הכלוב הסודי

Truth Seeker - קנאה זה יצר ממאיר.

dominica​(נשלטת) - זה נשמע שאת מדמיינת, מה שבטוח חברה את לא ועדיף לה למצוא חברות עם תחומי עניין דומים.

dominica​(נשלטת) - ואני אומר עוד משהו, יש לי המון חברות וקולגות ובנות משפחה בהריון/טריות, ואני הולכת לאירועים שלהן וקונה מתנות ומתעניינת ומפרגנת והן מרגישות הכי בנוח לשתף אותי. היחידות שבעטתי הן אלו שכל היום זיינו את המוח על תמ״לים וחיתולים מסריחים או שלא הפסיקו להתלונן כמה זה קשה - כשאין להן שמץ על מהו קושי אמיתי. ומהמילים שלך את נשמעת בדיוק כזו ואני מאחלת לחברה שלך שתמצא חברה אמיתית, כי בעיני את נוראית.

Lady Jane - אולי כדאי לכן בינתיים לא להפגש בשביל הבריאות הנפשית של שתיכן.

טלי35​(שולטת) - איזה קשה זה

פרלין​(נשלטת)​{ש} - וואי, זה קרה לי גם עם חברה וכשהיא נכנסה להריון זה נמחק. המתרסים האלה לא מדומיינים. השאלה אם יש משהו שאת יכולה לעשות? אולי לדבר איתה איכשהו?

dominica​(נשלטת) - היא צריכה לרדת לה מהתחת ולהפסיק עם רגשי הנחיתות

פרלין​(נשלטת)​{ש} - מה קשור רגשי נחיתות?

dominica​(נשלטת) - היא משליכה על מישהי שאמורה להיות חברה שלה אישיוז שיש לה עם עצמה, שבהחלט יכולים להיות מדומיינים, בכל זאת הורמונים וזה. ואת זה אומרת נקבה מאוד הורמונלית, כך שיש דברים בגו
מפה זה נשמע שדווקא היא זו שמקנאה

פרלין​(נשלטת)​{ש} - ואללה, לא חשבתי על זה ככה. כי זה דווקא דבר אמיתי ודי ידוע. אני זוכרת את עצמי מתההההה מקנאה בנשים שזה היה להן קל כשניסיתי להיכנס להריון וממש חוויתי התרחקות מחברות וקרובות משפחה שהיה להן קשה כשהייתי בעצמי בהריון.
כל הקטע הזה של פוריות יושב מאוד קשה וכואב אצל הרבה נשים.

כחש​(נשלטת) - אחת מהחברות הטובות שלי ובעלה היו שנים בטיפולים עד שהיא הצליחה להרות.
איתי היא העזה לדבר בפתיחות כי היא ידעה שלא אשפוט אותה לא משנה מה היא תספר לי והיא שיתפה.. שיתפה על התסכול, על הקושי, *על העצב המסוים שתקף אותה לפעמים כשהיא ראתה חברות ובנות משפחה מרחיבות את התא המשפחתי* (דבר שהוא סופר לגיטימי, אגב) אך מעולם זה לא היה ממקום של קנאה, תחרותיות או תסביכי נחיתות כמו שעולה מהמילים שאת כתבת כלפי "חברה" שלך.
הייתי מזמינה אותך לחשוב למה התחושה הזאתי עולה לך, איך ייתכן שעד עכשיו לא דיברתן על הנושא, למה את חייבת להדגיש את הפער (כביכול) ביניכן. זו לא חברות מה שיש ביניכן, חברות אמורה להיות קדושה ולויאלית.

פרלין​(נשלטת)​{ש} - לא רציתי להגיב פה שוב ואף מחקתי את תגובתי, אבל אני רוצה להציע לך אמפטיה כותבת יקרה. לא לא פשוט להיות בקשר כזה ואני חושבת שכולנו יודעות שעם חברות ארוכת שנים מגיעות לפעמים כל מיני מורכבויות לא צפויות ולא תמיד יש דרך להכיל בתוכה הכל.
אני אישית מכירה את המורכבויות האלה בכל מיני יחסים שהיו לי, עם אגרסיות ותתי אגרסיות ובלגנים מפה עד הודעה חדשה. מאוד קשה לדעת איפה זה מתחיל ובעצם מה באמת קורה אם לא מדברים. מה שקורה ביניכן כרגע זה איבה משני הצדדים שנשארת שתוקה כי את חושבת שאת יודעת מה המניעים לה וזה נראה כואב מכדי לגעת. אבל אולי היא בכלל כועסת עלייך על משהו אחר? ואולי פשוט לך נמאס מהחברות העוינת הזאת? דברים כאלה נגררים שנים על גבי שנים ופצעים נשארים דולקים ומודלקים ככה במשך שנים. אם היא חשובה לך ואת אוהבת אותה, דברי איתה, אבל תהיי מוכנה לקבל תשובות שלא ימצאו חן בעינייך ואם זה לא משהו שמתאים לך לעשות בהריון ובתקופה המחורבנת הזאת, שחררי.
בכל מקרה, אני לא חושבת שאת ממציאה כלום. מה שאת מרגישה קיים (זה בדרך כלל כך) אבל יש מצב שהפרשנות שלך מוטעית.

N O B​(שולטת) - מכירה מקרוב את הממורמרות האלו,עם ההערות והמבטים שהן זורקות, וגם את הממורמרות שמנסות כאילו להסתיר. קנאה זה רגש אנושי. לרובן זה עבר ברגע שהרו בעצמן❤️

תא וידויים - - תגובה אנונימית - -

הבינה אותי פרלין שכנראה חוותה גם על בשרה את הקנאה הזו שמתחפשת.
התגובה של בכוח... אוף. התגובה שלה להריון השני שלי הייתה שבתוכה רק שממה... אבל פסדר פיצחת אותנו.
כחש מצחיק שהחלטת שלא דיברנו על זה. אני מזמינה אותך להפסיק להשתמש במילה מזמינה או לחשוב שהבנת משהו מכמה שורות על מערכת יחסים של שנים.
אייבי טוב אין מה להוסיף מבינה מאיפה את מגיבה זה באמת קשה.
סהכ פוסט עצוב על חברות שחרף מאמצים קשים לשמר מתפרקת בגלל קושי להכיל חוסר יכולת להרות מול חברות הריוניות. כל אחת לקחה את זה לכאב שלה... ברור לי. בהצלחה ושלווה לכולן.