תמיכה

מנסה לעשות קצת סדר מבחינת תארים והמבנה בהם הם נמצאים...
במצבנו הנ"ל יש לנו את "הברון", את אשתו, את בנו ושתי בנותיו.... עוד לא הבנתי מי מה איפה ולמה מכניסים את ה"קונטסה" (משום מה נראה לי שזאת תהיה אשתו, לא?) ברונתה והיה עוד איזה תואר קטן כזה, לא?... מוזר מאוד כל הסיפור הזה....

מסקנה: לא לנסות לחטט בעץ המשפחתי!! רעיון רע מאוד למי שכבר סובל מכאב ראש...

פשוט חוסר תחשובת מצד העולם שהחליט שיהיו רק 24 שעות ביממה!
חוסר התחשבות המעולם לתת לי כל כך הרבה!
וממש חוסר התחשבות מצידי להרשות לזה לקרות!!!
היום עשיתי לעצמי רשימת "מה אני עושה"... בערך כל הדברים שיש לי לעסוק בהם בחיי היום-יום (בסדר אקראי):
1. לימודים
2. משפחה ודירה
3. עבודה באיפור
4. עבודה בכתיבה
5. עבודה "קבועה"
6. נשלטים

עכשיו, חשבתי לעצמי כבר כמה פעמים לוותר על כמה מהם או אפילו על אחד מהם שהרי אני צריכה איפשהו בין כל הדברים האלה לאכול, לישון... דברים ברי תמותה... מה לעשות אני אכן ברת תמותה למרות העליונות והאלוהיות המפציעה שיש בי. הבעיה במחשבה הזאת היא, שאני לא מוכנה לוותר ולהתפשר ולכן אין מצב שאני אוותר על אפילו אחד מהם... הלימודים מספקים אותי אינטלקטואלית ויותר מזה... אני אוהבת ללמוד בדיוק כמו שאני אוהבת ללמד ולחנך ולכן גם הבדסמ לא יורד. העבודות שלי גם מספקות אותי וגם מכניסות לי כסף שנועד לשלם על הלימודים הדירה וההוצאות מסביב לחיי ולכן גם על אלו לא אוותר. ומשפחה... אי אפשר לוותר על משפחה גם אם רוצים, ואני, למרות שלא תמיד הכל נוצץ וורוד אני אוהבת כל רגע. עם המשפחה הביולוגית ועם המשפחה שהקמתי עם דארק (ולא עדיין אין תינוקות! אז לכל החטטנים- רדו ממני!). הרי לא מזמן חגגנו 2 שנות נישואים ובחגיגות הסילבסטר (אגב, מזל טוב לכלוב) חגגנו גם את 4 השנים מהיום בו הכרנו כמו גם מהיום בו נכנסנו לקשר... מצחיק... אבל ממש עוד כמה ימים כבר אפשר לומר שאנחנו יכולים לחגוג את היום בו עברנו לגור יחד... הרבה סיבות לשמחה ואושר ואני לא מוכנה לוותר על אף לא רגע אחד!
ועד כמה שכלבונת סמרטוטון וכל החבורה הקטנה שלנו צריכה עוד לעבור הרבה כדי להיות מחונכים למשעי, וכמה שאני לא אדאג עכשיו לסמרטוטוני שנמצא אי שם במילואים... גם עליהם לא אוותר!
אז עכשיו אני צריכה לעשות חיפוש קטן כדי לראות מי הולך לחטוף ממני על זה שיש רק 24 שעות ביממה...

מישהו אמר לי לא מזמן שקשר בדסמי 24/7 הוא לא עניין שכיח פה בארץ... ובאמת בהרבה מקומות שהסתכלתי ראיתי הרמות גבה כאלה ואחרות בעניין... אבל מה, זה שהעניין לא שכיח לא אומר שאין בזה אהבה אמיתית... ואלה שאומרים שזה לא קיים ככה- טועים!
היום קיבלתי עוד אענה יפה להוכחה הזאת... הכרתי איש נחמד מאוד שנמצא עם זוגתו בקשר בדסמי... דיברנו במשך כמה שעות על כל הצדדים של העניין וראיתי ש"הי, we're not alone"

סה"כ איש מקסים ונחמד... באמת אחלה בנאדם גם אם הוא לא יודע להכין תה( 😉 ) ובאמת אני שמחה שהכרנו... גורה קטנה שלו... מזליסטית... כמה אהבה ששומעים ממנו כשהוא מדבר עליה... ממש מחמם את הלב! אני אוהבת לראות כל כך הרבה אהבה בין אנשים... שזה כל כך גדול עד שממש רואים ושומעים את האהבה הזאת נוטפת מכל אות והברה... כל מה שצריך כדי לחמם את עצמך בחורף הזה זה להיות בסביבת אנשים כאלה... גם אם בא לך הרבה פעמים להגיד "ohhhh that's so cute"

מי ייתן ותמשיכו כך! מי ייתן ואהבתכם לעולם לא תדע מחסור!

ביום שבת הקפיצו את סמרטוטון למילואים... סמרטוטון שלי הוא מה שבשפה אזרחית מכונה "נהג"... שזה בעצם הכינוי לכל אלה שהם קרביים עד כדי כך ש"אם תדע מה אני עושה אני אאלץ להרוג אותך"... אז סמרטוטוני "נוהג" לו עכשיו במילאוים ולא יודע מתי הוא חוזר...
שונאת לדאוג! מאיפה החוצפה הזאת שיש לו לגרום לי לדאוג כל כך?!?!?! לפחות אני יכולה לדמיין איך הוא נראה במדים... ממ יאמי... אולי כשהוא יחזור אני יעביר לו איזה סשן כשהוא במדים... זה יכול להיות נחמד... הרי חיילים לומדים צייתנות בצבא, לא?
הלוואי שיחזור מהר! לפחות אני יודעת שאני אקבל איזה פיצוי על עוגמת הנפש הזאת שעוברת עלי... אתמול עבדתי משמרת לילה (שוב) ודיברתי איתו בפון... הייתה לו "משמרת" משלו... מסכן שלי... קר לו וכל הגוף כואב לו... חשבתי לעצמי כשהוא אמר את זה שזה ממש חוצפה וכמעט שווה ערך לבגידה... הרי רק לי מותר להכאיב לו!!! גם ביקש פיצוי משלו לעוגמת הנפש שעוברת עליו... שאלתי אותו מה ז"א, "זה ממש עוגמת נפש שאני לא יכול להיות לידך לכל צרכייך" הוא ענה לי... חמוד שלי.
קמתי היום עם חשק לבשל (אני בשלנית מעולה רק עצלנית...אז בדרך כלל אני לא מבשלת...) אז הכנתי את הסלט ביצים המפורסם שלי, מה שיכול להיות מסוכן כי חברים באים אלנו היום ואני יודעת ששניים מהם יש להם אובססיה לסלט הזה... אולי אני אחביא אותו כשהם באים... הכנתי צלי בקר עם קצת טימין ואורז והכנתי "פסטל-די-פאפא" שזה סוג של שפרדס-פאי... אני לא בטוחה אם ככה כותבים את זה אז זה מה יש.. תתמודדו...
עכשיו אחרי שהכנתי את כל זה... אני כבר לא רעבה... לא בא לי לאכול אפילו את הממתקים שלי, שזה כבר אומר משהו, אני ת-מ-י-ד יכולה לאכול את הממתקים שלי...
יכול להיות שכמה חברים מהדרום יבואו לכמה זמן... חלקם יהיו אצלי חלקם אצל אמא...
שייגמר כבר המצב המחורבן הזה!!!

אני כבר יודעת שאני חכמה ואינטלקטואלית, אני כבר יודעת שרוב המראה שלי בא בגנים כאלה ואחרים שמתרוצצים בדורות העץ המשפחתי...
מהענפים והשורשים של אמא - הבלונד, המראה האירופאי בחלקו, צורת העיניים והחיוך, החיוך גם הוא של אמא (ויש הוכחות מצולמות) וכמובן ואיך שלא, היחס המתנשא, הנרקסיסטיות והידיעה שמה לעשות, אין עלי. נולדתי נסיכה מפונקת... 😄
ומאבא - אין הרבה... בעיקר השנינות והחריפות... והידע של איך להסתדר בכל נקודת מפנה בחיים. הידע להגין על עצמי דרך הראש כמו גם דרך היד... לא הרבה באמת...
מצד שני, את העיניים עצמן, ההשתקפות שלהן ומה שהן משדרות... זה אני נטו. רק אני. לכו אחורה בעץ המשפחתי המפואר שלי ולא תמצאו עיניים כמו שלי... לא בצבע ולא במה שבתוכן.
ידיד שלי פעם פירסם משהו בגלי הרשת וכתב: "ברגע הראשון שתבהו בעיניים הירוקות (בעלות גוון של ים) שלה, תשקעו ברגיעה מסויימת: תפלטו אנחה ותשכחו מכל הצרות..." נחמד כשכותבים עליך דברים כאלה... :))
אז כמו שכבר אמרתי, תמיד ידעתי שאני חכמה.. תמיד ידעתי גם שאמא חכמה... אבל אמא אף פעם לא הייתה חריפה... מוזר קצת שדווקא עכשיו, לעת זקנה, איך שיצאה לפנסייה, עכשיו היא התחילה להפגין כישורי חריפות ושנינות...
מוזר שעכשיו, כשהיא מתרגזת אז אני יודעת "לשים תמונה" מול הביטוי "עיניים כחולות קפואות"... לאמא יש עיניים כחולות... כחול קרח כזה, צלול... ודווקא עכשיו, אם היא מתרגזת.. זה ממש קרח מקפיא.. רותח...קשה... מדהים!!! אמא שלי, הונילית המרובעת.. ועיניים מהממות כאלה שאם לא היו אלה הפנים של אמא שלי מסביב אז הייתי בטוחה שהם שייכים לבחורה בת גילי... מדהים! מהמם! מעורר הערצה אפילו... אבל מה, אמא שלי, הומנית המהוללת שיצרה את פאר יצירת האומנות המדהימה שהיא אני, שוחכת משהו אחד... "הגולם" תמיד יקום על יוצרו... ועלי, המבטים האלה לא עובדים. אני, אמא, לא יסור וירוץ כבקשתך כי אמנם את "היוצרת" ואת (אולי) מכירה והשתמשת במבטים הללו עוד לפני שעמדת מול הקנבס, אבל אני, אני היא זאת שחייה את המבטים האלו, אני היא זאת שתמיד סרו למרותה על פי המבטים הללו... אפילו את אמא שלי. תמיד עשית הכל כדי לספק את רצונותיה של הנסיכה הקטנה שלך... אז לנסות לשנות עמדות עכשיו... חבל על המאמץ. מורידה בנפנייך את הכובע (יותר נכון אורה למישהו להוריד עבורי את הכובע בפנייך...) על הנסיון שבאמת, אם זה הייתה אני, זה בטוח היה עובר לך בקלות, אבל... לא תודה.

ולמען הבירור שלאלה שלא הבינו, תגידו יפה תודה שלא נכחתם בארוחת שבת השבוע אצל בית הורי... מלחמת מבטים שכזאת לא נראתה מעולם...
קצת חבל שאמא שלי הפסידה... אבל עדיף שהיא תפסיד ולא אני... ולחשוב שהיא כבר הייתה לומדת, שאני את שלי תמיד מקבלת.
אוחח כמה אני אוהבת ומעריצה אותך אמא!!! מי שיש לו חצי ממה שהיא אמא שלי, בין אם בתוכו, או סביבו... הוא בר מזל!
עכשיו, עכשיו אני באמת יודעת מאיפה הגנים האלה שלי... מאיפה ה"דם הכחול והמלכותי" שזורם בעורקיי...
אמא... ונילית גמורה, אבל מה, מלכה אמיתית!
מי ייתן אמא, ותחיי שנים ארוכות כדי לעזור לי לחנך מעט את הנכדים העתידיים שלך (שלצערך לא יבואו בשנתיים הקרובות...)... את הדור הבא של "דם כחול"...

שבוע טוב :)))

חג שמח :)

טוב לחזור הבייתה!
שבתות זה תמיד היה הזמן שלי לתת לאמא... בסופו של דבר, עזבתי את הבית בגיל 16 (לא ברחתי! עזבתי בידיעה שלמה כשההרוים יודעים שאני חיה וקיימת...) אבל הבטחתי לאמא, כל עוד אני בארץ, שבתות וחגים שייכים לה, מה שאומר ששבת בצהריים אני אצלה וכמובן ארוחות חג ומועדים לשמחה (ימי הולדת, נישואים וכו')...
אבל באמת, באמת שאין לי כוח יותר... אני עכשיו בתקופות עמוסות מבחינת תעסוקה, חדר כושר, לימודים ונשלטים... הרבה זמן אין לי, ומה שכן יש אני מנצלת לרגיעות ולתחביבים... הספר עדיין תקוע בשלביו הראשוניים (האמת כתבתי כבר בערך 150 עמ'... אבל אותו דבר..) השרטוטים האחרונים בבלוק הם מלפני כמעט שלושה חודשים (!!!) וההפקה האחרונה שלי הייתה ביולי!!!
מן הסתם אני לא הכי מעורה במה שקורה אצל שאר חברי המשפחה למרות שאני מתעדכנת טלפונית, מיילית ו(איך לא)דרך פייסבוק או המסנג'ר (אם הוא מחליט לתפעל את עצמו)... אז לא, לא ידעתי שאחותי קודמה (מזל"ט) ושאחי קיבל מלגה או שאמא שלי מצאה עוד ענף לעץ המשפחתי ועוד ועוד... מצד שני... גם הם לא ממש יודעים מי מו ומה קורה איתי... אבל שלא כמו ההרגשה שלי יש... אני כן שואלת ומתעניינת...
אני לא כופה את עצמי על מי שלא מעוניין בחברתי, לא רוצה, לא צריך... לא חסרים מי שמתחננים לדקת שיחה ממני (ואפילו פחות), אז בשביל מה, בשביל מה למען אהבת החיים אתם מבקשים ממני לבוא, לשמוע חפירות על מה שלא מעניין אותי או שאני לא מבינה או רוצה להבין בו ואז עושים לי פרצופים על זה שאני שותקת.... בשביל מה למען החיים, אחרי שכולכם מכירים אותי ואת התגובות שלי ויודעים שאני מי שאני, אתם אומרים לי "את ממש לא חייבת להתנהג ככה"... לא, אני לא חייבת כלום אבל ככה אני וככה נוח לי... לא מתאים לכם... אל תזמינו אותי. האוכל שלי טעים לא פחות (לפעמים אפילו יותר) ואני לא גוועת ברעב. אני בריאה וחיה טוב. אז במקום להזמין אותי ואז לעשות לי לא כיף כשאני באה... או שלא תזמינו אותי ואני אוכל לעשות דברים שמועילים לי בזמן הזה, או שסבבה, אני יבוא בכיף... אבל תניחו לי בשקט!!
תניחו לי להיות מי שאני בלי לנסות לשנות את זה בכוח... כבר ניסיתם.. עובדה שזה לא הולך. עובדה שאני עדיין אני. עובדה שאני לא כופה את עצמי את המחשבות או את הרצונות שלי עליכם... אז למה לא להחזיר באותה מטבע? סתם "כי שווה לנסות"??
עכשיו סתם חבל. אמא בבאסה כי הי חושבת שזה בגלל משהו שהיא עשתה (פולנייה... מה לעשות...) אחותי בטוחה שכמובן משהו איתי לא בסדר (מה שנכון במובנים מסויימים אבל רק בגלל שאני "סוטה מהנורמה" שלה) ואחי בטוח ששוב יש כאן "ריב בנות" בין שתי אחיותיו ולא מבין על מה המהומה...
די! די! די!
תניחו לי!

היום עבדתי במחלקה אחרת מהמחלקה הקבועה שלי... מה לעשות, תקופה חלשה וצריך להכניס שעות...
האמת היה ממש אחלה! במחלקה הזאת עובדים על "אזרחי" ולא על המדים המגעילים (איזה כיייף!!!) ואני הרי על אזרחי זה אומר או מכנס שמבליט טוב את התוים והקימורים של חלק הגוף התחתון, או חצאית קטנה וחמודה שאמנם מסתירה את מה שלא כולם בעבודה צריכים לראות אבל חושפת טוב טוב את שאר חלקי הגוף הלבנים והחטובים שלי... מה לעשות, אני נראת טוב (כבר אמרתי את זה לא?) אם לא טוב מאוד ואני אוהבת להשוויץ ולנפנף בזה (כן... אני גם נרקסיסטית במידה מסויימת), אז כמובן, שאני היום לעבודה הלכתי בחצאית חמודה וקצרה, סריג בצבע דובדבן עמוק (מה לעשות... חורף...) עם מחשוף חמוד ועסיסי למדי וכמובן ואיך שלא, מגפי עקב מעור... קיצר, מעורר תיאבון!
הבנות במחלקה ה"שכנה" כבר יצאו איתנו מספיק פעמים כדי לדעת איך אני מתלבשת ולכן הן לא היו כל כך בשוק.... הבנים... מממ... זה כבר משהו אחר... :))
הייתה לי שיחה עם ידיד-נשלט היום (לא משוייך לי...) ובמהלך השיחה הזאת הייתי צריכה לענות לטלפון לאיזה אורח... וכמובן שבתושב לשאלה עניתי לו "כן אדוני" (הפעמים היחידות שהשורה הזאת יוצאת לי מהפה זה בעבודה... וגם אז זה מנימוס ולא מהכנעה אז להרגע, ומהר!)
כמובן דיברנו גם על זסה ועל עוד כמה דברים ועל איך לרדות בחברה לעבודה על עניין הנעליים שלי ועל זה שישנם אלה שאוהבים ללקק מגפיים וכו'....
סה"כ... הייתה משמרת מגניבה... הרבה צחוקים...
סה"כ עבר עלי אחלה יום... עוד מעט נתחיל להתארגן ליום הולדת של חברה... גם שם יהיו צחוקים... קיצר... באמת אחלה יום עבר עובר ויעבור עלי :)))

היום הייתה לי שיחה על המיתולוגיה היוונית עם חברה...אל תשאלו למה... אני בעצמי לא זוכרת אפילו איך הגענו לזה...

העניין הוא, שהבנתי שמעטים הם האנשים שיודעים את הסיפור האמיתי ולא את הסיפור שהיא הייתה מפלצת שסתם הפכה כל אחד לאבן וכל החרטא ברטא שמסביב...

מדוזה לא נולדה מפלצת, היא דווקא נולדה כאישה מהממת וכוחנית בעלת שיער זהב ועיני בדולח שמעטים הם הגברים שיכלו לעמוד מול יופיה בלי ליפול ארצה ולבקש לשרת אותה רק על מנת שיוכלו לטבול בזוהר יופיה (מזכיר כמה דברים, לא?)
מדוזה הייתה שומרת מקדשו של פוסידון (גם פירוש השם שלה ביוונית זה שומרת, או מגינה). יום אחד כשאר טיפלה במקדשו של פוסידון ראה אותה פוסידון ולא יכל שלא להתפעם אל נגד יופיה וכוחה, הוא פיתה אותה להתנות אהבים, אך כיוון שלא רצו הוא או היא לחלל את קדושת מקדשו הלכו למקדש השכן של אתנה (כאן זה כבר קצת מעורפל אם הם היו יריבים או מאהבים אבל בכל מקרה אפשר להבין שכך או כך אתנה לא הייתה מרוצה מהעניין...) וכאשר אתנה גילתה על המעשה שעשו פוסידון ומדוזה במקדשה היא התרגזה (מי לא הייתה מתרגזת...) והפכה את מדוזה היפייפיה ל"מפלצת" שכולנו מכירים, אך גם כמפלצת היא הייתה יפייפה, במקום מחלפותיה המתולתלים והזהובים ניתנו נחשים ארסיים ובמקום עיני הבדולח אשר אדם יכל לטבוע בבהייתם הפכו עינייה לקרחונים צלולים אשר הקפיאו כל גבר (כן, רק גברים... נשים לא "חטפו" ממנה...) והפכו אותו לפסל דומם.
למעשה, אתנה קיוותה שמדוזה תביט בפוסידון על מנת שהיא עצמו יהפוך לפסל וכך תהיה נקמתה סופית... חבל שהיא לא ידעה שפוסידון היה אחד מאותם גברים שאחרי פעם אחת באו על סיפוקם ולא חיפשו בו שוב.... (גם זאוס היה ככה לפי האמונות... אלים מצחיקים לא?)
יש כמובן עוד המשך ארוך לסיפור בין הפיכתה למפלצת ועד שבא פרסאוס להרוג אותה (אגב, הוא נעזר גם באתנה שלא יכלה לסבול את העובדה שלמרות הפיכתה של מדוזה ל"מפלצת" עדיין היו אלה שביקשו לטבול באורה וליהפך לפסלי אנוש (כן... היו אלה שביקשו להיות לפסלי מדוזה) רק על מנת שתוכל מדוזה להינות מיופי והדר באשר היא נמצאת...) אבל... זה כבר לפעם אחרת...

מצאתי היום משהו שקיבלתי במייל לפני המון שנים... קראתי את זה שוב היום... ממש הצחיק אותי...

It has been known for many years that sex is good exercise, but until recently no body had made a scientific study of a calorie expenditure of different sexual activities. Now after original and proprietary research they are proud to present the results:

Removing her clothes
With her consent………………..…12 calories
Without her consent…………..…...187 calories

Opening her bra
With both hands……………………8 calories
With one hand……………………..12 calories
With your teeth…………………….85 calories

Putting on a condom
With an erection………...………...6 calories
Without an erection……………….315 calories

Preliminaries
Trying to find the clitoris………...8 calories
Trying to find the G-spot…………92 calories

Positions
Missionary……………………….12 calories
69 lying down……………………78 calories
69 standing up……………………112 calories
Wheelbarrow……………………..216 calories
Doggy style………………………326 calories
Italian chandelier…………………912 calories

Orgasmic
Real……………………………….112 calories
False………………………………315 calories

Post orgasm
Lying in the bed hugging………....18 calories
Getting up immediately……………36 calories
Explaining why you got up immediately…816 calories

Getting a second erection if you are
20-29 years….…………………..36 calories
30-39 years ……………………..80 calories
40-49 years …………………….124 calories
50-59 years ……………………..972 calories
60-69 years …………………….2916 calories
70 and over……………………... Results are still pending

Dressing up afterwards
Calmly………………………..32 calories
In a hurry…………………….98 calories
With her father knocking at the door…...1218 calories
With your wife knocking at the door……3521 calories

חמוד, לא?