לילימיי

אני אוהבת את תקופת החגים.

למרות שאני אדם חובב שיגרה,

זה נחמד לי, השלושה ימי עבודה

יומיים חופש, וחוזר חלילה.

נוסיף לזה, את החופש שלי מהילדים

(מפוסטים קודמים), והנה

כייף גדול.

כמי שעובדת ביום יום עם אנשים,

אני נתקלת בלא מעט זוגות.

מה אומר ומה אגיד?

לא פעם ולא פעמיים,

אני אומרת...

תודה לאל, על החופש

שסידרתי לי, בגיזרת הזוגיות.

כל כך הרבה עיניינים,

שמבעבעים מתחת לפני השטח.

אני כל כך, לא, מתגעגעת לזה.

לא אכפת לי להיות,

כל שאר החיים שלי לבד,

מאשר להיות, בזוגיות

שלא טוב לי בה.

העתיד, לגמרי לא מפחיד אותי.

שיהיה חג שמח לכולם.

מאחלת לכם, את כל הטוב שבעולם.

http://68.media.tumblr.com/c07d7b7f210e00ffc5d3f71240de1e48/tumblr_o0jb4zjovf1tq9q5vo1_1280.jpg

לעיתים, זה מתחיל

במילה.

הבזק, של מחשבה.

אני מניחה אותה על דף,

ונותנת לה לגדול.

היא עושה לה משפחה,

מצרפת מתוכה, עוד מילים

עוד משפטים, עוד רגעים.

לעיתים, היא עצורה.

לעיתים, היא כל כך קולחת

עד שאני מניחה את ידי, עם העט

על הדף...

ופשוט מאפשרת,

לכתב העגול, המסודר

להתגלגל.

כאישה, שלא כותבת פנטזיות

(אני אדם מאוד מציאותי),

לעיתים, אני לא יודעת

אם הכתיבה הונילית שלי (לאחרונה),

מעניינת אתכם.

אבל התגובות והלייקים,

מראים לי, שכן

ותודה על כך.

לא מזמן, כשעברתי דירה

מצאתי כתיבה שלי מפעם...

נורא מזמן.

תמיד כתבתי,

מילדות ועד היום.

זו אחת מהבערות ששורפות,

האהובות עליי.

אני פורחת איתה.

http://68.media.tumblr.com/a7fa2863947da5c340b5baf0607bb8a4/tumblr_n21hkrHmzn1qhn8rko1_500.jpg

"כל אדם צריך לכתוב,

  כל יום, כמו ספורט".

- אתגר קרת -

ככל שעוברות השנים,

והילדים גדלים...

אני יותר ויותר, לבד בבית.

זה כמעט מביך לספר,

עד כמה אני נהנית, מהלבד הזה.

אבל אני לא נבוכה בקלות, כבר מזמן

ומוצאת את עצמי, מאוננת

אוננויות מהירות, שמטרתן גמירה

בכל רחבי הבית.

בין פתירת תשבץ, להדחת כלים.

בין המקלחת להתלבשות.

בין בישולים, לשאכטה טעימה.

תוך כדי החיים,

ובין לבין דברים...

אני מוצאת שימחה,

באוננויות האלו,

של החופשיות.

 http://68.media.tumblr.com/583a085d7a5c610ba1f8ad443c390c60/tumblr_ndtt31jX1Z1rr0i8jo1_1280.png

את הסחף,

אי אפשר היה לעצור.

את סחף הריחוק.

את בוץ השקרים, שסיפר לי

ואלו, שסיפרתי אני לעצמי.

את סחף המערבולת,

אי אפשר היה לעצור.

כדי לצאת בשלום ממערבולת,

צריך פשוט להיות בה...

ואז, היא פולטת אותך החוצה.

נפלטתי החוצה.

את כל הכוחות, שבאו אחרי

קיבלתי מהמערבולת,

שעירבלה לי את החיים.

נפלטתי לחופשי...

וטוב שכך.

אין מחיר לחופש.

זה בדוק.

* מבוא לגירושין.

   לילימיי 2008.

http://68.media.tumblr.com/71b09ddd473e252f63e4f4d391dcec8b/tumblr_o747ce4ueG1ru2kmto1_r1_1280.jpg

היא עומדת מולי בפתח,

מסתורית, לא מגלה

מה היא מביאה איתה.

אני רוצה לאהוב אותה,

באמת שאני רוצה...

אבל הכי בא לי,

שהיא תחזיר לי אהבה, כפליים.

בואי שנה חדשה שלי,

אני מחכה לך...

עם חיבוק גדול ועוטף.

http://68.media.tumblr.com/713d7e741c44ecceb4767dc2ccd4f94d/tumblr_okk5udFKqA1qafy60o1_400.jpg

כשאני יודעת,

שזה לא זה ועדיין כיף לי,

סימן שאני מחוברת לעצמי.

ארוחת ערב טעימה,

עישונים בלי סוף, מוסיקת רקע מרנינה.

בשבת בבוקר, ים

מים פלטה, בריזה נעימה

נהדר לשיכשוך עם החברה הטובה.

אחר כך מקלחת, נרדמות מול סרט

קמות לקפה וסיגריה טעימה,

מלא שיחות וצחוקים...

והביתה בשמחה,

מלאה בהרגשה טובה, מהבפנוכו.

רק איך זה, שנהיה

שוב יום רביעי?

 http://68.media.tumblr.com/a3ef0c863aa066d3cf6e61f502e17bfc/tumblr_ndhk9hRahT1rkallao1_500.jpg

שמתי לב, לאחרונה

שאנשים, קשה להם לראות

אותי לבד.

כולם, מכל כיוון

מנסים להכיר לי.

אני מכילה את הקושי שלהם,

ומחייכת, תוך כדי.

טוב לי עם הלבד שלי.

אני לא אוהבת בליינד דייטים...

למה להיכנס כעיוורת, לתוך משהו

עוצמתי כל כך?

הבליינד דייטים שהיו לי בחיי,

הובילו אותי לזוגיות ארוכת טווח, לא פעם

ואני מודה, זה קצת מלחיץ אותי ממרום גילי.

אני לא במקום שהייתי פעם.

אני קצת חותכת בבשר החי, עכשיו.

שתי חברות טובות, רוצות להכיר לי.

אחת רוצה להכיר לי גבר.

השניה, רוצה להכיר לי אישה.

אלך עם הגבר, בתור התחלה.

זה מדהים אותי בכלל, שאני מסכימה

אבל, אני זורמת.

מחר, ארוחת ערב אצל חברה טובה.

ראיתי תמונה שלו, לא מזמן.

היא לפני יומיים הפתיעה אותי,

בשיחת טלפון בזמן העבודה...

וישר נתנה לי לדבר איתו.

הייתי חביבה ומרוחקת באותה השנייה.

היה נחמד ומצחיק.

אני חושבת, מה להכין טעים

לתוך הריגוש הקל, שמתגנב.

סלט גזר וסלק,

עם אגוזים ופלפל ירוק חריף, הולך?

אני מאמינה שזה ירוץ היטב,

במורד הגרון.

אין כמו, קצת חרפרפות

לדייט ראשון.

לא כך?

https://68.media.tumblr.com/555ae9e69114faffcb8674dd848b9c82/tumblr_osukbbze4C1v2z03bo1_1280.gif

חצי ערק, חצי אשכוליות.

חצי גראס, חצי טבק.

חצי שמחה, חצי עצובה.

חצי קשוחה, חצי רכה.

חצי חרמנית, חצי אדישה.

חצי רצינית, חצי מחליקה.

חצי סולחת, חצי שומרת טינה.

חצי עצלנית, חצי פעילה.

חצי זוכרת, חצי מדחיקה.

חצי מדהימה, חצי משעממת.

אבל הכי הכי,

שלמה.

http://68.media.tumblr.com/8622e39f5393c23e92c3411b4964227f/tumblr_ne87be8z8V1s1daako1_500.jpg

הבת שלי מסדרת קצת,

את הבית...

בזמן שאני מבשלת.

"אני שמה את העט שאת אוהבת,

  פה במגירה".

היא אומרת.

כןן, העט

של הפוסטים והצ'קים,

אני חושבת לעצמי.

ובשניהם, אני כותבת פחות ופחות.

יש לי הרבה מה לכתוב, ופה

משום מה, כבר לא מזדמן לי.

אולי אמצא מקום אחר.

הלילה, אני לא נרדמת.

לא יודעת למה.

אולי זה החופש הגדול והארוך מדי,

שנגמר.

אני אדם של שיגרה,

והחופש הגדול, כל שנה

נעשה לי קשה יותר.

כשאני עובדת כרגיל,

והילדים קמים בצהריים וערים כל הלילה...

זה לא פשוט לי.

ישנן, לא מעט

מורות בכלוב.

רובן נשלטות.

נותנות חינוך, וצריכות חינוך

הרבה יותר.

דווקא לילדים שלי,

הייתי מעדיפה מורה שולטת.

אבל ממה שהם מספרים לי...

לא שולטת ולא נעליים.

שתהיה חזרה לשיגרה,

נעימה לכולם.

לי, בטוח שתהיה.

http://68.media.tumblr.com/29837697d6e640fd1578eb91dca42486/tumblr_mffygvWZv41rkpfaro1_500.gif

בעבודה, היא מבקשת ממני

חשבונית מס.

כשהיא אומרת את השם...

אני מחייכת.

"את עובדת עם החמוד הזה,

  עם הקעקועים?"

"החמוד הזה עם הקעקועים,

  זה הבן שלי".

היא אומרת בגאווה גדולה.

אני שוב מחייכת.

"הוא מקסים, הבן שלך".

ובליבי, אני אומרת

הייתי רוצה לראות,

את כל הקעקועים שלו...

לא רק את אלו, שלאורך הידיים.

אוחח, חבל שאני

לא נמשכת לבני 30.

אבל קעקועים, לגמרי

עושים לי את זה!

http://www.hatuli.com/wp-content/uploads/2016/01/S23.jpg