרכז אורות המכונית.
בוכה, עד שנדמה שהיא לא יכולה להכיל עוד, ראשה מתרומם, מביטה אל השמים
והכאב בוקע, צורחת אותו בכל כוחה.
אני מחזיר אותה אליי. מרוקנת היא נשענת, וסביבנו שתיקה.
מסתכל עלייך...
תובע אותך לי,
במבט שגורם לך לרעד ולפיק הברכיים.
את יודעת שבעקבות המבט
ייפסקו השאלות
ואאסוף אותך אליי.
כמה את קטנה מולי.
המבט שבעקבותיו תשלח היד אל בין
הרגליים שתנסי להדק מולי
כשאסיט אותן בתנועה חדה.
אני תובע אותך לי.
חסרת נשימה ומתחננת, את מתמסרת
לאצבעות, ליד, לאיבר שלא ברור לך
אם את מבקשת את כולו בך -
או להימלט.
ילדונת, אני תובע אותך לי.
שלב שכולו טיזינג זהיר ועונג שנבנה...
עונג.
אני דאדי בנשמתי ואני מחפש את הילדונת שזקוקה לחינוך, להכוונה, שתתמסר לכאב שאעניק לה ולשליטה המנטלית.
ילדונת שבהסדר הראייה שלנו תבין שניפגש פעם בשבוע ולא יותר, כי הדאדי שלה עסוק ונשוי מאוד. ילדונת שתשתוקק למפגשים הללו ואל הסערה שאביא לפגוש בה.
ומתוקה שלי, אני אאחוז בנשמתך לא פחות משאאחוז בגופך.
אני אלטף ואכאיב, אקשיב ואצווה, אקח ואתן לך אותך בתמורה, סוערת, כנועה, רעבה תמיד גם כשאשביע אותך.
את הסקס תצטרכי להרוויח באופן קבוע, במשחקים של כאב ועונג, בטירוף חושים תמידי.
אם את מאזור הצפון או ניידת, בגיל 35-55, את מוזמנת לשלוח אליי הודעה לפרטי.
