הכלוב הסודי

זה מה שהוא כתב לי:

לא יודע אם את נורמאלית, אבל בהחלט אידיאלית, העולם היום סובל מעודף דיעות קדומות וחיפוש אחר המושלם, אנשים ישפטו אותך עוד מבלי להכיר אותך ואת מה שעברת בחיים, יש רגעים שאנו נחוש מבוכה, אבל זה לא בהכרח אומר שהיא מוצדקת, לפעמים אנחנו פשוט עושים יותר מדי חשבון למה אחרים יחשבו, ירגישו או יגידו עלינו ומשם המבוכה,

זה טבעי להיות חריג, חריג זה מיוחד, בעבר כתבתי על כך באיזו תגובה לפוסט שכשאנחנו מתביישים במשהו שעשינו זה לא בהכרח אומר שעשינו משהו שצריך להתבייש בגללו, לפעמים אנחנו מתביישים במשהו שעשינו או בדבר מה שיש בנו בין פנימי ובין חיצוני שאנחנו יודעים שהוא לא בסדר ולפעמים אנחנו מתביישים גם כשאנחנו עצמנו יודעים שאנחנו בסדר, אבל החברה חושבת ומתייגת אותנו כ-"לא בסדר" ועל כן נגיב בהתאם על ידי בושה או מבוכה בחברה,

אני אישית חושב שאנחנו בסדר גמור, נכון משנה לי מה חושבים, האם יכילו ואיך יגיבו וכן, אני חושב שיש מה לשפר אם ישנה דרך, אבל לצד זאת גם יודע שאני בסדר גם כפי שאני, את בסדר כפי שאת, אנחנו לא שונים, אנחנו מיוחדים, ובמערכת יחסים אידיאלית כך צריך להסתכל וברמה שלמשל "זין פגום" ו"כוס תקול" יכולים להיות גם כינויי חיבה, כי זה מה שהופך אותנו למיוחדים על פני השאר, אז כוס תקול שלי אני רוצה לאחל לך שבת שלום וחג שמח,
מהזין הפגום שלך... ❤️😍

איזה ביחד?? על מה אתה מדבר?? אין כזה דבר אנחנו ביחד. אני תמיד לבד. לא מבינה בכלל את המושג ביחד.
המקום היחיד בו אתה יכול להרגיש אותי באמת, זה תחתיך, עם כאב השוט, עם המצבטים, החדירות האכזריות, המילים המשפילות, הכאב, חסרת אונים. רק שם אני באמת אני. רק כשאין לי שליטה על כלום, כשאני נתונה לחסדיך ואתה עושה בי כרצונך. שם אולי תשמע אותי באמת, תשאל ואני אענה אמת, אתחנן לעוד ועוד ורק שם אני איתך ביחד. כשאתה אומר לי מה לעשות, כשאתה מפרק את כל החומות ומגיע עד ללב שלי.

מעבר לזה, כשסיימת להשתמש בי, אין ביחד. אני חוזרת להסוואה, החלקים שנגעת בהם נטמעים חזרה ויוצאים החוצה רבדים אחרים שלי.
ולא, שם אני לא מרגישה אליך דבר, ברבדים הללו. אני לבד שם. מתפקדת על אוטומט.

מתי תבין?? האהבה שלך חזקה לי מדי. אני לא יודעת איך להסביר לך כבר שאני לא יכולה יותר לפגוע בך.
שכל מה שאני רוצה זה שקט בכאוס שהוא אני.
שהאינטרס שלי הוא להגיע לסאב ספייס שלי איתך ולא לעבור לגור איתך. פרדוקס הזוי.
לוותר על אהבה זה באמת מעיד על כמה אני דפוקה.
לך תיישר עץ עקום.
לך תשקה פרח באהבה שלך כשאין לי שורשים וכל מה שאתה רואה זה חיזיון של עלי כותרת.

איך אתה יכול לאהוב אותי כל כך בזמן שאני לא אוהבת את עצמי.

פשוט תכאיב ותשתמש בי וזהו.
את השמלה הלבנה תתן לאחרת.
כבר הייתי שם.

------
Its just C-PTSD

התאהבתי בגבר נשוי!
איזו טעות!
אני כזו מטומטמת ששמתי את עצמי במצב כזה בלתי אפשרי.
אני לא מתכוונת להרוס לו את הנישואים, או לתת לו להרגיש שאני מרוסקת.
אני כותבת כי אני לא מפסיקה לבכות.
אנחנו מדברים, אני נותנת לו להרגיש שהכל בסדר אצלי בזמן שהפנים שלי רטובות מדמעות, לא נותנת לקול שלי להשבר, שלא ישמע אותי ככה.
אני אישה חזקה, אבל פה נפלתי חזק.
איך מתקדמים מפה?
גברים נשואים זה גבול , אל תשימו את עצמכן במצב הזה, אף אחד לא יפרק בית בשבילכן!
אין לי איפה לפרוק את הכאב הבלתי נסבל הזה!
אין לי חברות או חברים בכלל.
אני כזו פתטית, כל כך כועסת על עצמי.
יש רגעים שפשוט בא לי למות, להפסיק להרגיש, להפסיק את הרעש הנוראי בראש שלי.
לא מצליחה לנשום, אולי באמת עדיף למות מאשר להשאר במצב הנוראי הזה.

אז צדקת יש לי ניק נוסף אבל זה ניק שמעולם לא שוחח איתך שומש בעיקר בלילות שלא היינו יחד וסתם נכנסתי לצאט שוחחתי מעולם לא התחלתי עם אף אחת בו.
שלושה ידעו שזה אני 2ידידות ו"שולט" אחד שבטעות שלחתי לו משהו שכתבתי והבין.
ורק כדי להוכיח לך רשמתי את שמו בוואטסאפ ויום אחד כשתפתחי את תראי את התאריך שנכתב הניק שלו ואתם תכף תהיו יחד ואיך אני יודע? יודע מהבטן.
אבל מה שחשוב זה לא זה מה שחשוב שלא בגדתי בך השיחות היו שיחות על דברים כלליים בגלל פוסט או תגובה סתם העברה של זמן.
לא מתכוון לדבר עלייך כאן כי כבר לא יודע מה את חושבת אמרת אוהבת אמרת לא אוהבת אמרת שכואב אמרת שלא מצד אחד יודע ומבין למה מצד שני אני רק משער... ויכול להיות שטועה.

מה שרציתי באמת לומר שאין לי מושג למה התנהגתי כמו שהתנהגתי כבר חודשים שחיפשתי דרך לסיים אותנו בדרך טובה. לא כי חשבתי שאנחנו לא טובים יחד... היינו יותר מטובים. אבל עמוק בבטן ידעתי שעד שלא תצאי לעולם תחווי תראי לא תהיי מסוגלת לבדוק מול עצמך אם מה שייש לנו או היה באמת מיוחד. לא בגלל שאת טיםשה כי את לא. אלא בגלל החוסר נסיון שלך.
וכן חשבתי בעבר שאם נסיים יפה יום אחד נמצא את עצמינו יחד ובהרבה טוב.
אבל כל פעם שסיימנו התחרטתי וחזרנו ושוב ולא מבין את עצמי כי הבטן אמרה לי שזה נכון ויעשה טוב.והתנהגתי בטיפשות. ומתחרט צכל ליבי ומתנצל.
וגם אם תקבלי את ההתנצלות כבר שפכנו כל כך הרבה שאין סיכוי שיום אחד נהייה יחד יכולנו לסיים ולהיות חברים טובים אבל באשמתי ואני גררתי אותך לתוך קלחת מכוערת. אז זה לא יקרה.
תאמיני או לא מאחל לך רק טוב
מקווה שבעתיד תשמרי טיפה יותר על עצמך תהיי קצת יותר קשה בהתחלה כי לצערי את לא. ויש לך אחריות בחיים אז בבקשה מצך טיפה יותר זהירות.

------
בהערכה רבה.

גברים מתבלבלים בין סקס טוב לאהבה ובסוף נתקעים עם זונה שלא יודעת לבשל..

------
צ ב

המצלמה על 9 מילימטר.
וכמו חריקת שריטה של תקליט ויניל ישן בסרט של טרנטינו,
המציאות מקבלת עוד layer של שחור לבן סוריאליסטי ב imposed סופר פוזיציה.

אני עדיין הולך ברחוב. אני עדיין מחייך. אני עדיין נושם, וסופר בראש תוך כדי..
5 דברים לראות, 4 דברים לגעת, 3 דברים להקשיב, 2 דברים להריח, דבר אחד לטעום.
הצבע לאט לאט חוזר לעולם. כמו גם השליטה, הנשימה, ועוד כמה דברים.
הם קראו לזה "תרפיה". כמו גם לכדורים, ולאיגרוף, ו.. למה לא בעצם.

פאסט פורוורד לכמה זמן, ואני מעליך.
את על 4, ואני חודר אותך. בועל. לוקח. מזיין אותך. בחושניות, בחייתיות.
פורק לתוכך זעם מדוד מתוך שכרון של פרומונים, אני מכניע אותך,
ראש מוצמד למיטה, אגן גבוה, זיעה מחליקה בין שנינו ו.. שריטה של תקליט.

השדיים שלך, קימורי האגן, שקע הכתף, השיער הרטוב מזיעה שלך, הצוואר שלך..
היד שלי מתהדקת על שיפולי האגן שלך, מחליקה בעוצמה אל כלוב הצלעות שלך, אל בית החזה,
האצבעות שלי חופרות בסימנים כחולים/סגולים, עוברות צלע, צלע..
אני דופק אותך כמו חיה, וחסרים לי שניים.
אני מזדקף מעט, יד אחד משאירה עליך שובל שריטות ציפורניים לכיוון עמוד השדרה (רק עוד אחד),
והשניה ננעלת על אחת השכמות שלך.
אני מרגיש, שאת מרגישה, את האגודל שלי שוקעים לתוך השכמה שלך.

אני מרגיש כאילו מישהו מזפזפ לי במוח תמונות סטילס במהירות של 225 פריימים לשניה.
שקופיות, כמו של מטול ישן מפעם, כמו מ, כמו של, כמו ווייטנאם, של פעם.
רק ש.. זה לא באמת. וזה לא ויאנטם. וזה לא סרט.

אני שומע אותך גונחת, ספק כאב, ספק הנאה, אבל הגוף שלך מתמסר אלי, מסמן לי שזה בסדר, שאפשר. עוד. אני מקשיב, ושומע את המיטה חורקת, בלחישה. אני שומע את צלילי הגוף שלי, נחבט בשלך,
עור רטוב, על עור, בשר על..
ושוב השקופיות. הפעם דמות בסיגר מראה לי זוועות מלחמה מאפוקליפסה עכשיו. עוברת עליהם אחד, אחד.
אבל זה לא משם, נראה לי. אני חושב שאני מכיר את הסימטא ההיא. מאיפשהו. ממתישהו.
הייתי שם פעם. נראה לי.
בשר. איזה טריגר מעניין. סטייקים?

אני עוצם עיניים, מרגיש את הקצה נבנה בתוכי, את הפיצוץ, את האקסטזה,
אני עוצם עיניים, ושואף מלוא הריאות את ריח הסקס שבאויר, את הריח שלך,
של הזיעה שלך, של הכוס שלך, של הזיעה שלי, של.. זה יותר משני דברים.
ולפני שאני בכלל.. , השיניים שלי ננעצות לך בטרפז.

שקט.
התמונה קופאת לרגע.
אני מעליך, השיניים נעוצות בך כמו באפלו שכרגע הוכנע ע"י לביאה.
אני לא לגמרי סגור על זה אם אלו סימני דם, (כאילו, מהנשיכה(!?)) או שזה המוח שלי משליך. משלים.
סאעמק עם הפריימים האלו. אבל (נראה לי ש)הסימנים ישארו שם לתקופה.
המבט המופתע, הכואב, הקפוא שלך.
מבט ההבנה שלי, הצער, חוסר האונים.

אני גומר.
את בוכה.
אני בוכה.
אני מצטער.
זה בסדר את אומרת לי, ומחבקת.
אבל זה לא.
ושניינו יודעים שזה לא.

כשהאקס-נשלטות שלו מגיבות לו .
כשהן גם מגיבות אצל הנוכחית.
זה כמו בפרסומת של 'כשאתה מנשק את החברה של החבר שלך… '
איף.
אין היגיינה במקום הזה.

ככל שאני מחפש יותר, אני מוודא שלא אמצא מישהו כמוהו.מישהו שעבורו זה אמיתי ולא עוד משחק משעשע. שהחמצתי הזדמנות של פעם בחיים. והוא? הוא מאושר עם מישהי.וזאת לא אני

אני נזכרת בפעם הראשונה
שפגשתי שולט.
אחרי כמה שיחות ביננו נעימות,מנומסות .
ואני אין לי שמץ של
מושג ... מהי שליטה
נפגשים בקניון, הוא מכוונן אותי
לתא שרותי הנכים.

מוודא שנכנסתי ושאני עם הגב אל הדלת
אומר לי לעצום עינים ,נכנס כמה שניות אחרי.

אני שומעת רק את פתיחת הדלת ,נעילתה
וצעד שניים...
הוא מתיישב על האסלה אוחז במותני ותוך כדי תנועה מוריד אותי על ברכי כשרגליו פסוקות.
אוחז בשערי ומצמיד את פני אל איברו .

איברו זקור אני חשה זאת ומנגד חשה תחושת בהלה מעורבבת עם יצר הסקרנות.
בליל של מחשבות מתערבבות במוחי הלב שלי מחסיר פעימה,פעימה של מה עומד להיות...לא קרה כלום מלבד זה...

הוא אומר לי לקום ולבוא אחריו אני נשרכת
אחריו במרחק צעדים ספורים מנסה להדביק את הקצב,לא מצליחה.

מגיעים לחניה הוא מסתובב אלי ואומר לי:
מרגע זה המילה לאתר,אינה קיימת בלקסיקון שלך !
אני מביטה בו מבוהלת ובראשי עולה המחשבה:
מה את עושה?
לאן את נכנסת?

הפחד אחז בי,רגלי ננעלו מעולם לפני כן לא חשתי בהלה שכזו.
ברגע יצא מפי המשפט: אני מוותרת.

הוא הביט בי לא שאל למה ואילו אני הסתובבתי והלכתי.

הבנתי שאני עוד לא מוכנה,שאני עוד לא יודעת מספיק שאני חייבת להבין מדוע העולם הזה כ"כ מושך אותי וכ"כ מפחיד אותי.
שם החל המסע
והיו רגעים יפים ומספקים והיו רגעים קשים הגעתי לשיאים וירדתי לתהומות .
והיום אני מביטה מנגד יושבת על הגדר ותוהה
האם יבוא הרגע בו ארד
או אסוג לאחור.

------
המהורהרת

יש לי כאן שני פרופילים. זה לא חדש ובוודאי שלא כל כך מעניין כי להרבה יש כאן.
יש לי גם שני בלוגים.
כל אחד פופולרי בזכותו.
למה? כי זה משעשע.
משעשע לראות את הפניות והשיחות מאותם גברים בשתי הפלטפורמות.
משעשע להבין שהרוב כאן לא באמת סוטה- אלא מחפש זיונים של סתם.
משעשע לזעזע ולחרמן.
ובעיקר- כי משעמם לי.
אז אני משתעשעת.

------
*איתכם הסליחה