הבלוג של השולט אור

רבע לאחת.
עכשיו חזרתי ממך.

בעשר הזמנת אותי אלייך אחרי שבעלך הלך לישון. עליתי על האופנוע והדרך שבדרך כלל לוקחת לי שלוש דקות, לקחה הפעם פחות מדקה. האופנוע שלי היה הרכב היחיד על הכביש. זו הייתה תחושה מוזרה.

הגעתי בזמן כדי לגלות שאת בדיוק כותבת את הפוסט האמיץ ביותר שקראתי עד היום. ישבתי לצדך והרגשתי איך הלב עולה על גדותיו מאהבה אלייך. הערצתי את האומץ שלך כשהסתכלתי על הפנים שלך אחרי שפרסמת, וחשבתי לעצמי שאהבתך השכיחה ממני את כל הנשים שאהבתי בעבר. אי אפשר להסביר את זה, זו פשוט הידיעה שסוף סוף הגעתי לאחת אותה חיפשתי כל ימי חיי.

אחר כך צפינו בהקלטה ובזמן שליטפתי אותך נרדמת. מתוך שינה גנחת גניחות קטנות של עונג עם כל ליטוף, והזדקקתי לכל שליטתי העצמית כדי לא להסיט את הגופיה שלבשת מעל שדייך, ולא לקחת את פטמותייך אל פי. ידעתי כיצד ישמעו הגניחות הקטנות שאת גונחת מתוך שינה, כשהן יהפכו לעמוקות יותר בזכות התאווה שאצוק אל גופך. שוב ושוב הזכרתי לעצמי שהוא ישן בחדר השני.

במקום לנשק לפטמותייך נשקתי ללחייך, לעינייך ולשפתייך, וליטפתי את כולך. העברת מעל לראשי את זרועך בחיבוק מקרב ואני על ברכיי לצד הספה עליה שכבת, עצמתי עיניים מתמכרת לעונג.

"את רוצה שאשן איתך?" לחשתי לך, ואת הנהנת וחיזקת את אחיזתך. "מתוקה שלי, אם אשן איתך בתנוחה הזו לא אוכל לעולם לעמוד שוב." חייכתי אל אוזנך. מתוך שינה צחקת אבל סירבת להתחשב בתנוחה שלי. חיבקת אותי קרוב ואני חיבקתי אותך, ועצמתי עיניים וידעתי שאני מוכנה להעביר כך לצדך את שארית לילותיי.

לאט הערתי אותך כדי שתעברי לישון במטתך. אני אוהבת את החיוך המתפנק שלך כשאת מתמתחת מתוך שינה אל הנשיקות שלי. אספתי את חפציי וסייעתי לך להתרומם. ליד הדלת עוד נישקתי אותך שוב, יודעת כמה אתגעגע לערבים הללו בהם אני מרדימה אותך, כשתסעי בעוד ארבעה ימים לתאילנד שוב.

במעלית ניבטתי אליי במראה בעיניים שלוות ובחיוך מאושר. שוב עליתי על האופנוע ושוב הדרך הייתה לי קצת מוזרה. היא הזכירה לי את הסרטים על סוף העולם, בהם רק לאדם אחד יש עוד כלי רכב שמתפקד. אורות הרמזורים היו לא רלוונטים כשנהגתי בזהירות בין הילדים הרוכבים.

עכשיו אני כאן ואת במיטתך, אבל הריח שלך עוד עולה באפי והידיים מדגדגות בתחושת עורך. אני אוהבת אותך אשתי. שינה מתוקה לך וחלומות פז פרח שלי.