בחמישה באוקטובר אבא שלי אמור לעבור ניתוח להוצאת גידול שפיר מראשו.
בפעם הראשונה אבא שלי דיבר איתי על הסיכסוכים שיש לו עם אחיו ואחותו. אבי אחראי על כספיה של סבתי, הוא הילווה לה כל חודש כסם למימון המטפלת שטיפלה בה, ומשך בהמשך החודש את אותו הסכום מחשבונה. זה היה ההסכם ביניהם. מאז ומעולם הוא שטיפל בכל ענייניה הכספיים. לא פעם הוא שילם מכיסו (הדל) סכומים לא מבוטלים כדי לטפל בה. רק בשנה שעברה כשהוא בא לביקור מולדת, במו ידיו הוא שיפץ לה את חדר האמבטיה כולל החלפת האמבטיה עצמה, כל זה עם גב שבור כשהוא חי על מורפיום נגד הכאבים איתם הוא מתמודד 24 שעות ביממה.
בתחילת השבוע כשאבא שלי דיבר איתי על הניתוח, הוא אמר לי "אם יקרה לי משהו הם ינסה לטנף את שמי. הם יטענו טענות שונות כנגד הדרך בה ניהלתי את הכספים של סבתא. אני שולח אלייך בדואר רשום סימוכין לכל אגורה שהוצאה בחמש השנים האחרונות. תגני על השם שלי ילדה שלי."
הבטחתי לו שאגן על שמו בכל דרך אפשרית. זה האבא שלי, אני יודעת כמה הוא ישר. אבל הפחד התחיל לחלחל.
זו לא הפעם הראשונה בעשור האחרון שהוא עובר ניתוחים. מחלקם חששתי שהוא לא יקום. כולם היו קשים. אבל מעולם הוא לי ציווה לי הוראה כזו של הגנה על שמו הטוב אם הוא ימות.
אני מרגישה שהופקדה בידיי צוואתו ואני מתה מפחד שאאבד אותו.
הוא עוד צעיר כל כך, בן 62 בסך הכול. איך שהוא מקננות בגופו לפחות שמונה מחלות נדירות שהורסות את גופו לאט אבל על בטוח. לאף אחד לא ברור איך הוא חטף את הווירוסים הנדירים הללו. והמחלות הללו בנוסף על הנכות הקשה בגבו ממלחמת יום הכיפורים, הופכות את גופו לשבר כלי.
אבא שלי תמיד היה גבר יפה. גם עכשיו כשהוא הרוס מכאבים הוא מקפיד לטפח את הופעתו. חשובה לו אהבת הנשים גם אם הוא נאמן לאשתו 😄
כבר שבוע שאני בהדחקה. שנים שאין לי דרכון, לא נסעתי לחו"ל כבר עשרים שנה, אז מי צריך? ואני יודעת שביום שני אסע למשרד הפנים להוציא דרכון לא כי מחכה לי נסיעת תענוגות, אלא כדי שאוכל להיות מוזנקת לצרפת לשבת לצדו במידת הצורך.
לפעמים אני חושבת בשבוע הזה, שהקדשתי כל כך הרבה עוצמות רגשיות למה שקורה כאן כדי לברוח מהפחד מלאבד את אבא שלי. קל יותר להתעסק בווירטואלי מאשר בפחדים האמיתיים מלאבד את אבא.
ביתה של סבתי הושכר השבוע. אני צריכה לנסוע לביתה כדי לקחת משם דברים ששייכים לו. גם את זה אני מדחיקה. פתאום לדברים הקטנים יש משמעויות מאיימות כל כך.
לפני 17 שנים. 24 בספטמבר 2006 בשעה 11:06
