לפני 15 שנים. 17 בפברואר 2009 בשעה 7:32
קר לי והחימום לא עובד...בעע
לפחות יש לי את הבקבוק.
למה אני מתעוררת ככה סתם כל כך מוקדם??
רוצה לישןו ואל מליחה להירדם שוב... באסה... טוב נו...
תמיכה
אי אפשר להחזיק את העולם לבדלפני 15 שנים. 16 בפברואר 2009 בשעה 14:24
אוח על כלבונת
אוח על הארונות
אוח הבריאות שלי
ואוח על אמא שלי
ועכשיו לאלה שסקרנים להבין את האוחים המאושרים שלי:
כלבונת חמודונת שלי, אתמול קנינו ארונות חדשים, התחלנו להרכיב אותם (וכשאני אומרת אנחנו אני מתכוונת לדארק וכלבונת שהרכיבו ואני שאומרת איפה הם צריכים להיות, מן הסתם, הרי לא חשבתם שאני אתאמץ... נכון?) כלבונת אחר כם ניסתה להזיז את הארון לבד הפוסטמה והוא נפל עליה (אל דאגה, קצת כואב לה אבל היא בסדר)! אבל היום בזמן שאני הייתי בסידורים שלי (ועל כך אח"כ) כלבונת סידרה את הארון... חמודהההה והגענו למסקנה - דארק לא יודע להעריך כמויות.... אם כל הבגדים שלי נכנסו לארון האחד הקטן הזה אז אין לי הרבה בגדים!!! הנעלים... עוד לא הרכבנו את הארון שלהם.... נראה...
אוחח על הבראיות שלי!!! היום הייתה לי ביקורת שגרתית אצל הרופא היקר שלי שכמובן אמר שאני בסדר גמור ושהוא נורא גאה בזה שאני לא מקבלת התקפים חמורים... כי זה נראה שאני "מזלזלת" בביראות שלי... אז כמובן שזה גם עשה מצב רוח טוב
ואמא, אויי אמא'לה שליייי כל פעם שאני אצלה גם אם יש קצת עצבים ונתק כזה או אחר (כי מה לעשות לאמא נורא קשה עם זה שאני לא מתנהגת כמו הילדה הקטנה שלה וכו') אני תמיד נהנת לראות את אמא שלי שולטת בבית ביד ברזל רכה... ממש ללמוד ולהעריץ... כמה חבל שאמא שלי וונילית... אם היא הייתה בדסמית, וואי וואי איזה שולטת שהיא יכלה להיות! כמה חבל לי לפעמים על אמא שזה לא עובד עלי הדברים האלה ושבסופו של דבר אני כן יכולה לסובב אותה לרצונותי... אבל אמא, אויי אמא!!!! אני כל כך אוהבת את אמא!!!!
בקיצור... אחלה יום עובר על שורותינו
לפני 15 שנים. 14 בפברואר 2009 בשעה 9:41
תודה.
תודה לכל מי ששולח לי הודעה לפרטי על כך שמהפרופיל והבלוג אני מצטיירת כאינטיליגנטית וכשוטלת שיודעת מה היא רוצה מעבדיה.
תודה.
וברור.
אבל... לכל אלה מכם ששולחים לי הודע על אם יש לי מקום לעוד נשלט בהרמון התשובה היא כן ולא.
כן, כי תמיד יש מקום לעוד מי שעומד בקריטריונים שלי, ולא- כי נכון לעכשיו יש לי כמות די מכובדת ובכ"ז יש לי גם עבודה ולימודים על הראש ועוד כמה דברים שמעבר...
ואמנם נשלט אמרו להקל על החיים אבל כשכמעט כל מי שפונה אלי הוא מת"א... תחשבו קצת... אני מי-ם, לא מת"א!!! ולא מהצפון ולא מהדרום!
אמנם ת"א יחסית קרובה אבל לא מספיק קרובה כשיש לי עוד דברים, נכון? ברור שנכון.
חוץ מזה... עם קצת ההתפתחות שיש כרגע אנחנו נצטרך לחפש דירה גדולה יותר....
אז הפתרון היחיד שיש לעניין הזה זה... לעבור לת"א.
אה, כן, יש כמה בעיות עם זה:
1. לא סובלת את הלחות של ת"א ולכן אני אצטרך מזגן 24/7 או מישהו שינופף עלי רוח קרירה.
2. הלימודים שלי בי-ם (למרות שאפר להעביר אותם לשלוחה בת"א...)
3. המשפחה שלי בי-ם (למרות שאני גם ככה רואה אותם רק בסופ"שים וכד')
4. העבודה שלי בי-ם (למרות שאפשר למצוא עבודה בת"א)
5. החברים בי-ם (למרות שיש גם כמה חברים בת"א.. אבל זה לא אותו דבר...)
6. להעביר אותי, את דארק וכל הפמלייה לת"א זה סיפור...
7. אני אוהבת את י-ם ומכירה אותה!!!
8. בי-ם מותר לפנות שמאלה בכביש
9. אם אני עוזבת את י-ם אני נוטשת את התפתחות הבדסמ העולה בי-ם... לא חבל להרוס את הקדמה הזאת???
קיצר... אפשר לראות את התמונה לא?
פתרונות שיוכלו לעבור את כל המכשולים הנ"ל יתקבלו בברכה :)
לפני 15 שנים. 13 בפברואר 2009 בשעה 11:55
אז אתמול היינו במסיבה בספייס והיה ממש כיף, אמנם יכלו להיות יותר אנשים, והמוסיקה יכלה להיות מגוונת וברת ריקוד יותר אבל חוץ מזה היה ממש ממש כיף!
כלבונת קיבלה הצלפות פומביות מאיזו בחורה אדמונית ומתולתלת- באמת מותק וגם גמרה מזה 4 פעמים הזונה, אני בחנתי לי צעצוע חדש בצורת כלבלב ממושמע שהצטרף למשפחתנו הקטנה.
הרבה צחוק עם חברים ותכלס היה כיף (כבר אמרתי לא?)
היום נקבל את התמונות (אני מקווה) מההפקה - קצת בלחץ כי הצלם לא נשמע כל כך מאושר מהן...
אולי נעבוד על הגינה היום כי ממש יפה בחוץ ויש שמש וחמים...
בערב חברים יקפצו לבקר
מחר בבוקר חברה הזמינה אותי לריצת בוקר באיצטדיון ואחרי זה ארוחת בוקר אצלנו
בצהריים כרגיל - להורים
ובערב תוכננה לי פגישה אבל במקומה אני נאלצת לעבוד משמרת לילה... לפחות יבואו לבקר אותי אז אני לא אשתעמם מדי...
שבוע הבא יש לי מבחן, ביקורת רפואית (כן, כן, יש בי פן אנושי ולכן יש צורך לראות רופא מדי פעם) לשבת עם המקעקעת על הקעקוע הבא...
קיצר... החיים טובים :))
אור
שמש
אהבה ואושר לכולם
}{
לפני 15 שנים. 9 בפברואר 2009 בשעה 7:28
אם הייתי מהכורעים, בוודאי הייתי צונחת על ברכי ומודה לכל מי שאפשר להודות לו על שההפקה הזאת מאחורי.
אבל אני לא. אז אני יושבת בכיף עם התה והעוגה שלי בזמן שכלבונת מסדרת את חדר העבודה שלי, ועכשיו בעצם נשאר לי רק לחכות לתמונות.
ההפקה הזאת הייתה אח הדברים המעצבנים ביותר שקרו לי. נתחיל במעצבת הנודניקית שאפילו לא יודעת מה היא רוצה לראות, נעבור לדוגמניות שלה שאחת מהן הייתה בת 14 ונראתה בת 12 במקרה הטוב (תודה למוכשרות שלי, הצלחתי לגרום לה להיראות בת 16) שמפחדת מכל דבר ועוד דוגמנית שלה בת 17 שבטוחה שהיא יודעת איך הכל צריך להיות... נו באמת! תודה לאל על הדוגמניות שלי שיודעות איך להתנהג!!!
לקראת סוף יום הצילומים הראשון הייתה לנו התמוטטות קלה שבגללה איבדנו את היום השני... נכון כייף??? בעע! בסוף סיימנו את הכל אתמול בסביבות אחת בלילה, ואני סיימתי את ההפקה הזאת עם 2 מסקנות קטנות:
1. לא עושה יותר דברים כאלה בהתנדבות- אין מצב! 500 ש"ח לא שווים את זה. פעם הבאה שישלמו כמו שצריך ואז לא איכפת לי לגרום לכולן להיראות כמו נרקומניות שמחפשות את המנה הבאה!
2. כל מי שחושבת לעשות קריירה בדוגמנות, בין אם חובבנית ובין אם רצינית, שתלמד לסתום את הפה כשמארגנים אותה לצילומים, ללמוד שגם אם היא הבחורה הכי חכמה בעולם, אלא אם יש לך רעיון או הצעה לפוזה תשאירי את המוח שלך מחוץ לדלת!
ובזאת אני סיימתי את ההפקה והכאב ראש הזה, וברוך שפטרנו!
בתקווה שבוע הבא כבר יהיו תמונות, כרטיסי ביקור חדשים וכל הנלווה לזה...
ועד אז... הרבה הרבה מנוחה!!!
לפני 15 שנים. 4 בפברואר 2009 בשעה 19:37
בשישבת הקרובים ההפקה הקטנה תסתיים סוף סוף!!! הללוייה!
כבר עבדתי בהפקות בעבר, כבר עבדתי עם לקוחות מעצבנות ובכייניות בעבר כמו גם עם לקוחות שהיו ממש כמו מלאכים משמיים (שיבורכו), לפעמים נדמה לי שכבר עברתי כל סוג לקוח אפשרי (אולי חוץ מסופר-מודלס אמיתיות... אבל גם לזה יש לי עוד זמן...), אבל בעצם כשזה מגיע להפקות, חוץ מהפקה פרטית לפני חצי שנה בערך ועוד כמה הפקות של חברות כאלה ואחרות בעצם לא עבדתי בהפקות פרטיות של אנשים בודדים...
לפני חודש בערך פנה אלי חבר טוב מהעבודה שנזכר בהיותי מאפרת על שאר סגולותי והסביר לי שחברה טובה שלו מעצבת בגדים ומעוניינת לעשות הפקת אופנה קטנה שתעזור לה בהזנקת הקריירה שלה, ושהיא מוכנה בהחלט לשלם למאפרת.
עכשיו כאן כבר נכנסת הדילמה הראשונה, בכ"ז חברה טובה של חבר טוב... מצד אחד לחברות שלי שצריכות משהו מושקע לאירועים אני לוקחת שקל (כי אני לא מוכנה לעבוד בחינם אבל איזו מין חברה גובה ככה כסף מחברה אחרת??) מצד שני, זאת הפקה די רצינית ואני בכ"ז צריכה את הכסף... שלא לדבר על זה שהציוד יוצא מהכיס שלי...
אין בעיה, נפגשנו בבית קפה, אני כמובן באתי עם הבוק והבחורה באה עם יומן ארגונית קטן כזה ובלי שום תמונה או שרטוט או צבע שאני יכולה לראות (!), חשבתי לעצמי, אין בעיה: חדשה, מתרגשת וכו'... ניחא, נדבר על הכל ושהיא תשלח לי תמונות וכד' למייל.
אני הרבה פעמים "ממציאה" סגנון על המקום, אבל כשזה מגיע להפקות שאני מודעת למה שעומד מולי, אני מתכננת מראש ומשרטטת את מה שאני יעשה- שלא יהיו טעויות.
עכשיו, היא הדגישה כמה וכמה פעמים, גם בפגישות שלנו, גם במייל וגם בטלפון שהיא רוצה להוציא מכל לוק 3 תמונות: ביוטי (תמונת איפור), ארט (תמונה אומנותית שאין בה דווקא הקשר לאיפור או ללוק עצמו) ואופנה (תמונה שאמורה להראות את העיצוב והלוק).
אחרי כל הדיבורים (ועוד לפני שקיבלתי את מה שהיא בעצם רוצה להציג בהפקה הזאת- טעות חמורה!) הסכמתי לקחת 500 שקל (שתכלס זה כמו לעשות את זה בחינם... יצא לי בערך 300-400 שקל על ציוד ודברים מיוחדים שהיא רוצה מה שישאיר לי 100-200 שקל לעצמי... כמעט חינם!!!) ויאללה לעבודה. לא רק שנאלצתי לחכות כמעט שבועיים עד שהיא שלחה לי את התמונות של הבגדים, הבגדים שלה- חמודים מאוד, אפילו יפיפיים אבל מה, משעממים!!!! בלי להעליב כמובן אבל אלה בגדים שיגרתיים עד כאב! מצאתי אולי 4 בגדים (מתוך 20!!!) שאני יכולה להוצאי מהם לוק "משוגע" כמו שהיא ביקשה (והאמת שאני הכי אוהבת לעשות דברים יוצאי דופן.... יותר כיף!) ועדיין איכשהו הצלחתי להגיע היום (יומיים לפני ההפקה) למצב שבו יש לי 12 לוקים גמורים, יחסית, כי רק היום שמתי לב לזה שיש לה הרבה לוקים שצריכים להיות עם חלק תחתון/עליון שלא קיים...
היום בבוקר היא גם התקשרה אלי בהיסטריה שאחת הדוגמניות שלה לא תוכל לבוא אז גם גייסתי עבורה את אחת הדוגמניות האישיות שלי (שאני משתמשת בה להפקות הפרטיות שלי, שבמקרה עובדת באמת בדוגמנות) ובלי תשלום...
מרגע לרגע אני מתחילה יותר ויותר להתחרט על היותי נחמדה כל כך.... ממתי אני צריכה להמציא לוק שלא נועד להפקה הפרטית שלי??? הלקוח אומר מה הוא רוצה לראות ואני אמורה למצוא דרך לגרום לזה להיראות טוב (ולפעמים גם מציאותי- אנשים צריכים ללמוד שמחתך של נייר לא יוצא שטף דם כזה גדול!!! מחתך של נייר הבנאדם לא ידמם למוות אז למה אתה רוצה לראות 2 ליטר דם???).
די! כבר נהיה לי כאב ראש ענק רק מהכנות האלה!
שהילדה הזאת תלך לקיבינימט עם הדרישות הלא מציאותיות שלה!!!
ולחשוב שגם הסכמתי לוותר על שישבת שקט....
לפני 15 שנים. 3 בפברואר 2009 בשעה 19:23
כבר אתמול קמתי עם כאב כזה בין הכתפיים... זה קורה לי לפעמים אחרי אימון ארוך במיוחד, או אחרי אימון קורע במיוחד... או שניהם.
הייתי בטוחה שזה מה שזה, הרי מה עוד זה יכול להיות?
עשיתי אמביטה חמה, נכנסתי למיטה, כלבונת עשתה לי מסאז' כדי לשחרר אותי קצ, והלכתי לישון מוקדם. בלי לעסור על ההכנות להפקה הקרובה כל כך, בלי לעבור על הסיכומים למבחנים.. ככה, ישר לישון. אפילו לקחתי את עצתו של דארק ולבשתי טרנינג וטישרט כדי שהגוף שלי יהיה חם יותר (קצת התעצבנתי מזה... קשה מאוד להירדם עם בגדים אחרי שכבר מתרגלים בלי).
קמתי די מוקדם היום וכאב לי אפילו יותר!!! וזה כבר באמת לא שגרתי, ולמען האמת די מלחיץ אז החלטתי ללכת לרופאת משפחה שלי שתגיד לי מה הבעיה. כמובן שהרופאה הדפוקה עדיין לא יודעת מי מו מה שלחה אותי למומחה שיראה מה המצב... ומה הוא אומר לי? "יש לך בעיות לחץ שמשפיעות על הגוף שלך" התחיל לתחקר אותי על אם כואב/כאב לי במקומות אחרים איך ומתי ואז הוא בא אלי ואומר לי שאני כנראה חיה עם הלחץ הזה מזה כמעט שנה ושכדאי לטפל בזה כי זה מתחיל לגבות מחיר מהגוף שלי... תודה רבה דוקטור.. ממש הרגעת אותי!!!
עכשיו, אני יודעת בדיוק מאיפה בא הלחץ הזה... מאמא ומהלימודים... הדרך היחידה "להפחית" את הלחץ היא או לא לראות ולדבר עם אמא שלי או להפסיק ללמוד... ממ... משום מה לא נראה לי שאף אחת מהדרכים הללו תלך טוב...
מי שיש לו עצה שבאמת תוכל להועיל - כל עזרה תתקבל בברכה.
ולא, להצליף בנשלטים כדי "להוציא עצבים" לא יעזור!
לפני 15 שנים. 27 בינואר 2009 בשעה 3:34
אוחח עושה לי טוב השיחות האלה... חבל לי שסמרטוטוני כל הזמן לומד... אבל מה חייבים לחיות גם במציאות הונילית... לפחות הייתה לנו שוב שיחה קטנה ונעימה...
אני: חבל שיש לך מבחן... הייתי שמה אותך המחוך עם ביריות.....
אני: גררררר בא לי לראות אותך ככה....
סמרטוטוני: חחח כן?
אני: כן.... בא לי לראות אותך מענטז לי ככה ומתחנן לקבל בתחת....
אני: גררררררררררררררר
סמרטוטוני: (:
סמרטוטוני: לי בא דברים אחרים
אני: מתחנן שאני ארק אליך...שאני אגע בך... שאני אשפיל אותך.... גרררררר
סמרטוטוני: אוחחחחחחח
סמרטוטוני: לזה אני באמת אתחנן
סמרטוטוני: שתתקרבי אליי
סמרטוטוני: שתתני לי לנשום את האוויר שאת פולטת
סמרטוטוני: שתסתכלי אליי
סמרטוטוני: שתתיחסי אליי
אני: תתחנן אפס קטן ועלוב שלי...
אני: אפס*
סמרטוטוני: בבקשה מלכתיייי
אני: בבקשה מה?
סמרטוטוני: תסתכלי עליי
סמרטוטוני: תכירי בקיומי
אני: לא
אני: 😄
סמרטוטוני: אני אהיה כל דבר עבורך.מה שרק תדרשי
סמרטוטוני: רק תני לי להתקרב אלייך
סמרטוטוני: להריח אותך
אני: תהיה אוויר...ותתנדף... לא חושבת שאתה מבין מול מה אתה עומד
סמרטוטוני: אני יודע שאני לא שווה לקבל ממך יחס
סמרטוטוני: שאני כלום
סמרטוטוני: אפס
סמרטוטוני: אוויר
סמרטוטוני: אבק
סמרטוטוני: אבל את יכולה למצוא בי תועלת כלשהיא מלכתי
אני: גם זה הרבה עבורך.... אתה כלום לעומתי.... אתה סתם...
סמרטוטוני: גם אם מזערית
אני: לנקות עבורי זה הרבה יותר ממה שמגיע לך...
סמרטוטוני: אני יודע.
אני: אתה לא שווה אפילו את הטרחה של הוצאת רוק על הרצפה בשבילך...
סמרטוטוני: לנקות עבורך זה כבוד ענק בשבילי...בגלל זה תמיד שאפתי להגיע לזה
סמרטוטוני: יש בידיי משהו לעשות שיגרום לך להכיר בי מלכתי?
אני: תתחנן כמו שלא התחננת בחייך אפס עלוב, כלום שכמותך, זבל עופות מר ודלוח שכמותך! תתחנן חזק ואולי, רק אולי, אני ארשה לך בכלל להביט בי
סמרטוטוני: אני מתחנננננננננןןןןןןןןןןןןןןןן
סמרטוטוני: אני מוכן להיות עציץ בביתך...רק שאזכה להביט ביופייך המהפנט
אני: אתה סמרטוט מתבכיין שלא יודע איך להתחנן אפילו....
אני: עציץ? שאני אבזבז עליך מהמים שלי?
סמרטוטוני: רעיון רע
סמרטוטוני: פסל
אני: פסל? פסל שיתפוס מקום על הרצפה עליה אני דורכת?
אני: לא... אתה אוויר, אתה כלום!
אני: עכשיו תתחנן!
סמרטוטוני: בבקשה מלכתי
אני: <סטירה הייתה באה במקום כאן>
סמרטוטוני: אני לא שווה כלום בלעדייך
סמרטוטוני: אני סתם עוד עבד ניקיון עלוב
אני: לא מגיע לך להיות עבד נקיון....
סמרטוטוני: את נותנת לי הכל
אני: לא מגיע לך להיות שלי בכלל
אני: אני בספק אם מגיע לך בכלל להיות האוויר שסובב סביבי
סמרטוטוני: אני יודע.....אבל אני אתאמץ ואדאג לרצות אותך,גם אם לא אהיה שלך
סמרטוטוני: אני אהיה כמו נייר טואלט-תשתמשי ותזרקי
אני: אם הייתה לך האפשרות להיות שלי ולעשות כל דבר שבעולם מה זה היה ולמה?
סמרטוטוני: כרגע או בכלל?
אני: כרגע
סמרטוטוני: להגיע אלייך הביתה,תפתחי לי את הדלת בדיוק לשניה,ותטרקי לי אותה בפרצוץ.רק לראותך לשניה
סמרטוטוני: אני לא שווה יותר מזה
אני: גרררררררררררררררר
סמרטוטוני: (:
סמרטוטוני: אותי זה מפתיע כל פעם מחדש שאת בכלל מדברת איתי,מתייחסת אליי
סמרטוטוני: (:
לצערי כמובן העניין הקטן הזה נדחה לפעם אחרת... לא נורא... אני סבלנית לפעמים...
לפני 15 שנים. 26 בינואר 2009 בשעה 4:20
עדיין במשמרת לילה... רק שעכשיו עם דמעות צחוק בעיניים... ומכמה דברים קטנים...
1. הקבט"ים היקרים שלנו מצאו משחק באינטרנט... משחק מצחיק כזה שהמטרה שלך היא להעיף אנשים באוויר כדי שהם יתרסקו וימותו... חמוד אבל מצחיק ברמות כשרואים איך הם מתלהבים מזה! ממליצה לכל אחת שרוצה לצחוק ברגע לשים שני זכרים מצויים (מומלץ בשנות ה20-30 לחייהם כי אני לא סגורה על התוצאות בגילים מאוחרים יותר וכי יש דרכים טובות יותר להשחית את הנוער) מול המשחק, והפ, תוך פחות מדקה- צחוק, צחוק ועוד קצת צחוק! אה כן, והרבה צחוק! :)) אולי הייתי צריכה לחשוב לבקש את הקישור או את השם של המשחק... אולי זה היה עוזר קצת... נו מילא.
2. אוחר קטן שהלב שלי יוצא אליו, מסכן קטן, נמצא בג'ט לג לא נורמאלי ולא יכול לישון ונראה לי שהוא קרא בשלמות את החוברות האלה של המלון כי כל כמה זמן הוא התקשר לשאול שאלות מטומטמות... אבל ירד עד אלי כדי לבקש סליחה על "כל ההצקות" ואיפשהו בדרך ניסה לשכנע אותי לצאת איתו כדי "להראות לו את ירושלים כמו שצריך"... משעשע ביותר, וכמובן שזה גם תמיד מחמיא שגברבר חסון מתרפס בסליחות עם עיניים מושפלות ועד מנסה להיות קצת חוצפן ולהתחיל... כן, אני אוהבת את התענוגות הקטנות האלה שיש לי בעבודה
3. בעלי היקר שגם אליו יוצא ליבי ואולי אפילו יותר... מצא לעצמו צעצועונת קטנה וחמודה שבמקרה גרה קרוב אלינו והיא חדשה דנדשה בכל מה שקורה סביב המילה "מיניות" ולאו דווקא רק בדסמ... בתולה מתוקה, חוזרת בשאלה, בת 21 שמאוד נמשכת אליו (ואיך לא) ומוכנה לעשות הכל בשביל סיכוי קטן איתו ועוד אמרה לו בגלוי (לפני שגילתה מה טיב היחסים בבית) שאמנם היא "ילדה טובה" ונגד בגידות וכו' אבל שאם הוא ירצה בה היא מוכנה לחרוג והיא מבטיחה לא לגלות לי...LOL
פוטנציאל טוב מאוד לנשלטת (ולא רק בגלל מה שצויין כבר) אבל מה, צרה!!! הכניס לה אצבע כאב לה... בהתחלה כשהוא סיפר לי את זה אני לא יכולתי שלא לצחוק... אח"כ הבנתי שהבחורה בתולה, ולא סתם בתולה, לא גמרה ולו פעם בחיים... אפילו לא קרוב לזה... לא עשתה ביד מעולם, לא גורתה מינית... כלום, גורנישט! התחשק לי מצד אחד לצחוק קצת על מר גורלה ואז התחשק לי לבכות... מסכן שלי, גם ככה קשה לחנך נשלטת חדשה לגמרי... אבל עוד כזאת שלא מכירה את הגוף שלה עצמה?! ו... לא יכול להיות שזה רק רצון התנסותי מבחינתה ואז יסבול בן-זוגי יקיר ליבי שכן בזבז את מאמציו לשווא? וגם על עצם זה שהיא לא מכירה את הגוף שלה עצמה בגיל שכזה... פשע חמור!!! וזה זהיית דוסה זה לא תירוץ! אני מכירה מלא דוסות שכן התנסו בגפן...
4. ואולי קצת מקדים את עצמו, אבל מצחיק אותי שהבנות נזכרו לשלוח לי מייל כשהן ראו אותי בשישי האחרון ויכלו לומר לי את זה פנים אל פנים... אבל ככל הנראה התכנון הקטן שלנו יצא לפועל... השאלה היא איך... החלטנו ליסוע לאירופה (כנראה זה יצא בעוד חודש חודשיים... לפני תחילת הסמסטר הבא) וכל הכיף בזה שזה הולך להיות היול שהאמת היא שבנינו עליו כבר מלא מלא זמן ולא יצא לפועל מכל מיני סיבות מעצבנות... לימודים, עבודה, אני בחו"ל... מפריע קצת, לא?
בכל מקרה... אם הכל יצא לפועל, אנחנו טסות לאיטליה (יש עדיין כמה ויכוחים לגבי איפה בדיוק ננחת שם) ומשם אנחנו נעשה את דרכנו לצרפת עם הרבה עצירות בדרך וכל זה בטווח של או שבועיים או חודש (תלוי בכל הסיבות הנ"ל)ומשם חזרה הבייתה... עכשיו מקומות לינה לא חסר כי כולנו (תודה לאל מקושרות ומקומבנות) כמו גם מקומות בילוי, למרות שעוד לא הצלחנו למצוא מועדון בדסמי באיטליה (אם מישהו יודע- נא לשלוח לי הודעה בנושא בדחיפות!!!) עכשיו, ברור לנו שאת בני הזוג נשאיר בבית אלא אם נחליט שאנחנו רוצות כמה נשלטים סביבנו ואז יש מצב שאחת מאיתנו תביא את הבן-זוג (אחד הנשלטים החמודים והמחונכים ביותר שאני מכירה) וכל אחת מהאחרות "תורשה" להביא נשלט משלה...מממ יכול להיות מעניין ונוח... הרי ברור שיהיה הרבה יותר נוח אם מישהו אחר יסחוב את כל הנעלים שאנחנו מתכננות עליהם... גררר כבר יש לי ריר בפה... נעלי עור איטלקיות... גררר מצד שני... תמיד אפשר למצוא נשלטים ליום יומיים בחו"ל... אבל לא יודעת... אני אוהבת את הצעצועים הקטנים שלי... כבר יודעים איך לעשות הכל בלי יותר מדי הסברים או גינונים... נראה כבר.. יש עוד זמן... אבל אני עדיין מפנטזת על הנעליים... וכמובן לראות את החברים בחו"ל... ואיך לא... מועדוני בדסמ קטנים וחמודים... יאאאאאא שיעבור כבר הזמן הזה :))))))))
תיכף נגמרת המשמרת... נראה לי אני אמשיך לקרוא בספר... שלא ישעמם לי.
לפני 15 שנים. 26 בינואר 2009 בשעה 3:15
משום מה משמרת לילה הפכה להיות המשמרת האהובה עלי... שקט לי כאן, יש לי חופש פעולה כמעט מוחלט, המלון "נתון למרותי" ובעצם... הכל טוב... חוץ מהמזגן הזה!!! גם ככה קר בחוץ, מה אני צריכה שיקפיאו אותי גם פה???
היום הגיעה עוד משלחת קטנה של מה שאנחנו מכנים ביננו לבין עצמנו "המאפיה הרוסית"... כל כמה זמן מגיעה חבורה קטנה של רוסים, לוקחים כמה חדרים מאוד מאוד איכותיים במלון, שולחים איזה מאפיונרצ'יק שיעשה לכולם את תהליך הצ'ק אין ויסדר עבורם את הכל וכשאני מגיעה לי בניחותא למשמרת לילה אני מקבלת בהעברת המשמרת את המצב ואת הרעיון שבעצם כמה מ"בכירי" המלון למעשה הולכים שולל אחרי אותה קבוצה... 2 מהם אפילו הגיעו במהלך המשמרת אחרי שנחתי במטוס הפרטי שלהם (כן, אני שומעת את השיחות של המנהלים כשהם לידי, כאילו יש לי משהו טוב יותר לעשות... אולי לחדש את הלק על הציפורנים...?)!!
וכמובן שאסור לשכוח את גולת הכותרת למצב הזה, זה דיבורי ההערכה של הקב"טים היקרים שלנו על בנות הלוויה של הרוסים, מה לעשות, באמת כוסיות ברמות מטורפות, אפילו אני התפעלתי, ואני בררנית בצורה מחרידה לפעמים...
האמת היא שאני חייבת להודות, הייתה פעם אחת משלחונת קטנה כמו זאת שהגיעה היום, והייתה להם שם אחת... גררר יאמי!!! ומשום מה משהו בה עורר אותי קצת (ולא רק מבחינה מינית) וכשדיברתי איתה קצת כשהיא ירדה למטה לעשן, כי ה"בחור" שלה סלד מזה או משהו, אז.. נו, נו, איזה שוק היא נשלטת... מצד אחד קצת גירד לי באצבעות... מצד שני, היא לא סתם נשלטת אלא נשלטת בתשלום וזה מייד הוריד לי משהו (כל אחד ומה שמתאים לו...) ובכ"ז, היא ב"עבודה" וזה לא מנומס להכניס את האף שלי למצב כזה... מה לעשות אני תמיד מנומסת... טוב, כמעט תמיד 😄
עכשיו בכלל זה הגיע לרמות שקט מפחידות בשל חוסר התפוסה התיירותית שלנו... אחד הקבט"ים היקרים שלנו מנמנם לו בניחותא...חמוד...ואני החלטתי שאחרי שהרבה זמן שלא עליתי לאינטרנט בשל לימודים עבודה ומיני תעסוקות (כן אני יודעת שאין באמת מילה כזאת...אבל זה נשמע חמוד לדעתי אז קפצו לי!- אלה ששולחים לי כל הזמן תיקונים מתחילים להרגיז אותי קצת...) שונות שלא לדבר על בעיית האינטרנט הקלה שעברה על ביתנו החלטתי לערוך ביקור קל... נחמד לי :))
עכשיו ההחלטה הקשה שלי לשבוע הזה היא: "איך אני מזיזה משמרות ככה שאני אוכל להגיע לספייס בחמישי" גם כי מלא זמן לא היינו וגם ואולי בעיקר כי זה הולך להיות מופע האימים של רוקי, ולא סתם, אלא עם הקאסט של משרתיו הנאמנים!!! יאאא איך זה מחזיר אותי לתקופות אחרות... הזכרונות שיש לי מרוקי... גררררררררר! עכשיו כשאני חושבת על זה... אמנם הרמה בין רוקי שבארץ וחו"ל שונה בהחלט... אבל בארץ יש לזה קסם קצת שונה... ומי יודע, אולי הפעם אני אצליח לראות את המופע+סרט עד הסוף... תמיד אממ "הוסחתי" איפשהו באמצע. ולאלו שמכירים את רוקי בע"פ וכד' אני דורשת לסגור פיות נדהמים!!! כן ראיתי את הסרט עצמו עד הסוף! רק לא כשזה משולב עם המופע...
אוחח איזו התרוממות רוח.... עכשיו אני באמת חייבת לארגן משהו עם המשמרות כמו גם דרך הגעה... הצעות יתקבלו בשמחה