לפני 16 שנים. 23 ביוני 2008 בשעה 19:24
הם כל כך יפים שזה לא יאמן.
הקטנה דומית, זה באמת ברור. היא רק מעווה את שפתיה בחוסר שביעות רצון, וכבר כולנו נעמדים הכן לרצונה. תראו לי עוד דומית שבחצי יום הצליחה להשפיט ככה שתי דומיות ידועות ובעלות ותק...
והוא...
הוא נשמה טובה ומתרפקת. הוא מתוק ויפה ובא רק לנשק את כולו בלי סוף...
והיא...
אני מטורפת על העיניים החכמות שלה (מלידה יש לה אותן), ורק רוצה לערסל אותה, לחבק ולעשות אותה מאושרת...
והוא...
הוא תוקע גראפס ואנחנו מאושרות... הוא נרדם ואנחנו מעניקות לו אצבע שיאחז בה... הוא פרח קטן ומושלם של אושר.
ואשתי...
היא חיי, היא אהבתי, היא מימוש כל החלומות שחלמתי בחיי.
היא אהובתי היחידה.
ויקרים שלי,
אני ארבעים שעות בלי שינה ולכן לא הגבתי למברכים.
אגיב מחר-מחרתיים, כשאמצא דקות של שקט לא מותש.
אוהבת,
אור