הבלוג של השולט אור

לאט חוזרת לעצמי, מחזיקה לי את השקט ואת השלווה.

חפרתי בימים הללו הכי עמוק שאפשר לתוכי, התמודדתי עם תחושות שמעולם לא העזתי להתמודד איתן ועכשיו אני מחזירה לי את השליטה ואת ההווה.

לא הייתי יכולה לעבור שמינית ממה שעברתי בימים הללו בלעדייך אשתי. בטח שלא הייתי מצליחה לעבור את כל זה ולהישאר שפויה. הלכתי על הקצה ועד הקצה, וחזרתי ממנו בעזרתך - מותשת, כואבת ושלמה מתמיד.

את עוצמת התהליך שהיה רק את ואני יודעות. את פירותיו שתינו נקטוף בזוגיות שלנו וביומיום.

אחרי כל מלחמה ואפילו אם מנצחים בה, יש את התשישות. המבט עוד נושא את אימת המראות. אין בי שמחת נצחון, יש פשוט ידיעה שניצחתי, ושניצחתי בזכות האהבה שלנו.

תודה שעמדת לצדי אהובתי. תודה שלימדת אותי באהבה שאת מעניקה לי, להיות מסוגלת לבוא אלייך, לראשונה בחיי ולומר "אני צריכה שתשמרי עליי עכשיו". אף פעם לא אמרתי את המילים הללו, לא כילדה ובטח שלא כאישה.

תודה אשתי.

אני רוצה גם לומר תודה לחברים שהתקשרו והיו כאן בשבילי ובמיוחד לפרח, לסוכנוש ולצ'יטה. אנחנו לומדים מי הם החברים שלנו בעתות מצוקה. תודה על ההקשבה, על החיבוקים ועל הנכונות לעזוב הכול ולבוא פשוט כדי לחבק מקרוב.