דומים לא מדברים על סשנים שלהם פה בכלוב. אני לא מבין את זה כל-כך, אבל החלטתי לתרום את תרומתי הצנועה ולספר על סשן שהיה לי. אולי אחרים יתעניינו וילמדו ואולי אפילו יתחילו לספר על סשנים שלהם.
זו הייתה הפעם הראשונה שלי ושלה ביחד (הכרנו פה בכלוב כמובן), ואחרי שדיברנו איזה פעמיים בטלפון וסיכמנו על גבולות, נפגשנו אצלי בבית. היא רצתה לדעת קצת פרטים על מה שהולך להיות אבל אמרתי לה שעדיף שזה יבוא לה בהפתעה ושתסמוך עלי כי יש לי ניסיון. היא ראתה את חדר המשחקים המאובזר שלי וזה שכנע אותה שאני יודע מה אני עושה, אז היא התרצתה. אמרתי לה שבגלל שזה סשן ראשון שלנו ביחד אשאל אותה כל הזמן מה שלומה ומה רמת הכאב שהיא חווה, לפחות עד שאלמד את סף הכאב שלה. זה הרשים אותה, והיא הבינה שאני לא משחק משחקים אלא יודע בדיוק מה אני עושה.
אבל בגלל שקשה מאד לדרג כאב במילים פשוטות, סיכמנו על קודים קבועים מראש. אני ממליץ לכולם על השיטה הזו לשימוש עם כל סאבית חדשה. עדיף להשתמש בקודים שהם פשוטים ואינטואיטיביים לנשים, ובחרתי ללכת על שיטת הצבעים [=שיטת הרמזור] לפי הספקטרום שלהלן (מהקל אל קשה):
ירוק בהיר, ירוק פחות בהיר, ירוק דשא, ירוק מנטה, ירוק פיסטוק, ירוק בקבוק, ירוק זית, ירוק כהה, ירוק יותר כהה, ירוק צהבהב, צהוב בהיר, צהוב שמש, צהוב חמנייה, צהוב שלשול חולני, צהוב צהבת, צהוב מחייך, צהוב להבה, צהוב להבה חמה, צהוב להבה חמה מאד, צהוב חרדל, צהוב כהה, צהוב אדמדם, אדום בהיר מאד, אדום קצת פחות בהיר מאד, אדום בהיר, אדום סלמון, אדום דובדבן, אדום חלודה, אדום תות, אדום שושנה, אדום עגבנייה, אדום אש, אדום דם, אדום בורגונדי, שני, ארגמן, חוסר הכרה, מוות.
[* שימו לב: לסאבים זכריים כדאי לצמצם את הספקטרום קצת, נניח (מהקל אל הקשה): "הכול בסדר", "כואב לי", "הנחתי את הצוואה מתחת למיטה בבית, הו מלכתי".]
אחרי שוידאתי שהבינה מה בדיוק היא צריכה להגיד, סתמתי לה את הפה במסקינטייפ רחב והסשן התחיל. כראוי, התחלתי מהקל אל הקשה, עולה בהדרגה, כששיא הסשן היה בערך 19 שעות אחרי ההתחלה. לא אפרט את כל הסשן כמובן (כדי שלא יגנבו לי רעיונות), אבל להלן פירוט קצר של האירועים המרכזיים, לפי סדר התרחשותם:
1. התחלה:
קשרתי אותה במהופך באמצעות חוט תיל חזק הכרוך סביב בהונות הרגליים ומחובר לאהיל שעל התקרה. אני שרברב במקצועי, כך שעשיתי כמה חישובים פיסיקליים לפני הסשן וגיליתי ששיטה זו היא מהבטוחות שקיימות, מה גם שאינה דורשת יותר מדי הכנה מוקדמת ומאפשרת ספונטאניות מרבית. כשהיא הפוכה ומתפתלת כתולעת גזרתי לה את השיער באמצעות מזמרה (אני שרברב, כאמור) ונתתי למחלפות הבלונדיניות המקסימות שלה לנחות לאיטן על הרצפה, אל מול עיניה המשתאות. היא כל כך התרגשה שנדמה היה לי שהיא הולכת להיכנס לי לספייס על ההתחלה. לא רציתי להקדים את המאוחר אז השארתי לה קצת פוני מקדימה וירקתי לה על הפרצוף. זה הרגיע אותה קצת.
2. מנוחה והתכוננות:
אחרי שהורדתי אותה בעדינות ושפכתי עליה קצת מים רותחים כדי להעתיק את מקור הכאב מהשיער הפצוע למקום אחר, השכבתי אותה על הגב בתנוחת eagle spread על מיטת המסמרים שאני שומר בחדר המשחקים המאובזר-היטב שלי. אני אוהב לראות איך הן מתפתלות בתנוחה הזו ואיך מיץ התאווה שלהן נוזל על המסמרים ויוצר חלודה בדיוק במקומות הנכונים [וידוי קטן: אחרי שהן הולכות אני נוהג להסתכל להנאתי ארוכות על המיטה. יש איזור קטן של מסמרים, במקום בו נמצא איבר המין שלהן, שכבר ממש פיתח חלודה. אפשר לדמיין את הגוף שלהן שוכב שם רק לפי העיגול החלוד. זה כל כך יפה].
כשהיא אזוקה למיטת המסמרים השארתי אותה קצת לבד לנוח והלכתי לשחק סנוקר עם חברים. השארתי גם את הטלפון הנייד שלה לידה, ככה שתוכל להתקשר אם קורה משהו. רק מאוחר יותר היא גילתה שהיא בכלל לא יכולה להגיע לטלפון (אלא רק ממש-ממש כמעט 😄 בגלל האזיקים, ואני בטוח שזה ריגש אותה מאד. הייתי מת להיות שם ולראות את הפרצוף שלה כשהיא מגלה שהיא לא יכולה להגיע לטלפון בכלל (היא בטח נכנסה שם לספייס מטורף) אבל כבר קבעתי עם החברים והיינו באמצע המשחק.
3. הכנה:
כשחזרתי מהסנוקר היא כבר הייתה מעולפת ומוכנה לעבור לשלב הבא: עקירת עין שמאל. הערתי אותה במקלחת צוננת של מי קרח וניגשתי לעבודה. העקירה עצמה הייתה פשוטה וקלה יחסית, בלי תקלות מיותרות, ונעשתה בשיטה הקלאסית: באמצעות מברג, כפית, ומי חמצן. היה לה כוח סבל נאה למדי, לסאבית הזו, והיא אפילו סירבה שאשים לה פלסטר אחר-כך. כמובן שסירבתי לסירוב שלה והיא נהנתה אפילו עוד יותר מעצם ההשפלה הזו, כאילו היא איזו תינוקת שצריכה פלסטר :-).
היא גמרה 38 פעם בזמן העקירה עצמה, ועוד 17 בזמן שנפנפתי לה את הפלסטר מול הפרצוף.
4. אתנחתא קומית:
עברתי לשלב הדגדוגים. אני לא יודע למה זה, אבל אני חושב שזה הדבר שהכי קשה לסאביות ולא רציתי להקשות עליה אחרי העקירה, אז הפסקתי די מהר כדי שלא תפלוט איזו מילת בטחון בטעות, אפילו שהפה שלה חסום. למדתי כבר מניסיוני עם סאביות שכשהן רוצות להגיד מילת ביטחון - שום מחסום בעולם לא יעצור אותן. עדיף לעצור לפני.
בכל אופן, לגבי העניין הזה עם הדגדוגים, אני תוהה אם אולי זה שונה עם סאבים זכריים כי אולי יש להם יותר כוח סבל. אשמח לתובנות בעניין אם יש למישהי.
5. עלייה הדרגתית והגעה לשיא:
עכשיו התחלתי להתקדם לכיוון שיא הסשן. שמתי מוסיקה מזרחית ברקע בשביל האווירה (אבי ביטר) וניגשתי לחלק המרכזי שתכננתי לערב: שלב גיזום הגפיים. אני שרברב במקצועי, ככה שיש לי בבית מגוון רחב ביותר של מסורים חשמליים-דיגיטליים-מתכווננים-ללא טייס, ממש הקאטינג-אדג' בתחום הניסור החשמלי-דיגיטלי-מתכוונן-ללא-טייס. הכנתי קומץ נבחר מראש והנחתי אותו, לפני הסשן, בארון שבחדר המשחקים. עכשיו, כששלפתי אותם בזה אחר זה מהמחבוא שלהם, היא הבינה כמה טוב היה שבטחה בי שאפתיע אותה. עצם ההפתעה עצמה גרמה לה לגמור עוד שש פעמים.
אני אוהב לעשות קצת קונצים לפני שאני ניגש לאקט עצמו, ואת רוב הבחורות זה דווקא מדליק ועושה להן מין הרגשת ציפייה כזו, שהן לא יודעות אם הן יותר רוצות או יותר לא רוצות שאגזום להן את הגפיים. אני אוהב לראות אותן מתפתלות ככה, מתחבטות בינן לבין עצמן אם הן מסוגלות לעבור את זה, אם הן סומכות עליי מספיק, אם הן טוטאליות מספיק. בדרך כלל אני גם מבקש מהן להתחנן וזה מרטיב אותן לגמרי, אבל בגלל שהפה שלה היה חסום זה היה נראה לי בלתי אפשרי שתתחנן.
בכל אופן, המבט שלה בעיניים כשאני עושה ג'אגלינג מעליה עם שני מסורים חשמליים ופטיש 5 קילו (אני שרברב; יש לי כאלו) היה מדהים ומתחנן יותר מכל מה שהייתה יכולה להגיד אם הייתי נותן לה לדבר. היא התפתלה על מיטת המסמרים ויכולתי להריח, אפילו מבעד לריח הבנזין, את מיצי הכוס שלה יוצרים עוד קצת חלודה על המסמרים.
האמת היא [אני לא מאמין שאני מספר את זה! תעריכו!!!!!], שכאן עשיתי טעות קטנה. הריח הזה של הכוס שלה עם הבנזין, ביחד עם כל האלכוהול שהיה לי בדם עוד מהמשחק סנוקר, טיפה השפיע עלי ועל היכולות המוטוריות שלי (מזל שלא נהגתי באותו יום) ככה שתוך כדי ג'אגלינג עף לי הפטיש מהיד ונחת לה על הפרצוף. הוא שבר לה את האף וגם הוציא החוצה קצת מהעין השנייה, זו שלא עקרתי. טעות, מה לעשות, קורה.
וכאן אני חייב להגיד משהו חשוב לסאביות: תראו, זה אולי יפתיע אתכן, אבל גם דומים הם בני אדם וגם אנחנו עלולים לעשות טעויות, אפילו אם זה קורה לעיתים רחוקות. אבל סאבית אמיתית תמיד יודעת לקבל את הטעות של הדום באהבה והבנה, והסאבית שהייתה איתי באותו סשן, על אף האף השבור, הייתה באמת מוצלחת וזה אפילו הצחיק אותה, מה שהעלה לי חזרה את הביטחון העצמי. כשהצחוק עבר והשתלטתי על עצמי ועל הג'אגלינג שוב, הגיע החלק הכיפי של האקט עצמו. כאן תמיד יש התלבטות: מצד אחד אתה בעצמך כבר מת לעשות את זה, אבל מצד שני אתה רוצה לעשות את זה לאט כדי להביא אותה לספייס, אז אתה חייב לשלוט בעצמך. לכן החלטתי עם עצמי להוריד לה רק אצבע אחת בכל פעם, לקרב אותה לאט לאט, ורק אז לעבור להוריד הכול. הרעיון הסתבר בדיעבד כמצוין, ועוד לפני שהגעתי לאצבעות הרגליים היא הייתה כולה בספייס אחרי שגמרה 183 פעמים.
על האקט עצמו, ומתוך התחשבות גם בפרטיות שלה, בחרתי לא לספר כאן. מי שרוצה יכול לבקש את התיאור בפרטי, אבל גם שם הוא לא יקבל.
6. נחיתה רכה:
אחרי שהיא נשארה בלי גפיים בכלל, החלטתי שהגיע הזמן לסיים את הסשן. קצת התעייפתי כבר ונראה לי שגם לה הספיק למרות שהיא בחיים לא הייתה אומרת לי כי זה סשן ראשון בינינו והיא רוצה להוכיח לי כמה היא יכולה לקבל. זה בדיוק השלב שבו נמדד דום טוב, כשהוא יודע מה טוב לסאבית שלו אפילו יותר טוב ממנה, כשהוא ממש יכול לקרוא אותה אפילו כשהיא בלי גפיים ועם חצי פרצוף מרוסק.
התחלתי דווקא בלהוריד לה את המסקינטייפ אבל היא התחילה להתחנף שם ולהודות לי ולצעוק לי כמה אני מאסטר טוב אליה וכמה היא אוהבת את איך שאני מקלף אותה וגורם לה להרגיש בחיים, ולא היה לי כוח לשטויות האלו עכשיו. אני יודע שאני מאסטר טוב (אני שרברב, כבר ציינתי?) ואני לא צריך שהיא תגיד לי את זה כל רגע. חסמתי לה שוב את הפה, שתשתוק קצת, והיא שוב גמרה.
אחר-כך הקמתי אותה ממיטת המסמרים וגררתי אותה באמצעות הפוני שהשארתי לה מקודם (כל עכבה לטובה!) למקלחת, שם שטפתי אותה בחושניות שמיוחדת רק לי. זה חלק מאד חשוב בסשן, השלב הזה שבו אתה צריך להעלות אותה בחזרה למעלה מהמקום הנמוך הזה שהיא הייתה בו. למרות שהייתי עייף כבר, ובגלל שהיא כל כך ריגשה אותי במהלך הסשן (ועוד יותר כי זה היה סשן ראשון והיה שם חיבור מצוין בינינו), החלטתי להתעלות אפילו מעל עצמי ובמקום לגרור אותה על הרצפה, אשכרה הרמתי אותה בידיים. ככה נשאתי אותה, באקט רומנטי כאילו היא הכלה החדשה שלי, למרפסת. תליתי אותה לייבוש על חבל הכביסה והלכתי לישון, עייף אך מרוצה.
זהו.
אני חייב להגיד שזה היה באמת סשן מצוין (להתחלה לפחות) ואני בטוח שגם היא נהנתה מאד. הבטחתי לעצמי עוד אז לשתף את הקוראים בכלוב והנה אני עומד בהבטחה שלי. אני מקווה שדומים מתחילים (וגם לדומים מנוסים תמיד יש עוד מה ללמוד!) יפיקו משהו מהתיאור הזה שפה וילמדו מזה לעתיד, כמורה נבוכים. אתם מוזמנים לפנות אלי כאן או בפרטי בכל שאלה אם יש לכם, ואפילו אם מישהו או מישהי רוצים להצטרף פעם לסשן, אז בכיף. אין לי בעיה עם פומביות.
בהצלחה לכולם!
לפני 16 שנים. 9 באפריל 2008 בשעה 19:19
