את יושבת מולי בחלוק הלבן של בית המלון המפואר בו את משתכנת. מחוייכת כולך אחרי יום שכולו התרגשות ועונג.
מתאים לך ללכת לבית חולים לפילים כפי שמתאים לך לסייר במקדשים היפים ביותר שקיימים.
אני אוהבת אותך.
אוהבת את החיוך שלך.
לא יכולה להפסיק לנשק אותך מולי.
אפילו משם את טיזרית, ואני... אני מתה מגעגוע ומתשוקה אלייך 😄
זה כבר עוד שבוע וממש טיפה. בשבת לפנות בוקר את תנחתי ישר אל זרועותיי.
אלוהים כמה אני אוהבת אותך, איזו מתנה מדהימה הענקת לי באהבה שלך.
מחר אני אצלך בבית, מתעתדת לבצע בו כמה תיקונים שישמחו אותך כשתחזרי. כשאתקין לך את התריס בחדר העבודה שלך, אדע שהוא יצל עלייך וינעים לך את זמנך שם.
אני יודעת שאעבור בבית שלך ואעבור באצבעותיי על שולחן העבודה שלך, אשב בכסא שלך וארגיש אותך קרובה כשאסתכל על התמונות הקטנות שתלית ממול על הקיר, כדי שיהיה לך נעים להסתכל.
אני מלאה בך עכשיו. הנשימות נושמות אותך.
את אהבת חיי.
לפני 18 שנים. 6 באוקטובר 2006 בשעה 16:36