עמוק אל תוך הלילה אני משתמשת בידיעותיי כדי לערוך את "צומת חולון" שקלייר כתבה.
הבטחתי לה לפני שנה שנשלח את הספר שלה להוצאות הספרים, אבל בדרך היה צריך לערוך את הספר כמה וכמה פעמים.
הפעם זו העריכה הסופית ואני מבצעת אותה. קלייר קראה אותו כל כך הרבה פעמים, שמבטה חולף מעל המילים במהירות שלא מניחה לה לערוך אותן.
הסיבה האמיתית לרוח ההתנדבות שנפלה עליי היא שבזמן האחרון אני מרגישה צורך לכתוב, אבל ההתחייבות שנתתי לה בזמנו הייתה, שלא מתחילים ספר חדש לפני שהקודם יוצא מהבית אל ההוצאות. הבטחות צריך לקיים 😄
זהו. סיימתי לעבוד הלילה על שליש ספר ואני מעריכה שבתוך כמה ימים אסיים ואז נשלח אותו. מספיק עם העיכובים. יש את הפחד שהספר יידחה על ידי הוצאות הספרים. אני מזכירה לעצמי שהמינגווי נדחה לפחות 60 פעמים לפני שקיבלו חומר שלו לפרסום.
כל החיים ידעתי שהאמנות שלי ושל כולנו עומדת מעל הכול, ושזו אמנות שלא תיווצר כדי להישאר במגירה. הגיע הזמן להפסיק לחיות את האמנות רק ליד הדבר האמיתי ולהתחיל לצאת איתה אל העולם. אני מאמינה בספר הזה כפי שאני מאמינה במחזה שכתבתי בזמנו, וכפי שאני מאמינה במוזיקה שלנו. הגיע הזמן לעשות ולא רק לחלום.
לפני 17 שנים. 23 ביוני 2007 בשעה 22:49
