סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הבלוג של השולט אור

על האהבה והזוגיות. על שליטה, סשנים ומה שמלהיט. על חברים, ספרים ועל היומיום.
לפני 17 שנים. 17 במרץ 2007 בשעה 13:28

אני מרגישה כמעט צורך להתנצל בפניכם על החשיפה של הפוסט מהלילה ועל זה שיבוא כאן. אבל אני לא יכולה לעצור את המילים. אני חייבת לשחרר אותן ואת הרעל שבתוכי.

בת תשע וכמה חודשים לא יכולתי עוד לשאת את האונס אבל גם לא יכולתי לספר את האמת. הלכתי ושיקרתי. סיפרתי לאבא שלי שמרק קרא לי אליו לחדר השינה כשאמא לא הייתה בבית. שהוא הזמין אותי לעלות למיטה שלו ושל אמי, שהוא לבש רק תחתונים ושברחתי.

האמת סיכנה את אמא שלי, אבל השקר היה מספיק קרוב למציאות כדי שאולי הוא יפסיק את האונס.

אבא שלי סיפר לאחיו. כעבור שנים נודע לי שויקטור - אחיו של אבא שלי, רצה לאסוף כמה בחורים מאזור מגוריו וללכת ולקרוע את מרק במכות. חבל שזה לא קרה. אבא שלי התעקש לעשות את הדברים לפי הספר.

ביום שישי סיפרתי לאבא שלי את הסיפור הזה. באותו הלילה ישנתי אצלו. באמצע הלילה הוא וויקטור העירו אותי. הם רצו לחקור אותי שוב. לא היה להם מושג כמה אני מורגלת בכך שמעירים אותי בלילה.

חזרתי על הסיפור. למחרת בבוקר אבא שלי פנה אל אמי וסיפר לה. היא הגיעה נסערת כולה אל בית סבתי. "תגידי ששיקרת, את שקרנית, זה אף פעם לא קרה", היא צרחה עליי בוכה את נשמתה.

לא יכולתי לראות אותה סובלת כל כך. הודיתי ששיקרתי, שהמצאתי הכול. כמה רווח לשניהם. שוב הייתי הילדה הטובה שעומדת בציפיות.

מאז ועד גיל 14 אבא שלי מעולם לא שאל אותי שוב על המקרה ההוא. אמא שלי הדחיקה את המקרה ההוא שזכור כל כך טוב לי, לאבי, לסבתי ולויקטור. אבל אמא שלי האשימה את עצמה בכך שבהיסטריה אליה היא נכנסה אז, היא גזרה עליי עוד שנים של אונס. מאז שידוע לה בוודאות שמרק אכן אנס אותי, היא מוכנה להישבע שהאירוע ההוא מעולם לא קרה. פעם כעסתי על ההדחקה ההיא שלה, היום אני מבינה אותה.

הסיפור שסיפרתי גרם למרק לפחד. למשך כמה חודשים האונס נפסק. שוב הייתי בטוחה. אבל אז באה מלחמת יום הכיפורים ואיתה הפציעה של אבי בגב. פציעה שהכניסה אותו לחודשים של טיפולים ואישפוז והאונס שוב חזר כששוב לא היה מי שיגן עליי.

הניתוח העכשווי של אבא שלי שהיה אמור להתבצע ביום חמישי נדחה למחר או למחרתיים. לא הצלחתי להבין למה אני מגיבה אל הניתוח הזה בכזו שנאה ובניתוק. לא הבנתי שהשיתוק שהניתוח עלול לגרום לו מחזיר אותי לשיתוק שנגרם לי כילדה. שיתוק חוסר האונים של מי שחזרה להאנס מיד לאחר הפציעה שלו.

בגיל ארבע עשרה סיפרתי לאבא שלי את האמת. לא מרצוני עשיתי את זה. הוא דרש לקרוא את היומן שכתבתי. סירבתי. אחרי המון חקירות שלו הוא שאל שוב "אבל מה כתוב שם שאת מסתירה?". פרצתי בבכי, "כתוב שם שמרק אונס אותי". את התגובה שלו לעולם לא אשכח "תמיד חשדתי."

בשבועות האחרונים הזעם מציף אותי שוב ושוב זכר אותה התגובה. זעם שבא אחרי שנים של הדחקה שלו. אם חשדת איך יכולת להתעלם בשם החולשה שלך מהעובדה שהבת שלך נאנסת? איך העזת? לא מעניין אותי כמה חלש היית, לא מעניינת אותי הפציעה שלך, לא מעניינים אותי הפחדים שלך. יותר מדי קל היה לך להיות חלש ולהניח לי להיות החזקה בשבילך, ובלבד שלא תאלץ להתמודד עם העובדה שהבת שלך נאנסת מגיל 6 ועד גיל 14. אני לא יכולה לסלוח לו על החולשה שלו. יותר מדי שנים הבנתי אותה ולא עוד.

התפקיד של הורה הוא לשמור על הילד שלו ובעיקר מול שואה שכזו. הייתי מתאבדת כדי להגן על הילד שלי, ואני לא מוכנה להסתפק יותר בפחות. הגיע לי שאבא שלי ישמור עליי במקומות בהם לא יכולתי לספר לאמא שלי כי הייתי חייבת להגן עליה מפני רצח.

שני הגברים שהיו אמורים לספק לי הגנה בילדותי בגדו בי. אבא שלי בחולשתו ובהתמכרות שלו אליה עד שהוא שכח את תפקידו, ומרק באונס שלי.

לא ישנתי הלילה. בארבע וחצי אהובתי עלתה לכאן, קראה ומיד התקשרה אליי. במשך שעתיים היא ניווטה בעדינות ובזהירות את דרכה אליי. בסופן של אותן שעתיים היא לקחה אותי למיטה והרדימה אותי כפי שמרדימים ילדה. תודה אשתי. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך.

התעוררתי לפני שעה כשאני כואבת, אבל הכאב שקט יותר. כועסת, אבל הכעס הוא לא זעם שמסמא אותי. אני מקווה שהרגשות שלי יחזרו להיות תחת שליטה בימים הקרובים. פשוט היו יותר מדי טריגרים בימים האחרונים. איפה שהוא ידעתי שההתפרקות מתקרבת. העבודה עם הפסיכולוגית שלי מובילה אותי למקומות העמוקים והבטחון שבקשר שיש לי עם אהובתי, נותן מקום גם למקומות הללו.

תודה לכולכם על התמיכה שקיבלתי מכם בתגובות ובמכתבים ששלחתם אליי. אין לכם מושג כמה עזרתם.

אור

מביט לרגע - אלוהים אני בלי מילים ומוצף בדמעות כאן מאחורי המקלדת . 1000 חיבוקים חמים . בעצם מיליון .
לפני 17 שנים
פעם פרח​(נשלטת) - חיבוקים יקירתי
אוהבת אותך מאוד
לפני 17 שנים
שפחריפה - החשיפה של עומק ההתמודדות שלך מגלה אשה מדהימה ואמיצה. הפגיעות שלך חושפת חוסן לא רגיל.
מחבקת אותך.
לפני 17 שנים
Shimmy​(נשלט){Vents} - קשה לדעת כמה גדול היה החשד של אביך ואיך הוא חי איתו.
לפעמים אנחנו לא רוצים להאמין גם כשהאמת מונחת לפנינו .

הרוע הזה מאחרייך, את חזקה בצורה שלא תאמן
זה הכי חשוב .
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - לא משנה בכלל כמה גדול היה החשד. אם היה שמץ של חשד הוא היה חייב לבדוק ולא לקבור את הראש בחול. אני אוהבת אותו אבל לא אוכל לסלוח לו לעולם על הבגידה ההיא.
לפני 17 שנים
Shimmy​(נשלט){Vents} - יקירה, לשמחתי אני אף פעם לא אוכל להבין אותך.
ברור לי לחלוטין שהתחושות שלך באות ממקום עמוק של כאב של ילדה שרצתה שיצילו אותה מהרוע המחליא הזה.

מדהים כמה את זוכרת את התגובה ההיא, כמה זה נחרט בך, נצרב אצלך.
הוא זוכר את התגובה ההיא?
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - כן הוא זוכר.
לפני כמה שנים שאלתי אותו על התגובה ההיא. התשובה שלו הייתה שהוא חשד אבל שהוא לא היה מסוגל להתמודד עם זה.
לפני 17 שנים
Shimmy​(נשלט){Vents} - סיטואציה מסריחה.
מסריחה ומרתיחה את הדם.
לפני 17 שנים
Belisana​(שולטת) - אהובה שלי, בכל פעם מחדש אני נדהמת מול העוצמה שלך והעוצמה היא להיות מסוגלת גם להתחבר לחולשה, לעבור דרך האש ולצאת ממנה מזוככת, לדעת, להרגיש, להבין, לכעוס, לזעום ולהשלים. אחרי הכעס הזה תגיע ההשלמה. אחרי ההשרדות יבוא השיקום האמיתי. זה רק שלב מותק ואת מדהימה והויתור שלך על הגוד לוקינג שלך גם כאן, כדי לצאת עם האמת שלך - מעורר כבוד.
אני מעריצה אותך על מי שאת בכלל ובמיוחד אחרי מה שעברת בחיים ואני אוהבת את הילדה שבך והאשה שבך.
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - אהובתי,
אחת המתנות היותר גדולות שנתת לי בקשר שלנו - היא האפשרות להיות גם חלשה. לימדת אותי לבוא ולומר "קשה לי, אני צריכה שתגיני עלי עכשיו". לימדת אותי שאני לא צריכה להיות רק חזקה ורק להגן, אלא שגם לי יש את המקום בו מותר לי להיות קטנה. אין לך מושג כמה עצומה המתנה הזו שנתת לי. אין לך מושג כמה טוב לדעת שסוף סוף יש אדם אחד בעולם פרט לפסיכולוגית שלי, שאני בוטחת בו לחלוטין. את האדם הזה אשתי. תודה לך.
לפני 17 שנים
scarlettempress{L} - אל תתנצלי ואל תעצרי את המילים, תוציאי החוצה את כל מה שאת צריכה.
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - תודה לכם. קשה לי להודות לכם אישית הפעם, קשה לי לכתוב אליכם אישית. אבל התודה שלי הכי אישית והכי עמוקה שיש. תודה שאתם מקשיבים לי ומחבקים. הזדקקתי בדיוק לזה.
לפני 17 שנים
זרתוסטרא​(אחר) - אני פשוט בלי מלים
קורא ומנגב את הדמעות

אלוהים איך אפשר
שרק יהיה לך כוח להמשיך ולהתמודד.
לפני 17 שנים
צ'יטה​(שולט) - רק כרגע קראתי את שני הפוסטים
עיני מוצפות דמעות
כוסאוחתוק, כמה רוע יש בעולם הזה
פשוט כואב לי בלב
חיבוק גדול אישה מדהימה
}{
לפני 17 שנים
דולי .​(שולטת) - עכשיו קראתי , המומה.
חיבוק ענק.
}{
לפני 17 שנים
השולט אור​(שולט) - תודה חברים אהובים שלי }{
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י