טיפה.
לא ברמה של נגיד לצעוק, יותר ברמה של להטיל פצצת אטום.
קטן עליי.
כל חודש הלקוח המרכזי שלי מאחר טיפה בתשלום הצ'ק החודשי שהוא חייב לי. לפי החוזה התשלום אמור להתבצע בחמישה בחודש, אבל איכשהו, זה תמיד נדחה לעשרה בחודש.
גם החודש, אלא מה? החודש מנהלת החשבונות שלהם שברה שלשום את הרגל. כל הצ'קים ממתינים לא חתומים בכספת, ולפחות עד לאחרי החג, לא יהיה עם מי לדבר.
התקשרתי מראש כדי להזכיר שיש חגים ושהפעם מומלץ לשלם בזמן? ברור שכן.
אני אאלץ לקחת הלוואות לכבוד החגים בגלל שלא שילמו לי בזמן? ברור שכן כפול שתיים.
אז אני טיפה עצבנית, אבל אני שומרת על העצבים ולא מוציאה אותם על הלקוח.
1. כי אני תלויה בו.
2. אין לי שתיים. בא לי להרוג מישהו היום, סתם כדי להרגיש קצת יותר טוב אחר כך.
אני חייבת להכניס למשרד שלי עוד לקוחות. יש חוסר סימטריות בין האושר שאני מרגישה בזכות השלמות שאני מרגישה עם עצמי ועם אהובתי ובין המצב הכלכלי שקצת החמיר בתקופה האחרונה.
לפני 17 שנים. 10 בספטמבר 2007 בשעה 13:04
