לפני 16 שנים. 21 באוגוסט 2008 בשעה 9:49
התעוררתי מבוהלת, הרגשה של נפילה מצוק גבוה, הסתחררות כזאת שמבלבלת לך את כל החושים.
אני זוכרת שמשהו הרגיש לי לא נכון, בעיניים חצי עצומות הסתכלתי סביבי, לא האמנתי שכל מה שאני רואה אכן אמיתי.
ההרגשה המוזרה קיבלה הסבר במהירות.
הייתי חצי קשורה למיטה.
המשכתי לסרוק את החדר במהירות, לא זיהיתי את המקום בכלל.
היו בכל מקום קונדומים משומשים, עטיפות של קונדומים דבוקות לגופי, אני שוכבת בחוסר נעימות, קשורה חלקית למיטה שאני לא מכירה, שלוליות לא ברורות מקיפות אותי.
הלחץ השתלט עליי, דמעות החלו לזלוג מעיניי, למה אני לא זוכרת כלום, השאלה הזאת התרוצצה לי בראש והטרידה אותי מאוד.
שחררתי את עצמי מהמיטה, רציתי לקום לבדוק איפה אני נמצאת, כשניסיתי לקום מהמיטה ראיתי שמאחוריי אני משאירה שלולית של דם שהספיק כבר להספג בסדין ואני מאמינה שגם במזרון.
דרגת הפחד שלי הגיעה לשיא חדש.
בהסטריה חיפשתי את הפצע הפתוח, מיששתי את כל גופי, פתחתי את רגליי, ראיתי את מקור הדימום, כל ערוותי היתה פצועה, מלאה חתכים, כוויות, דם.
פנים ירכיי היו מסומנים היטב, החזה שלי דימם גם הוא.
קמתי בריצה לחדר האמבטיה, נכנסתי למקלחת והתחלתי לקרצף את גופי, שפשפתי כל נקודה בגוף, ניקיתי את כל הפצעים שלי, בפנים עדיין מבוהלת, מה קרה כאן אתמול ולמה אני לא זוכרת כלום, איך נתתי למישהו לעשות בי דברים כאלה, ומי למען השם עשה לי את זה, כל השאלות האלה בערו בי.
אחרי שטיפה טובה כבר נראיתי טוב יותר, חפשתי את בגדיי בחדר, גם הם נעלמו, נשארתי במגבת והתחלתי לחקור את המקום הזר הזה.
הייתי בחדר בבית מלון.
רמה בינונית, מקום לא גדול, די כעור. בלי טלויזיה, בלי שכלולים, חדר פשוט, עלוב אפילו.
אחרי ספירה הגעתי לעשרים ושנים קונדומים משומשים ועוד עשרה חדשים, סימני דם מרוחים בכל מקום בחדר, אביזרים אימתניים ישבו על הרצפה ליד המיטה, המחשבה על הפלאג הענק הזה בתוכי חילחלה אותי, ידעתי, הרגשתי שהוא היה בתוכי.
הסימנים הבולטים שעיטרו את גופי לא השאירו הרבה ספק לגבי השוט הכבד שהיה מונח על השולחן.
שאריות של נרות בכל מקום, שעווה על השטיח, על המיטה, עליי.
בין כל הרמזים נמצא מכתב.
יושב לו על השולחן, בין כל האיכס ישב לו מכתב, מעטפה בצבע תכלת פסטלי מופלא.
על המעטפה הופיעה מילה אחת – "בבקשה."
מיהרתי לשולחן, לקחתי את המעטפה, התעכבתי קצת, סרקתי אותה ונדהמתי מהמילה שהופיעה עליה, כעסתי אפילו ואז פתחתי אותה.
המכתב היה מורכב מכמה חלקים, בדף הראשון היתה הקדמה שהסבירה שכל מה שנעשה בחדר היה בהסכמה מלאה שלי ואפילו בהזמנה.
בדף הבא הופיעו בפרטי פרטים מאורעות ליל אמש.
בדף השלישי הופיע מין חוזה שאני חתומה עליו
ולסיום, שוב הופיעה המילה הזאת "בבקשה".
על השולחן היה מונח כרטיס ביקור
"החלומות והסיוטים שלכם הם העבודה שלנו"
- להגשמות צור קשר -
- אנחנו נספק לך חויה שלא תשכח\ תזכור לנצח -
ההלם היכה בי.
זיעה קרה שטפה את גופי.
התנשמתי בכבדות
ואז התעוררתי.
