לפני 17 שנים. 1 בפברואר 2007 בשעה 20:15
אין לכם מושג כמה אנחנו עבדים לשעון.
מאז אתמול כל שעוני הקיר שלי ארוזים ומתקתקים בארגז.
ביומיום אני יושבת מול קיר עליו תלוי שעון. זה חלק מהפריקיות שלי לשליטה - אני חייבת לדעת כל הזמן באיזה חלק של היום אני נמצאת. השעון הזה עוזר לי לוודא שאמלא את כל מטלות העבודה שקבעתי לעצמי.
בבית איני נוהגת לענוד שעון יד, זה נורא לא נוח. מאתמול בערב - הזמן בו ארזה אהובתי את השעונים - הזמן הפך פתאום לנזיל לי. בלי מחוגים שיתחמו את הזמן, המשכתי לארוז עוד שעות לאחר לכתה ופתאום נהיה שלוש בלילה.
הערב מראש אני הרוגה. תכננתי לארוז עוד היום אבל אין לי כוח להחזיק את העפעפיים פתוחים. אזפזף עוד כמה דקות בין הערוצים שבטלביזיה לבלוגי הכלוב ואנחת לשינה.
כולה עשר בלילה, אבל עכשיו כשאין לי שעון זמין במיידי, אני הופכת להרבה יותר קשובה לגוף שלי.