אין כל רע באמת

אני זוכרת את עצמי מאז ומעולם חוששת מגברים.
בערך בגיל עשר או אחת עשרה, זכורה לי היסטריה קטנה בכל פעם שהייתי חולקת מדרכה עם אדם ממין זכר.
איך הגעתי לזה?
"פשוט אימרו לא". מכירים?
אפשר להגיד שהתמכרתי לתוכנית הזו.
אפילו לכם, שמבינים ולא שופטים, אני קצת מתביישת להודות בכך, שלמרות שהראו שם דברים מזעזעים (איך אסור למבוגרים לגעת בילדים...-למען השם מי נותן לילדים לראות דבר כזה!),
הזעזוע שלי לווה בתחושת ריגוש.
כמו גם בכל אותן סצנות אלימות של אונס נשים והתעללות בסרטים וסדרות מתח.
פחד מצד אחד, ומשיכה למקום של חוסר האונים מצד שני.
הייתי, עד לא מזמן, בטוחה שאני חולה.סוטה. מוזרה כזו. והפחד התגבר בהרבה.
כי לעמוד על קצה של צוק כשכל מה שאתה רוצה זה לקפוץ- זה הרבה יותר מפחיד מסתם לעמוד על קצה של צוק ולהתרשם מהנוף...

ואז הגעתי לכאן. ואז אותה פגישה עיוורת וכואבת ומשחררת.
ואתם. והבלוג הזה. והמילים האלו שמיתקתקות לי מבין האצבעות.
זו אני.
וזה בסדר.

לאט לאט אני מבינה כמה שגוי זה להסתיר מפני עצמך את התשוקות שלך.
ואני גם מגלה בליבי חמלה גדולה על כל אלו שהתשוקות שלהם קשות יותר- והרבה פחות מקובלות חברתית משלנו... (ולפני שאתם קופצים- לא. אני לא חושבת שזה לגיטימי.אני לא חושבת שצריך לשחרר את כל האנסים, פדופילים ושאר עבריני מין כל שלל גווניהם. אבל צריך להשקיע יותר משאבים בעזרה לאנשים האלו. אני יודעת שהם הורסים את חיים שלמים של אנשים ונשים, אבל בשביל למנוע-
צריך לפנות לאנשים האלו ממקום של סיוע ולא מתוך פחד).

ופתאום גם חבורה של רוסים שיכורים, גם ערסים באמצע הלילה וגם סתם גברים כוחניים
מגלים לי את פניהם האמיתיות. האנושיות. העדינות.
הפחד נעלם.

אוהבת,
מקווה שלא הזדעזעתם מכל עניין העזרה לעבריני מין.
אם כן- שימו את עצמכם בעולם שבו התשוקות שלכם הן אסורות על פי חוק, ונראה איך זה זורם לכם...
זה היה הכלא המחשבתי שלי. שם הייתי ומשם יצאתי.


free at last!

לילי

הרגע הזה חוזר אליי.
כמה כאב לי. המח שלי חדל לעבוד. בנס הצלחתי לבטא את המילה הזו.
כל כך כאב לי שבקושי יכולתי לדבר. ובכל זאת שמעתי את עצמי צורחת אותה.
ואז בכי.
האמת, זה היה נחמד לבכות ממקום של כאב טהור.
לא כי הרגשתי רע עם עצמי. לא כי פחדתי. לא כי הרגשתי לא נוח איתו.
פשוט בגלל שכואב.למרות הבכי, זו לא הייתה דרמה. זה פשוט כאב.

וברגע הזה הוא היה איתי. ואני אוהבת אותו על כך. אולי מבחינה סויימת, הוא זה שלא איפשר לי להפוך את זה לדרמה.

זה מצחיק כי עכשיו, אחרי התאוששות מסויימת, אני כבר לא מרגישה נורא כל כך.
אני אפילו מרגישה מחוזקת.
ויותר מזה- אני מרגישה חסרת פחד. אני מבינה, באמת ובתמים- שאי אפשר לפגוע בי.
יש בי הרבה בילבול- ולפרקים הרבה גועל /חרמנות/ אי נוחות/דיכאון.
אבל ברגע שאני מתבוננת עוד קצת פנימה- אני מגלה שאני עדיין שלמה ותמימה כמו הכל.
יש לי בפנים שלווה ניצחית. איזה גילוי אדיר.
אני מקבלת את עצמי. אני רואה את הכל. התמונה, למרות הכל, מתבהרת.
נו, גם זה בטח יעבור...:)

תעצמו עניים ותסתכלו רגע פנימה. שנוכל להנות ביחד...
אוהבת מאוד
לילי

אני מרגישה רע.
כאילו שהייתי מאוד מאוד רעבה.
ועברתי ליד מסעדה לא מוכרת. ובחרתי מנה שאני לא מכירה. בשביל לגוון.
והמנה הייתה מתובלת בתיבול לא לטעמי.
אבל הייתי רעבה. אז אכלתי.
ועכשיו יש כאב בטן ושנאה עצמית ותהום של דיכאון ורק אצבע אחת של שפיות מחזיקה אותי.
הוא עשה את שלו. הוא היה גם נורא וגם נפלא.
היה כואב מאוד. כואב מידי.
זה, כמו שאתם מבינים, לא הלך...
אז כן זה מוזר. להתחרמן מהדיכאון. לרצות למות ולחיות חזק כל כך.
אני עפיפון. תמיד הייתי. רגל אחת בעולם הזה והשנייה אי שם...
הבדידות נשארה. זה מצחיק שיש את זה לכולם. את הבדידות הזו. אבל אף אחד לא יכול לעזור לאף אחד לפתור אותה.
אפשר להגיד שפיתחתי ציפיות...
😄

מה זאת האהבה כבינימט??? מישהוא בקהל מוכן לתת לי איזו תמונה שלמה בכל הסיפור המגוכך הזה של החיים?
לא חשבתי...

כרגיל אני שמחה. אפילו כשאני בדיכאון.

אני לא מאחלת כלום לאף אחד היום.
מה שיש זה עכשיו וזהו.
ביי

הלב שלי מלא בשמחה ובהתרגשות.
אני חושבת שאחת מהסיבות שאני כל כך מאושר היא כי מצאתי מחדש את התמימות.
פתאום אני מקבלת את היחס האהוב עליי של ילדה קטנה. ילדה שראויה לחיבוקים, נשיקות, וגם מכות והצלפות כשצריך...
זו לא הצגה. אני באמתלא מנוסה ואני לא יודעת למה לצפות.
ואני באמת נהנת מצמת הלב.
כן,אני יודעת שאני נאהבת באיזה שהוא אופן. יש אולי אנשים שיגידו שזה קצת עצוב.
שיגידו.
והחלק הכי טוב הוא שאני מקבלת צמת לב מאדם שאני מעריכה.

אני מאחלת לכם מזל טוב כשלי, הגשמה עצמית -ואיזון...
אוהבת
לילי

שלום לכולם.
אני כותבת יומן מאז שאני בת 12. ופתאום אני כותבת יומן שקוראים בו אנשים אחרים.
זה רובד חדש נוסף של החוויה שלי.

השיחות הטלפוניות וההתכתביות במסנג'ר עם האדון שלי מטריפות אותי, מסקרנות אותי ומאוד מאוד מלחיצות...
אני מרגישה קצת כמו כיפה אדומה.עליי לבחור: מצד אחד שביל נעים ומסודר,ומהצד השני כניסה לג'ונגל מלא חיות טרף וריגושים חושניים.
אם תשאלו אותי, השביל הנעים והמסודר פשוט מאוד מפחיד . כל אחד ואחת צריך, בשלב מסויים בחיים לעזוב את השביל שאמא הייתה רוצה שילך בו- ולהתמודד עם שלל התשוקות, האהבות,הכאבים והשחרור הגדול- שהחיים האלו מביאים.

אז למה לא נפגשנו היום? למה לא הייתי כבר לרגליי הגבר שישלוט בי? אין לי תשובה.
הוא היה מוכן להיפגש איתי.
ואולי אני מפחדת שאני לא אעמוד בזה מבחינה מינית. אולי הוא יגיע והתשוקה תלך לה למקום אחר.

עוד עניין שאשתף אותכם לגביו הוא הרגשות שהתחלתי להרגיש כלפיו. איך כברפיתחתי רגשות לאדם שבסך הכל שוחחתי איתו במסנג'ר ובטלפון מספר פעמים? ובכן, זה לא שאני ממש רואה את המהות שלו, אבל בשבילי
הוא מסמל את השחרור הקרב ובא מפחדיי, את האיכפתיות והנכונות לתת לי(כן דווקא לי!) המון צמת לב, ואת המשך המסע שלי בג'ונגל.

אופס חייבת ללכת
שלו וגם שלכם
לילי

מאחר ואין אדם בעולם ,פרט לאדון המתגבש שלי ,שיודע עליי ועל הכלוב- לשתף אתכם בבלוג זה כנראה האופציה האופטימלית...
אז מי אני?
אם הייתם שואלים אותי את זה אתמול בבוקר- היית אומרת לכם שאני סטודנטית שרוצה ללמוד איך להגיע למולטי אורגזמה. כן,כן, זו שורת החיפוש שהקלדתי בגוגל.
חיפשתי את האתונות- ומצאתי את עולם המלכים והמלכות.
מי שקרא את הפרופיל שלי יודע שאני עושה כאן את צעדיי הראשונים (וכבר למדתי שהטוב ביותר הוא לעשותם בראש מורכן).
אני כבר יומיים נמצאת במתח מיני-נפשי גבוה מאוד. וכן אני יכולה לגמור שוב ושוב ושוב מאוננות לבד- אבל למרות האורגזמה הסיפוק ממאן להגיע(פתאום מלפפון לא נשמע כמו אופציה כך כך גרועה...).
המבוכה שלי נפרקה מעט אחרי ששוחחתי עם משהוא שמרגיש לי מספיק חכם בשבילי.
אולי זה עקב אכילס שלי בתור שיפחה, אבל אני לא טיפשה מוחלטת.
אז הגעתי למצב שאני מצייתת להוראות טלפוניות, ואני מפחדת נבוכה,חרמנית וסקרנית.
אולי אני אפילו קצת גאה בעצמי. כי אי אפשר להכחיש את זה ואין טעם להדחיק את זה- ואולי זו טעות גדולה- אבל אם לא היה סיכון, לא היתה פה חוויה.
אולי יותר מהחשש לחטוף, להירצח ולהצטלק, אני חוששת שכשהחוויה תסתיים, החיים יאבדו קצת מהטעם.
מעולם לא עשיתי סמים קשים אבל היומיים האחרונים הרגישו תלושים מהמציאות לחלוטין.
אני רק מקווה לא להצטער על זה.
טיפים הערות והארות יתקבלו בברכה
אה ולמי שלא הבין אני כרגע תפסתי כיוון עם מישהוא. אז... אל תחכו בנשימה עצורה:)
רק אהבה
לילי



*אדוני- אני לא אחשוף אותך לעולם ואני מקווה שתיתן לי להתבטא...