הולך בקלות

המון שמות ו " הגדרות " שנתתי לעצמי בפרופיל ובבלוג היו כאילו סתמיים , כאילו מיקריים כאלה , ולאט לאט ראיתי שהם לא , הם אני הכי מחובר לעצמי שאפשר . הם היו קצת נבואה שמגשימה את עצמה אבל בהפוך , קודם הדברים קרו , אחר כך הכחשה , במקרה של הנייק , השם של הבלוג , בינגו זה נכון ופוגע לי לחיים . ( כן אני יודע - זה לא חוכמה כל כך גדולה " לנבא את העבר ")

בכול אופן העיניין הזה של המלחמה הפרטית שלי בעצלות , היה חייב להתרחש איפה שהוא , זה כבר לא היה עסק העיניין הזה של לא לזוז יותר מידי ושהכל יסתדר לי - אני מדבר על תקופה ארוכה של משהו כמו שבע שנים שלא ממש היה שום מאמץ , בלי יותר מידי תנועה ,

אז התחלתי לכתוב כאן , ( סוג של עשיה ) ואיך שהוא החיים התחילו ליהיות עסוקים לי , בקיצור זה כיף לי , וקצת כמו הסיפור על היהודי שרצה ליהיות בעליו הגאה של סוס אציל , ואז אחרי שנודע לו מחירו הגבוה של הסוס הנ"ל הלך וקנה שוט , וכל העיירה צוחקת על " בעל העגלה " שאין לו , לא סוס , לא עגלה , רק שוט .

קצת קשה , אבל שטויות , התחלתי איך שהוא לעבוד ( אני לא טפיל או משהוא לא חיי על חשבון אחרים ) אני סתם מחשיב עבודה כמשהוא פיזי , משם גדלתי , " פקידות " לא ממש נחשבת לי כעבודה . אז אני מזיז קצת את הגוף , וזה נכון לי , זה מוציא מימני כל מיני שדים ומזיז לי הרים , וגבעות בנשמה , ואני , אני אוהב לעשות מה שעושה לי טוב ,

קיבלתי מתנה , בעצם היו הרבה , אבל זאת היתה האחרונה , אחת נוספת בשרשרת , שמורידה דמעה של אושר , כיף לי תודה


http://www.youtube.com:80/watch?v=zFKIN8P2hE8

הוא זוכר הכל , אחרי עשרים שנה .
הוא עשה שטויות , שרף את הנשמה .
הלך מכות , דפוק , מסומם , לא רואה בעניים .
רק אותה , רק אותה .

היא ברחה לה רחוק , פחדה על עצמה ,
על תינוק , היא רואה מה היתה אשמתה ,
עכשיו היא סולחת , עכשיו בנוי לה , על מי מנוחות .

הוא חורבה , לא יכול לסלוח לה שככה ברחה .
שני ענקי אהבה , פרפרי חופש , היתה אש גדולה ,
והם לא נזהרו , הבית נשרף , הכנפיים , הכל.
היא לא עפה מאז , הוא כמו הנביא
לא מוצא שקט , כן דיי אכזרי .

הם שרו ביחד מה יהיה בעתיד .
הם ראו הרס , פרדה , אש , ופגישה
שני ענקי אהבה , מדברים בינהם , כבר עשרים שנה .
מדברים בשירה .

איך הוא יבוא , איך היא תנשום .
היה לה קשה , ולו לא היה קל .
שני ענקי אהבה , שמדברים בשירה
כבר עשרים שנה .

מדהימים ויפים , כמו באגדות , בשירים .
הם הלכו עד הסוף , בלי חוקים , עיגולים
הם שרו את זה , כאילו שרו את זה .
הם ראו בידיוק את מה שעכשיו .
זה יפה ועצוב , אהוב , וכאוב .

שני ענקי אהבה , שגדולים על כולם ,
שני ענקי אהבה , שגדולים על עצמם .
כבר עשרים שנה , מדברים בשירה .
שני נסיכים , יפים , משוגעים והוזים ,
שהולכים מכות כמו שני ילדים , מופרעים .

זה זז מהר , משתנה משעה לשעה , אוהבת , גוערת , שותקת , מפייס , מרצה , ושוב הסיבוב הזה ,
הם מתרחשים מהר , זאת רכבת הרים , ולי אין יותר דמעות - בהתחלה זה לקח אותי לארץ הסודות שלי מעצמי , הכל שם מוכר אבל הזוי , והיא מנערת , מרעידה אותי , ועם כל נענוע חומק יוצא לו עוד סוד , על עצמי , עם כל הרעדה יוצא תעתוע הזוי , חי , חצי לא מוכר .

והיא , היא יש לה מקצב משלה , היא לא מאיטה , לא משתנה בישביל אף אחד , היא בשכונה שלה , מכירה כל בינין , עיקול , ושדרה , יודעת לאן לוקחת/מובילה הפניה הבאה , בישבלי זה חדש , בוחן סופג , מתבונן , נותן לדברים לגעת , נמתח למקומות אחרים .

ושוב בא הסיבוב המוכר כבר . אהבה , געגוע , געירה , שתיקה , פיוס , ריצוי .
מילים זרות / נחשקות לי , לא לה , לה הן ברורות , בישבילה הן מוכרות . היא בשכונה שלה .

אני לא .

אז מה זה ? חיבוק , ליטוף , הצלפה , או יותר גרוע סטירה ?
ולמה אני לא מבין במה ואיך אני פוגע בה . אבל מרגיש כשהכאב חוזר ממנה אלי .

עונג , כאב , שנאה , אהבה , זה בערך כמו הפעולה השקטה של מנוע בוכנה ( יניקה , דחיסה , הזרקה , בעירה )

אני עוד לא ממש רגיל אז מה את רוצה ? מה את רוצה ?

איך לעשות שהרצון שלי יהפוך ללרצות אותך , שאני לא יפקשש כמו שקורה לי הרבה

איך לשכב בשקט , בלי לזוז , לסמוך , לתת לרגל היפה ליהיות מעלי , להרגיש חזק מנקודה שעד היום היתה לי חולשה , איך ?

בבקשה , תלמדי אותי מה את רוצה ?

של קיץ וגשם ,
של עצב מהול בשימחה ,

של כאב והנאה
כאלה של בטחון ומבוכה ,

עירבובים זה טעים והשיר הזה מעורבב / ומערבב מצב רוח בוב מארלי

ילד , מופקר , עצלן , מקצר דרכים ,
הכל שם לא מסתיר כלום , שובר כלים
וחוקים .

שק של צרות , כאב , וים של דמעות
אין גבולות , בכאב , בדמעות , ברצון לאהבה
לא מוציא החוצה , בורח בקלות

תזהרי , יש סערה בים הזה .
ומרגע שיוצאים , לא בטוח שחוזרים
לא צפוי , שקט , מתפרץ .

אגו גדול , מרכז העולם .
נותן המון , לוקח רק מה שתתני

נראה שולט , חזק , כאילו הכל בישבלי
הכל הפוך , הרבה נסתר , לא ממוסגר .
יכול לכאוב ,תמיד נשלט , מהמקום הכי אמיתי .

יודע להכאיב כשאני אמיתי , מתיש , כן בעיקר אותי

אז הכל כתוב , את זה לא מסתיר ,
לא מסתיר דבר , זה שם על דלת הכניסה ,
רוצה ? בטוחה ? יש דרכים ללא מוצא .
הכל כתוב , ויש לך ת'רשות לעשות כל מה שאת רוצה

לחץ היסטרי , ולא , לא כל כך הולך לי ,
בורח למקומות מוכרים כאלה שהם איך שהוא , שפויים .
ושום דבר לא נוגע , לא מצליח לחדור , מרוקן מכוחות ,

ולא , עוד לא למדתי לרצות . הבדלים בין מה שיש במילים , לאיך שאני בחיים .
הבדלים בין מה שרוצה , למה שמתאים .

בינתיים מפרק לחצים , בורח לים , למדבר , קורע ת'גוף .
שום דבר לא חודר , לא יוצא מהלופ , מין גלגל שחוזר .

מנסה לצאת מזה , לתת את עצמי , לסמוך על מה שהיא ,
היא יודעת , רוצה שאני יקשיב , היא רוצה ציות , היא שולטת

בורח , חוזר , נפתח , נאטם , לפעמים אני חושב שאני זה לא אני .
הרבה שחור , לא מצליח , לחדור , נעול , רק כשזה מגיע לשיא ,
נפתח סדק , משם הוא יוצא האמיתי , הוא יוצא בכתב , במילים.
אני יכול גם להתחבר לצלילים .

הוא בורח בבכי , בכעס , בפראות .
אחר כך הוא הופך שוב לאדישות .
חלול , לא מרגיש , מנותק , לא מצליח.

מה כבר יכול להיות , שפכתי כמה מילים חשופות .
הייתי , ניסיתי , הלכתי , ובאתי .
הכל עטוף , מרוחק פלסטי ווירטואלי .

לא מצליח לתת , לא , אני לא יודע לציית .
תקוע במשחקים של ילדות רחוקה ,
היא מלכה , ככה היא לא רוצה .

כי זה חזק , כי אף פעם לא העמידו אותי באמת מול הראי , אף פעם לא הגעתי בכלל לנקודת ההתחלה , לנקודה של אחרי המלחמה , של להפסיק לבעוט בכל העולם , ובעצמי הכי חזק , קשה לי כל הזמן ליהיות פרא אדם , וזה כמו טיסה מטורפת בירידה מפחידה , אין לי סיכוי לעצור את עצמי לבד , ונשבר לי ליהיות "מיוחד" ,

אז עכשיו זה בא אני מתחיל להבין שיש כללים וחוקים , יש דרכים אחרות , הרבה יותר קלות , אני רק צריך להתמיד לא לשבור מסגרות , לשחרר את הלחץ בדרכים לא פוגעות - בלי לבעוט , בלי לנהוג כמו מטורף , די תרגיע , תתן להגיע , והלב של כל זה בישבלי זה לסמוך , לא לשבור ת'חוקים , להתמיד , ודירבלק לברוח , בקיצור לחסום את כל הדרכים הישנות , לתת לעצמי ללכת בדרכים שהם לא מוכרות , בלי קוצים בלי לשלוף שום חודים , להפסיק ליהיות בשליטה , ולסמוך אליה , לתת לה להוביל , היא יודעת , תשכב במנוחה תן לה לדרוך , לתת לה ליהיות שליטה ,

להכנס לשם מרגש מענג , זה חדר סודי שנפתח לי עכשיו זאבים וכלבים זה אותה משפחה , המדבר ירגיע יפתח את הראש , ליהיות לבד , וללמוד לספור עד שלוש

יותר טוב ציפור אחת חופשיה באוויר , משתי ציפורי נוי בתוך כלוב בחדר על הקיר .

הכל קשור מעכשיו הכל קשור אליך , אל מה שאת , לאבן שהזזת בנשמתי ולכל מה שיוצא משם

אני יכול לחזות מזג אויר כמה חודשים מראש , צריך רק ים בלי יותר מידי בתי קומה , ואני יכול להגיד מגמה כללית לעונה שלמה , ובדיוק של יום מתי יהיה גשם , ( החורף ירד הרבה גשם ) זה שם זה ברור ,

יש מצב שבזמן האחרון עקב סערות פנימיות , התנגשות כוחות פנימית בין הרצון לרצות ( אין מצב שאני משתמש במילה הזאת - לרצות , אין מצב , זה לא יכול ליהיות , רוץ , תברח , דפוק למה תמיד אתה חייב לשבור את החוקים של עצמך , אתה לא שומע את פעמוני האזעקה )

לחופש ליהיות .כאשר ממזרח נושבת רוח השטות , צפון כרגיל מתמלא בענני מילחמה , רמה חופשית מושכת מיכיוון הים , ודרום לא צפוי ושטותי מלא מסכות הצגות והזויי ,

התנאים הנ"ל יגרמו להרבה סערות , גשמים , ורוחות , ירדו טונות של מילים , ודמעות וטרוף
חלק יהיו שטות גמורה , יהיו שיורידו גשם לרגישים שבינכם , יעלו חיוך לתמימים , וצחוק פרוע למופרעים ,
( הציניים כרגיל יגידו שככה זה רגיל , אתה לא הראשון , תרגע ילד , רד מהעץ )

בחיים האמיתיים יהיו שינויים מעניינים , עקב כניסה של כוחות חדשים , הנוצות יזהרו הצבעים יתחזקו , המרדן הלוחם התעורר משנתו הוא מוכן ודרוך , הזאב הבודד יברח שוב לשדות רחוקים , האומן משחיז עיפרון וסכין של גילוף , משתמש במילים ובדרמה מגלה / ומסווה מטשתש העיקבות ויש סיכוי קלוש שהוא יגבור על ליידי עצלנות זאת הנמה זאת שכבר שנים מנצחת בלי להזיע ,

רק הזהרתי , שהגשם קרוב אתם לא חייבים לצאת לרחוב , אם ככה במקרה עברתם , תגידו שלום , תזרקו לי עצה ( זה בסדר , אני לרוב לא מקשיב - או עושה הפוך אז לא לקחת אישית ) סתם כדי להגיד שהייתם , להשאיר בי סימן

( הכל קשור , ומוסווה בצבעי מלחמה הכל קשור אליך , מסתובבת חופשי בתוך נבכי מחשבתי , נשמתי , כן את , אותך אני שונא , בגלל שאת קושרת שולטת מעירה בי את זה , בגלל שאת יפה , בגלל שנצחת את הקרב , בלי להזיע שזאת ההשפלה הכי גדולה - עזבי שאני מבקש רשות , ומודה לך על זה - בגלל שאת עושה לי לבכות , ויש סיכוי שאני יודע ללכת מכות , פאק יו בינתים אני מרוח על הרצפה ערום וחשוף , נוטף זיעה , והרגל שלך בתקיפות עדינה מונחת לה בטבעיות על פרצופי המופתע הכואב , אולי זה מה שעושה שאני אוהב )