את הביקורת על הספר אתחיל דווקא בנקודה שהפריעה לי בזמן קריאתו.
שמו של הספר: המילון מפרש את המילה פונדמנטליסט כ"קנאי דתי קיצוני". שם מתחילה הבעייתיות שלי עם הספר הזה, בשאלה איך אתה הופך לקנאי דתי קיצוני בעל כורחך? על שאלה זו לא קיבלתי מענה לאורך כל הספר. מאחר שאני מסרבת לראות חוסר בחירה בעניין מהותי כל כך כמו האמונה ועוצמתה - הדבר הפריע לי בספר הזה. מעבר לזה, לאורך כל הספר לוגם הגיבור אלכוהול, והדבר אינו מסתדר לי עם השם שעל הכריכה, שנדמה לי שנבחר רק כדי לעודד את מכירת הספר.
אבל נניח לשם ונעבור למהות.
"פונדמנטליסט בעל כורחו", הוא ספר שהשאיר אותי עם יותר שאלות מאשר תשובות. זהו סיפורו של צ'אנגז, צעיר פקיסטאני הזוכה למלגת הצטיינות המזכה אותו בלימודי כלכלה לתואר שני בפרינסטון. עם תום לימודיו הוא מתחיל לעבוד בחברה נחשקת ובגיל 22 הוא כבר טס במחלקות הראשונות, מרוויח משכורת נחשקת ומאוהב באמריקאית נויירוטית טיפוסית.
שני אירועים משנים את חייו - פיצוץ מגדלי התאומים והמתיחות הגוברת שבין פקיסטאן להודו. האירועים הללו גורמים לו לחוש זר במדינה שאימצה אותו. רגשות פטריוטיים מתעוררים בו ויש בהם מהקנאות שגילו הצעיר כופה עליו - קנאות שגורמת לו לבחול בכל מה שהוא העריץ עד אז בארה"ב.
הספר מתאר את התהליך שעובר על הגיבור. צ'אנגז פוגש במסעדה בפקיסטאן אמריקאי והוא מספר לו את סיפורו כמונולוג בגוף ראשון. צ'אנגז הוא המארח המושלם, אולם לכל אורכה של השיחה ביניהם נשמע טון מאיים המסכן את האמריקאי.
זה ספר טורד מנוחה - בכך הצליח מאוד הסופר הפקיסטאני מוחסין חאמיד. יותר מכל הוא מצליח להעביר את התלישות, שהצעירים המוסלמים המגיעים מארצות האיסלם הפונדמטליסטי חשים בבואם ללמוד במערב, ואת הזעם שמעורר בהם השפע אליו הם נחשפים.
זה לא ספר ש"כיף" לקרוא, על אף השפה הרהוטה והזורמת. זה ספר שתפקידו לגרום לקורא לחשוב.
לי הוא גרם ואני מקווה שגם לכם.
פונדמנטליסט בעל כורחו, מאת: מוחסין חאמיד בהוצאת כתר. 159 ע"מ.
לפני 17 שנים. 5 באוגוסט 2007 בשעה 13:33
