לילימיי

 http://images.fineartamerica.com/images-medium-large/free-spirit-sharika-mahdi.jpg

אחרי הרבה שנים,

כבר תקופה לא קטנה,

שאני לא בקשר עם אף אחד מהכלוב.

זה לא משמח, או עצוב

אני חושבת שזה פשוט טבעי שיקרה.

בכלוב, הכרתי מגוון אנשים

שבחיים הונילים מעולם לא הייתי פוגשת,

או רוצה בהם, כחברים קרובים.

מי שמכיר אותי יודע, שזה בתחילה ונילי

ואחר כך, כל השאר, אם בכלל.

יש משהו באתר הזה, שממגנט אותנו.

לאחרונה, אני בועטת

בכל מה שמיגנט אותי בעבר.

יש בי אפס סובלנות לבולשיט...

ואני מרחיקה מחיי, את כל מי ומה

שלא מעריכים את ההמצאות שלי בחייהם.

אולי בעתיד הם יבינו ואולי לא,

זה כבר שלהם, לא שלי.

לפעמים, מבינים אותי ואת דרכי

רק אחרי שנים.

אני את שלי, הבנתי.

אני משערת, שהסיבה העיקרית

בגללה\בזכותה אני עוד כאן...

היא הבלוג שלי.

תמיד אהבתי לכתוב, וכאן מצאתי

מקום חביב ונוח לכתיבה.

מה גם שהאיזכורים המיניים,

התקבלו פה בברכה.

אני קצת בדילמה,

אם לחתוך את החוט האחרון,

המקשר אותי לכאן.

 http://40.media.tumblr.com/cc0f170940618944a01785a9af2918bc/tumblr_nq9dd9NrP81s1daako1_500.jpg

 השליטה הגדולה ביותר,

היא היכולת, להדליק ולכבות

את המתג של עצמך.

שליטה עצמית,

היא העונג המושלם.

 http://www.vipfoto.lv/portrait/images/sexy-woman-silhouette-sensual-girl.jpg

אני אוהבת,

את החושך והאור.

את נגיעות העור החשוף,

בתוך רקע אפל.

אני אוהבת,

להתפשט מולו, באור מלא.

גם אם אני קצת מתביישת,

זה צ'יק צ'אק, עובר לי.

בעיניו, אני רואה כמיהה.

אני רואה תאווה.

אני רואה חשק, לכל מה שאתן.

לכל רגע ורגע, לצידי.

אני אוהבת להתפשט מולו,

כשמנורת לילה צבעונית דולקת.

מאפשרת קווי מתאר של גוף,

נהדרים. מגרים. מאפשרים.

אני אוהבת לפשק רחב,

את הרגליים.

לאונן מולו.

לגעת בעצמי ולהראות לו את העונג שלי.

להביט בו מופתע.

בולע רוק...

ומבקש, ברוב קסם

להשתתף בשימחתי.

 http://images6.fanpop.com/image/photos/33000000/Sweet-Kiss-love-33075647-550-344.jpg

וזה מלא סוכר מתקתק,

בדיוק כשהפסקתי לעשן...

ואני חייבת לשמור על המשקל.

אבל כשאני שוכבת מפושקת,

כשהידיים שלו נוגעות בי.

מזיינות אותי, מאוננות לי את הדגדגן.

נוגעות, לא נוגעות  בחור התחת הקטן...

מחרמן אותי כל כך, הזיכרון של גיל 16

כשהוא עשה כל כך טוב,

בדיוק את אותו הדבר.

הגמיר אותי בקלילות אין קץ.

אני הכי אוהבת להתנשק תוך כדי.

אני טורפת את השפתיים שלו.

"רגע...

  את גמרת עכשיו?"

הוא שואל, מופתע.

"אוחח, כןןן

  אני גומרת בשקט".

אני צוחקת, מתכוננת להסתובב

עם הגב אליו.

"אבל למה לא חיכית לי?"

הוא שואל, מאוכזב קצת.

"אני לא יכולה לחכות לך,

  כשאתה משפשף לי את הדגדגן במרץ.

  עושה לי נעים כל כך...

  ומתעלם, כשאני מבקשת, לאט".

עכשיו, רק נותר...

שהוא יפנים.

 https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/236x/b3/40/b7/b340b70c83d67c238ed79183f296055e.jpg

להיות אלילה, עבורי

זה טעם נרכש.

לא נולדתי אלילה,

אבל בהחלט, נעשיתי כזאת.

להיות אלילה, עבורי

אומר לעשות בדיוק, אבל בדיוק

את מה שמתחשק לי.

לעולם לא אהיה עוד, משחק בידי אחרים.

תמיד, אבל תמיד, אעמוד על שלי ועל רצוני.

רק מה שטוב ונכון לי, אעשה.

אני שלמה עם עצמי לגמרי...

וזאת האנרגיה, אותה אני משדרת לעולם.

להיות אלילה, עבורי

אומר לעשות צעדים, פורצי דרך

פורצי הרגלים ולעמוד בהם.

כמו גדולה.

כמו הגדולה שאני.

אנחנו יושבים אצלי בסלון,

ואני מאכילה אותו בתפוצ'יפס.

הוא מלקק ויונק את אצבעותיי בתאווה,

כאילו אין מחר.

"להאכיל מישהו בדובדבנים,

  זה יותר סקסי".

אני מציינת.

והוא, הוא רק אומר...

"זה לא חשוב, תפוצ'יפס או דובדבן

  העיקר שזו את שמאכילה ולא מישהי אחרת".

אני מחייכת בסיפוק.

מלקקת את הלשון שלו, המלקקת אותי.

מנשקת את השפתיים שלו, המנשקות אותי.

אני מכניסה את כף ידי,  אל תוך התחתונים שלו

ומאוננת אותו. משחררת אותו.

אט אט וביסודיות, שפתיי עוטפות

את הזין שלו המרוגש מהמגע שלי.

אני מוצצת אותו היטב, עד גמירה.

ואז, מתרוממת אליו שוב

לנשיקה מרובת טעמים.

עמוקת רבדים.

 https://dailydependence.files.wordpress.com/2015/01/reengage-lesson-08-old-ways-wont-open-new-doors.jpg

אני פוסעת לי,

בשבילים חדשים.

שבילים בריאים יותר.

שמחים יותר.

כאלו, המחזקים אותי.

אני נראית אחרת.

מתלבשת אחרת.

נשית יותר.

רכה יותר.

שיערי ארוך,

כפי שלא היה מעולם.

אני הולכת, ומנפנפת את התלתלים

ימינה ושמאלה.

מחוייכת.

אני אוהבת את האישה שבי.

מחייכת אל העולם, והוא

לגמרי מחייך אלי בחזרה.

שינוי ההרגלים, מסתבר

לא כל כך קשה לי, כפי שחשבתי שיהיה.

הפחד, הרבה יותר מפחיד

מהמציאות עצמה.

"את אישה חזקה!" הוא אומר.

ואני, אני מסכימה איתו לגמרי.

 http://static9.depositphotos.com/1729220/1230/i/950/depositphotos_12302216-Foot-fetish-.jpg

אמש.

"צהריים טובים ומחוייכים לך,

 גבירתי הבוסית של...(העיר בה אני גרה).

אוקיי, פה, אני מתבוננת בהודעה היטב

וחושבת. חיוכים מתגנבים לי למוח.

אני לא עונה. עסוקה.

"האם גבירתי מרגישה בטוב?

 שיהיה לך שבוע מבורך וקסום".

מממ, מדגדג לי.

הוא מדגדג לי, איש הצלילים מהעבר.

"גבירתך מרגישה בטוב.

 אבל עובדת קשה, קשה מדי.

 שבוע נהדר ומצויין שיהיה לך".

אני שולחת את זה הלאה.

יהיה מה שיהיה.

אני חותמת בנשיקה.

היום.

אני מתקשרת אליו בבוקר.

מדברים קצת.

אני ביום חופש.

"אז את הקפה לעשות אצלך?"

הוא שואל.

"בכיף" אני עונה.

הוא בא לקפה של בוקר.

מביא מאפים טעימים.

מקבל שפתיים. "ללקק אותן".

כל אחד פונה לענייניו.

"בוא בערב אם יתחשק לך"

אני מציעה.

"ב- 21.00 אני אצלך".

הוא עונה.

אני מחייכת לעצמי.

לא חשבתי אחרת.

הוא מגיע ואנחנו מתחבקים,

חיבוק גדול בכניסה.

אני חובבת חיבוקים ידועה.

מוצאים איזו קומדיה לראות,

משיקים כוסית לחיים...

ואני, מדגדג לי.

"מה עם איזה עיסוי כפות רגליים?"

אני שואלת.

"מאוד אהבתי את האחרון שעשית לי".

אני מפרגנת.

"בכיף" הוא עונה.

"עם קרם?"

"עם קרם, בלי קרם...

 מה שתירצי".

אוחח, אני בולעת את הרוק.

"מה שתירצי", הן שתי מילים

 מענגות במיוחד.

 http://31.media.tumblr.com/dc8b1178ead439e6118f216ff9607d43/tumblr_nok6r38IAL1s1daako1_500.gif

למרות שאני טיפוס,

דיי ביתי ורגוע...

לפעמים יש לי חשק עז,

לבילויים שונים ומגוונים.

אני שמחה שבסוף השבוע הזה,

הרוותי את הצמא הזה.

בחמישי, הופעה של אסף אבידן

בקיסריה (שהייתה מדהימה).

בליל אמש, מסיבת נשים

שכל ההיא וההיא נכחו שם.

(לראות את חברתי נהנית, רוקדת

 ופוגשת מלא חברות משכבר הימים,

 שימח אותי עד מאוד).

כשהתעוררתי הבוקר,

חייכתי חיוך גדול.

כמעט תמיד אחרי סופי שבוע,

כאלה צפופים, בהם אני בקושי בבית...

מתחשק לי לבשל.

אז יש סיר ענקי על האש,

של מרק ירקות עם קציצות ומלא עלים.

ריח התבשיל, ברחבי הבית

מטריף את כל החושים.

מוסיקה נעימה מתנגנת לה ברמקולים...

ואחת לילימיי, מבסוטית לגמרי.

כבר לא צמאה, לעת עתה.

 http://thumbs.dreamstime.com/x/man-woman-under-cherry-blossoms-as-continuation-life-relationship-nature-30668519.jpg

הוא  מאכיל אותי...

דובדבנים.

אחד לו,

שניים לי.

מי היה מאמין...

טעים לי.

הוא, טעים לי.

אני יושבת עליו,

מתחככת בתנועות אגן מעגליות.

הלשון שלי נכנסת עמוק,

אל תוך הפה שלו.

חוקרת שיניים וריר מתקתק.

יונקת את הלשון שלו.

בעיניים עצומות וגניחות קולניות,

הוא מתמסר לי.

אני יודעת....

כל מה שארצה, אעשה בו.

בבוא היום.

דובדבן לו.

שניים לי.

הוא מאכיל אותי, בחושניות.

הוא כורע על ארבע,

יורד אל גובה הדובדבן שלי.

אני מתפשטת, מאפשרת לו

להטמע בתוך הגוף שלי.

הוא צולל,  אל מחוזות של געגוע.

געגוע של שנים, וכאילו, לא חלף הזמן.

זה נכון.

זה מרגיש.

זהו עונג שקשה להסביר אותו, במילים.

עונג, של ידיעה.

הוא יונק לי את הדגדגן,

בתאווה של יניקת עסיס דובדבן של שלהי קיץ.

אני מתענגת.

כשהוא מתחיל להחדיר,

את אצבעות כפות ידיו הגדולות אל תוכי,

אני מזהירה אותו.

אני תמיד מזהירה מראש.

אם אני גומרת...

זהו, אני במקום אחר.

הוא מסרב להאמין.

לא מסכים לי.

"אין מצב שאת מסובבת לי את הגב עכשיו".

הוא אומר וממשיך לאחוז בי חזק.

אני גונחת ונאנחת,

כשהזין שלו עמוק בגרון שלי,

ואצבעותיו העבות, בתוך הכוס הרטוב

וחודרות אל תוך חור התחת הקטן.

אוחחח,

תענוג, הדובדבן הזה.

כשנפרדנו, בדלת ביתי

הוא מנשק אותי ברוב חשק.

"לילה טוב, חזרזירת גמירות".

וואלה, צודק.

אני הכי חזרזירה,

כשזה מגיע לגמירות שלי.

 http://justeveryday411.files.wordpress.com/2012/02/leaping-dancer.jpg

הטוב, נמצא פה.

לא שקודם היה רע.

היה פשוט נוח.

כבר פחות טוב לי, עם נוח.

כדי להצליח לנתר, אל הטוב

צריך לצאת מהמקום הנוח.

הרבה פעמים, במקום הנוח

אין אתגר.

ואני, שהחיים זימנו לי

אתגרים, לא מעט...

נשאבתי למקום נוח,

בו הכל ידוע.

בעיקר אני ידועה לי מראש.

מאסתי בכך.

בחודשים האחרונים,

אני עושה הרבה שינויים.

זה נוגע בכל רובד בחיים שלי.

אם זה החברים שסביבי.

או בבית בו אני חיה.

או מול הילדים שלי.

כל השינויים נוגעים בי.

ואני, אני נוגעת בעצמי

בכל רובד אפשרי.

מאתגרת אותי.

היכולת לנתר, לנתר גבוה

הייתה לא מעט פעם.

ועכשיו, אני שוב

שמה ליבי עליה.

אני חייבת.

אני רוצה.

אני מסוגלת.

הניתור הגבוה כרגע,

הוא תהליך הפסקת העישון, אותו אני עוברת.

כןן, אחרי 30 שנה אני לגמרי מוכנה.

זה המקום לעודד,

ולאחל לי ב ה צ ל ח ה (: