לפני 17 שנים. 23 בספטמבר 2006 בשעה 23:42
כשהלילה נוקש על זגוגית חלוני
ואורות הרחוב מלטפים את הבית,
בחיוך מביאה אל שפתיי - כותנתך
ושלווה מתפשטת כשעונג גופך,
ממלא את תוכי בניחוח המתק.
בשנתי השקטה את נמצאת עמדי
וברגע קימה אל קולך אתעורר,
אחבקך אהובה כי תמיד את איתי,
ממשית כאוויר הממלא ראותיי.
כשתסעי לנכר אלטף את לבך
המרחק לא יוכל אהבה להשכיח,
סעי שלווה כי עינייך מביטות מתוכי
ולעד משכנך בלבי קבוע.
כשתשובי אחליק בידיי תלתלייך
ואשאף בחיבוק את מסע נדודייך,
ולבך שיפרח יזכך את לבי,
בדמעה ובצחוק השיבה והאושר.
